תחילת קשר

קמוש1

New member
תחילת קשר

היי לכולם
הייתי רוצה לספר משהו על בחור שהכרתי, ולשמוע את דעותכם
כי אני כבר מיואשת לא יודעת מה לחשוב...
בזמן האחרון לא הולך לי בזוגיות בכלל! אני עוד מעט בת שלושים הכרתי מישהו בן 35
יצאנו בנתיים לשני דייטים, דיברנו קצת בטלפון ואז נפגשנו. הוא בחור דברן ככה שכן הייתה תקשורת בנינו, אוהב לדבר ולספר דברים על עצמו.
בזמן הםגישה הראשונה היו פעמים שרציתי יותר ופעמים שלא
כאילו יש משהו בתוך תוכי שכל הזמן מתלבט.. נסיתי באמת שניסיתי
אחרי הפגישה הראשונה שלח הודעה שהיה לו מאוד נחמד והוא מקווה שזה הדדי המשכנו להתכתב ואז הציע לי לבוא אליו בערב (פגישה ראשנה הייתה בצהריים )
אמרתי לו שזה מוקדם מידי.
פגישה שנייה הייתה בסדר יש דברים שמפריעים לו בו כמו בסגנון דיבור ואנחנו גם מאוד שונים אחד מהשני אבל אמרתי אני לא אפסול בקלות אני כן אנסה לתת הזדמנות (אני אספר בהמשך על השוני בנינו). המשכנו להתכתב ולדבר בטלפון ההרגשה האישית שלי היא שונה אני כן רגילה לחיבור וכימייה והתרגשות בדייטים הראשונים ואיתו זה לא קורה לי, אני מרגישה שאני יושבת עם סתם מישהו בבית קפה...האם אתם באמת חושבים שזה יכול להשתנות לי?
כמה ימים לאחר הדייט הציע להיפגש אבל שאני אבוא אליו הבייתה שהוא מסיים לעבוד ב11 בלילה, לא מספיק שאני מרגישה לא בנוח , עוד לא מספיק פתוחה איתו הוא מציע לי לבוא אליו הבייתה בשעה מאוחרת שאמרתי לו שאני מעדיפה שנחכה עם זה קצת.
במהלך הדייטים זה לא שהוא ניסה משהו בקושי חיבוק , שום קירבה לא הייתה בנינו אפילו לא משהו קטן אז אני לא יודעת אם זה מה שהוא רוצה וזה מוזר לי ככה.
אנחנו מאוד שונים, הוא בן אדם של בית עבודה, כמעט ולא יוצא גם אני כזאת אבל אין לי בעייה לצאת ולבלות ובשבתות בים בריכה הוא כל השבת בבית
חוץ מזה שאנחנו מאוד שונים מבחינת הטעם שלנו בדברים, באורח חיים
הוא גדל בסביבה מאוד שונה משלי בא מבית מאוד מאוד עני סביבת הילדות שלו הייתה קשה סמים וכל היום בתור ילד היה ברחובות דבר שמאוד שונה ממני
לא למד , אני ממש לא שופטת אותו על כך שלא תבינו לא נכון אבל מרגישה שאנחנו שונים כי אני כן רגילה לרמת חיים מסויימת. אם הייתי מרגישה מאוהבת בו אני מאמינה שהייתי מתגברת על הכללל... אבל אני אישית מרגישה שאני לא שם.
חברות שלי דיי שופטות אותי , אומרות שאני קשה מידי שאין בן אדם מושלם ואני צריכה להתפשר לתת לעצמי הזדמנות להיפתח ולנסות להרגיש משהו
אבל איך אפשר בכוח?
אני מנסה, באמת שכן אבל מפחדת שאני לא אמצא אחריו מישהו
כי הוא כן מעוניין ומראה רציניות... חברה אמרה לי שכבר המון המון זמן שאני יוצאת לדייטים אבל אני לא מצליחה להרגיש את החיבור הזה, את הקליק הזה ולכן אני צריכה לנסות בכוח לתת הזדמנות אמיתית לבן אדם ולהתעלם מדברים שמפריעים לי.
 

tal902

New member
אם כבר אחרי פגישה אחת

הוא מנסה למשוך אותך אליו הביתה, לא יודע איך הסקת שהוא כבר רציני איתך. אולי כן ואלי לא. סביר שגם הוא עוד לא יודע אם את מתאימה לו. מה שלא שולל מבחינתו לפחות קצת גוד טיים איתך.
 
בקיצור- את נואשת ותתפשרי על כל גבר נושם שיביע עניין כלשהו?

אני יודע שמגעיל מצידי לכתוב את זה אבל ככה בדיוק זה נשמע.
את אומרת שהוא שונה ממך לחלוטין, סגנון הדיבור שלו מפריע לך (יש משהו יותר בסיסי מזה?!), הוא מציע לך הצעות שלא נוחות לך, הוא בא מסביבה שלא מתאימה לרמת החיים שלך, ואת רוצה להתפשר ולהמשיך להיות איתו בגלל מה?

