מחפשת שם

שירהד1

Member
מנהל
אני מזכירה רק שאני עובדת בדיוק עם הילדים שציינת,

כך שכותבת מתוך הנסיון המקצועי שלי. אבל ברור שמותר לך ולאחרות להסתייג מדבריי. אי אפשר להסכים על הכל.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
ובכל זאת - סמנטיקה

תפקיד ההורה לקדם, לכוון, לעזור, לחזק וגם להסתייג, להתריע, לעצור. אבל לא הכל נתון בידיו, ודאי שלא 99%.
 

שירהד1

Member
מנהל
בדבריי הראשונים התכוונתי להכוונת היחסים בין האחים,

ובכל מקרה- אולי בגלל שאני עובדת עם ילדים והורים (מעבר להיותי אמא בעצמי), אני רואה כמה משמעותיים ההורים, ועד כמה המאה אחוז שלהם יכול לקדם את המאה אחוז של הילד. אני חווה זאת כמובן גם כאמא.
הורות מבחינתי זו עבודה בפני עצמה- על כל מה שמשתמע מכך.
בגדול- אני שייכת לגישה האדלריאנית, שנותנת המון מקום וכבוד לילד, וגם מייחסת חשיבות גדולה להכוונה ההורית.

תודה על דיון מעניין ומכבד.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
משתפת

אנחנו האחים במשפחה היינו ממש מרוחקים. רבים המון.
מצד שני הילדים שלי חולים אחד על השני, מגלים המון אהבה זה לזה.
בעיני זה לא אומר שאני עושה משהו יותר טוב מההורים שלי... ושזה הרבה תלוי באח הבכור
 
ברור, אני לא חושבת שיש מתכון פשוט לבניית יחסים טובים

בין אחים, ולא מאמינה ב"הפרש אידיאלי", רק שאני מסתכלת עליהם ורואה 3 ילדים - מבינים הכל, פעילים חברתית, חזקים מוטורית וכו' ו... תינוקת שעוד לא יודעת כלום (כמעט), ואני שואלת את עצמי איך הפער הזה יכול בכלל להצטמצם. משערת שהוא יכול ושזה יקרה יותר מהר משאני חושבת.
 

שירהד1

Member
מנהל
הפער לא אמור להצטמצם, וזה בסדר גמור-

יעלי תהיה תמיד קטנה מאחותה הגדולה ב-7 שנים (נדמה לי שזה הגיל של הגדולה, אם אינני טועה). כאשר האחות הגדולה תהיה בת 14, יעל תהיה בת 7. אלו גילאים שונים לחלוטין, עם צרכים שונים לחלוטין. זה עוד לא אומר שאי אפשר שיהיו ביניהן יחסי אחאות טובים ומיוחדים, כאשר כל אחת תתרום לשניה משהו אחר להתפתחותה בתחומים השונים. סתם לקחתי את הבכורה כדוגמא. זה רלוונטי לכל אחד מהילדים הגדולים, כמובן.

שירה דוד

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

shira3121

New member
אני גם חושבת על זה הרבה

רציתי פער כמה שיותר קטן ויצא 4 וחצי שנים. הגדול אחרי חודש של התעלמות התחיל לאהוב את הקטן ואוהב להראות לו דברים ולגשת לדבר איתו כשבוכה וללטף ולהחזיר מוצץ (זה עוזר) ולומר שהתינוק שלנו הכי חמוד בעולם ושהוא אוהב אותו. נראה שהוא נהנה מתפקיד האח הגדול ויש לו תוכניות ללמד את הקטן דברים ועדיין עצוב לי שהם לא יהיו פרטנרים למשחק אלא שהגדול יעסיק/ילמד את הקטן. אולי את באמת צודקת ויש תרומה ליחסים כאלו וכל אחד יתרגל משחק הדדי עם החברים שלו
 
