קיסרי/זירוז?

[dilish]

קיסרי/זירוז?

שלום לכן, אני לא משתתפת כאן (כניראה זה מפחיד מידי) אבל אין לי מקום אחר לשאול.... אני בשבוע 34 אחרי שבהריון הקודם העובר שלי מת ברחם בשבוע 38+5. סיבת המוות לא ברורה אבל היה ממצא בשליה שמעיד על כך שיש לסיים את ההריון לכל היאוחר כשימלאו 37 שבועות, כלומר מאוד בקרוב. חוץ מזה היו לי שלוש הפלות מוקדמות, כן גם הן לא מוסברות, ואין לנו ילדים. אז כמובן שההיסטריה בשמיים ומאוד קשה לנו להחליט: ניתוח או זירוז. מה שברור הוא שאם לא יהיו תנאים לזרוז (קצת פתיחה, מחיקה) אז מדלגים על הרפתקאות הזירוז ועוברים לניתוח. האם למישהיא יש תובנות בנושא, מידע מוצק על מה יותר בטוח לי ולעוברון שלי? תודה.

 

[Tנקר בל]

היו על כך כמה דיונים בעבר

אני חייבת לישון עכשיו, אבל אשתדל לחפש לך קישורים מחר בלילה. מקווה שאצליח כי אני אמורה לחזור מחר מאוחר מהעבודה. בקיצור אומר לך שמי שהתלבטה בעניין החליטה ללדת בזירוז. אני כמעט בטוחה שכל הנשים שהיה להם IUFD בסוף ההריון (ויש פה כמה וכמה כאלו) ילדו בזירוז. אני עצמי אחרי 2 הפלות ולידת תינוקת מתה בתל"מ, ילדתי בזירוז (אצלי היתה פתיחה, אבל הוחלט לנסות בכל מקרה לילד בלידה רגילה. לי יש ילדים, אבל זה לא רלוונטי לעניין דרך הלידה. רק למידת כאב הלב

). נדמה לי שבהיסטוריה כמו שלך (ושלי), לא ייקחו שום סיכון ולו הקטן ביותר, ולא יתנו לעובר להגיע למצוקה עוברית שתסכן אותו. לפיכך, אני החלטתי על לידה בזירוז. שוב, עניתי מאוד בקצרה ואני מקווה להרחיב מחר, פשוט לא יכלתי להשאיר את השאלה שלך ללא תגובה. אגב - סתם מתוך סקרנות, מה היה הממצא שנמצא בשליה? הסתיידות? בכל דרך שתחליטי - אני מאחלת לך לידה קלה שתהווה חוויה מתקנת

 

[dilish]

הממצא בשליה

זה גם סיפור מורכב ומאוד לא חד משמעי. בפתולוגיה מצאו שהשיליה היתה חיוורת והיה מיעוט של syncytiocapillary membranes -- סוג של נימים שאמורים להתפתח סביב שב' 38 והיו מועטים בשיליה שלי. חריש עמוק של ה MEDLINE הניב מאמרים של פתולוג שויצרי שהציג את הממצאים האלה. התכתבנו איתו והוא המליץ ללדת לכל היאוחר בסוף 37 מפני שיש סיכוי שהבעיה תחזור והדרך להציל את התינוק היא להוציא אותו. הענין הוא שאף רופא שפגשנו (ופגשנו הרבה) לא מכיר את הממצא הזה כך שהכל לא ברור.

 

[Tנקר בל]

בלאו הכי רוה הרופאים ממליצים על זיר

לידה בשבוע 37-38, אחרי IUFD, גם כשאין לכך התוויה רפואית. המשפט החוזר שנאמר לי גם ע"י ד"ר סימון שנהב, הרופא שלי של הריוןם בסיכון, וגם ע"י מנהל ח. לידה בעין כרם, היה שגם הרופאים מעדיפים לראות אותו כבר בחוץ. ולקישורים -

 

[dilish]

תודה על הקישורים

אני אחזור להתיעץ עם הרופא. אני בעיקר מקווה שהסיטואציה תחליט בשבילי, זו גישה נטולת עוצמה, אבל לי כבר אין כוח. תודה שוב, דילי.

