מעתיקה את דברי "לב שבור" (לא מצליחה להוסיף תגובה

שירהד1

Member
מנהל
מעתיקה את דברי "לב שבור" (לא מצליחה להוסיף תגובה

בעמוד 2)-

זה מה שהיא כתבה לפני זמן לא רב-
"קודם כל תודה רבה על המענה, אתן מדהימות ועושות עבודה מבורכת... לא מובן מאליו בכלל הכוח והחיזוק שהנשים בקבוצה נותנות אחת לשנייה...
אז ככה... אני בת 25, בחודש אפריל האחרון (יומיים לפני ערב חג פסח) עברתי סקירה בשבוע 19 והרופא גילה מומים מרובים בלב של העובר. הוא מייד המליץ על הפסקת הריון, דבר שלא יכולתי לקבל... תמיד אמרתי שלא משנה מה אני אביא את הילד הזה, גם שהתוצאה של השקיפות עורפית לא סימלה כל כך טובות עדיין האמנתי וקיוויתי שהכל יהיה בסדר וגם אם אצטרך להביא ילד לעולם עם תסמונת דאון אני אעשה זאת.... ישבנו עם הרופא, והוא אמר לנו שזו בחירה שלנו כמובן אבל שניקח בחשבון שרוב הסיכויים אני לא אגיע למצב של לידה וגם אם כן הוא יהיה מחובר למכשיר הנשמה כל החיים שלו... חשבתי שהעולם חרב עליי באותו רגע, איזו מן אמא אני שהורגת את הילד שלה עוד לפני שהוא יצא לאוויר לעולם ומאידך איזו מן אמא אני שתביא ילד לעולם שכולו סבל... אחרי הרבה בכי וקושי הגענו להחלטה שצריך ללכת לוועדה להפסקת הריון וכמובן לשמוע חוות דעת שנייה, ידענו שאנחנו צריכים להזדרז כי לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לעבור לידה שקטה מאחר והייתי בשבוע דיי מתקדם... באותו שבוע כבר קבעתי תור לוועדה להפסקת הריון באסף הרופא, ראו אותי לפחות 3 מומחים שונים שטענו שהמצב לא טוב בכלל והסכימו עם קביעתו של הרופא שלי, שבוע לאחר מכן זימנו אותי לעשות גם אקו לב עוברי. לבסוף עברתי הפלה בשבוע 21 באסף הרופא.
כעת אני שבוע 10, סוף השבוע יש לי את השקיפות העורפית. יש לי כל כך הרבה חששות ופחדים, אני הולכת לחזור לאותו רופא שבישר לי את הבשורה הכי נוראית בעולם...
מתנצלת על החפירה ותודה למי שקראה עד כאן! רוצה לאחל לכולן שבעזרת ה׳ כולנו נעבור הריונות משעממים ושנצא בידיים מלאות בעזרת ה׳ ".

וזה מה שכתבה עכשיו-

"אתמול התחלתי שבוע 13, ב"ה השקיפות עברה בשלום, הרופא היה ממש אופטימי ועמד על ההבדלים בין ההריון הקודם לנוכחי. בהריון הקודם התוצאות היו מאוד גבוליות (נוזל 2.78 mm, סיכון משוקלל לפי הגיל והשקיפות עמד על 1:345), לעומת זאת הפעם נוזל 0.90mm והסיכון המשוקלל לפי הגיל והשקיפות 1:8075 (עדיין מחכה לתוצאות בדיקת הדם שעשיתי לאחר השקיפות).
מאוד משמח אותי לא אשקר, אבל עדיין לא יכולה לחוש את אותה תחושת אופטימיות שהייתה אצל הרופא, בשבילי עדיין מאוד קשה. בעזרת ה' מקווה שימשיך בדרך הזאת... ".
 

שירהד1

Member
מנהל
ללב שבור13-

ראשית, מאוד חשוב לי להתייחס למילים שבחרת לכתוב בפוסט הקודם שלך. לא את בחרת להרוג את ילדך. זה לא היה ילד, ולא הרגת אותו. זה היה עובר מאוד מאוד פגוע, שהטבע יצר אותו פגוע ביותר, עד כדי כך פגוע שההמלצה של הרופאים היתה חד משמעית לבצע הפסקת הריון. וזה מה שזה היה. הפסקת הריון של עובר פגוע ביותר, שלא היה יכול לחיות.
אני מאמינה בבחירת מילים ואני מאמינה בהשפעת בחירת המילים על התפיסות שלנו ועל המצב הנפשי שלנו ועל השיקום הנפשי שלנו.

אני שמחה לקרוא שבדיקת השקיפות העורפית בהריון הנוכחי מראה על אופטימיות. ויחד עם זאת, ברור לחלוטין שעדיין קשה לך מאוד לחוש את האופטימיות הזו, בשל אובדן ההריון שהיה לך.
כולי תקווה שהאופטימיות אצל הרופאים תימשך, ושמבדיקה לבדיקה גם את תידבקי באופטימיות הזו.

המשיכי ליידע אותנו ולעדכן אותנו בהתקדמות ההריון.
בשביל זה אנחנו פה.
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
תודה רבה

אתן מקסימות! לפעמים כל מה שצריך זה לשתף, לפתוח את הלב ולרוקן קצת, בעיניי זה מאוד משחרר וכמו שכבר אמרתי לא פעם- הפורום הזה הוא באמת מקום מבורך (לפחות בשבילי). לאט לאט אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי, כמובן שתמיד יש נפילות אבל אני בטוחה שזה קורה לכל אחת שחוותה אובדן, נותר לנו רק להסתכל קדימה ולהיות אופטימיות עד כמה שאפשר. מאחלת לכן מכל הלב הריון תקין ובעזרת ה׳ לידה קלה ובידיים מלאות!
 

שירהד1

Member
מנהל
מחזקת אותך ומצטרפת לברכות


 

רונית 294

New member
אם זה עוזר לך...

דודה שלי גידלה בת עם מום קשה בלב. לא ידעו אז בהריון שיש בעיה. הילדה בילתה את מרבית ימיה בבית חולים שניידר בניתוחי לב פתוח קשים. עד שלבסוף נפטרה בגיל 15. דודה שלי ובעלה התגרשו לאחר מכן. בהצלחה בהריון הנוכחי.
 
וואו

כל כך עצוב לשמוע! עם כל הכאב אני יודעת בפנים שהגעתי להחלטה הנכונה, לא יכולה בכלל לחשוב על חיים מסביב לבתי החולים, שלא נדבר על מוות בגיל כל כך צעיר.
 
וואו. טוב לקרוא שיש המשך שמח

אני ממש מזדהה עם זה שכתבת, שהיתה לך אופטימיות אצל הרופא ואת לא מרגשיה אותך עכשיו.
גם אני הייתי ככה. וחיכיתי לאולטראסאונד הבא וגם פחדתי ממנו.
רק אומרת, שקיפות עורפית זאת אבן דרך חשובה מאוד.
שמחה שכרגע הכל בשלום. מקווה שתגיעי לסוף הכי שמח
 
למעלה