מהסידור של קנגה - תיקון שבועות

קנגה רו

New member
מהסידור של קנגה - תיקון שבועות

חג שמח יקירותי. היום ערב שבועות ואני? אני מתכוננת ל"תיקון השבועות" הפרטי שלי. לפני הרבה שנים סיפרו לי שבערב שבועות, בחצות נפתחים שערי שמיים, נפתח שער הרחמים וזו ההזדמנות לתפוס שיחה ולבקש ולבקש ולבקש. בערב שבועות לבשתי לבן, בחצות יצאתי החוצה והתחלתי לבקש, על אמא, על אבא, על אח, על חברה טובה... ושכחתי את עצמי. שנה אחר כך הכנתי מכתב, לא נורא ארוך, אבל ברור למדי, בקשתי על אהוביי, ,על אוהביי ועל עצמי. בחצות לבושה בלבן קראתי את הבקשות, ואת הפתק החבאתי במגירה. שנה אחר כך, לפני שהתיישבתי לכתוב תפילות חדשות, קראתי את ההן מהשנה הקודמת. התגשמו. חלק מהן בהחלט התגשמו. ומאז שנה שנה, יש טקס פרטי שלי מול שער הרחמים. אני כותבת, מתחילה עם תודות על משאלות שיצאו מהמחזור, מוסיפה חדשות, לפעמים מושכת באף מגודל המעמד ואתן יודעות מה? עושה רושם ששערי שמים אכן רחומים יותר בשבועות. בנות, הייתן חלק כל כך גדול וחשוב מחיי ב10 החודשים האחרונים, שידעתן להצחיק, ולהחליק ולהסביר ובעיקר להנשים - חג שמח, ומי יתן ובאמת השנה ירחמו עלינו הפיות, המלאכים האלוהים והאנשים סביבנו - חג שמח!
 

תמי ס

New member
איזה סידור נפלא

מאמצת בחום את הסידור הזה. חבל שלא ידעתי קודם... פיספסתי אי אלו שנים של תפילות. בערב שבועות לפני תשע שנים היה יום נפלא עבורי, נולדה בתי, זה היה עוד בעידן התמימות. תשע שנים עברו, שלוש השנים האחרונות "נחגגו" בעצב גדול, והשנה, סוף סוף שבה השמחה. והערב אני מתחילה את המסורת שלך קנגה, אבקש ואתפלל על אהוביי ועל עצמי, ובעיקר בעיקר על חברות הפורום הזה. חגשמח.
 

פלגיה

New member
בקיץ הזה תלבשי לבן

תחשבי מחשבות בהירות, ובסוף גם תהיו לרוב... בדיוק נזכרתי בשבועות שעבר. אני שונאת את חג השבועות. אני קוראת לו "חג הגברים" וסובלת מכל רגע. אז לפחות אני מנסה לסדר אירוח לסעודה עם משפחה שאני אוהבת. בשנה שעברה התארחנו אצל חברים נורא טובים, אבל אני הרגשתי רע ביותר. הייתי בהריון, אבל עוד לא ידעתי שאני סובלת על ריק והעובר בפנים לא מתפתח. עולם ומלואו עבר מהשנה שעברה לשנה הזאת. קנגה - בשנה הבאה בעזרת ה', לא יהיה לך פנאי לצאת החוצה בחצות. יהיה לך תינוק קטן (או תינוקת קטנה) שיתפסו אותך לשיחה בדיוק בחצות ויודיעו חגיגית שהם צריכים מאכלי חלב. ואת תקטרי. בטוח שתקטרי (כי זה כיף) אבל עם דמעות של מיצפטל. חגשמח
 

פלגיה

New member
והנה שבועות מתוך הסידור שלי:

