ערקונות או גחמה מתוך חרדה?

אדם 08

New member
ערקונות או גחמה מתוך חרדה?

אני נמצא בטיפול פסיכולוגי.
אני מנסה לנתח פרידה זוגית שאני מתחרט עליה מאוד.
אחד הנושאים שגרמו לפרידה הייתה רצון לרמת חיים שונה בין האקס לביני.
אני מאשים את עצמי בכל דבר אפשרי כעת.
הייתי עקשן,
הייתי קמצן,
הייתי הססן ועוד.
הפסיכולוג אמר שאין בעיה שאחשוב על לעגל תכונות שלי או לנסות לשנות את העוצמה שלהן. אבל בכל מקרה זה חלק מהדמות שלי. אלה עקרונות עליהן מושטתת הדמות שלי והן לאו דווקא רעים. יש הרבה שהיו רוצים לקנות לא אימפלוסיבית ולחיות בתקציב מאוזן.
אני יודע ממפגשים אחרים איתו שהרבה דברים צצים אצלי בגלל חרדה. לדגומא חרדה ממחסור בכסף.

השאלה שמבלבלת אותי - כי בסופו של דבר אני מלקה את עצמי בגלל הפרידה -
האם היו אלה עקרונות - ולכן טוב שנפרדתי כי לא רציתי למחוק את עצמי
או האם היו אלה פעולות לא רציונליות מתוך חרדות שלי. אותן אני רוצה לפעול להנמיך ולהיות מודע לכך שהן מתוך חרדה.
ברור לי שהתשובה לא יכולה להיות מלאה כי אין את כל הפרטים והסיפור.
ובכל זאת רציתי לנסות להעזר בחברי הפורום איך מבחנים בין עקרון/פעולה מתוך חרדה/גחמה גרידא.
כי לפי כך אוכל להבין עם עצמי אם יש מקום להלקאה או דווקא לשחרור והרגשה של השלמה.
תודה לעונים לשאלה הפילוסיפית
 

DogsPCI

New member
הלו, לילה טןב. אני עייף מת ומפוצץ לי המוח מיום ארוך בעבודה,

אבל כן רוצה לכתוב לך כמה מילים :). וזה יהיה לא מסודר ובטח לא מקיף, אבל מה שכרגע הכי בולט לי.

קודם כל, מצטער לשמוע. לצערי לי אין תשובה לכאב שאתה חווה. גם לא טריקים למיניהם :)). סורי, אם היו לי - הייתי מחלק לך בכיף ;).

טוב, אז דבר אחד מרכזי. מאיפה צץ לך הרעיון הגרוע של - הלקאה עצמית?

אישית, אני חושב שזה כלי רע מאוד, שאם כבר יש לו הצדקה לשימוש... זה רק אם אדם בחר לעשות רע - ביודעין. במודע. אז, הייתי מבין שאדם צריך להלקות את עצמו. והרבה... חחח.

מעבר לזה, אם אתה פועל בתום לב, אין לך סיבה להלקות את עצמך כלל. גם אם טעית. וכן - גם אם פגעת, אבל - תתנצל, וכו'. ובפרט בפרט, כתבת שאולי פעלת מתוך חרדה, ואתה חושב שלהלקות את עצמך בגלל שאתה סובל מחרדה זה יעזור לך במשהו?

ובשורה התחתונה... נראה לי שאתה כבר גרמת לעצמך מספיק סבל, כן? :)).
אז תנוח.

אבל זה לרגע לא אומר שאתה לא אמור - לשנות בעצמך דברים שאתה רוצה שישתנו. והכלים לשם כך הם שונים ובהתאם לשינוי שאתה רוצה לבצע. לפעמים נדרשת קשיחות רבה עם עצמינו, או ערנות, וכו'. אתה גם יכול לכעוס על עצמך בדעבד על טעות. אבל שוב, כל עוד זה נעשה בתום לב. אז תסיק מסקנות, תאמץ את הכלי הנכון שיביא לשינוי - וסלח לעצמך, ושחרר.

