הסכם ממון- בעד ונגד

dify

New member
זוטות?

השכר הממוצע במשק הוא 8400 שח ברוטו (כלומר נטו ביד הוא הרבה פחות, נניח לצורך הדיון 7000 שח) שימי לב שזה השכר הממוצע, לא השכיח, כלומר הוא מושפע גם משכר הבכירים במשק שמרוויחים מאות אלפי שקלים בחודש. השכר השכיח בישראל, כלומר השכר שרוב האנשים מרוויחים, אף נמוך מהשכר שהבאתי לעיל... איך אדם יכול להגיע לחיסכון של 100 אלף שח? הוא יכול להצטמצם מאד, לחיות בצורה מחושבת, ולהצליח לחסוך כל חודש 3000 שח, ואז יקח לו 3 שנים לחסוך 100 אלף שח אם הוא יצטמצם פחות, ויחסוך כל חודש 2000 שח, ואז יקח לו 4 שנים לחסוך 100 אלף שח כלומר לאדם ממוצע, עם שכר ממוצע במשק, יקח בין 3 שנים חסכניות לחמש שנים רגועות, לחסוך 100 אלף שח. בעיניך, חמש שנות חיים זה זוטות? אז אם הוא רוצה לעשות הסכם ממון על כסף שלקח לו שלוש שנים, חמש שנים, לחסוך, הוא פסול? הוא מתעקש על זוטות?? יש פה מישהו שמתחשק לו לתרום במשך השלוש עד חמש שנים הבאות את כל הכסף שהוא מצליח לצבור בצד? מישהו מתנדב? כמובן שלכל אחד מאיתנו יש את השיקולים שלו, ויכול להיות שאת ספציפית היית נותנת לבן זוגך מאה אלף שח בעת פרידה, מהכסף שחסכת לפני שהכרתם בכלל. אבל להגיד שזה זוטות, ופסול על המקרה הממוצע, זה לא קצת מוגזם? אגב, אני חושבת שקל להגיד דבר כזה, כשלא עובדים שלוש עד חמש שנים כדי לחסוך את הכסף. אז אני יכולה להבין אם אנשים שמקבלים את הכסף מההורים, או מרוויחים ממש טוב, או שרק חושבים מה היה קורה אילו, אומרים דבר כזה, אבל אני מאמינה שרובנו, ברגע המבחן, אם היה לנו כסף שעבדנו שלוש שנים כדי לחסוך אותו, לא היינו מחלקים אותו חצי חצי כל כך מהר. לצערי, אני מכירה לא מעט סיפורים, בעיקר של נשים אגב, שהגיעו עם רכוש או כסף (לרוב שהגיע מהצד שלהן מהמשפחה) ואכן שיתפו בשמחה ובלי שום הסתייגות או חוזה. ובעת הגירושין, חמש, עשר, חמש עשרה שנים אח"כ, הצטערו מ-א-ד על זה שהן לא שמרו על הרכוש שהן הביאו. כי הגירושין לרוב מרע את מצבן הכלכלי (מישהו אמר משרת אם? מישהו אמר שגברים ממשיכים לקדם את הקריירה שלהם בזמן שהרבה נשים, גם אם עובדות, מעבירות את הטיפול בילדים לסדר עדיפות ראשון?), ואותה דירה שההורים קנו לה, או אותו סכום כסף רציני שההורים השקיעו אז, יכל להיות עכשיו ההבדל, עבורה, בין להחנק עם משכנתא גדולה או לצאת לחיים החדשים בלי משכנתא בכלל או עם משכנתא קטנה באופן משמעותי. זה השלב, שבו אותה נדיבות וקלות חלוקת הכסף, כבר בכלל לא נתפסת בעינהן כזוטות, על זה בדיוק הרבה אנשים מחזיקים את העו"ד בעת הגירושין... על ריבים על חלוקת הרכוש...
 

