אצלי
בהיריון הקודם היו לי לוחות זמנים מאד ברורים:
הורים (וחברה הכי טובה) אחרי דופק, אחים אחרי שקיפות, עבודה וכל היתר אחרי הסקירה.
בעיקרון הבטן כבר יצאה אבל לא עניין אותי. גם חמותי ישבה לי על הוריד שלא יכולה להתאפק עד הסקירה וזה נראה לה מיותר אבל לא נשברתי. הכרתי חברה שסיפרה לכל העולם אחרי שקיפות, ואז כשהתגלו מומים בסקירה והיא הפסיקה את ההיריון היה לה די סיוט לעדכן את כולם. רציתי להמנע מזה. בסוף לצערי אחרי מי שפיר נאלצנו להפסיק את ההיריון, ואני חוויתי את אותו סיוט בשבוע 22. במקביל אלי חברה אחרת עברה אותו דבר אחרי סקירה מאוחרת.
היום אני מבינה יותר שזה יכול לקרות בכל שלב, ואפשר לשרוד את זה. השאלה היא מה מחיר ההסתרה. כרגע אני בשבוע 10. הפעם סיפרתי להורים שלי עוד מהבדיקה הביתית (למעשה אמא שלי ידעה לפני בעלי). להורים של בעלי נספר רק אחרי הסקירה (הספיק לי מה שעשו פעם קודמת). לאח שלי סיפרתי עוד לפני דופק (הוא גר בחו"ל והיתה הזדמנות שהוא בארץ). בעבודה כבר הודעתי לבוסית שלי, ול2 חברים שיושבים איתי בחדר, פשוט כי החלטתי שזה מסורבל מדי להסתיר כשאני צריכה לקבוע תורים ולצאת לבדיקות. לכל היתר בעבודה אני שוקלת לספר אחרי השקיפות (עוד שבועיים) כי זה מאמץ גדול מדי להסתיר את הבטן וכבר אין לי מספיק בגדים רחבים. אנשים שאני לא מתראה איתם בשוטף כנראה לא נעדכן עד הסקירה או מי שפיר - נראה איך נרגיש עם זה.
 
בקיצור - אין חוקים! הכל עניין של הרגשה