ושוב שרשור היכרות

[Tנקר בל]

ושוב שרשור היכרות

שוב נוספו לנו המון שמחות חדשות, רבות שינו את הסטטוס, והצטרפו אלינו חדשות. אז קדימה - הציגו את עצמכן. ניתן להעתיק מהשרשורים הקודמים בנושא.

 

[Tנקר בל]

מתחילה

ארוך, אבל זו לא חכמה - אני מעתיקה מהפעמים הקודמות: יש לי שלושה ילדים מתוך 6 הריונות. בן 5, בן 3.5 ותינוקת בת 8 חודשים (התינוקת השנייה של הפורום

) הלידה שלה הייתה שנה וחודש אחרי האובדן המשמעותי מבין השלושה, והייתה מאוד מרגשת, מתקנת ומעצימה. שניים מהאובדנים שלי היו בשליש ראשון, והשלישי - קמתי בבוקר התל"מ עם צירים חזקים. מיהרתי לחדר לידה, וכשהגעתי התברר שלתינוקת כבר אין דופק, למרות שבלילה, עוד הרגשנו תנועות - כשבעלי הלך לישון, הוא שם את היד על הבטן שלי, התעוררתי, ובדיוק אז הרגשנו שנינו תנועה חזקה. ככל הנראה זו הייתה התנועה האחרונה שהיא נעה בחייה בדיעבד חשבתי שאולי זו הייתה תנועת הגסיסה - לפעמים בדיוק ברגע המוות יש פרכוס חזק כזה, ואז - מתרחש המוות. אף פעם לא אדע האם היא סבלה ובמשך כמה זמן. דבר כזה הוא מאוד נדיר, והרופאים בביה"ח מאוד התפלאו שהרגשתי תנועות בפרק זמן קרוב כ"כ למוות. בלידה התברר שחבל הטבור כרוך סביב צווארה וידה. יתכן שזו הייתה סיבת המוות. אך זה מוגדר כמוות מסיבה לא ידועה. ההריון של התינוקת שלי, המכונה שוקו, היה מלא בסערות, חלק סתם בדמיון שלי, אבל הרבה ממשיים - בטא מאוד גבוהה (כמעט 10,000 בשבוע איחור)- שהלחיצה אותי, כי כך היה גם בהריון של האובדן הלא מוסבר, CMV בתחילת ההריון (זיהום שניוני), צירצורים מוקדמים, מצג רוחבי שהיה מסוכן כי חבל הטבור היה בדיוק מעל לצוואר הרחם בלי שום דבר שיעצור אותו אם תתחיל פתיחה או ירידת מים (היא התהפכה ברגע שהגעתי לאשפוז - ילדה טובה ), וגולת הכותרת - כשבוע לפני הלידה - אקו לב עוברי שהצביע על מום קשה בלב. מום כחלוני (עם הלידה התינוק מכחיל, כי אינו מקבל אספקת חמצן) שמחייב ניתוח לב פתוח מייד עם הלידה. הרבה תפילות נאמרו כאן ובעולם "האמיתי", בדיקה חוזרת שללה את המום הקשה שאובחן, אבל לא שללה לגמרי מום קל ממנו. התינוקת שלי נולדה - בריאה, שלמה, ורודה, עם אפגר 10, ועם עוצמת קול שלא הייתה מביישת זמרת אופרה (דהיינו נושמת לחלוטין) עד היום כשאני חושבת על זה - אני מתרגשת. גם עכשיו אני כמעט בוכה. הלידה גרמה לכמה שינויים - ראשית, בחווית התיקון הגדולה. הלכתי לאותו בי"ח (במכוון), תכננתי גם ללבוש את אותו בגד - בסוף לא עשיתי את זה, כי אושפזתי בגלל מצוקה עוברית, באופן לא מתוכנן. בלידה שלי השתתפה גם מיילדת שהייתה בלידה ההיא. בחרתי שלא לקבל אפידורל - כמו אז. בקיצור - חזרתי ככל האפשר על הלידה הנוראית והחשוכה ההיא, אבל הפעם, התינוקת - בכתה וינקה (ושוב אני דומעת תוך כדי כתיבה....). הלידה לא מחקה את הכאב, אבל הוא קבל פרופורציות אחרות לגמרי. אני לא מרגישה היום אבל על האובדן. כבר אין את הכאב הקיומי הזה שמלווה בכל מקום וזמן. האובדן היה בעבר חלק מהותי מהגדרתי את עצמי, והיום - הפך לחלק מן העבר. ועוד עניין שהשתנה בעקבות הלידה - בעבר התינוקת שנפטרה הייתה עבורי תינוקת מושלמת. כאבתי את מותה של התינוקת המושלמת ביותר שיכלה להיות לי. היא הייתה עבורי מכותרת בכל המעלו הטובות וחסרת כל פגם - בדמיוני זו הייתה הילדה היפה ביותר, חכמה ומוצלחת מכל בחינה שהיא. האובדן נטל ממני את הפוטנציאל האינסופי שלה שלא ימומש אף פעם. אח"כ חשבתי על כך שרבות אחרות מתארות את התינוק שנולד מת במילים האלו "מושלם". השוקו שלי - שגם היא הייתה בציפיותי מושלמת ויחד עם זאת מציאותית, ומכח זאת - בהכרח אינה מושלמת (למשל - כשהיא נולדה חשדו בהיפוטוניה קלה). הלידה שלה אפשרה התמודדות עם החוסר של השלמות ההיא, כי הבנתי באופן מוחשי שאין שלמות. שגם אילו התינוקת המתה הייתה נולדת גם היא לא הייתה מושלמת לגמרי. אני מרגישה שאני מתקשה להסביר את זה - קודם הרגשתי שכל מה שהיה יכול להיותלי בילדה - נשלל ממני. עכשיו אני מבינה שנשלל ממני המון - הרי כל אחד מהילדים שלי הוא עולם ומלואו. פשוטו כמשמעו. אבל אני מפנימה שהאובדן לא היה של כל מאוויי ושאיפותי, אלא של ילד בשר ודם. אני מקווה שהצלחתי להסביר.

