מה יהיה עם הכסף?
קצת מבולבלת ורוצה לשמוע מה דעתכן על נושא שכמעט לא מוזכר כאן בפורום - כסף. בן זוגי ואני לא נשואים (חיים בחטא
). יש לזה המון סיבות (נושא לשרשור אחר), ואחת גדולה היא גישה של לחיות את הרגע, מלווה בידיעה ברורה שאנו לא מסוגלים לדעת מה יהיה מחר, ולכן הצהרת מחוייבות להשאר ביחד לנצח נראית לא כנה ולא מתאימה לנו. אז אנחנו בוחרים לחיות ביחד כל יום מחדש. ההחלטה על ילד היתה מורכבת אבל בסופו של דבר משותפת. הבנו שזה יוליד מחויבות לילד ואיזשהו קשר זה לזו לנצח, אך האופציה להפרד אם האהבה בינינו תגמר עדיין תהיה קיימת. אז ילד משותף - כן, אבל חשבון בנק משותף? לא להסחף! זה כבר יותר מדי מחוייבות! עד היום, כבר 4 שנים, שאין לנו חשבון משותף. אני מרוויחה יפה, והוא מרוויח יפה-כפול-3 ממני. איכשהו בלי להתחשבן או להתקטנן, אנחנו מצליחים להתחלק בערך חצי-חצי בהוצאות. בסוף החודש אני נשארת בד"כ עם רזרבה של 1000 ש"ח, הוא עם פי מיליון יותר, וכל אחד חוסך לעצמו מה שנשאר לו. צריכה לציין שאנחנו באים ממשפחות עם רקע כלכלי דומה (ויציב), ושמעולם לא עשינו הסכם ממון. בביטוחי חיים למיניהם אנחנו מוטבים אחד של השני, כשברור שאם וכאשר יהיה ילד, הכל ילך אליו. עד עכשיו היה מעולה והנושא הכלכלי בכלל לא עלה (גם לא בלב). אבל עכשיו מגיע (טפווווווו) תינוק, ואיתו צפויות ההוצאות לקפוץ. אם נמשיך להתחלק שווה בשווה, אני אכנס למינוסים רצינים או אצטרך לקחת מההורים שלי. לאור המשכורת שלו, טבעי שההוצאות, שהגדולה בהן תהיה המטפלת, יהיו עליו. מצד שני, אני מרגישה חוסר נעימות נורא גדול לקחת ממנו כסף. מה, להיות תלויה כלכלית פתאום במישהו אחר? בגבר ש"יפרנס אותי"? איך אני אוכל להפניק את עצמי באיזו שמלה או שרשרת, כשזה הכסף שלו? ומצד שני, פתאום מחשבות קטנוניות על כסף (למה הוא יוצא כל כך הרבה?!) שלא הכרתי אף פעם. התחלנו כמה פעמים לדבר על זה, אבל איכשהו אני מרגישה חוסר נוחות מהנושא והשיחה נגמרת באמצע (למה נשים מתקשות לדבר על כסף?! או שזה רק אני?). לא יודעת אפילו מה אני שואלת אתכן. אולי רק מחפשת לגיטימציה להמשיך לדבר. בכל מקרה, למי שרצתה (עוד) שרשור לא-אובדני, אשמח לסיעור מוחות...
קצת מבולבלת ורוצה לשמוע מה דעתכן על נושא שכמעט לא מוזכר כאן בפורום - כסף. בן זוגי ואני לא נשואים (חיים בחטא