פוסט על הורות לאחר אובדן

shira3121

New member
פוסט על הורות לאחר אובדן

מסתבר שכמו שלא מצאתי את עצמי בקרב ההריוניות הנורמליות אני גם לא מוצאת את עצמי בקרב אמהות רגילות. הן כל כך עסוקות בהילד כן ישן , לא ישן, איך לעשות שהוא ישן וכמה זה קשה ואני בי לייק סתמו את הפה ותגידו תודה שנולד לכן ילד, אז לא תישנו כמה חודשים, זה לא באמת קשה , קשה זה לא לישון בלילה כי את לא נרדמת אחרי גרידה בשבוע 20 . לא לישון בגלל תינוק בריא ותקין זה לא הכי נוח בעולם אבל לא קשה.
אני זוכרת שיצאה מכן פעם קומונה לאמהות אחרי אובדן, יש סיכוי שהיא עוד פעילה?
 
מזל טוב מאוחר וכן, את מוזמנת


זה הלינק לקומונה: http://communa.tapuz.co.il/rainbowkids
כדי שאוכל לצרף אותך את צריכה לשלוח בקשת הצטרפות. אחרי שאאשר אשלח לך מסר.
ואני לא יודעת אם לייחס את זה להורות בגיל מאוחר (יחסית, ילדתי בגיל 34) או לחווית האובדן, אבל אני מרגישה שההורות שלי הרבה יותר נינוחה משל אחרות. גם ברמת הקושי וגם ברמת הלבטים והחפירות וההיסטריה.
מצד שני - אולי זה רק נראה לי ככה, במבט לאחור. אני לגמרי זוכרת את עצמי סובלת לאללה (פיזית, בעיקר - תפרים, גב שנתפס, תינוקת עם ריפלוקס שהתפתלה כל הלילה וקמה כל שעתיים) בחודשיים הראשונים, ואני בטוחה שגם קיטרתי על זה.
 

שירהד1

Member
מנהל
אני מתחברת למה שאת כותבת-

ההורות שלי למעיין בהחלט הושפעה (לחיוב) ממה שעבר עליי בשנים לפני שנולדה וגם ממהלך ההריון, שהיה עינוי נפשי עבורי.
ההורות שלי עוד יותר בשלה, ועוד יותר טובה, אולי גם בגלל שזו ילדה שלישית ובכל זאת יש לי קצת ותק באימהות (למרות שהכל הרבה יותר עמוס, כמובן).
אני יודעת שזה לגיטימי לקטר, אך ממעטת לעשות זאת. בטח לא על הילדים.
אבל אני כותבת פה שהנורמאלי זה בכל זאת לקטר...

לגבי השינה- לא חייבים לא לישון כמה חודשים. תינוק מסוגל, יכול וצריך לישון מגיל חודשיים-שלושה לילות שלמות. כן. זה בהחלט אפשרי. לא צריך לזלזל בשינה (וכותבת זאת מופרעת שינה אמיתית...).
השינה חשובה מאוד להתפתחות התינוק, וגם חשובה מאוד להורים. כאשר אנחנו ישנים טוב, אנחנו מתפקדים טוב, יש לנו יותר סבלנות, יותר יכולת ריכוז, וכן הלאה.

וכן, הרבה פעמים אני שומעת שיחות של אימהות אחרות ובליבי אומרת מה שאת אומרת. ומצד שני- כל אחת חיה את החיים שלה, את הסיפור שלה.
נצלי את מה שעברת לחיוב במובן הזה שתהני יותר, תרגישי מאושרת יותר, תחווי יותר.
אין יום שאני לא מודה על מה שיש לי. וזה משפיע לחיוב עליי כאדם ועליי כאמא.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

shira3121

New member
אני אכן נהנית יותר ומאושרת יותר

ופתאום הזמן עובר חי מהר מידי אחרי כמעט שנתיים שבו עבר לי לאט מידי
 
כן זה שונה

אני באמת מרגישה לגבי ילד הקשת שלי, רגש טיפה חזק יותר. לא אוהבת אותו יותר. מאז גם נולד לי עוד קשתון, ואני אוהבת כל הארבעה בצורה שווה.
אבל יש לי משהו חזק אליו במיוחד.
אני חלשה מולו. קשורה אליו מאוד.
הייתי מאוד מאוד טוטאלית כלפיו כשהוא נולד. הקשר שלנו מאוד חזק.
מתחברת למה שכתבת
גם איזה אמא אחת בגן שעשועים, גילתה לי שהיא בהריון עם ילד רביעי, יש לה בן ושתי בנות ועכשיו בן בריא בדרך. היא בכתה איזה שבוע שלם כי זה בן והיא רצתה בת. רציתי להגיד לה שהיא מפגרת. סתמתי
 
כל כך מתחברת למה שכתבת

גם אני מרגישה כלפי ילדת הקשת שלי רגש מיוחד. אוהבת את שלושתם אבל מרגישה כאילו היא החזירה לי את האויר לחזה. לא יודעת להסביר.
וגם אני נכחתי בשיחת גינה זהה ואפילו היתה אמא נוספת שאמרה שאם יצא לה עוד בן היא תעשה הפלה (
מניחה ומקווה שזה נאמר בצחוק). כמובן שסתמתי וקיללתי בלב.
 

yaelal1

New member
במקרה כזה בא לי להגיד - "לא נורא, אולי הוא יהיה הומו..."

