ושוב שרשור היכרות

תמריק

New member
הסיפור שלך מכאיב כל כך

הלוואי ש... אני אפילו לא יודעת מה להגיד. המילים לא באות. מה לאחל לך שיקהה את הכאב, שייתן לך קצת שקט, שימלא אותך חיים, שיעטוף אותך בחום ורוך ואהבה וסליחה? אני מאחלת לך את כל מה שהיית רוצה לעצמך. ומחבקת.
 
יופי... עכשיו אני בוכה בגללכן...../images/Emo7.gif

הבוקר קראתי את ההודעות שלכן ואז שוב את מה שכתבתי וזה פיתאום ניער אותי ממין "שנת לילה" כזו... כאילו "תפסתי מרחק" ממה שקרה לי ופתאום קראתי את הכל וזה צף ועלה כאילו זה היה סיפור של מישהי אחרת... לא יודעת אם אני מצליחה בכלל להבהיר את עצמי, אבל ריגשתן אותי ותודה על המילים היפות
.
 
אוי ואבוי ../images/Emo7.gif הלב שלי נקרע ../images/Emo14.gif

אני מאחלת לך בכל ליבי שתהרי כמה שיותר מהר!!!!! אולי אפשר ואפילו רצוי ללמוד לקחים להריונות הבאים (כמו מי שפיר-עשית?) הלוואי שאחרי שתהרי ותביאי ילד/ה בריא לאוויר העולם תוכלי להחזיר (ולו במקצת) את אמונך ברופאים. מה שבעצם הכי חשוב זה אמונה בעצמך.
 

Tנקר בל

New member
אוי כמה כואב ../images/Emo7.gif

אין לי מילים לנחם. זוועה בהתגלמותה. חיבוקים ותקווה שהעתיד הטוב יותר, שלבטח מחכה לך, לא יחכה, ויגיע מיד. עכשיו.
 
כותבת בפעם השלישית

הי הגעתי לפורום בעקבות הפורום המקדים:"אובדן הריון". זה קרה לפני שנה (בדיוק!!!) וסיפור שקראתי בפורום אובדן מאוד חיזק אותי וגרם לי לחשוב על דברים שקרו גם אצלי קצת אחרת. זה פעם ראשונה שאני מתארת את מה שקרה אבל השרשור הזה בא לי בזמן טוב כי בדיוק לפני שנה (זה היה יום א בשנה שעברה) החלטתי שלמרות שאני לא מרגישה כ"כ הרבה תנועות בדר"כ אני רוצה לקפוץ לעשות מוניטור. גם אני וגם החצי האמנו שזו קפיצה קטנה בגלל לחץ פולני. בבית החולים הרופא שהסתכל ב-US נראה מבולבל ולא אמר כלום רק קרא לעוד רופא שעשה כמה פעמים לא עם הראש ובסוף אחרי דקות ארוכות אמר שהעוברית מתה. זה היה שבוע 30 ולא הייתי מודעת לכך שזה בכלל יכול לבוא בשלב כזה. הרגשתי בעיקר אשמה שלא באתי קודם. בדיעבד היא מתה ביום חמישי כנראה. היינו בטקס סיום תואר והיה שיר בתור תכנית אומנותית והיא השתוללה נורא. אני כמובן הייתי שמחה כי חשבתי שכמו שכולם מספרים היא מגיבה למוסיקה לא חשבתי שאלה פירפורי גסיסה. בבית החולים טענו שזה תאונה עם חבל הטבור אבל לא היה שום סימן לזה.אח"כ חשבתי שזה היפרדות שליה וחשבתי שיש לי בעיות קרישה. הבדיקות הרגילות לא הראו כלום. רק אחרי 9 חודשים הצלחתי להכנס להריון (כמעט חצי שנה של ניסיונות לעומת פעם בודדת בהריון שהסתיים) ואז עשיתי את בדיקות הקרישה של פרופ ברנר ואחת מהן יצאה קצת לא תקינה. הוא גם חשד שאולי לאמא שלי יש בעיה ולכן המליץ על קלקסן. מסתבר שלאמא שלי הבדיקות תקינות אבל אני עדיין מזריקה. שבועיים לפני המוות שני רופאים ראו שהיא קטנה והמליצו לחזור עוד 3 שבועות לבדיקה. כמובן שכבר לא היה למה לחזור. האם זה קשור? אני לא יודעת או בקיצור אני לא ממש יודעת מה היתה הסיבה וממה להישמר עכשיו. אני בשבוע 18+2 אבל השבועיים אחרונים עברו כמו חודשיים. כל מיני פסיכוזות שאם לא הפורום הייתי חושבת שאני מטורפת אבל פה אני רואה שאני בחברה טובה ואלטרסאונד פעם בשבוע זה לגיטימי. בקיצור שמחה להיות פה ומקווה שהפורום ישאר רלוונטי או במילים אחרות שההריון ימשיך
 