ביני לבין אחותי יש כמעט 5 שנים

והיא אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בחיי. כן, כשהיינו קטנות היא היתה האחות המעצבנת, והיתה גונבת לי מכתביות (וואו, אני זקנה!) מהאוסף, ואני הייתי מפעילה בימי ההולדת שלה ודברים מהסוג הזה, ואי שם בגיל ההתבגרות הפער הפך לבלתי משמעותי. ובתור אמא לצפופים - אני חושבת שלפעמים התחרות על תשומת הלב ההורית עזה יותר, ובכלל התחרות עצמה עזה יותר (נניח בן החמש שלי 'מקריא' ספרים כמו אחותו שבביה"ס, כי לתפיסתו הוא כבר יכול וצריך לקרוא כמוה -בפער של 4+ שנים ההבדלים ברורים והציפיות בהתאם).
 

shira3121

New member
גם לאחותי הקטנה ממש קוראים יעל

אנחנו 3 בנות והפערים הם 6 שנים ביני לאמצעית ועוד 6 בינה לקטנה . כולנו ביחסים נהדרים והייתי אומרת אפילו שהיחסים שלנו הם החלום של כל אמא. היום למשל יעל קפצה אלי והחזיקה את הבן שלי חצי שעה וזה נתן לי אויר, השתלם להחליף לה חיתולים בתור תינוקת ��
 
את רואה, את רואה!

אם אפשר לגשר על פער של 12 (!) שנים בינך לבין אחותך - מהו פער של 4.5 בין הבנים?
גם אחי צעיר ממני בעשור וקצת, ולמרות המרחק והמקומות השונים בחיים, יש אהבה וחיבה וכן נעים לי בחברתו (ולהיפך). גם הוא דוד נהדר.
הילדים הקרובים שלי הרבה פעמים מתחרים על אותם משאבים, והקטן בפער גדול ובשלב אחר לגמרי. ובכל זאת אני מקווה ומאמינה, שהפערים יצטמצמו ושהם ימצאו את המשותף בתקופות שונות בחיים.
 

תמי1100

New member
וואו מזל טוב!

גם לבת שלי קוראים יעל
 
אני חושבת אחרת לגבי האחריות ההורית

99% אחריות הורית מפקיע מהילד את האישיות הייחודית שלו בעיני. ילד מגיע לעולם עם מערך תכונות, יכולות קוגניטיביות, חברתיות, מוטוריות ואחרות, שאינן כולן ניתנות לעיצוב לפי רצון ההורה.
אני, למשל, הייתי גרועה בספורט כילדה, ועל אף שאבא שלי היה מאמן אותי, לא הפכתי למצטיינת בתחום. כך גם לגבי נגינה, שח, יכולת חברתית ועוד. ילד אינו כלי קיבול ריק (או בעל 1% 'מלא') שההורה יכול למלא כרצונו וכהכוונתו, וילדים מתמודדים עם מגוון קשיים על אף רצונם הטוב של ההורים (הנורמטיביים) לסייע לילד להתמודד בתחומים שונים.
ילדים מוצאים את דרכם בעולם בהכוונת ההורה, אבל לשים עליהם 99% מהאחריות זה המון - זה מבטל חלק מהייחודיות הילדית מחד, ומעצים מדי את האחריות (שלא לומר שליטה) ההורית מאידך.
 

שירהד1

Member
מנהל
חלילה- אני בכלל בכלל לא מפקיעה מהילד את הייחודיות שלו,

וגם לא את האחריות שיש לו לגבי עצמו. ממש ממש לא. אבל של מי התפקיד למצוא ולראות את אותה ייחודיות ולעזור לילד להראות את הייחודיות שלו? של ההורה. של מי התפקיד לסייע לילד להתמודד עם קשייו?- של ההורה. של מי התפקיד לעודד את אותה תחושת אחריות?- של ההורה.
ובכלל לא מדובר על עניין של שליטה, אלא של הדרכה, של הכוונה, של הנחייה. יש הבדל עצום.
בדיוק לפני מספר ימים שמעתי על הגישה של "ההורה כמורה דרך לחיים". וזו בדיוק הגישה שאני דוגלת בה (דיברה על כך אשת מקצוע באחת מתוכניות הבוקר. דיברו על כך בהקשר של האם חינוך זה דמוקרטיה והאוטוריטה ההורית של פעם לעומת היום וכן הלאה).

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
למעלה