Cafe Latte

New member
אבל דיברתי על עצמי. לא על האדם הממוצע

בישראל. אני מסתמכת על ***עצמי***, על החיים ***שלי***. וגם הבהרתי את זה כשכתבתי את זה למעלה (ע"ע המילה "בעיני"). שכל אחד יעשה את מה שמתאים לחיים שלו. אני בהחלט חושבת שיש מצבים וכל מיני סיטואציות בחיים בהם אנשים צריכים להגן על עצמם, אבל אני התייחסתי (שוב) רק לעצמי. ולומר שהכסף הזה זניח ***בעיני***, לעומת דברים ***אחרים*** שאנחנו חולקים, זה כנה (וכנה כלפיי עצמי. לא אכפת לי מאנשים אחרים, שיתנהלו איך שבא להם. לא לקחתי מאף אחד כלום), ולא מוגזם... זה לא שאני איזו מרי אנטואנט, או בכירה במשק, ושיחררתי הצהרה כזו בכנסת
סה"כ פורום. לא חושבת שזה צריך להפריע לאף אחד.
 

Cafe Latte

New member
אגב,

ברור לי שהמדיניות שלי בנוגע לכסף, נשמעת לך (ולעוד כמה, כמו נזם, ובטח גם לומדת לעוף) מוזרה. זה בסדר. אני לא איזה אורים ותומים בתחום, אני לא משפיעה על אף אחד בהתנהלות שלי. אז סך הכל, זה סבבה.
 

dify

New member
הפריע לי הגינוי

השימוש במילה "זוטות" ו"פסול" ברור שבחייך זכותך לעשות מה שאת רוצה, ונכון, בעיה של מי שקורא אותך אם הוא מתייחס ברצינות למה שאת כותבת. אבל תכלס, מאחר ולרובנו להגיע לחיסכון של 100-200K זה לא זוטות בכלל, אז לי הבחירה לתאר את הבחירה שלך ככה צרמה מאד, היה בה בהחלט משהו שיפוטי כלפי מי שלא נוהג כמוך, תכלס את אומרת- מי שלא חושב כמוך, פסול.. מעבר לזה, לגמרי זכותך לנהוג בחייך איך שאת רוצה :) אגב, ההודעה שלך כל כך זיעזעה אותי (ואולי זו פשוט רגישות שלי) שאני יושבת כבר חצי שעה ומנסה לחשב באיזה קנה מידה של שכר "לתת" חצי מחסכונות של 200K זה זוטות. בתפיסה האישית שלי, אפילו אם הייתי מצליחה לחסוך 8K לחודש, עדיין זה היה לוקח לי שנתיים מהחיים, כלומר לתת חצי מזה זה לנדב שנה שלמה של חסכונות חיי. וכדי להגיע למצב שאני יכולה לחסוך 8K אני צריכה להרוויח ברמת הנהלה בכירה בלא מעט מקומות עבודה (בהנחה שאנחנו מדברים על חיסכון מהנטו, ושאני לא חוסכת 100% מהשכר שלי אלא גם מחזיקה את עצמי במשך השנתיים האלו) זה כל כך לא המקרה הטרוויאלי, שממש, אבל באמת, ממש קשה לי להבין באיזה סדר גודל של משכורת, חיסכון של 200K זה זוטות, אלא אם כן אנשים מוכנים לתת חסכונות שהם חסכו במשך שנים על גבי שנים. אני מסכימה איתך, אגב, שיש דברים חשובים בחיים שהם לא רק כסף... א-ב-ל הבעיה היא שבעת פרידה, אנחנו כבר לא מתחלקים בכל אותם דברים נפלאים שעוברים בין בני זוג כשהאהבה פורחת. לכן, הסכם ממון נועד לשלב שבו כבר אין יחסי קח-תן בין בני הזוג, אלא למצב של פרידה. ברור שאם היו לי חסכונות של 200K שחסכתי לפני שהכרתי את זוגתי, הייתי שמה את הסכום הזה כדי לקנות דירה יחד, והיינו גרות בה יחד, וזוגתי היתה נהנית בעצם מהכסף הזה (בזכות המשכנתא הקטנה יותר שהיינו משלמות), כלומר אני לא מדברת על מצב שבו בעל החיסכון שומר אותו בצד, כן יהיה שיתוף. אבל עדיין, במקרה של פרידה, ההסכם היה מבטיח לי שהדירה לא תתחלק חצי חצי, אלא אני אקבל חזרה את החיסכון שעבדתי עבורו קשה, ורק את שאר ערך הדירה נחלק ביננו. אגב 2, לא כל כך ברור לי, יחסי תן וקח אחרי הכל, זה לא שאני נותנת אהבה ואיכפתיות והשקעה בקשר, וזוגתי נותנת את חסכונותיה הכלכליים. שתינו משקיעות אנרגיות ריגשיות בקשר, אז למה אני צריכה "לשלם" על ההשקעה הריגשית מהצד שלה? אחרי הכל אני לא קונה את היחס שלה אלי.
 