מה זה אומר "אני לא אמצא אחריו מישהו"? נגמרים לך החיים במקרה בגיל 30? נשמע שכל אחד שתצאי איתו אחריו יהיה מתאים לך יותר, אז למה את ממשיכה איתו בכלל? את מעדיפה להתיישב עכשיו בגיל 30 ולחיות בעשרות השנים הקרובות עם מישהו שבכלל לא קשור אליך בגלל שחברות שלך מלחיצות ואת לא יכולה להמשיך לנסות לצאת לדייטים עם אחרים?

אני הכי בעד לתת הזדמנות להכרות ולא לפסול במיידי, אבל לפעמים יש סימנים שצריכים לקבל ופשוט לחתוך בטוב ולעבור הלאה. לא מתאימים לכולם, מה לעשות
 
אפשר להקפיא ביציות

והאמת שתמיד תהיתי איך אלה שקדמו לנו חיו במשך עשורים עם אנשים שהכירו משידוך קצרצר במשך עשרות שנים אם לא באהבה אז לפחות ביציבות+ילדים.

אולי יש משהו במנגנון האהבה שאנחנו לא מבינים ,
בטח לא אהבה ראשונה.
 
אם אבסס את הידע שלי בהיסטוריה על Mad Men

שזה מן הסתם הדבר ההגיוני לעשות, אז אומר שאנשים חיו עשורים עם בני זוג שהם בקושי הכירו, אבל בגדו בהם מהצד, ויצאו לדייטים עם אחרים אחרי שהתחתנו. הגשימו את עצמם מחוץ לזוגיות המוכתבת.

וברצינות, הנחתי שבעבר לאנשים היה יותר קל להתפשר והיה להם מספיק לחיות ביציבות+ילדים כי לדרישות החברה היה משקל כבד יותר בהחלטות אישיות.

סבתא שלי התחתנה עם סבא שלי כי ככה החליטו בשבילה. היא לא הייתה צד בעניין. ועדיין, היא אהבה אותו וגידלה איתו משפחה מאושרת (ההתפשרות הייתה מובנת מאליה אז היא הייתה מאושרת ממה שיש לה).. אם היה לה את החופש שיש לנשים עכשיו אולי היא הייתה מחליטה שבא לה ליהנות מדייטים ללא מחויבות רק בשביל הכיף לפני שהיא מתיישבת עם מישהו שהיא אוהבת (או לא מתיישבת בכלל). אבל לא היה לה חופש והמחשבה שלה הייתה מקובעת על המציאות בתרבות שהיא חיה בה, והיא קיבלה את זה בלי להבין בכלל שהיא עושה משהו שפוטנשיאלי פוגע לה בחירות ובזהות שלה.

אולי עוד 20 שנה יסתכלו עלינו כמוזרים ולא יבינו מה עבר לנו במוח הפרימיטיבי שלנו כשהתיישבנו לזוגיות סופית עם אדם אחד בלבד שאנחנו אוהבים.
ממש מעניין אותי מה יהיה בעתיד
 
סבתא שלי נישאה לסבא שלי מבחירה

היו לה חברים לפניו והיא עברה את השואה,
היא טיפלה בו גם לאחר שבץ מוחי והפסיק לדבר
והתנהג כמו ילד קטן בכל דבר ועניין עם התקפי זעם
כששאלתי אותה פעם אם היא אוהבת אותו , התשובה שלה
בדומה לתשובה על אלוהים הייתה :
"יש להניח שכן, אני עדין כאן"

אני אוהבת את תפיסת העולם שלה.
לא בטוח שכל החופש הזה מיטיב עם העולם - אבל זה המצב,
האהבה צומחת כשאתה כאן לצידו
וזה משהו שאנשים שוכחים -
שקשיים הם חלק אינטגרלי ומהותי בחיים .

השאלה אם מוותרים או ממשיכים כנגד כל הסיכויים ,
ובעד כל הסיכויים בשביל משהו קצת יותר נעלה וממוקד
מזה.

ואני יודעת שהיא אהבה אותו והוא היה אלוף נעוריה גם אם
לא אמרה את זה במפורש.
 
"השאלה אם מוותרים או ממשיכים כנגד כל הסיכויים"

זו דרך מעולה לדעת עד כמה באמת אוהבים מישהו/י.

אני לא בטוח שאנשים שוכחים שקשיים הם חלק אינטגלי ומהותי בחיים אלא שהם פשוט לא אוהבים באמת כדי להתמודד עם הקשיים האלה. מעדיפים לעבור הלאה וזהו.