וזה ממש לא אומר שאתה עושה לעצמך הנחות, אלא שרגשות אשם שכאלה שאדם נושא על עצמו הם דבר רע והרסני. אנשים סוחבים איתם כאלה שנים. ונמצאים בריבים עם עצמם. חבל.


עכשיו, לשלב הבא... ובסוף תצא מגילה P:

אתה מדבר על תדמית. שיש דברים שהם חלק מהתדמית שלך. מה זה אומר - תדמית?

אם זה חלק ממך - אז אשמח אם תכתוב - חלק ממי שאני. לי זה יהיה ברור יותר. כי תדמית - זה משהו שעוטים על עצמינו.

לי זה מרגיש שאתה מתכוון שזה חלק מסדר-החיים שלך. מהדרך שנוח וטוב לך להתנהל בה בעולם.


זכותך לרצות את מה שאתה רוצה. זכותך להיות שקול. וכן, זכותך לוותר על חלק מהדברים שטובים לך בחיים - עבור מישהו שיעשה לך וואוו בחיים. זה הכל מותר, והכל בחירה שלך עם עצמך.

אבל מה... ופה אני חושב שאני קולט אותך. כי אתה איפה שהו זרקת את זה (סליחה, רפרפתי פעם אחת. מאוד עייף, לא זוכר בדיוק איפה. אבל קלטתי.).

אצלך, סגנון החיים שלך, התדמית שלך, והדרך שלך - מקנים לך יציבות. מקנים לך שקט. מקנים לך חופש ממצבים שמביאים אותך לחרדה. על זה, לא הייתי מציע לך לוותר. כן, אפשר קצת להכניס ריגושים ו"לערער" קצת את האיזון, אבל אם תפר אותו - אז אתה יוצא מיציבות. ואז, כלום בעצם כבר לא משנה.

ולגבי איזון ויציבות. גם פה אפשר לשנות ולחזק וכו'. אבל זה לדעתי כבר מיותר. אם זה חורג מהטווח שלך, זה חורג מהטווח שלך. בשלב מסויים אתה גם רוצה - להיות. ולא רק להיות בדרך לאן שהו.. ;ׂ).


טוב. מקווה שהיה ברור איך-שהו. מקווה שעזרתי במשהו.
שיהיה לך בהצלחה. מותר להיות עצוב, אבל זה כבר עונש מספיק.

לילה טוב. תרגיש טוב!
 