 

[שרון שיאצו]

../images/Emo24.gif איזה סיפור מרגש ומורכב. כמה

כוחות נפש יש לך!!

 

[Tנקר בל]

תודה../images/Emo13.gif

אני לא חושבת שיש לי כוחות נפש יותר מלאחרות. לכל אחת יש קשיים בחייה שהיא חייבת להתמודד איתם, ובאין ברירה - עושה זאת על הצד הטוב ביותר שהיא מסוגלת לו. כל הזמן הזכרתי לעצמי, שיש דברים הרבה יותר גרועים. סבתא של אמא שלי שאיבדה ארבעה ילדים בשבוע אחד, למשל.

 

[רוח על המים]

טינקר../images/Emo24.gif

זה לא פעם ראשונה שאני רואה את הסיפור שלך... אבל זה נכנס לי ישר ללב, לא יכולתי להגיד לך את זה לפני הלידה שלי, הרבה מהזמן חשבתי על מה שקרה לך, גם ברמה הפשוטה שזה לקרות גם לי או לכל אחת... אבל לא רק במישור הזה, חשבתי על איך קמת, והחלטת לנסות שוב ולעבור הריון שלם של 9 חודשים ארוכים ומתוחים, כשאף אחד לא יכול להבטיח כלום... בעיקר לאור השבוע האחרון של ההריון עם השוקו. ולעניין השלמות הצלחת להסביר, אני חושבת שאיבדת את החלק המציאותי של אותה תינוקת.

 

[Tנקר בל]

תודה, תמר ../images/Emo140.gif

ההחלטה שלי להרות שוב, לא הייתה גבורה מיוחדת. זו הייתה הדרך היחידה שלי לשמור על שפיות. התקווה לתינוקת אחרת "במקום" זו שנפטרה.

 

[שרון שיאצו]

נעים מאד, פעם ראשונה פה, והנה יש

שרשור היכרות.... האמת, אני לא ששיכת אליכן. אני חווה עכשיו היריון שני, ובבית יש לי ילדון מקסים בן 3 וקצת. באתי רק כדי להודיע שיש לי מעט בגדי היריון למסירה, בעיקר לגבוהות או רחבות, וגם להציע עזרה וירטואלית בנושא שיטות טבעיות להקלה על תסמיני היריון. אתן מוזמנות לשלוח לי מסרים או שנפתח שרשור נפרד. בכל אופן שולחת לכולכן הרבה כוחות גוף ונפש וברכות היריון קל ותקין, עם סוף שמח במיוחד.

