../images/Emo45.gif לכל מילה
ורוצה להוסיף רק לאספקט של ה"פגיעה" בעיני מי שבוחר להיפגע, מוכיח כמה הוא אינטרסנט ולא פה בשביל האהבה.. אחרי הכל, בדר"כ הסכם חיים משותפים לא נועד ליצור פערים תוך כדי החיים המשותפים, אלא רק להסדיר מקרה של פרידה. לא ברור לי למה שמישהו לא יסכים לשבת בטוב ולהסכים על מה יהיה אם וכאשר, ולמה שיעלב מהרעיון שבמקרה של פרידה מי שנכנס עם רכוש גם יצא איתו.. האם זו לא חמדנות לשמה? נניח ש, ברשותי דירה מלפני היכרותי עם זוגתי, בין אם כי עבדתי מאד קשה, ובין אם כי המשפחה שלי השקיעה את חסכונות חייהם כדי לעזור לי, קשה לי להבין למה במקרה של פרידה זוגתי תחשוב שמגיע לה חצי מאותה דירה שנרכשה בלי שום קשר אליה, ועוד יותר קשה לי להבין איך היא תעלב ממצב שבו אני לא אסכים לתת לה חצי מהדירה במקרה של פרידה.. הלא ברור שכשנפרדים לאף אחד אין אינטרס נדיב לתת חצי ממה שהוא לבד עבד קשה עבורו. חוזה שכזה מסדר שמה שמגיעים איתו לפני הקשר נשאר לכל צד בנפרד אחרי פרידה, ומה שנצבר ביחד, מחולק בהתאם למה שנראה הוגן (מסכימה עם מייבי שהורות פעילה היא ללא ספק גם עבודה והשקעה בקשר). בתור אחת שהיה לה בן זוג אמיד מאד, אפילו ברור לי לגמרי שאבא שלו היה מציע שנעשה הסכם שכזה, זו אפילו טיפשות לדעתי, לא להגן עליהם, ולהגיע למצב שבו אם היינו נפרדים אחרי שנה הייתי זוכה פתאום ברכוש רב שהמשפחה שלו היתה מסדרת לנו. פשוט לא הגיוני ובטח לא באינטרס של המשפחה שלו אם כבר נפרדנו... להינות יחד בזמן שאנחנו יחד- בהחלט כן. לתת לי בזמן שניפרד. למה? כמובן שחוזה יכול להיות מדורג, לפי שנים, להבטיח איזשהו ביטחון כלכלי לילדים העתידיים ועוד'... אבל בשורה התחתונה, אם יש פערים התחלתיים, זה ממש הגיוני בעיני. אני רוצה לראות מי פה יהיה האדם שיכתוב "אני חסכתי 200 אלף שח בעבודה קשה במשך כל חיי, ועכשיו לא איכפת לי שבן זוגי לא מגיע עם כלום ושבמקרה של פרידה הוא אוטומטית מקבל 100 אלף שח מהכסף שהתאמצתי קשה מאד בשבילו" ושימו לב שאני לא מדברת להגיד שזה מה שהייתם עושים.. אלא להגיד זה מה שאני עשיתי עם הכסף שלי.. כי קל לדבר על מיקרים היפוטטיים או להיות בעמדה עם הפחות כסף ולצפות לקבל, יותר קשה להיות בעמדה שעבדו קשה בשביל הכסף ולהיות כזה נדיב במקרה של פרידה... אגב, חומר למחשבה, לא פעם אני תוהה איך אדם אמיד יודע אם בני זוגו אוהבים אותו, או אוהבים את רמת החיים שהוא מספק להם... אם הייתי אמידה, וזוגתי היתה מעיזה להיעלב מזה שאני לא מוכנה להבטיח את עתידה הכלכלי במקרה של פרידה, ללא ספק, זה היה מדליק אצלי את התחושה שהיא פה בשביל הביטחון הכלכלי ולא בשביל הזוגיות. לדעתי, אם רוצים להבטיח זוגיות שמבוססת על האהבה, צריך להשאיר את הכסף בחוץ- לבוא בלי ציפיות שיממנו אותי או שיפצו אותי או שיתנו לי. אני ברשות עצמי הכלכלי והיא ברשותה. ככה אנחנו חיות. וזה מוריד אצלנו כל צל של ספק שאולי בקשר ביננו יש איזשהו אינטרס טפילי..