Maldini Girl

New member
בשנה וחצי האחרונה של חיי פיתחתי פילוסופיית חיים שטוענת

שאהבה זה לא מספיק.
למען האמת, אני חושבת שאהבה היא רק אחד מעוד הרבה תנאים לא פחות קריטיים להצלחה של זוגיות, ולפעמים היא אפילו לא הכי חשובה בהם.
מה יותר חשוב בעייני מאהבה? יותר חשוב התאמה. יותר חשוב שבשאלות שאתה מגדיר כ"קריטיות" / חשובות באמת תראו עין בעין את אותה מציאות. ואני אסביר.
&nbsp
מאז שנולדתי וככל שגדלתי הייתה בי ידיעה שאני לא רוצה ילדים. לא מעוניינת להיות אמא. אני אוהבת ילדים אבל לא מעוניינת לגדל כאלה בעצמי. ייתכן שדעתי תשתנה וכנראה שלא, אך זה לא העניין. העניין הוא שכשאני נמצאת בזוגיות, למרות גילי הצעיר יחסית (24) חשוב לי שבן זוגי יראה את השאלה הזאת כמוני.
למה, כי אם הוא מת שיהיו לו ילדים (שזה רצון לגיטימי) ואני ממש לא רוצה, אני לא רואה דרך ביניים. אין "חצי ילד".
&nbsp
באופן דומה, אם אני לא רוצה שום קשר לדת (כולל לא להתחתן ברבנות, לא רוצה שהילדים שלי בהנחה והייתי רוצה ילדים ילכו למסגרות דתיות/ יעלו לתורה וכדומה) חשוב לי שבן זוגי יראה את המציאות באותה צורה כי זו שאלה שמבחינתי אין מקום להתפשרות בה.
&nbsp
וכן, אני אפיל על זה זוגיות. כי אני לא רוצה להשלות מישהו ובסופו של דבר לגרום לפרידה כואבת יותר, אלא מעדיפה מראש להגיד "זו אני. אלו החיים שאני רוצה. אם אתה לא מעוניין, גם אם זה כואב, עדיף שאמצא מישהו שכן מעוניין באותה צורת חיים שלי."
&nbsp
עכשיו אתה צריך לחשוב עם עצמך. הדברים שעליהם לא הסכמת להתפשר, האם אלו ה"שאלות הקריטיות"? אתה מדבר על רמת חיים אך לא פירטת לגמרי, האם אלו הדברים שמנחים אותך בחיים, מעצבים את הזהות שלך? האם הועלו דברים שמבחינתך הם דברים שאתה לא מעוניין בהם בחיים שלך ולכן לא מוכן להתפשר?
אם התשובות הן כן, אז כן. אלו עקרונות וזו הדמות שלך.
אם התשובות הן "אולי, לא יודע. לא בטוח" אז כן, יש מקום לבחון את עצמך ולבדוק.
&nbsp
באופן כללי אגב תמיד יש מקום לבחון את עצמך ולבדוק. אבל אני חושבת שבשאלות קריטיות, בסופו של דבר מי שאנחנו בפנים לא יוכל להיכנע. במילותיה של רונה קינן "ניסיתי להפוך את עורי, אבל העור שבפנים דמה מידי לשלי"
 
תודה, אני בעסרת רגשות להבין

האם אלו ה"שאלות הקריטיות"?

*אז הם נראו לי קרטיות מכמה סיבות
1) יש לי חרדה מאז ומתמיד לגבי כסף. בבית חיינו באוברדראפט כל החיים וההורים צרכו כאילו אין מחר. הדיסונאנס הזה רודף אותי עד היום. החדשות מראות שאנחנו דור עבוד שלעולם לא יגיע למנוחה וליציבות כלכלית. אין לי הורים עם דירות לירושה. אומנם אני עובד בהייטק אבל הפחד הזה תמיד שם. אז שרציתי לשכור יחד דירה ב6 אלף ולא ב10 אלף. היה נשמע לי הגיוני. אבל היום - אני מבין שהחרדה גם הייתה שם.

2) מצד שני, באופי שלי אני אוהב להיות מחושב. לא קונה אימפלוסיבי. שקול. מאוזן.
זה גרם לי להפסיד את אהבת חיי שממנה אני לא מצליח להשתחרר. אבל אני בטוח שלא הייתי סובל לגור בדירה מפוארת. רק הייתי נחמץ בפנים אבל עכשיו הייתי סותם את ההחמצה בתחושה שפעלתי למען משהו גדול ממנה. אהבתי אליו

*היום אני מרגיש שהייתי עקשן. שהייתי פחדן. שאני לא מתפלא למה הוא החליט להתקדם. שאם היינו חוזרים הייתי מוותר על הכל. רק להיות איתו שוב.

הוויתור על הכל. ההתגמשות המוחטת.
הם מצד אחד ביטוי לאהבה. מצד שני הם דגל אדום עבורי. אני בקונפליקנט פנימי

של הלקאה עצמית שנפלתי לחרדה
ועידוד עצמי שזו הייתה בחירה מושכלת
 

Maldini Girl

New member
השאלות הגדולות משתנות מאדם לאדם

אתה אדם מחושב ולא אימפולסיבי, למה בעצם זה מה שגרם לך לאבד אותו? הוא דרש ממך להבטיח לו ברמה החומרית דברים שאתה לא מסוגל לעמוד בהם רגשית וכלכלית?
 

DogsPCI

New member
אפשר לדעת למה הכוונה באמפולסיבי? במונח הזה הופיע בשני

&nbsp
דיונים שכתבתי בהם. לא בטוח שאני מבין את המשמעות שניתנת לו פה.
 