habubnik

New member
הפריע לך הגינוי?

את לא זו שכתבה שמי שנעלב (לא מסרב לחתום או דורש יותר מהמגיע לו, אלא *נעלב*) זה מוכיח שהוא במערכת היחסים בשביל האינטרס, שהוא לא אוהב ושהוא חמדן. אם לאישי היה ממון כלשהו שהוא הגיע איתו לחתונה, לא הייתי מחפשת לקחת לו אותו, ודווקא בגלל זה יש מצב שהייתי נעלבת קצת מההצעה (נכון, רציונלית אני מבינה את כל הטענות, אבל רגשית זה קצת כאילו הוא לא סומך עלי). אז לטענתך אני איתו בגלל אינטרס ושאני מחפשת לשדוד אותו? נו באמת... אני בטוחה שלו הייתי מציעה משהו כזה לאישי, גם הוא היה נעלב קצת. והוא אחד האנשים הכי לא חמדנים שאני מכירה ובטח שלא איתי מתוך אינטרס.
 
כשנפרדים, יש כאלו שמשתנים לגמרי.

וגם אם לא: בענייני כספים אני לא סומכת בעיניים עצומות על אף אחד חוץ מעצמי.
 

dify

New member
כן

אני נימקתי, לא העלבתי אנשים אחרים סתם כי דעתי שונה, הסברתי בפרוטרוט בדיוק למה התכוונתי, וכמו שאת כתבת- אפילו את מבינה את הראציונל. כשקראתי את מה שכתבה קפה לאטה, השקעתי לא מעט זמן בלחפש את ההגיון בטענה שלה. אני מבינה את הרגש, ומכבדת את זכותה לבחור אחרת, אבל אני לא מבינה את ההגיון בלהקטין את שווי הכסף ל"זוטות". אם היא היתה כותבת מההתחלה שהכסף יחסית לשאר הדברים שעוברים ביחסים בין בני זוג הוא פחות משמעותי בעיניה, זה בטח לא היה צורם לי ולא הייתי מגיבה. אבל מאחר והיא התייחסה למספר קונקרטי, אז מצטערת, אני לא מכירה כמעט אנשים ש200 אלף שח זה סכום פעוט עבורם, בטח לא האדם הממוצע. אגב, בניגוד למה שאני כתבתי, כמעט בכל שירשור בנושא (ויש המון כאלו בפורומים), נכתב בקולי קולות כמה מעליב, דורסני, חוצפני וראוי לפרידה, מי שמציע חוזה שכזה... כך שתכלס, לא יצאתי מגבולות הז'אנר בכלל, להיפך, לקחתי את הטענה הנפוצה נגד הסכם שכזה, ותהיתי איך יתכן שדווקא האדם הראציונאלי הוא שיוצא פה החמדני, בזה שהוא רוצה לשמור מה שמלתכחילה שלו, והאם כל אלו שצועקות בשרשורים האלו שמי שדורש לשמור על מה שהביא איתו לפני מערכת היחסים, לא פוסלות את השני ב-ד-י-ו-ק בפגם שלהם עצמן.... לכעוס על מישהו שלא מתחלק איתך בכסף, זה כי היא עצמה לא מוכנה לוותר על הכסף הזה, לא? והאמת, אם נחשוב רגע רק במושגים ראציונאליים, אני אשמח אם מישהו יתן לי הסבר הגיוני למה אדם אחד צריך לתת לאדם אחר חצי מחסכונות הוריו/סבו/עשר השנים האחרונות בחייו כשהם נפרדים וכבר לא סובלים אחד את השני. בחיי שאני לא מצליחה לראות את ההצדקה לזה בשלב של הפרידה (בהחלט מבינה את הרצון לשתף בזמן שנמצאים יחד, על זה אין שמץ של ויכוח)
 