שבועות נקשר בתודעה כחג של לבוש לבן וקישוטי ירק על הקירות, שיבולים זהובות, מאכלי חלב וטנא מלא ביכורים. הנה אסוציאציה קצת שונה של אירועי החג הזה. שבועות - ו` בסיוון הוא היום שבו משה רבינו התינוק הזעיר הופקר לגורלו בתיבה קטנה בין גלי הנילוס. הושאר לגורל של איתני הטבע והחיות, כי כך היה לו סיכוי גדול יותר לחיות, מאשר לו נשאר בין בני האדם. על פי המסורה משה רבינו נולד בז` באדר, והיה זה שלושה חודשים לפני מועד הלידה הצפוי. במשך שלושה חודשים אלה הוא הוחבא בידי אימו ואחותו. אלה היו הימים של גלות מצרים, והיו אלה הימים השחורים ביותר שבהם. כל תינוק זכר שנולד לבני ישראל נגזר דינו למוות בנילוס. לאחר שלושה חודשים, כבר אי אפשר היה להחביא את התינוק הקטן, והדרך היחידה לנסות ולהצילו היתה התיבה. השיר ששרנו כשהיינו ילדים "דומם שטה / תיבה קטנה / על היאור הזך / ובתיבה משה הקטן/ ילד יפה ורך" מצייר תמונה אידילית, פסטורלית ושגויה מעיקרה. דווקא יוצרי דיסני בסרט "מלך האריות" ציירו תמונה הגיונית יותר של תיבה קטנה המתחבטת בין הגלים, התנינים ושאר המרעין. בניגוד לשאר בעלי החיים, תינוק אנושי הוא חסר ישע. כמה שעות ללא חימום מספיק וללא התזונה של אימו - והוא מת. הוא לא יכול לדאוג לעצמו. השפל הנמוך ביותר של גלות מצרים - כל העם עובדים עבודת פרך, כל התינוקות שנולדים - מומתים. מצב של אין תקווה. והסיפור ידוע - בת פרעה מצאה את התינוק, קראה לו בשם, ואמצה אותו. הוא גדל בבית פרעה, התמרד על העוולות שנעשות לעברים, ברח למדין, נשא את ציפורה בת יתרו, וחזר למצרים כדי לפדות את עמו מיד פרעה. התחלת הגאולה - היתה ביום שבו נשלח התינוק הקטן אל היאור. הגאולה עצמה - היתה בפסח, אז השתחררו בני ישראל מעול המצרים ויצאו אל המדבר. זה היה השחרור הפיזי. עדין הם היו שרויים במ"ט שערי טומאה, אליהם שקעו במצרים. מדרגה אחר מדרגה, יום אחר יום, עלו בני ישראל בדרך אל השחרור הרוחני, עד למדרגה הגבוהה ביותר. וביום זה - ו` בסיוון, שמונים שנה בדיוק לאחר שהושם בתיבה ביאור, נתון לחסדי הטבע ולחסדי אלוקים - עלה משה אל הר סיני והוריד משם את התורה. זאת היתה הגאולה הרוחנית.
 

parpare bar

New member
היום לפני שנה... הקדמת אותי קנגה!

קנגה כפרולית, הקדמת אותי, אבל הנה סיפורי. היום לפני שנה התחולל בי שבר גדול. ערב שבועות הוא חג מתן תורה ואני הפכתי לשיברון לב אומלל אחד גדול. הרבה דמעות, ביטחון עצמי של כלום, הערכה עצמית של פשפש ביבים, ואופטימיות שנטשה למחוזות אחרים. אעפ, האיש התעקש ויצאנו מהבית בנסיון לחוות את החג (במקום לשחות בבכי ובמרירות של עצמי) ואז ביקשתי. מילדות אני יודעת שנפתחים שערי שמיים, וזוהי העת לבקש את מישאלות הלב 'בחיוג ישיר' לבורא עולם. בלי מסננים בדרך.אז ביקשתי. בדמעות ובאמונה. אני כותבת לכן,ועוללית אושר שלי בידיים. נפתחו שערי שמיים עבורי. השנה זכיתי לפזר על כולנו מאבקת הקסמים,ולאחוז בפלולינת הקסם שלנו.
.
.
.
.
השנה דמעותיי וליבי יהיו עבורכן (כמו היתה זו אני), לפריון ובריאות להריון תקין ובסופו חבילת אושר גדושה ומושלמת. תיכננתי לפתוח הודעה נפרדת, אבל קנגה כפרולינה, הקדימה אותי. חג שמח מבורך ופורה,ומי יתן ושנה הבאה כל משתוקקת תאחז בפרי ביכוריה. אמן.
 

קליניק35

New member
חג שמח יקרה שלי. מאחלת לך ולכולן

את מה שתאחלו לעצמכן...וקצת יותר. גם בחג, גם בימי חול וגם בכלל. נשמע כמו אירוע פרטי מופלא וקסום. שכל הרשימה שלך, של כלון, תתגשם. תנחיל מהדברים הגדולים..ונחליק לקטנים. חיבוק ענק מתוקונת.
 

תמי ס

New member
אגב, זה תופס גם אם לא לובשים לבן?

מה לעשות שבמשקלי הנוכחי יש לי רק בגדים שחורים?
 

חיפו777

New member
יופי של סיפור קנגה!

