שאלה קצת אחרת ...
- פותח הנושא cosmo15
- פורסם בתאריך
פנתרית סגולה
New member
כן. בדיוק.
שים לב
נקודת המוצא שלך היא שמשהו אצלה לא בסדר.
זאת גישה קצת פטרונית ומתנשאת ,אתה לא חושב?
משהו דפוק אצלך .... לכי לטיפול .....
רק שאתה אומר את זה במילים יותר יפות.
נקוטדת המוצא שלי היא שאולי ,ואני מדגיש ,אולי ,הבחורה יודעת מה טוב בשבילה.
האופציה שהעליתי היא אופציה ,א ה-אופציה.
היא כמובן בעייתית מבחינה מוסרנית מה שכנראה צורם לך ....
נקודת המוצא שלך היא שמשהו אצלה לא בסדר.
זאת גישה קצת פטרונית ומתנשאת ,אתה לא חושב?
משהו דפוק אצלך .... לכי לטיפול .....
רק שאתה אומר את זה במילים יותר יפות.
נקוטדת המוצא שלי היא שאולי ,ואני מדגיש ,אולי ,הבחורה יודעת מה טוב בשבילה.
האופציה שהעליתי היא אופציה ,א ה-אופציה.
היא כמובן בעייתית מבחינה מוסרנית מה שכנראה צורם לך ....
פנתרית סגולה
New member
לא, רק יש אחד שמנצל אותך כדי לגוון את נסיונו המיני (שאולי
הוא כבר מַשמִים), ובלי לשלם שום מחיר.
הוא כבר מַשמִים), ובלי לשלם שום מחיר.
שאלה קצת אחרת ...
הקדמה:
הורי גרושים , מגיל צעיר החלטתי שאחרי מה שחוויתי כילדה לא אכנס לקשר בידיעה שיש סיכוי שאחווה או אתן לאדם אחר לחוות דברים כאלה.
אף פעם לא היו לי בעיות להכיר אנשים שאני רוצה , אף פעם לא הייתי לבד ממש.
הבטתי באנשים אחרים , קראתי מה שאומרים ולאט לאט התחלתי לאבד את הרצון או האמונה שיש קשרים שמסתיימים בכי טוב.
חשבתי על נושא הילדים (משום שהגעתי לגיל בו מבחינת נשים זה כבר מתחיל להיות אישיו שרצוי לתת עליו את הדעת) , בגיל צעיר רציתי . לאט לאט חשבתי על מה שאני רואה מסביב , חשבתי על עצמי כאמא והגעתי למסקנה שאני לא רוצה את זה.
ככל שעובר הזמן אני משתכנעת , בין לבין הכרתי אדם שהוא אהבת חיי (ואני שלו)
חשבתי גם על כל התירוצים שאנשים נותנים , שהבעיה היא באחר וכולם משחקים.
לא נתקלתי הרבה במשחקים , היו לי קשרים טובים יחסית, אין לי תלונות .
הבנתי שחלק גדול מהבעיות שנתקלתי בהן מקורן -בי .
כשהכרתי את האדם הזה הייתי צעירה , די ילדה, הייתי בהתחלה שמדובר רק בקשיים שלו . עם הזמן הבנתי שהם נובעים ממני, עבדתי על זה הרבה הרבה שנים והגעתי למסקנה שבעתיד הנראה לעין לא אצליח לפתור את מרביתן.
אין לי בעיה של מראה, אין לי בעיה של ראש על הכתפיים ובכל זאת אינני רואה את עצמי מחזיקה את עצמי , ילדים , משפחה וזוגיות לאורך זמן או בכלל.
אני מבינה שזו אחריותי ושזה תפקידי שלי .
ניסיתי לדחות את אותו אדם שנים , בכל דרך משום שאני עצמי לא מצליחה לגרום לעצמי להתנתק . נפרדתי ממנו שוב ושוב, בפעם האחרונה אפילו הגעתי למצב בו התחלתי קשר חדש וניסיתי בכל כוחי להתנתק.
לא משנה מה אמרתי , ואינני אדם רע- ואני לא באה להחמיא לעצמי בשום דרך, המשך הלאה, אתה צריך לנסות עם אחרות , זה ביזבוז , הוא לא מקבל את זה ואומר לי שהוא יחכה ושהוא פה להישאר.