Tנקר בל

New member
אני לא זוכרת שאיחלתי לך- ברוכה הבאה

ואם כבר איחלתי, אף פעם לא מזיק לאחל שוב
עצוב מאוד לקרוא את התיאור שלך על תהליך האובדן, הבטחון שההשתוללות שלה נבעה רק מתגובה למוזיקה, והדרך הארוכה שעברת עד להריון הנוכחי. אני מקווה שכמו שכתבת בשרשור אחר, הגורל לא יכה אצלך פעמיים.
 

תמי ס

New member
מציגה את עצמי

יש מישהו שלא מכיר?
שייכת לזקנות הפורום... וסיפורי: אחרי 2 הריונות תקינים עם לידות תקינות וילדים מקסימים, החלטנו שאנו רוצים ילד שלישי, לא ידענו עד כמה יהיה המסע ארוך. הריתי בשלישית, בסקירה המוקדמת הסתבר שהעובר סובל ממום חמור בלב, הפסקתי את ההריון בשבוע 17. הריתי ברביעית, הבדיקות היו תקינות עד לסקירה השלישית, אז התגלה מום חמור במוח של העוברית, הפסקתי את ההריון בלידה מוקדמת לאחר המתה בשבוע ה- 27. הריתי בחמישית, ההריון היה בעייתי מההתחלה, כאבים-דימומים, דופק חלש שנעלם בסופו של דבר, וגרידת חרום בשבוע ה-11. הריתי בשישית, הריון תקין, סקירה תקין, בדיקת CVS (סיסי שליה) בוצעה בשבוע ה-13, הבדיקה היתה קשה לביצוע אך הרופאים התעקשו להצליח בכל זאת, דיקרו אותי 5 פעמים!!! "הניתוח הצליח אבל החולה מת", 3 שבועות לאחר הבדיקה נפלט העובר (הבריא) מהרחם עקב זיהום חמור שהיה ברחם כתוצאה מהבדיקה. הריתי בשביעית, הריון חרדתי ביותר, עברתי כל בדיקה אפשרית אצל טובי המומחים (5 פעמים סקירת מערכות + MRI מוח לקינוח), בסופו של ההריון נולדה ילדה חלומית ונפלאה שמחר חוגגת 10 שבועות להיוולדה והביאה המון אושר למשפחתנו. עכשיו אני כאן רק בשביל ה"חבר'ה", אני עם הריונות - גמרתי...
 

ariane

New member
יש טעם שאני אציג את עצמי???

יש מישהי פה שלא קיבלה-קראה את הכתבה בלאישה?? יש לי שבוע עמוס ואני מאוד עייפה אז אין לי זמן כל כך להציג את עצמי שוב. תסלחו לי? ולמי שלא מכירה אותי עדיין אני אעשה את זה בקרוב.
 

תמי ס

New member
את לא יחידה...

קיבלתי אמנם במייל אבל לא הצלחתי לקרוא זאת (יצא קטן מידי). אז אנחנו שתיים...
 

תמריק

New member
לא נרדמת (מסטרס והתרגשות)

אז אני אתפקד. אני תמר (קשה לנחש), בסוף השנה אני אהיה בת 32, נשואה מאוקטובר לאיש מהמם ומקסים (מזל שאני חושבת ככה, לא? אחרת היה ממש באסה...) שאני מכירה המון שנים אבל רק אחרי 7 שנות "ידידות רחוקה" נהיינו זוג. בסוף אפריל גירדו ממני את ההריון הראשון והמפתיע שלי, בשבוע שמיני ובלי הרבה רעש. קיבלתי פה כל כך הרבה תמיכה ואהבה, למרות שאינני מהוותיקות והאובדן שלי מתגמד לעומת סיפורים של הנשים הכל כך חזקות ואמיצות שיש כאן. הפורום הזה הוא נחמה אמיתית, וכותל, ויומן, ויד תומכת. מאמינה מאד בכוחה של המלה הכתובה ובכוחן של נשים. תודה לכולכן. על הכל, כל הזמן. שמחה להכיר.
 

