טאניוש ../images/Emo24.gif
כל כך עצוב. בראש השנה הקודם גיסתי ואני היינו בהריון יחד, היא בשמיני ואני די בהתחלה. כל כך התרגשתי בחג ההוא, הרגשתי את התינוקת שלה בועטת ושמחתי שזה החג הראשון שגם אני סוף סוף בהריון, וציפיתי כל כך לשנה מתוקה, וזה לא קרה. השנה אני ואת שוב בהריון אבל החג אחר, ואי אפשר להתמכר לציפיה המתוקה ולהנות ממנה, וכשאראה את התינוקת של גיסתי אני אשחק איתה ואשמח בה כמו תמיד, אבל כמו תמיד היא תזכיר לי את התינוק שאין לי. למרות זאת בשבילי חשבון הנפש בחגים האלה הוא לא רק שחור ועצוב. אני מודה לאל ולגורל שכל כך מהר נכנסתי שוב להריון - יכול היה להיות חס וחלילה אחרת. אני כל כך שמחה שהחג הזה הגיע כשכבר שוב יש לי ילד שבועט בבטן, ויש סיכוי שבעוד כמה חודשים הוא יהיה איתי. אני מודה על כך שאני מצליחה להתמודד עם זה, לא להישבר ולהתחשל, על כך שרוב הזמן אני לגמרי "בחיים", בזמן הווה. על כל הדברים שלמדתי שכל כך עוזרים לי וכבר יישארו איתי. אני מתפללת עבור שתינו ועבור כולן שראש השנה הבא יהיה שמח באמת.