Maldini Girl

New member
פועל מתוך דחפים

הכוונה לרוב לאדם שהדחף הוא מה שמניע אותו, ושמגיב במהירות לדחף ולא שוקל עד הסוף את מעשיו.
 

DogsPCI

New member
או-קיי. אני קצת אקשה, לא מרוע... באמת מנסה להבין את המשמעות

המדוייקת (שניתנת למונח בכללית).

גם להיות ספונטני - זה לא לשקול עד הסוף את כל האפשרויות.

אז מה ההבדל?

אני מנסה להבין האם אמפולסיביות מלווה בקונוטציה שלילית.

בכללית, אני חושב שפעמים רבות אנשים מיחסים את המונח - אמפולסיביות, במקום הלא נכון. אם כשבכלל מדובר על סדר-עדפויות שונה (כמו אולי במקרה שדובר פה, על הדירה.), או שישנם נושאים/תחומים בהם אולי - רצוי וכדאי לתת מוח ולהגיון - לנוח קצת ;).

אשמח לתת כמה דוגמאות, אבל קודם רוצה לוודא שאני מבין את המשמעות לה מתכוונים.
 

Maldini Girl

New member
אתה יכול להתייחס לזה ככה

כמו שאני רואה את זה, ספונטני לאו דווקא מונע מדחפים, אלא "זורם" עם הסיטואציה גם אם היא לא הייתה הסיטואציה הכי מתאימה בשבילו.
אימפולסיבי מונע מדחפים.
&nbsp
הבעיה בשניהם היא אותה בעיה. שכשאתה פועל בפזיזות לא תמיד אתה חושב על המעשים שלך. רק שספונטניות מקבל קונוטציה חיובית ואימפולסיביות שלילית.
 

DogsPCI

New member
חחח!!! אז מה שאת אומרת זה...

שאמפולסיבי = מונע ע"י הדחפים שלו.
וספונטני = מונע ע"י הדחפים של אחרים/הסביבה.

אז יצא שספונטני - זה עוד יותר - גרוע!!! חחח.

בקיצור, אני חושב שלאמפולסיביות אכן יש קונוטציה שלילית שמתלווה אליה, משהו בסגנון של - חוסר-אחריות.

ואני חושב שזה המון בלבולי-ביצים, או יותר נכון: בלבולי - מוח ;).

נראה לי שאנשים מתייגים התנהלות כאמפולסיבית או ספונטנית - כחיובית או שלילית, בהתאם לתוצאות. חחח. בדיעבד.

אם אני אציג בדיוק את אותו המקרה, רק עם תוצאות שונות - שכלל לא יכולנו לנבא מראש, ואבקש חוות דעת. המניע - וכן הקונוטציה לחיוב או שלילה יקבעו ע"י התוצאה.

אז למשל:

יצאתי לאיזה באר עם חברים, והמבט שלי הצטלב עם המבט שלי מישהי שם, וניגשתי, ודיברתי, ודברים התחממו. ויצאנו משם למקום יותר פרטי. והדברים התגלגלו, והיא הזמינה אותי אליה. ועליתי, ונכנסנו למיטה... ומפה, 2 תרחישים:

א. היה לנו פיצוץ!! ויצא לנו משם קשר מעולה, וזוגיות מדהימה.
ב. היה רע, האווירה לא הייתה טובה, היא נכנסה לאיזה סרט, וגם אני. והייתה חוויה רעה לכל הצדדים.

אז אם תתבקשי (לא אישית) לתאר את ההתנהלות של כל אחד מאיתנו - איך היית מתייגת אותה? די בטוח שאם הסיום הוא א', אז תגידי - ספונטנים, חיים את החיים, קלילים, חופשיים. ואם הסיום היה ב', היית אומרת - דבילים, אמפולסיבים, לא הפעילו את הראש - וקיבלו את מה שהגיע להם.