פנגושית

New member
האוצר שלי ושלך נולדו באותו יום

אני ככה מסתכלת בסיפורים השונים ופתאום קופץ לי התאריך של עדן שהוא כמו של הבן שלי. מזל טוב משותף.
 

ariane

New member
אין קישור

רק צריך לשלוח לי כתובת אי-מייל שיכול לקבל קצים כבדים במסר ואשלך
 

פנגושית

New member
גם אני

אני אם יחידנית. עברתי הריון כימי. לאחר הזרעה, היו לי דימומים וחשבתי שקיבלתי את המחזור. לאחר 3 שבועות של דימומים הולכים ומתחזקים, עשיתי בדיקת דם ובה התברר שאני בהריון. שימחתי הייתה קצרה מאוד, שכן הערכים העידו על הריון לא תקין. בדיעב עברתי מה שקוראים "הריון כימי". מיותר לציין שתקופה של מספר חודשים הייתי באבל ובכעס עצמי שאולי לא שמרתי על העובר, ולא שמתי לב אליו... לאחר מספר טיפולים נוספים עברתי לIVF והריתי בהפריה השניה. זה היה הריון מופלא, עם תחושות שלא חשתי בחיי, והייתי המאושרת שבאדם. ליוויתי את ההריון בכתיבה הן של הרגשות הן של התהליכים השונים והיא לוותה במכתבים שכתבתי לעובר. הספקתי לעשות סקירה ראשונה ולהיות "אמא" וירטואלית מאושרת. ואז בשבוע 17 ירידת מים, זיהום ברחם וזה נגמר. אני זוכרת הרבה קטעים כקשים אבל האולטראסאונד הראשון לאחר הגרידה, הא.ס. שבו המסך נשאר שחור וריק היה כמעט כמו הקו הישר שרואים במוניטור של דופק. לאחר 7 טיפולי IVF נוספים נכנסתי שוב להריון. פחדתי אפילו לחשוב שאני בהריון, כל מה שהזכיר את ההריון הקודם הבהיל אותי. לא יכולתי להתקרב לכתיבה, ולמעשה הכתיבה של בפורום הזה, היא כמעט ראשונית לאחר הלידה. אני זוכרת שבחודש רביעי או חמישי, כשחברה ליטפה לי את הבטן מצאתי את עצמי אומרת לה, עוד לא עדיין אין שם כלום. אני זוכרת שבסקירה הראשונה לא פקחתי עיניים עד שהרופא אמר לי שהכל בסדר. אפילו אחרי שילדתי עוד פחדתי להריון - מוזר אבל אמיתי.
 

noaagr

New member
הריני כאן

תמיד כאן. למרות שבשבועיים האחרונים מתקשה להגיב ורק קוראת... בת 32. אמא לשני בנים מקסימים בני 8 ו-5.5. לפני יותר משנה נכנסתי להריוני השלישי ומההתחלה הרגשתי שמשהו לא בסדר אבל כל הבדיקות היו תקינות. בשבוע 20 התגלו בצקות סביב הגולגולת ועמוד השדרה וכן האטה בגדילה וחוסר תנועות. ההשערה היתה כי מדובר בוירוס כלשהו מאחר וכל שאר האפשרויות נשללו אבל בעצם אנחנו לא יודעים. ההריון הופסק בשבוע 21. ידעתי שאני חייבת הריון חדש ומהר. 5 שבועות לאחר ההפלה הגיע המחזור ולשמחתי מיד אח"כ הצלחתי להיקלט להריון. היום ממש אני מתחילה שבוע 39 להריון תקין אבל ארוך כאורך הגלות (בעיני לפחות). כבר שבועיים שאני לא ישנה בלילות, לא מוצאת מנוחה בימים, לא מצליחה להתרכז בכלום. מחשבות רעות מלוות אותי ביום וחלומות מטרידים אותי בלילה. רוצה כבר להיות אחרי. מנצלת את ההזדמנות כדי להתנצל שאני לא מגיבה באופן פעיל יותר בימים האלה אבל גם בזה מתקשה להתרכז...
 

פלגיה

New member
מנצלת כאן את ההזדמנות

ומאחלת לך מכל הלב שתהיה לידה טובה, וקלה, ובלי סיבוכים מיותרים.
 
למעלה