 

[ענתש]

אני חושבת שעם סיפור כמו שלך

אז ניתוח. מצד אחד - מגיעה לך חוויה מתקנת שגם תעזור לך לקבל קצת בטחון בגוף שלך וביכולת שלו ללדת תינוק מושלם (מה שאני בטוחה שיקרה) אבל מצד שני בשביל מה כל החרדה והמתח של כל השעות של הלידה? לעובר שלך חד משמעית ניתוח בטוח יותר. עבורך ? עדיף זירוז. אבל עם כזו היסטוריה הייתי בוחרת בבטחון העובר על פני הבטחון שלי עצמי ולכן ניתוח. ואני אומרת את זה למרות שאני אדם שניתוח קיסרי הוא אחד הפחדים הכי משמעותיים שלי... כי אני בכיינית ואני בטוחה שההתאוששות שלי מזה תהיה מזויעה.

 

[נוריה]

אבל ענתש,

כ"כ הרבה פה עברו סיפור בדיוק כמו שלה, וילדו רגיל... אמנם עם זרוז אבל בלידה טבעית. אני גם לא מסכימה איתך שלבטחון העובר עדיף ניתוח משום שבהריון הקודם שלה, העובר לא נפטר בגלל הלידה או במהלכה אלא לפני כן (IUFD) ואין למותו קשר למהלך הלידה. לי הרופאים בפרוש המליצו ללדת רגיל וללכת על קיסרי רק אם יש אינדיקציה ברורה לכך שצריך לעשות זאת.

 

[dilish]

זו בדיוק השאלה

האם משהיא קיבלה חוות דעת חד משמעית רפואית לגבי איזה הליך יותר בטוח. כמובן שיש בהחלטה גם צד ריגשי מאוד כבד, אבל כרגע אני מנסה לבודד בין השנים. ותודה לכן על כל התגובות.

 

[אמא של פילפילון]

הרופאים נוטים להמליץ קיסרי

אבל זה כי זה מעניק להם ולך תחושה שהם עשו הכל. רופא שימליץ על לידה טבעית יתפס, לפחות בעיני הקולגות שלו, כלוקח סיכון. בפועל, לרוב, לידה רגילה היא יותר בטוחה, אם אין מצוקה עוברית: סחיטת הראות חשובה לעובר במעבר בתעלת הלידה וזה גם ההליך הבטוח יותר לאם. כמו שכתבה נוריה, להתחיל את כל הזרוזים הטבעיים האפשריים ואז להחליט על פרוטוקול זירוז ללידה, וכן לתת את הדעת באיזה שלב, אם בכלל, ללכת לקיסרי. בהצלחה!

 

[נוריה]

אש"פ, זה לא נכון!

כ-ל הרופאים שאני התיעצתי איתם, לגבי לידה לאחר IUFD, לא המליצו על קיסרי בכלל! להיפך... הם רצו שאני אלד רגיל ורק אם אני חרדה וכו' אז הם יגבו אותי אם אחליט ללדת בניתוח קיסרי. בכלל, ההמלצה של הרופאים לקיסרי היא כאשר העובר נפטר בלידה או אחריה (כמו אצל בנצ ונאשא). מה שכן, חשוב להם שהלידה תהיה בהשגחה ובפיקוח צמוד. אגב, אני מכירה לא מעט רופאים בכירים שגם לא לחוצים על זרוז... יש מקומות כמו אסף הרופא למשל, ששם אין מדיניות של השראת לידה בהריון לאחר IUFD אלא אם כן יש אינדיקציה של הזדקנות שליה וכו'.

 

[אמא של פילפילון]

זה כנראה תלוי איזור ואסכולה

ואני שמחה מאוד לשמוע את מה שאת מספרת. העניין הוא, שגם לארץ חדרה "רפואה מתגוננת" שמעדיפה מעשה על פני מחדל (כלומר, לא מחדל רפואי, אלא אי מעשה) מכיוון שכך יראה לשופט, אם חלילה יגיעו אליו, שהרופא עשה ולא נמנע מעשיה. זה שם אותו במקום עם פחות סיכון מבחינתו של הרופא.

