טאניוש ../images/Emo7.gif
השבועה שלך לשמור על הילד שלך, עשתה לי צמרמורת
. גם אצלי זה סביב ראש השנה, אז אנחנו כבר שלוש, ויש פה עוד לפחות מישהי אחת שאני יודעת שהאובדן שלה קרה לפני ראש השנה. אני כל הימים האלה מסתובבת עם הזכרונות. לפעמים זה נראה לי "מה עברה רק שנה?" ולפעמים "כבר עברה שנה?". התאריך העברי של הפטירה שלה עבר בלי שעשיתי שום דבר (לא ידעתי מה היה התאריך העברי בשנה שעברה, וכשבדקתי השנה, וחשבתי שיש עוד הרבה זמן גיליתי שהוא כבר עבר, וזה קצת עצוב לי שהוא עבר ולא עשיתי שום דבר לזכרה - אפילו לא להדליק נר). עוד תאריך שקשור אצלנו למותה יהיה השבת - התינוקת שלי נולדה בשבת של פרשת כי תבוא, והיום בעלי אמר לי שניסע לשבת הקרובה כי זו בדיוק השבת שבה היא נפטרה בשנה שעברה, וזה עשה לי כל כך עצוב בלב. בשלוש עשרה לספטמבר הייתה הלידה, ואני לא יודעת אם נציין אותו. גם בגלל שאני מעדיפה להתייחס לתאריכים העבריים, וגם בגלל שכך יהרס לנו יוםם הנישואים שלנו
אני משתדלת לא לחשוב על האובדן בהקשר של ראש השנה, אני לא רוצה לקלקל לי את החג הזה, וגם בשנה שעברה, ממש צמוד לאובדן - הוא לא זכור לי לרעה, השתדלתי גם אז שהוא יהיה חיובי ככל שאני יכולה. לחשוב על מה נתן לי האובדן, ואילו דברים גרועים ותר היו יכולים לקרות, ולמה זה קרה דווקא לפני ראש השנה. אני מאמינה שהכל מכוון. אני זוכרת שחשבתי משהו שאולי יזעזע אתכן - שביום הזה, שבו נשפט כל העולם (לפי המסורת, שאני מאמינה בה), אני מוכנה לתת את הקרבן הזה, כדי שבאיזה שהוא אופן, תפחת מכסת הסבל שהייתה אמורה להגיע לעולם בשנה הקרובה. אני כל כך שמחה שאני בהריון עכשיו כי אם לא, אני לא יודעת איך הייתי עומדת בכל שורת ימי הזכרון האלו, שכרוכים בשבילי בתקופה הזו.