דוגמה נוספת, הכרתי מישהי. חשמל באוויר, ואני מציע לה לנסוע לאילת/סיני וואט-אוור לסופ"ש והיא זורמת בכיף. אז? אנחנו - מה? או שתלוי בתוצאה?

ואגב, את כל הנ"ל חוויתי בעבר. ואכן נסעתי עם מישהי שהכרתי רק יום אחד - לסיני, והתפתח קשר מדהים בינינו. - אז? היינו חסרי-אחריות או שהיינו צעירים ויפים ;).

חחח.

לגבי הדוגמה פה, שממנה הכל התחיל על הדירה. אמפולסיביות זה אם הם היו באיזו דירה של חברים והתברר שהם עוזבים והבחור נדלק על הדירה הספציפית הזו - ומבחינתו - זהו, זה מה שהוא רוצה - וחתם על זכרון דברים באותו הערב.

אבל, פה זה לא נראה המקרה, פה דובר על העדפה של סגנון ורמת-חיים. משמע, הבחור כן הפעיל את שיקול הדעת שלו - ועדיין מבחינתו דירה ב- 10,000 ש"ח זו הבחירה הטובה. - אז? איפה אמפולסיביות?

הייתה לי בעבר בת זוג, שהאמת? הייתי מתחרפן ממנה לחלוטין. היינו עושים רשימה של בעד ונגד. מסכימים בדיוק על הבעד ונגד. אבל כל אחד היה נותן משקל שונה לבעד ונגד. ככה שהמסקנה הייתה בסוף שונה. במקרה הזה אני הייתי היותר שקול. אבל היא לא אמפולסיבית, אלא שלה לגור ברחוב X או בקומה Y - שווה הכל. זהו, זה סדר העדיפויות שלה, והיא מוכנה לשלם את המחיר - בכיף. אמפולסיבית? לא. סתומה? אולי... חחח. אבל כמובן שזה תלוי בתוצאה.

והכי חשוב, ופה אני חופר. דחפים זה הכל. הטוב והרע. להיות מונע ע"י הדחפים שלך זה גם כולל - להיות מי שאתה ;). אחרת לפי מה אני אהיה מונע - מוח בלבד? סטסטיסטיקה וחישובי מס? הכי מצחיק אותי זה שמדברים על רגשות ועל אהבה ובגילויים שלה ומדביקים לזה - אמפולסיביות. איזו עוד אופציה יש? אפשר לאהוב דרך ההגיון? ;).

ערכתי ומוסיף, כמובן שאין הכוונה שנכנע לכל הדחפים שלנו. חס-ושלום. פה נכנס הנושא של לדעת להבחין בין טוב ובין רע. כלי שבא להבחין עבורינו לאלה מהדחפים אסור לנו להקשיב, ולאלו רצוי שכן.


יאללה, שוב חופר. שבוע טוב!!
,
 

Maldini Girl

New member
אתה יכול לצחוק על זה כמה שאתה רוצה

על הדעה שלי ועל הגישה שלי. זכותך. זה לא משנה אותה.
&nbsp
אתה יכול גם להגיד שספונטני גרוע מאימפולסיבי, אני לא חושבת ככה. אני לא חושבת שאף אחד מהם גרוע מהשני. אני חושבת ששתיהן סיטואציות שונות. ספונטני לאו דווקא מונע מדחפים של אחרים. אתה יכול גם להיות ספונטני כי אתה אומר "וואי, יש דיל מעולה לקפריסין בסופש, בוא נטוס לחופשה". זה לא שלילי וזה לא מונע מדחף של אחרים. אלא ראית סיטואציה וזרמת איתה.
&nbsp
אימפולסיבי זה "יואו. אני חייב חופש. אז מה אם צריכים אותי בעבודה ואין לי כסף. יש דיל לקפריסין וזין על העולם, זה מה שאני צריך עכשיו וזה מה שאני עושה."
 

DogsPCI

New member
אוי ואוי. אני צוחק איתך, לא עליך. חושבים יחד... זה לא שאני

&nbsp
חשבתי על ההגדרות האלה בעבר.
&nbsp
מצטער שלא היה ברור.
 