 

[Tנקר בל]

כמה יפה מצידך../images/Emo70.gif

 

[happy]

עכשיו אני

היו לי 3 הריונות ויש לי תינוקת בבית ביום רביעי תהיה בת חצי שנה. ההריון הראשון הופסק בשבוע 22 עקב מי שפיר לא תקינים, אחרי חמישה חודשים הפסקת הריון בשבוע 8 עקב אי התפתחות (לא היה דופק) ושלושה חודשים אחרי נכנסתי להריון עם ליהי. כל הפסקות ההריון שלי היו גרידות. ההריון של ליהי היה בפועל 9 חודשים אך עבורי הוא היה הרבה יותר. ההריון היה קליל מבחינה פיסית עד חודש 9.אך קשה מאוד מבחינה נפשית לי ולחצי. בחודש 9 התחילה לי רעלת וליהי הפסיקה לגדול. היתי מאושפזת בHIGH RISK כמעט כל החודש ה 9 עד שבשבוע 39 ו 5 ימים התחילו לי צירים וליהי נולדה.

 

[רוח על המים]

מציגה את עצמי בערך../images/Emo13.gif

אממ... מה כותבים

אני שבוע אחרי לידה של תינוק מקסים, שבא אלי בתזמון שהתאים לו, (ולא לרופאים שלי) אפילו את תאריך הלידה, הוא לא ממש התחשב במה שהתאים לי, רציתי ללדת בין ה 17-20 ליולי,(שבוע 41) ובמקום זה הוא נולד בתחילת שבוע 38 (לפעמים אני עדיין חושבת שהייתי אמורה להיות עכשיו בהריון בשבוע 39 עם בטן שמנה, ולהרגיש תנועות, אבל המציאות בכל זאת כאן) יש לי ילדת מתיקות בת 5.5 ההריון של כל אחד מהם בא אחרי הריון קצר, שלא נגמר בתינוק, אלא בגרידה. כל אחד מסיבות אחרות. מחר

נעבור את הברית של הגוזל, ויהיה אפשר להציג אותו בשם, בינתיים התחלתי לכתוב את סיפור הלידה שלו בהפסקות, באתר שקל לי בו יותר לכתוב (מסיבות טכניות בלבד

= לא צריך להקפיץ, אפשר לערוך, למחוק, לכתוב בקצב שנח לי) מצרפת קישור: אחרי שאגמור לכתוב את הכל, אערוך את הסיפור למשהו מסודר יותר, כך שאז זה יהיה אולי יותר קל לראות את הרצף. לידת מתנה

 

[פלגיה]

רוח, איזה יופי של סיפור

מחכה במתח להמשך

 

[תמריק]

רוח!

איזה סיפור נהדר! ספרי עוד!!! אני מעריצה את המיקוד שלך, את ההקשבה לגוף ולעצמך, את היכולת הזו להתכנס ולהיות הכי מפוקסת - לא בקטע משימתי, בקטע של לנסות כמה שיותר להתחבר לעצמך ולצרכים שלך. את באמת מדהימה בעיני.

 

[שלומית76]

רוח המיוחדת

גרמת לי לבכות מהתרגשות! (קראתי את מה שאת כותבת ב-באופן טבעי) שפע ברכות ומזל טוב!!

 

[YAELEDEN]

חדשה

שלום לכולם על הפורום שמעתי רק לאחר כתבה בלאישה. הסיפור שלי הוא שבעברי 3 הריונות . הראשון הסתיים בשבוע 40 כשהתחילו צירי הלידה הגעתי לבית החולים ושם קיבלתי את הבשורה המרה כי לעובר אין דופק. בשני קיבלתי את הבשורה בשבוע 32 כשלא הרגשתי תנועות. אצל השלישית הייתי בבית חולים מאושפזת כבר משבוע 28 אבל לפחות יצאתי משם עם נסיכה אמיתית שהיא כיום בת שנה ו7 חודשים . כרגע אני שוב מנסה להיכנס להריון .

 

[happy]

ברוכה הבאה

כמה טוב שמצאת אותנו. את מוזמנת גם לבוא לבקר בפורום הורות לאחר אובדן. יש קישור למעלה. מאחלת לך כניסה מהירה להריון והריון ארוך תקין ומשעמם

 

[ariane]

ברוכה הבאה

מאוד שמחה שהגעת אלינו. מאחלת לך הצלחה מעכשיו ולתמיד, ורק אושר!!! אותי את מכירה אם קראת את הכתבה בלאישה. מתרגשת שבזכותי הגעת לפה. חיבוקים

 

[Tנקר בל]

ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

כמה טוב שהגעת אלינו! אחרי הסטוריה כל כך כואבת וקשה, אני מתארת לעצמי כמה צריך את החיזוקים של אחיות לצרה (ואפרופו אחיות לצרה, פעם ראשונה שאנ ישומעת על מישהי שכמוני, הרגישה תנועות, והעגיעה לביה"ח בגלל התפתחות לידה, כדי לקבל את הידיעה המרה, את מסכימה לספר מה הייתה ההערכה לגבי סיבת המוות?)