אתן את עצמי לדוגמא. פירקתי זוגיות בעבר בעקבות בגידה (לא שלי). לא היה לי רצון לנסות להבין אם זה חד פעמי או לא, אם זה בעקבות חוסר אהבה, חרמנות, או תירוץ אחר. לא היה לי עניין להתגבר על הקושי. הרגשתי נבגד והדבר היחיד שרציתי זה לחתוך באופן מיידי למרות שהיה לי מאוד מאוד קשה להתגבר על הזוגיות כי חשבתי שהיינו מאוהבים.
מצד שני, אם יהיה מצב של בגידה בזוגיות הנוכחית שלי, אני יכול לומר בלב שלם שאנסה להתמודד עם זה, להבין את המשבר ולהתגבר עליו. לא ארצה לחתוך באופן מיידי כי אני רוצה שנמשיך כנגד כל הסיכויים. המחשבה הזו גרמה לי להבין שאני עכשיו באמת מאוהב ובקשר הקודם לא הייתי.
משבר זה מבחן טוב לשני הצדדים. אולי אפילו אפשר להעריך באופן חיובי משבר כלשהו באיזשהו שלב של הקשר כדי שיעמיד אותו למבחן ויכריח את האמת להראות את עצמה
 
אולי,

זה מעניין לשמוע את הצד שלך - מצד שני זו כתיבה בדיעבד.
אני סומכת על מה שאתה אומר שההתמודדות המחשבתית עם סיטואציה
דומה והפתרון האחר שהיית מקנה לה מעידה על עומק אהבתך לאדם.

מצד שני היית צעיר יותר ושונה יותר,
אני חושבת שקשה לדעת מה בדיעבד-
אם זה נמדד בכלל זה נמדד ברצון שלא להרפות ואם להרפות
לחשוב על טובתו של זה שאתה אוהב.

העניין הוא שהמחשבה הזו אפילו כשיש אהבה עצומה לא תמיד ברורה לשני הצדדים במידה וישנה- מה ולמה ואיך עושים טוב לאחר ובאיזו דרך מכבדים את רצונו.

זו שאלה קשה.
מה שכן מניע דברים לטווח הארוך אני חושבת - בצניעות או בתמימות שלי הוא
פשוט - הרצון .

רצון להשאר משפחה ואוהבים , חברים ואנשי סוד ושלום זה של זה.
בסופו של דבר.
 
אני מסכים איתך לגבי הרצון

השאלה אם הוא מונע מאהבה אמיתית, חוסר ביטחון עצמי, חוסר אונים...

לגבי הכתיבה שלי בדיעבד - בתיאוריה אולי אם היו לי את הכלים המנטליים שיש לי עכשיו אז הייתי גם מתמודד עם משברים אחרת בקשרים קודמים שלי ואולי אפילו הייתי נשאר בזוגיות מהעבר. אולי הייתי לומד משהו אחר באוניברסיטה ואולי גם הייתי עוסק במשהו אחר.
ברור שראיה בדיעבד היא מושלמת אבל אני חושב שלא רק שהייתי עושה את אותו הדבר בזוגיות הספציפית שהזכרתי וחתכתי אלא הייתי מעכל דברים אחרים שקרו לנו ומבין שלא באמת הייתה אהבה אוביקטיבית אלא רק אהבה של צעירים חסרי ניסיון (איך אני נשמע זקן
), ובעיקר כיף. אולי אפילו היינו נפרדים הרבה לפני הבגידה שהייתה עבורי הזרז לפרידה (את זה אני יכול להגיד רק בדיעבד, כמובן)
 
לפעמים אנחנו מחפשים סיפורי אגדות...
לפעמים גם קשר מצליח שהוא לא מתחיל בניצוץ מטורף...
יש בו כן דברים טובים? מה היה כיף בפגישות איתו?
 
התחלת קשר -

קשר בכלל , דורשת מידה מסוימת של "היקסמות" , מסתורין...
אחד הדברים היפים ביקום.

אם זה לא בא בכוח, זה לא יבוא ביותר כוח וזו לא דעתי-
רק סוג של עובדה מהבשר שלי עצמי.

נניח אמרת שהיה כבר הרבה זמן את זה,
אבל פתאום נעלם זה משהו אחר.
את מוזמנת לנסות ולבדוק ומאחלת לך רק בהצלחה עם זה...
 
לי נשמע שאת לא מאמינה בעצמך

חבל מאוד.
לא הייתי ממליץ להמשיך בקשר עם מישהו לא עושה לך כלום, מעבר לכך שאתם ממש אנשים שונים ויש בינכם פער חברתי רציני.
הייתי כן ממליץ לך לקחת צעד אחורה, קודם לטפל בעצמך, ללכת ליעוץ, להבין מה את מחפשת, מי את ומה את ואחר כך לחזור למעגל ההכרויות.
את בסך הכל בת 30. צעירה.
חבל שתבזבזי את החיים שלך עם אדם שלא מתאים לך רק כי את מעריכה את עצמך נמוך.
 
למעלה