אני מרגישה מפגרת לרשום את זה , אבל אני חושבת שאני אדם רע בגלל מה שקורה. ראיתי אדם שמעולם לא בכה בחייו , בוכה בגללי . אני לא יודעת מה לעשות. מה להיות.
בפעם האחרונה כשהייתי עם אדם אחר , זאת אומרת אחרי שנפרדתי ממנו הייתי בקשר עם אדם שהכרתי במסגרת כלשהי שקרובה אלי והוא אחרי חודשיים יחד אמר לי שהוא רואה בי את אשתי למרות שאמרתי לו במפורש שלא יבנה עלי בכיוון הזה , ובשניה שאמר הקשר נהרס. אחרי חודש עזבתי אותו רק מהסטרס.
אני יודעת שזה נשמע מטומטם ,
בטח תחשבו שהבעיה בבחור אבל האדם שאני אוהבת - נראה מצוין , חכם מאוד ומהכרות שלי בפרידות שלנו ולפני משיג כל בחורה שירצה ויודע בדיוק מה לומר ולעשות. אין לו שום בעיות כלכליות כלשהן והוא אדם מבריק.
אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות , או מה לעשות. לא משנה מה עשיתי , לא משנה מה אמרתי - הוא משוכנע שאנחנו צריכים להיות ביחד.
עכשיו לפני שיקפצו עלי , אני עשיתי המון בשבילו ועזרתי לו בדברים שאף אחד לא יכל , הקרבתי המון וגם הוא ואני מניחה שזו חלק מהבעיה. אהבה עצומה נכון , והוא אומר לי שאני בעיקר מוותרת לעצמי ומפחדת אבל כאדם שגידל אותי כמעט מאז שהייתי ילדה אני לא חושבת ככה.
ניסיתי המון . המון . עכשיו הוא מגיע לגיל שהוא צריך למצוא משהו אחר , כדי שיוכל להביא ילדים בגיל נורמלי (הוא מבוגר ממני בכמה שנים) , כדי להתייצב ולהקים משפחה . הוא מוכן לזה , הוא ממש רוצה את זה.
אני לא.
ברור לי שזה גם עניין של גיל , ברור לי שכשאתבגר מספיק יהיה לי הרבה יותר קשה. אף אחד לא צעיר לעולם , ושלא יהיה לי קל כל כך כמו עכשיו בקשרים וכו'.
אני לא טיפשה ולא מעמידה פנים שהבעיה היא במישהו אחר חוץ ממני.
אני לא יכולה לשאת את זה יותר,
בהנחה וכל מה שאמרתי קיים (אל תציעו לי לעבוד על עצמי או לפרט למה אני חושבת ככה)
ובהנחה שראיתי המון זוגות המון ואני לא מאמינה בזוגיות או בחתונה או בילדים.
מה אני אמורה לעשות?
יש לכם איזשהו רעיון למבנה כלשהו שאני לא מכירה?
אני מצד אחד לא רוצה ולא יודעת להיות לבד, מצד שני אני לא מאמינה בזוגיות - פתח לאומללות ועוד ילדים שזה כפול ומכופל ,
אני לא רוצה סטוצים וזה לא מושך אותי , אני גם לא רוצה להכנס לקשר עם עוד גברים לא בשביל "הפאן" ולא בשביל כלום ,
מה אני אמורה לעשות? יש דרך להיות לבד ולהרגיש ביחד? יש משהו שאני לא מכירה? ואיך אני אמורה לשכנע אותו לעבור הלאה?
אני לא אשמה שהוא מבזבז את חייו , ניסיתי בכל דרך (!!!) לגרום לו להמשיך הלאה ואני לא יכולה לומר שהייתי רוצה שיהיה עם אדם אחר (וכשהיה לא הפרעתי!)
מה לעשות...
אני מרגישה שאני תקועה בעולם שלא מתאים לי .
אני לא רוצה קשר שיתמוסס , אני לא רוצה קשר בו אני יודעת שאני לא יכולה להיות ולתת מה שצריך , אני לא רוצה להיות לבד ולא ביחד , אני לא רוצה ילדים ולא רוצה לדעת שביזבזתי את ההזדמנות למשפחה שהייתה לי .