Cafe Latte

New member
נו בסדר.

מה לעשות, לבחור בן זוג לזוגיות ארוכה, זה עניין של בחירה אישית. הייתי גם פוסלת על מראה חיצוני שלא לטעמי, על נק' מבט שונה על החיים, ועל עוד הרבה דברים אחרים. אני לא יכולה (ולא רוצה!) להיות אלטרואיסטית, כשזה נוגע לחיים האישיים שלי. לא אמרתי שבן אדם שעושה את זה פסול, אמרתי שמבחינתי הוא פסול לזוגיות איתי. לא הבנתי איך הבנת אחרת. מה אכפת לי מאנשים אחרים? הם לא ישנים איתי במיטה, ולא חיים איתי, שיעשו מה שבא להם, בדיוק כמו שעניתי לנזם. מבחינתי שיעשו גם הסכם ממון על 20 אלף שקל. זכותם המלאה. וזה לא ענייני בכלל. ומשהו לא קשור (יחסית לא קשור). גם אם הייתי מרוויחה משכורת מינימום (והרווחתי פחות מזה גם...לצערי), וגם אם אני מרוויחה כמו שאני מרוויחה עכשיו - זה היה ויהיה היחס שלי לכסף. כסף בא והולך, דברים אחרים נשארים. אין לי "שלי-שלך" בזוגיות. מבחינתי הכל מתחלק. גם הכסף.
 
אם תרצי להיפרד, תאמיני לי שכבר לא תחלקי

ולא תרצי לחלוק שום דבר משותף עם בן הזוג שלך. אבל זה מה שלא טוב ברומנטיקה: היא מפריעה לאנשים לחשוב בהיגיון.
 
גם אני לא מתערבת לך בחיים.

מצידי תרשמי את כל רכושך על שם הכלבלב של בעלך. זהו דיון בנושא 'הסכם ממון בעד ונגד'. תרמת את דעתך, אני תרמתי את דעתי. זה הכל.
 

Cafe Latte

New member
אשמח אם לא תתרמי את דעתך, על **דעתי**. בעתיד.

אין לי כמובן איך למנוע את זה, זה פורום פתוח לכל. אבל בכל זאת, אשמח אם תכבדי את בקשתי.
 
אי אפשר לעשות תנאים כאלו בפורום.

אם את לא רוצה דיונים על אורח חייך, אל תביאי אותו כדוגמא.
 

chasing time

New member
אני חייבת להגיב לך.

בובה. חומד. או כל כינוי נעים שתבחרי לעצמך. ממש לא נעים איך פעם אחר פעם את מנסה "להעליב" בנות מהפורום רק כי הן כתבו מילים עם טעויות כתיב. אני מבקשת ממך אישית, למרות שאני לא קשורה לעניין ישירות, להפסיק עם זה. זה לא המקום להתחיל ללמד אנשים איך לכתוב, כמו שאת לא רוצה שאני יגידו לך איך לחשוב. תודה.
 
הסבתי את תשומת לבה לשגיאה. זה הכל.

וכמו שמקובל להגיד כאן- מי שבוחר להיעלב זו כבר לא בעיה שלי.
 
למעלה