הציטוט מקסים. באמת

גם התוכן שרשמת.

אני חושב על מצב הפוך. מישהו שיתאים לאידאולגיה החסכנית או המחושבת שלי.
אבל לא אמשך אליו מספיק או שלא ירגש אותי מספיק. או שלא אהיה גאה בו.



זה עדיף? לא בטוח.

אם את חילוניה. האם באמת לא תהי מוכנה לשים מזוזה אם היקר לליבך יגיד לך שזה חשוב לו יותר מכל?

אם את לא רוצה ילדים. האם באמת תפסלי על הסף שהבן זוג שלך ירצה נניח לאמץ ילד בחסות שניכם.

אולי המצב שלך שונה כי את הטרו סקסואלית. אז המחשבה היא מראש מיינסטרימית. אולי אצל גייז יש מקום ליותר פתיחות לגבי הבאת ילדים כי גם ככה התהליך טכני
 

Maldini Girl

New member
מעניין שאתה יכול להגיד "מיינסטרימית" על זה שאמרתי שאני לא

רוצה חתונה ברבנות ולא רוצה ילדים. איך זה מיינסטרים? אתה יודע כמה רוע, הצקות, האשמות ועוד אני סופגת מהסביבה כי אני לא רוצה ילדים? מבחינתי אין שום דבר יוצא דופן בזוגיות הומוסקסואלית. זה לא מיינסטרים בדיוק כמו שלא לרצות ילדים זה לא מיינסטרים. כי במדינה שלנו (בעיקר אך גם בעולם שבו אנו חיים) יש מיינסטרים מאד ברור וכל מי שסוטה ממנו ולו במעט מוצא את עצמו בבעיה.
&nbsp
לשאלתך, האם אפסול על הסף בן זוג שירצה לאמץ ילד בחסות שנינו? כן.
מה זאת אומרת "לאמץ ילד בחסות שנינו", כלומר, במילים אחרות הוא מנסה להפוך אותי לאמא רק בלי תהליך ההריון. כפי שאמרתי, אני לא רוצה להיות אמא. נכון, זה אומר גם שאני מאד לא רוצה לחוות הריון אבל אימהות מתחילה מהרגע שאת מסיימת להיות בהריון. אין דבר כזה "לאמץ ילד בחסות שנינו". אם אימצנו ילד אז יש לנו ילד, וזה בדיוק מה שממנו אני מנסה להמנע ממנו.
&nbsp
&nbsp
אם הייתי פוסלת על הסף מישהו שרוצה מזוזה על דלת הבית? סביר להניח שמראש לא הייתי יוצאת עם מישהו שמשנה לו מזוזה על דלת הבית. כי אם משנה לו מזוזה כנראה שמנים לו עוד כמה דברים שקשורים בדת. אני לא מוכנה להתחתן ברבנות, לא מוכנה ללכת למקווה, ולא מוכנה שיכפו עליי דת בשום צורה שהיא. ככה שככל הנראה בן אדם כזה לא היה מסתדר איתי.
&nbsp
חלק מזוגיות זה משיכה. ברור. אם אין משיכה כנראה שתחיו כשותפים ולא כזוג. אבל אני מאמינה שבסופו של דבר, אהבה ומשיכה יכולים לדעוך עם השנים, ואז השאלה היא מה נשאר. נשארת חברות עמוקה. נשארת קבלה עמוקה. נשארת זוגיות שמה שחזק בה זה שיש לנו הרבה מן המשותף
כשמראש אין את הבסיס החזק אני לא רואה איך יש לזוגיות שבה המשיכה היא משיכה מדהימה סיכוי להחזיק מעמד לאורך זמן.
 

DogsPCI

New member
הלו, שבת שלום.

