לא בטוחה שרק זמן יגדיל את ההכנסה
אצלינו למשל, מרגע שנולד הצאצא, לוחות הזמנים הם כאלה שהוא מגיע להתארגנות ערב (סביב 18) למעט ערב אחד (שהוא נמצא בלימודים לתוך הלילה). כדי שיהיה לי קצת אוויר, ומכיוון שאני שונאת בוקר באופן כרוני, הוא אחראי לרוב על ההשכמה וההתארגנות של הילד בבוקר... הצהריים/אחה"צ עלי (תלוי ביום ותלוי בעזרה שעומדת לרשותי, אבל בעיקרון אני אחראית לחזרתו הביתה). קיים איזשהו סידור שבועי כללי שבו יש יום בשבוע מאוד מוקדם (סביב 17) שבו הם מבלים יחד ונותנים לי זמן חופשי. יום אחד מאוחר (סביב 19-19:30) כדי לפצות על היום לימודים שלו (שמתחיל בצהרי היום ומסתיים בלילה). מכיוון שהערב של הילד מסתיים גג ב21, הוא ממש ממש משתדל להיות לפני הכניסה למיטה. פתרונות לענין ההספקים הנדרשים ממנו - לעבוד מהבית ולקצר את היום במשרד (ואז הוא יושב עוד שעתיים שלוש אחרי שהשכבנו את הילד ושתינו קפה של ערב-לילה יחד), לעבוד יותר ביעילות ו'לבלות' פחות בעבודה בכל מיני ענינים 'חצי חברתיים' סביב פינת הקפה והארוחת ערב לנשארים לתוך הלילה. חוצמזה שהוא באמת נורא מוכשר ומצליח לעמוד במטלות שהוא מקבל יחסית בזריזות ועם פתרונות יצירתיים (שגם הם לעיתים קרובות מקצרים לוחות זמנים) ביחס לאחרים... וכשלפעמים הוא שוכח את עצמו (בעיקר כשהלימודים באונ' והעבודה שניהם בפיק היסטרי), אני מזכירה לו שהילד כבר שכח איך הוא נראה, ואני שוקלת להוציא הדפסה של תמונה עדכנית... ולוחות הזמנים חוזרים לרוטינה סבירה או שלפחות ניתן תאריך יעד קרוב לסיום העונש. אני חושבת שהסיבה שאני כ"כ רגישה לשעות ההעדרות שלו נעוצה בעובדה שכשהייתי ילדה אבא שלי שירת בצבא (אני השתחררתי שנה לפניו...), ראיתי את המחיר וחוויתי אותו מקרוב, אני לא מוכנה שילדי יחוו אותו בואריאציה אחרת. עם הדאגה לפרנסה, יש דברים שכסף לא יכול לקנות. את היום שבו יש להם זמן איכות משותף אינני רואה כצורך שלי לאוויר, אלא כצורך של שניהם (הצורך שלי הוא רווח שולי, הוא לא העיקר, אני יכולה בהחלט לחיות בלעדיו). נכון שיש מפעם לפעם נסיעות לחו"ל - לשמחתי, הן מעטות ותמציתיות מבחינת לוחות הזמנים. חוצמזה שאחרי כל נסיעה כזו הוא עובד יותר מהבית כדי לאפשר לי קצת מנוחה (כי איכשהו בדיוק כשהוא טס קורים כל מיני דברים איומים יותר או פחות, פציעות ביתיות, המתנה לתוצאות בדיקות מעיקות, מוצרי חשמל מתקלקלים... בקיצור המציאות עולה על כל דמיון). אההה ומצאתי לינק לכתבה בנוגע להסכם ממון
אצלינו למשל, מרגע שנולד הצאצא, לוחות הזמנים הם כאלה שהוא מגיע להתארגנות ערב (סביב 18) למעט ערב אחד (שהוא נמצא בלימודים לתוך הלילה). כדי שיהיה לי קצת אוויר, ומכיוון שאני שונאת בוקר באופן כרוני, הוא אחראי לרוב על ההשכמה וההתארגנות של הילד בבוקר... הצהריים/אחה"צ עלי (תלוי ביום ותלוי בעזרה שעומדת לרשותי, אבל בעיקרון אני אחראית לחזרתו הביתה). קיים איזשהו סידור שבועי כללי שבו יש יום בשבוע מאוד מוקדם (סביב 17) שבו הם מבלים יחד ונותנים לי זמן חופשי. יום אחד מאוחר (סביב 19-19:30) כדי לפצות על היום לימודים שלו (שמתחיל בצהרי היום ומסתיים בלילה). מכיוון שהערב של הילד מסתיים גג ב21, הוא ממש ממש משתדל להיות לפני הכניסה למיטה. פתרונות לענין ההספקים הנדרשים ממנו - לעבוד מהבית ולקצר את היום במשרד (ואז הוא יושב עוד שעתיים שלוש אחרי שהשכבנו את הילד ושתינו קפה של ערב-לילה יחד), לעבוד יותר ביעילות ו'לבלות' פחות בעבודה בכל מיני ענינים 'חצי חברתיים' סביב פינת הקפה והארוחת ערב לנשארים לתוך הלילה. חוצמזה שהוא באמת נורא מוכשר ומצליח לעמוד במטלות שהוא מקבל יחסית בזריזות ועם פתרונות יצירתיים (שגם הם לעיתים קרובות מקצרים לוחות זמנים) ביחס לאחרים... וכשלפעמים הוא שוכח את עצמו (בעיקר כשהלימודים באונ' והעבודה שניהם בפיק היסטרי), אני מזכירה לו שהילד כבר שכח איך הוא נראה, ואני שוקלת להוציא הדפסה של תמונה עדכנית... ולוחות הזמנים חוזרים לרוטינה סבירה או שלפחות ניתן תאריך יעד קרוב לסיום העונש. אני חושבת שהסיבה שאני כ"כ רגישה לשעות ההעדרות שלו נעוצה בעובדה שכשהייתי ילדה אבא שלי שירת בצבא (אני השתחררתי שנה לפניו...), ראיתי את המחיר וחוויתי אותו מקרוב, אני לא מוכנה שילדי יחוו אותו בואריאציה אחרת. עם הדאגה לפרנסה, יש דברים שכסף לא יכול לקנות. את היום שבו יש להם זמן איכות משותף אינני רואה כצורך שלי לאוויר, אלא כצורך של שניהם (הצורך שלי הוא רווח שולי, הוא לא העיקר, אני יכולה בהחלט לחיות בלעדיו). נכון שיש מפעם לפעם נסיעות לחו"ל - לשמחתי, הן מעטות ותמציתיות מבחינת לוחות הזמנים. חוצמזה שאחרי כל נסיעה כזו הוא עובד יותר מהבית כדי לאפשר לי קצת מנוחה (כי איכשהו בדיוק כשהוא טס קורים כל מיני דברים איומים יותר או פחות, פציעות ביתיות, המתנה לתוצאות בדיקות מעיקות, מוצרי חשמל מתקלקלים... בקיצור המציאות עולה על כל דמיון). אההה ומצאתי לינק לכתבה בנוגע להסכם ממון