 

[נוריה]

צודקת...

 

[Tנקר בל]

גם אני לא נתקלתי בהמלצת קיסרי בנדון

ועברתי שלושה בתי"ח פוטנציאליים.

 

[ענתש]

בלי קשר לכלום ניתוח קיסרי

יותר בטוח לעובר, על זה אין עוררין בעולם המקצועי (למרות שיש מספר בעיות אופיניות לתינוקות קיסריים, זה מתגמד לעומת הבטחון שבעובדה שהם לא עוברים לידה בשום צורה). לא התכוונתי שזה יותר בטוח בגלל ה שקרה לה, אלא בלי קשר. ואני חושבת שאולי לא הה בי הכוח לחשוש שוב והייתי רוצה כבר את התינוק בידיים שלי, חי ובועט ולא משנה מה המחיר, אם הייתי במקום שלה. זו היתה המחשבה היחידה שלי...

 

[נוריה]

הי DILISH

קודם כל, הרשי לי לאחל לך שיהיה הפעם טוב יותר. גם אני עברתי IUFD לפני כמעט 5 שנים ומאז ילדתי שני בנים בריאים, תודה לאל ומתוקים לאללה. את שניהם ילדתי בשבוע 37 בזרוז ועם כל הכאב שבזרוז לא הייתי עושה את זה אחרת. הלידות היו מאד מבוקרות ועם גיבוי של מיטב הרופאים (למרות שאין שום קשר למות התינוקת שלי ולמהלך הלידה) ואני מאמינה שאת בפרוש צריכה לתת צ'אנס בראש ובראשונה לאופציה של הלידה הרגילה. ולגבי זרוז - קודם כל, שווה לנסות את האופציות הטבעיות כמו דיקור ורפלקסולוגיה. גם אם הן לא מביאות את הצירים הגדולים והלידה ממש, הן מבשילות את התנאים מבפנים ומאפשרות מתן זרוז. גם לקיחת כמוסות של שמן נר הלילה יכולות לעשות פלאים עם צוואר הרחם. שווה להתיעץ כעת עם מדקר/ת המוסמך לעבוד עם הריוניות - אם את רוצה פרטים שלחי לי מסר ואשלח לך שמות של מדקרים טובים ומוסמכים לנושא.

 

[אטלאנטה]

התלבטות

למרות שלא עברתי חוויה דומה, לפני חצי שנה התמודדתי מול השאלה האם לזרז לידה או ללדת באופן טיבעי. על כף המאזניים היתה מוטלת השאלה האם במידה ואחכה ללידה טבעית אני מסכנת את העובר, או האם לזרז בשבוע 36-37 ולמנוע כל תקלה. מאחר וילדתי שתי לידות טבעיות ומהירות בעבר, ויש לי שני ילדים גדולים, התלבטתי האם הסיכון שבסיבוך מזרוז לא גדול יותר מהסיכון של לידה רגילה ספונטנית, שהגוף יודע כבר "מה הוא עושה". בחרתי לא לבחור עד הדקה ה 90. קיוויתי שלקראת רגע האמת אני אדע מה לעשות. התחלתי את החודש ה 9 בידיעה שכל פיפס ושפריץ מזניק אותי לבית חולים, וכך היה. ילדתי טבעי, שבוע 37, בלי זרוז, והכל היה בסדר. אבל אני יודעת שזה היה יכול גם להגמר אחרת, ופחות טוב, וידעתי את זה כל דקה, כל רגע, זה היה חודש מסוייט ממש, ורק כשנסעתי לבית חולים בעצם נרגעתי, כי ידעתי שעכשיו זהו זה. עכשיו זה יגמר. ובתוך הפחד, ולמרות שהרופאים המליצו לי על זרוז האמנתי שאני ארגיש מה נכון מבחינתי, ונכון מבחינתי זה קודם כל היכולת להתמודד עם הפחד. הפחד שאם בחרתי בלידה טבעית אני בעצם מסכנת את המתוקה שבתוכי. וזה פחד נורא, כי ההריון הזה ממילא היה טבול בים של פחדים וחרדות. הייתי מציעה לך ללכת עם התחושה הכי בסיסית, הכי "נקיה" שיש בך. להסיר את הרציונליזציות, ולשאול את עצמך מה את מרגישה עמוק בפנים. ולשאול שאלות אמת שיעזרו לך להגיע לתשובה הנכונה, שאלות כמו: האם החוויה של הלידה "שווה" את הסיכון? האם הניתוח מפחיד אותך? האם את מפחדת מההשלכות על ההריון הבא? אם תזהי את מקור הפחד, תדעי לזהות את התרופה לו. אגב, אני מסכימה עם קודמותי, שאם הפחד היחידי הוא "האם אצא מבית החולים עם תינוק ביד?" אז התשובה ברורה, לכי לניתוח קיסרי. השליטה שם בלידה גבוהה יותר, והסיכון לעובר נמוך יותר. אבל, אם התלבטות היא מורכבת יותר? אז, זה הזמן לבדוק ממה היא מורכבת ולהתמודד עם התשובות בהצלחה, אושר ובריאות