מאחלת חג שמח לכולנו
, ושיתגשמו להן כל המשאלות שלנו!!!
 

noaagr

New member
שבועות שלי

מאז ומתמיד שבועות היה חג אהוב. החג שלי. תמיד אני מארחת בו. המושב כולו נצבע לבן, העגלות המקושטות אוספות את ילדי הכפר לפעילויות השונות וכולם נאספים לחגיגות החג, לבושים לבן. והחגיגות כוללות את כל שכבות הגיל - ילדי הגן, ביה"ס, בני המצווה, החיילים והמבוגרים. לפני שנה בשבועות - היינו באו"ס הראשון שבו ראו דופק ולמרות שהיינו רחוקים מכאן, החג קיבל משמעות נוספת. והשנה - השנה התרכזה עבורי בדבר האחד. טקס ביכורי התינוקות. בכל שנה מקיימים טקס מיוחד ובו מציגים, חוגגים ומברכים את כל התינוקות שנולדו בכפר מאז חג שבועות הקודם. ישבתי וראיתי את כל תינוקות השנתון וידעתי שחסר שם אחד, ילדי - שאיש לא מכיר... ישבתי בחוץ, ברוח הנעימה, ברקע שירו של שלמה ארצי - "את הגשם תן רק בעיתו..." והדמעות זלגו. אז לשנה הבאה אני מאמצת את הסידור שלך ומצרפת תפילה משלי. שבשנה הבאה אזכה להציג בכפר את פרי ביכוריי. שבשנה הבאה תהיי עסוקה בפרי ביכורייך. שבשנה הבאה כל אחת מאיתנו תזכה לפרי ביכורים משלה.
 

Tנקר בל

New member
איזה שרשור יפה - ישר לטאג

קנגה - אני מאוד אוהבת את שרשורי החגים שאת פותחת. גם הפעם הצלחת לרגש אותי - אני מאחלת לך שבשנה הבאה שוב תגלי, ששערי שמיים נפתחו ושכל משאלותייך התגשמו. פלגיה - חבל שלא קראתי את מה שכתבת לפני החג. זה היה מוסיף משמעות לחג שלי. אף פעם לא עשיתי את החישוב של התאריך בו הופקר משה לגורלו ביאור. התיאור הפיוטי שלך יפהפה. פרפרי בר - אני שמחה על חג השבועות הפרטי שלך, חג ביכורי תינוקות, בו את אוחזת את פלולינת האושר והקסם שלך. מדהים הפער בין החג של שנה שעברה לזה של שנה זו. הלוואי ותדענה זאת (ומייד!) כל הלקראתיות וההריוניות... noaagr - למרות שכבר סיפרת לי על טקס ביכורי התינוקות אצלכם, וכבר כאבתי בשבילך אז, כשקראתי עכשיו את מה שכתבת, שוב נצבט לי הלב בעוצמה. יקירה - את כבר שם. עוד שבועות ספורים גם את תאחזי בביכורים של השנה הבאה. בטקס של שנה הבאה, אם תהיינה דמעות - הן תהיינה דמעות של אושר.
 

קטיה 007

New member
שבועות שלי

בדיוק לפני שנה בערב שבועות זכיתי במתנה זכיתי להיות אמא לנסיכה מדהימה והשנה בערב שבועות הלבשתי אותה בחליפה לבנה וכתר לבן ובחצות יצאנו שתינו לחצר בית הוריי לבקש משער הרחמים שכל האהובים עלינו יזכו גם הם בבריאות, אושר והגשמה הקראתי בקול רם את הרשימה שהכנתי והיא ילדתי הביטה בי כאילו אומרת אמן ואמן
 

swann

New member
שבועות שלי

לא ממש יצא לי ליחס חשיבות אישית לחג הזה. והנה עכשיו מתחילה לה תקופה. אני מצטרפת אליכן בזהירות, החל מערב החג (הבדיקה הביתית). בגלל שאנחנו לא מספרים, נא לא לברך או להגיב. אני אודיע רשמית אחרי הדופק... בכל מקרה אני לא מרגישה שברכות הן במקום עדיין. רגשות מעורבים עכשיו מציפים אותי. תחושה של "איזה יופי, הצלחנו" והתחדשות, וגם "מה אם יקרה שוב?" ודאגה גדולה גדולה... בגדול אני אופטימית. העובדה שהפעם לא היו פסים חלשים ודמיוניים אלא הופעה מידית וברורה של פס + תחושת בטן שהפעם זה כאן להשאר מאוד עוזרים לי. אבל אופטימיות זהירה מאוד. לא מספרת לאף אחד (חוץ מאמא בינתיים), מתרגשת בשקט עד שאפשר יהיה להתפוצץ מאושר
. בינתיים תתרגלו לנוכחותי הדלילה... (תמיד קוראת אתכן
. אתן נותנות לי המון כוח
).
 
קנגה-תודה על הרעיון המקסים!

בעקבות ההודעה שלך ישבתי וכתבתי בערב שבועות על דף את מה שאני מבקשת ומברכת לכל אהובי ויקירי. בחצות יצאתי לגינה והקראתי את זה מכל הלב ועם המון כוונה. זו תחושה נפלאה! לבקש בשביל האנשים שיקרים לי, במרוכז ומכל הלב. בהחלט מנהג מקסים שאני אאמץ מעתה והלאה. ותודה שהארת את עיני אליו. שנה מופלאה לכולנו. הלוואי והמשאלות של כולכן תתגשמנה השנה!
 
למעלה