מצד שני גם חטפתי על הראש מאנשים שרצו יותר ואני לא רציתי בעיקר עם האחרון שאני אוכלת את הלב כי הוא בחור מדהים...
אין לי בכלל טענות, לאף אחד חוץ מלעצמי .
אני פשוט לא יודעת מה לעשות חוץ מלעבור ליקום מקביל,
אני מוכנה גם לקחת את האחריות ואת הבדידות והכל ...
בשביל לא לפגוע.
מה לעשות?....
הקדמה:
הורי גרושים , מגיל צעיר החלטתי שאחרי מה שחוויתי כילדה לא אכנס לקשר בידיעה שיש סיכוי שאחווה או אתן לאדם אחר לחוות דברים כאלה.
אף פעם לא היו לי בעיות להכיר אנשים שאני רוצה , אף פעם לא הייתי לבד ממש.
הבטתי באנשים אחרים , קראתי מה שאומרים ולאט לאט התחלתי לאבד את הרצון או האמונה שיש קשרים שמסתיימים בכי טוב.
חשבתי על נושא הילדים (משום שהגעתי לגיל בו מבחינת נשים זה כבר מתחיל להיות אישיו שרצוי לתת עליו את הדעת) , בגיל צעיר רציתי . לאט לאט חשבתי על מה שאני רואה מסביב , חשבתי על עצמי כאמא והגעתי למסקנה שאני לא רוצה את זה.
ככל שעובר הזמן אני משתכנעת , בין לבין הכרתי אדם שהוא אהבת חיי (ואני שלו)
חשבתי גם על כל התירוצים שאנשים נותנים , שהבעיה היא באחר וכולם משחקים.
לא נתקלתי הרבה במשחקים , היו לי קשרים טובים יחסית, אין לי תלונות .
הבנתי שחלק גדול מהבעיות שנתקלתי בהן מקורן -בי .
כשהכרתי את האדם הזה הייתי צעירה , די ילדה, הייתי בהתחלה שמדובר רק בקשיים שלו . עם הזמן הבנתי שהם נובעים ממני, עבדתי על זה הרבה הרבה שנים והגעתי למסקנה שבעתיד הנראה לעין לא אצליח לפתור את מרביתן.
אין לי בעיה של מראה, אין לי בעיה של ראש על הכתפיים ובכל זאת אינני רואה את עצמי מחזיקה את עצמי , ילדים , משפחה וזוגיות לאורך זמן או בכלל.
אני מבינה שזו אחריותי ושזה תפקידי שלי .
ניסיתי לדחות את אותו אדם שנים , בכל דרך משום שאני עצמי לא מצליחה לגרום לעצמי להתנתק . נפרדתי ממנו שוב ושוב, בפעם האחרונה אפילו הגעתי למצב בו התחלתי קשר חדש וניסיתי בכל כוחי להתנתק.
לא משנה מה אמרתי , ואינני אדם רע- ואני לא באה להחמיא לעצמי בשום דרך, המשך הלאה, אתה צריך לנסות עם אחרות , זה ביזבוז , הוא לא מקבל את זה ואומר לי שהוא יחכה ושהוא פה להישאר.
אני מרגישה מפגרת לרשום את זה , אבל אני חושבת שאני אדם רע בגלל מה שקורה. ראיתי אדם שמעולם לא בכה בחייו , בוכה בגללי . אני לא יודעת מה לעשות. מה להיות.
בפעם האחרונה כשהייתי עם אדם אחר , זאת אומרת אחרי שנפרדתי ממנו הייתי בקשר עם אדם שהכרתי במסגרת כלשהי שקרובה אלי והוא אחרי חודשיים יחד אמר לי שהוא רואה בי את אשתי למרות שאמרתי לו במפורש שלא יבנה עלי בכיוון הזה , ובשניה שאמר הקשר נהרס. אחרי חודש עזבתי אותו רק מהסטרס.