לא כי הומו זה דבר נורא, אלא כי כשהן רוצות בת (או בן) יש להן תמונה מאוד ברורה בראש של מה שהן רוצות ואני די בטוחה שלא כל הילדים (אפילו במין המתאים) מתאימים לתמונה הזאת.
אבל ברצינות, אני מתאפקת ומשתדלת לא להיות שיפוטית. אי אפשר לדעת מה כל אחת חוותה, ואיך היא חוותה זאת. יש (אפילו כאן בפורום) אמהות שהמין היה חשוב להן גם אחרי הפלה וזה בסדר, מותר להרגיש. כרגע יש לי עובר זכר אחרי שתי בנות (והפלה טבעית) ואני בפאניקה מה אני עושה עם בן (אז זה לא בדיוק אכזבה אבל יש סערת רגשות כלשהי).
מקוה שבעיקר יעבור בשלום ויהיה ילד בריא (ולידה נורמלית אם אפשר).

&nbsp
 

shira3121

New member
הקלת לי נקיפות מצפון על זה שאני מעדיפה לטפל בקטן ולהשאיר את

הגדול לבן הזוג, אני מרגישה לא בסדר על זה אבל מתן הוא תינוק מתוק והגדול הוא כבר ילד שאותו אי אפשר להרים פיזית לאן שרוצים שלעיתים חופר ויש לי הרבה פחות כוח אליו בעוונותי
 

שירהד1

Member
מנהל
ואני דווקא לא רוצה להקל עלייך
-

להתנהל עם שניים זה לא להתנהל עם אחד. צריך ללמוד תוך כדי תנועה כיצד עושים זאת. כיצד מחלקים את תשומת הלב בין השניים וכיצד נותנים לכל אחד את המענה לצרכים שלו, לפי גילו.
צריך שיהיה כוח ואנרגיות לכל אחד מהם. נכון- זה דורש המון עבודה הורית. מי אמר שלהיות הורה זה דבר פשוט? אף אחד. זה הג'וב הכי תובעני שקיים, ויחד עם זאת- הכי נפלא ומדהים שקיים.
מאחלת לך שתשכילי להעניק לכל אחד מהם את מה שהוא זקוק לו.
אני פה- גם לצרכי יעוץ לגבי העניין הזה. זה חלק מהעבודה היומיומית שלי כמרפאה בעיסוק שעובדת גם עם ילדים, אבל בעיקר עם ההורים שלהם...


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

shira3121

New member
כמובן שאני מתייחסת לגדול

ואיתו כמה שיותר, פשוט בא לי יותר על התינוק וגם העובדה שאני מניקה די עושה את החלוקה של אבא עם הגדול ואני עם התינוק. אגב החצוף הזה לא מוכן להחזיק אותו שאצלם אותם ביחד ואחרי כל הדיבורים על איך הוא רוצה שיהיה לנו תינוק הייתי מצפה שיראה יותר התלהבות
 

שירהד1

Member
מנהל
הוא לא חצוף- הוא נורמאלי!

את באמת חושבת שילד בגילו מבין מה זה אומר שיש תינוק בבית? מה זה אומר שיש לו אח? מה זה אומר שהוא נהפך לאח בכור?מה זה אומר להתחלק במרחב ולהתחלק בתשומת הלב? ממש לא, והוא גם לא אמור להבין.
אתם ההורים אמורים להנחות אותו, את הגדול, להכיל אותו, לדבר איתו, להבין אותו ולכוון אותו- גם בהקשר לשינוי המשפחתי שנוצר.

אגב, כאשר את מניקה, את יכולה בהחלט לחלק את הקשב שלך בין שניהם- מניקה את התינוק, ולגדול מקריאה ספר, או משוחחת איתו או רואה איתו תוכנית טלויזיה שאוהב, או שרה לו שירים שאוהב, או שמה מוסיקה וצופה בו רוקד, או מביאה משחק שהגדול אוהב ויכול לשחק בעצמו (כמו משחק בנייה)...
הכל אפשרי- אם רק רוצים ומבינים את החשיבות. נקודה למחשבה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז

09-7749028
 

shira3121

New member
כשאת מתארת את זה ככה ...

תכלס גם נשים מבוגרות לא בהכרח מבינות מה המשמעות של תינוק בבית ואז מופתעות ומתלוננות.
 
למעלה