 

[בנצ100]

אני התלבטתי נורא והחלטתי על לידה

אני אחסוך לך שיטוט למאמרים. ילדתי את נעמי, בלידה רגילה, שהסתבכה וגרמה למותה 6 שעות אחרי הלידה, ואחרי הריון תקין לחלוטין. סיבת המוות הייתה שאיפת מים מקוניאליים, ואילו היו מעבירים אותי לקיסרי - נעמי הייתה היום בת שנה וחצי. לפני הלידה של יוגב, התלבטתי. התייעצתי וקיבלתי מצלאל תשובה חד משמעית - ללכת לקיסרי. אבל לא הייתי שקטה ולא מרוצה. הגעתי לד"ר מורן, שהיא אחראית חדרי הלידה בתל השומר, והיא הציעה זירוז בהשגחה מלאה. הלכתי על זה בחששות רבים, ולמרבה השמחה - זכיתי. הלידה הייתה מצוינת, ויוגב הוא ילד בריא וחמוד בן כמעט חצי שנה. אני לא חושבת שמישהו יוכל להחליט במקומך. זו החלטה מאוד אישית, כי את באופן הכי אישי תשאי בעיקר התוצאות. ההחלמה מקיסרי קשה יותר, אך הלידה עצמה קלה יותר. לגבי הילד - לדעתי, ואין לי זמן לחפש את זה כרגע, הנתון על תמותת תינוקות אחרי ניתוחים קיסריים הוא גבוה משמעותית יחסית ללידות רגילות. כמובן שזה מוטה, כיוון שלקיסרי מגיעים המקרים הבעייתיים, אבל בכל מקרה, התייחסות לניתוח כזה כאל דרך בטוחה להוציא ילד - היא פשטנית. אני לא מדברת על הסיבוכים לאמא, אבל גם כאלו יש המון. כולל כאלו שכוללים סכנת מוות. וגם סכנות פחות דרמטיות - אבל עגומות. אני לא רוצה רק להפחיד. אלא לתת פרופורציה. אחד הדברים המדהימים בלידה של ילד בריא ושלם - היא שזה בכלל יכול לקרות. הכל בדרך כל כך מסוכן, וכל כך נגד כל הסיכויים, שזה פלא שיש אנשים בריאים ושלמים בעולם. אני רוצה לומר - שאין דרך שבה הכל מובטח. צריך הרבה מזל, קצת השגחה מלמעלה, וצוות שיודע מה הוא עושה כאן למטה. הדבר שאני הכי שמחה שעשיתי - הוא לטרטר מספיק במוח לכל מי שיכולתי, ולזכות במיילד מדהים, ורופאה שהיא נשמה טהורה, שעשו הכל כדי שהלידה הפעם תסתיים כפי שהיא הסתיימה - בשלום. שיהיה לך המון המון בהצלחה!