&nbsp
קראתי כמה מההודעות שלך, מאוד מסכים עם רוח הדברים שלך. בעיקר על ההפרדה בין אהבה לבין זוגיות. - כשהכוונה בזוגיות זה יותר החלק "הטכני" בקשר.
&nbsp
&nbsp
מסכים כי אהבה לבד זה לא מספיק. מסכים כי ללא התאמה - לא יצליח. לא מסכים שאהבה היא פחות חשובה. לדעתי גם אהבה וגם התאמה הם תנאים הכרחיים.
&nbsp
כי ללא אהבה, אז כמו שכתבת בהודעת אחרת זו תהיה שותפות ולא זוגיות (ופה המונח זוגיות, הוא תחת המשמעות הגדולה - של קשר-זוגי. לפחות להבנתי זו הייתה הכוונה שלך).
&nbsp
אז כן, אהבה, החלק הלא מוסבר, שלא בשליטה. - הקסם.
זוגיות (במשמעות הטכנית), החלק המוסבר, שכן בשליטה שלנו - או לפחות אמור להיות.
&nbsp
ובכללית, אפשר לומר (לדעתי) שיש צורך בהתאמה בשני המימדים. זה אם מחפשים להגיע לקשר זוגי - "במלא תפארתו". חחח. יש לא מעט שמבחינתם אהבה זה משהו שמגיע מתי-שהו... אם בכלל. העיקר שיש זוגיות. ולהפך, יש מספיק שאוהבים, אבל אין להם מושג איך לקיים זוגיות.
&nbsp
היה כיף לקרוא את ההודעות שלך, תפיסת עולם נכונה ויפה לדעתי האישית.
&nbsp
&nbsp
בהצלחה!
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
תודה, אבל איך התפיסה שלי נכונה?

אוהב אותו חושבש אנחנו מתאימים. חושב שיש מחלוקות בכל זאת
מנסה להבין אם הן תהומיות או גחמות שלי.
&nbsp
ולא מקבל מעצמי תשובה
 

DogsPCI

New member
היי, ההודעה הזו שלי היא תגובה להודעה של Maldini Girl

&nbsp
שמתחילה ב- "בשנה וחצי האחרונה...". קשה לי לשים לב פה למי שרשרתי, אולי צרפתי את התגובה במקום הלא נכון.
&nbsp
&nbsp
אני כתבתי חלק מדעתי אליך בהודעה קודמת, לא יודע אם התחברת לדברים, אז לא הוספתי :).
&nbsp
&nbsp
 

Maldini Girl

New member
תודה

אני לא טוענת כמובן, וסליחה אם זה השתמע מדבריי, שאהבה לא חשובה.
ברור שאהבה חשובה לבניית זוגיות, לפחות בעולם המערבי המודרני והחילוני. בעולם מסורתי יותר אהבה היא במקרה הטוב דבר שמתפתח/ שזוכים בו, ועדיין רואים בהרבה מקומות כאלה נישואין שצלחו מסיבות שונות.
&nbsp
אם אין אהבה לא יהיה את הניצוץ הראשוני שבכלל יגרום לנו לרצות (ככל הנראה) לפתח את הקשר. אולי דרך יותר נכונה לתאר את זה היא שאני חושבת שאהבה בלבד היא פשוט לא סיבה מספיק טובה להחזיק קשר. אני אומרת את זה הרבה לאנשים סביבי. להבדיל ממה שהוליווד מנסה להנחיל לנו, אהבה פשוט לא מנצחת הכל, ולא מנצחת תמיד, ולא יוצרת בהכרח גשרים בין עולמות נפרדים.
 

DogsPCI

New member
איתך ב- 100%. חוץ מ....

ההערה שלך פה - "בעולם המערבי המודרני חילוני".

אני חושב שזו שאלה אישית. אולי בחברה המערבית יש את המקום לשאול אותה ביחס לחברות אחרות בהן - אין.

כל הנ"ל לא מפחיתים ולא מעלים מהערך - "האובייקטיבי" של אהבה. שעומד בפני עצמו, ושוב - כל אחד והערך האישי שהוא נותן לה :).

טוב חפרתי לך קצת... P:
 

בת האש

New member


 
למעלה