אני יודעת שזה נשמע מטומטם ,
בטח תחשבו שהבעיה בבחור אבל האדם שאני אוהבת - נראה מצוין , חכם מאוד ומהכרות שלי בפרידות שלנו ולפני משיג כל בחורה שירצה ויודע בדיוק מה לומר ולעשות. אין לו שום בעיות כלכליות כלשהן והוא אדם מבריק.
אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות , או מה לעשות. לא משנה מה עשיתי , לא משנה מה אמרתי - הוא משוכנע שאנחנו צריכים להיות ביחד.
עכשיו לפני שיקפצו עלי , אני עשיתי המון בשבילו ועזרתי לו בדברים שאף אחד לא יכל , הקרבתי המון וגם הוא ואני מניחה שזו חלק מהבעיה. אהבה עצומה נכון , והוא אומר לי שאני בעיקר מוותרת לעצמי ומפחדת אבל כאדם שגידל אותי כמעט מאז שהייתי ילדה אני לא חושבת ככה.
ניסיתי המון . המון . עכשיו הוא מגיע לגיל שהוא צריך למצוא משהו אחר , כדי שיוכל להביא ילדים בגיל נורמלי (הוא מבוגר ממני בכמה שנים) , כדי להתייצב ולהקים משפחה . הוא מוכן לזה , הוא ממש רוצה את זה.
אני לא.
ברור לי שזה גם עניין של גיל , ברור לי שכשאתבגר מספיק יהיה לי הרבה יותר קשה. אף אחד לא צעיר לעולם , ושלא יהיה לי קל כל כך כמו עכשיו בקשרים וכו'.
אני לא טיפשה ולא מעמידה פנים שהבעיה היא במישהו אחר חוץ ממני.
אני לא יכולה לשאת את זה יותר,
בהנחה וכל מה שאמרתי קיים (אל תציעו לי לעבוד על עצמי או לפרט למה אני חושבת ככה)
ובהנחה שראיתי המון זוגות המון ואני לא מאמינה בזוגיות או בחתונה או בילדים.
מה אני אמורה לעשות?
יש לכם איזשהו רעיון למבנה כלשהו שאני לא מכירה?
אני מצד אחד לא רוצה ולא יודעת להיות לבד, מצד שני אני לא מאמינה בזוגיות - פתח לאומללות ועוד ילדים שזה כפול ומכופל ,
אני לא רוצה סטוצים וזה לא מושך אותי , אני גם לא רוצה להכנס לקשר עם עוד גברים לא בשביל "הפאן" ולא בשביל כלום ,
מה אני אמורה לעשות? יש דרך להיות לבד ולהרגיש ביחד? יש משהו שאני לא מכירה? ואיך אני אמורה לשכנע אותו לעבור הלאה?
אני לא אשמה שהוא מבזבז את חייו , ניסיתי בכל דרך (!!!) לגרום לו להמשיך הלאה ואני לא יכולה לומר שהייתי רוצה שיהיה עם אדם אחר (וכשהיה לא הפרעתי!)
מה לעשות...
אני מרגישה שאני תקועה בעולם שלא מתאים לי .
אני לא רוצה קשר שיתמוסס , אני לא רוצה קשר בו אני יודעת שאני לא יכולה להיות ולתת מה שצריך , אני לא רוצה להיות לבד ולא ביחד , אני לא רוצה ילדים ולא רוצה לדעת שביזבזתי את ההזדמנות למשפחה שהייתה לי .
מצד שני גם חטפתי על הראש מאנשים שרצו יותר ואני לא רציתי בעיקר עם האחרון שאני אוכלת את הלב כי הוא בחור מדהים...
אין לי בכלל טענות, לאף אחד חוץ מלעצמי .
אני פשוט לא יודעת מה לעשות חוץ מלעבור ליקום מקביל,
אני מוכנה גם לקחת את האחריות ואת הבדידות והכל ...
בשביל לא לפגוע.
מה לעשות?....
פנתרית סגולה
New member
גם אני מנפנפת אותם בכמויות.
נשואים ופרודים.
נשואים ופרודים.
פנתרית סגולה
New member
אתה מרגיש מסכן?
או טעיתי, וסליחתך.
פנתרית סגולה
New member
עץ עזוב על פלג חרב. הבנתי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.