 

[פלגיה]

גם אני כבר לא בהריון

אני פלגיה, בת 32 ואם לשישה, אחרי הריון-שאחרי-אובדן. אובדן ההריון מבחינתי הוא מינורי, ואחרי הלידה כבר זניח לחלוטין. גילינו שאין דופק בשבוע 9, והפחד העיקרי שלי היה הגרידה (שעברה מצויין תודות לחמותי שהיא פרסונל בבית החולים). הריתי שוב לאחר חודש, וזה היה הריון עמוס וחרדתי: היו דימומים בשליש הראשון, נפצעתי בפיגוע בשבוע 12, בעקבות הפיגוע סבלתי מהלם פוסט טראומתי שהקשה עלי לתפקד בבית ובעבודה. בנוסף, בסקירת מערכות העלו ממצא מחשיד לטריזומיה 18 בעובר. במצב הנפשי שהייתי אז, עצם החשד היה בלתי נסבל, למרות שבדיקות נוספות הראו שהכל בסדר. לפורום הזה הגעתי לא בעקבות האובדן שלי, אלא בעקבות אובדן של חברה שאיבדה עובר יקר ביותר (ילד ראשון לאחר 5 שנות ניסיונות וטיפולי IVF שהתגלה ללא דופק בשבוע 38) אני הייתי אז בשבוע 23 להריוני, ובתוך חור שחור שלא יוצאת ממנו אף קרן של תקווה. הודעה בפורום הזה סייעה לי להשיב אל עצמי מעט שפיות, ומאז קמתי והמשכתי הלאה. המשכתי לגלוש בפורום כי גיליתי בו נשים יקרות ואמיצות, ושאבתי השראה רבה מהרבה דיונים שהיו בו. ליוויתי בהתרגשות הריונות רבים, וגם לידות טובות שנתנו לי תקווה בעצמי. בכ"ז אדר ב' ילדתי את טל המתוקה שלי, בלידה טובה ועוצמתית מאוד. רק לאחר הלידה הבנתי עד כמה הייתי לחוצה ומתוקה לפניה.אני ממשיכה לגלוש בפורום כי התמכרתי, וגם כי אני מחכה לכמה הודעות של זברות שעדין לא גילו את הפסים שלהן (אבל בקרוב יגלו) ולכמה וכמה לידות טובות. עוד דברים? יש.

יש לי בלוג שפעם היה נקרא "פוסט טראומה", ועכשיו לאחר שהטראומה עברה ברובה הוא נקרא "הרוח על המים" בעקבות ההכרות עם הגולשת האמיצה שיש לה ניק בשם הזה.

ועוד משהו - החל מהשבוע אני מנהלת בפורום "חינוך לילדים ונוער" (1316)

ואני מצרפת את סיפור הלידה של טל.

 

[רוח על המים]

אם לא תפסיקי

לגרום לי להסמיק

אבקש שיסגרו לך את הבלוג / ימחקו את ההודעות שלך. מה זו החוצפה המוגזמת הזאת? האם אני יודעת מה זה לגדל 6 ילדים?! (או להרות+ ללדת אותם??) האם אני יודעת מה זה לעבור פיגוע?! ועוד בהריון?! ולהמשיך לחיות אח"כ ולעבור באותו מקום שזה קרה?? האם אני הגעתי לשער של תפוז?! (זה דורש המון אומץ נראה לי די מרתיע להתמודד עם כמות כזו של חשיפה) מרגישה גם ככה בחשיפת יתר... גולשת אמיצה? ממש לא יותר מאף אחת מהגולשות כאן. לא התמודדתי עם צרות גדולות בהרבה: כמו חוסר פריון, או אובדן הריון בשליש שני או שלישי או בלידה, או לאחריה. ככה את לועגת ומביישת אשה אחרי לידה?? ככה?? בלי רחמנות? (אם זה לא מובן , אז אני לא כועסת, אבל מסמיקה ומתביישת, לא נראה לי שאעיז לחשוף את הניק שלי כאן יותר מהפדיחות

) מזל טוב על ניהול הפורום

היא משלנו

היא משלנו

 

[פלגיה]

דווקא לא אפסיק

מעריצה אותך וזהו. בהצלחה בברית מחר