בנוסף למה שאבו זקן כתב, מה שחשוב זה היחס בין שומן לשריר
ולא המסה\משקל של הגוף.
יש אנשים שנראים רזים וה BMI שלהם תקין אבל הם סובלים מעודף שומן "אובסיטי" וכל הבעיות הבריאותיות שקשרוות לזה, בגלל שאצלם היחס בין שומן לשריר הוא יותר מידי לטובת השומן .
בקשר לשאלה השניה מנסיון שלי גוף של אנשים עם נטיה להשמנה דורש באופן "טיבעי" יותר אוכל ממה שהוא צריך כדי לשמור על המשקל ולכן מי שסובל מעודף משקל לא יכול לסמוך על התחושות שלו לגבי אוכל.
וזה בגלל מטבוליזים והורמונים ( למשל יש בספרות המדעית סיפור ארוך ומסובך על יותר מידי אינסולין שמופרש מהלבלב , ותאים שעמידים לאינסולין אצל אנשים שמנים וזה גורם להגברת התאבון לסוכר\פחממות) וגם בגלל נפח פיזי של הקיבה שמתרגלת לכמויות גדולות של אוכל ועוד...
רק אחרי כמה שנים של שמירה על משקל תקין (בין שלוש לחמש שנים) הגוף מתחיל להתרגל לאכול פחות , והתחושות של רעב ושובע משתנות , אבל זה תהליך מאד איטי ומאד ממושך.
מנסיוני האישי אני אחרי שירדתי 25 קילוגרם וממשיך לשמור על המשקל כמה שנים (בערך 4) כבר מרגיש כבר קרוב לזה, אבל לא ממש .
מנסיוני זה גם מחייב לעבור לתזונה "בריאה" טיבעית, למשל תזונה בלי סוכר מלח שמן וכימיקלים אחרים שמוסיפים למוצרי מזון בתעשייה, שמעוררים תאבון יתר.
זה גם עניין נפשי ושינוי הרגלים וחשיבה , למשל אנשים שהופכים את האוכל לתחביב ולבילוי וכמו שאומרים "חיים בשביל לאכול" זה יותר קשה לאכול במידה הנכונה .
אולם למי שאוכל בשביל לחיות , אוכל מינימליסטי פשוט וטיבעי "פחות טעים" זה יותר קל.
יש סיפור על אישה שבאה לויטרינר זקן וחכם עם כלב שמן , ומתלוננת שהכלב שלה אדיש ואפאטי ולא רוצה לזוז, ומאד מפונק באוכל שלו, מוכן לאכול רק נקניק, ולא שום דבר אחר.
הרופא אומר לה השאירי אצלי את הכלב, בעוד שבועיים תבואי לקחת אותו אני מבטיח לך שהוא ישתפר ויאכל כל מה שאתן לו אפילו תפוח עץ .
אחרי שבועיים האישה באה לרופא ורואה שהכלב שלה רזה ,עירני, ועליז, הרופא זרק לו תפוח והכלב זלל אותו בתאבון רב.
"איך עשית את זה" ? שאלה האישה
"התפוח הזה זה האוכל היחידי שהכלב אכל מהיום שהבאת אותו אלי". ענה החכם.