פוסט פריקה

פוסט פריקה

פעם ראשונה שאני כותבת כאן, הגעתי מהפורום של אובדן הריון והרגשתי שאני צריכה קצת לפרוק...

הייתי בטוחה שברגע שאכנס להריון שוב אני אהיה הבחורה הכי מאושרת בעולם, לצערי זה לא קרה... עם ההריון הגיע הלחץ, הפחדים, החששות... אין ספק שחודש ספטמבר מהווה מבחינתי חודש של תהפוכות נפש עצומות, החודש הזה הייתי צריכה להחזיק אותך בזרועותיי, לחבק ולנשק אותך, ללחוש לך כמה אני אוהבת וכמה אעשה הכל בשבילך, במקום זה נותרה רק הריקנות, מרגישה שחסר לי משהו למרות שבאמת לא חסר לי כלום, אני מוקפת באנשים שכל כך אוהבים אותי ובבעל שיעשה הכל למעני, אבל עדיין משהו חסר... התקופה של החגים עכשיו לא מקלה עליי בכלל, אולי בגלל מצב הרוח העגום החודש הזה ואולי בגלל שעברתי את כל מה שעברתי בתקופה של חג (פסח האחרון), מה שבטוח אין לי באמת מצב רוח לראות אף אחד ו״לחגוג״... אני יודעת שזה אולי ישמע נוראי אבל המחשבה הזאת שיש לי עובר ברחם ש״יחליף״ את העובר שאיבדתי גורמת לי להרגיש פשוט נורא, כמה שרציתי להיכנס להריון וכמה שאני מאושרת על ההריון הזה, זה פשוט מרגיש כאילו אני ״בוגדת״ בו... אני יודעת שזה מגוחך ואני יודעת שהגעתי להחלטה הנכונה שהפלתי את העובר כי מבחינתי אין שום סיכוי שהייתי מביאה אותו לעולם מלא בסבל וכאב, אבל עם כל זה מרגיש לי קצת רע להמשיך הלאה, בלעדיו...

הייתי חייבת לפרוק קצת את מה שעל הלב, לפעמים יותר פשוט לכתוב מאשר לדבר...
 
ברוכה הבאה

הריון אחרי אובדן אינו דומה כלל ל'סתם' הריון. ובניגוד למה שנדמה כשנמצאים בפורום אובדן (שכאן הכל פרחים ופרפרים, ושברגע שייקלט הריון חדש הכל יהיה נעים ואופטימי) - האמת הרבה יותר מורכבת, והפורום הזה עמוס חרדות, פחדים וכאבים. ולא, אין תחליף. מה שאבד אבד לעד. העובר שברחמך אינו העובר שאיבדת. והוא לא יכול ולא צריך למלא את החלל הזה. לאט לאט תגלי שיש מקום לשניהם. האובדן והצער דרים בכפיפה אחת לצד החיים והתקווה. הדרך ארוכה, מורכבת ומיוסרת לעתים. מאחלת לך שתסתיים בטוב ובידיים מלאות. בינתיים בואי אלינו לספר על הקשיים, והמהמורות.
 

שירהד1

Member
מנהל
ברוכה הבאה, וטוב שכתבת


כל מה שאת מתארת נשמע לי מובן לחלוטין והכי נוראמלי בהתחשב בעברך.
את מוכנה אולי, לטובת כולן, לכתוב פה קצת יותר ולספר על מה שעברת עד כה? זה יעזור לנו לעזור לך.
כמו כן, ספרי באיזה שבוע את כעת.

לגבי תקופת החגים- היא קשה לרבות מאוד ולרבים מאוד. לא חייבים ללכת לכל אירוע משפחתי. אפשר גם להישאר בבית. אפשר גם לבוא לזמן קצר. אפשר לנסוע לאיפשהו...אין חובת נוכחות
.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
אשמח להרחיב

קודם כל תודה רבה על המענה, אתן מדהימות ועושות עבודה מבורכת... לא מובן מאליו בכלל הכוח והחיזוק שהנשים בקבוצה נותנות אחת לשנייה...
אז ככה... אני בת 25, בחודש אפריל האחרון (יומיים לפני ערב חג פסח) עברתי סקירה בשבוע 19 והרופא גילה מומים מרובים בלב של העובר. הוא מייד המליץ על הפסקת הריון, דבר שלא יכולתי לקבל... תמיד אמרתי שלא משנה מה אני אביא את הילד הזה, גם שהתוצאה של השקיפות עורפית לא סימלה כל כך טובות עדיין האמנתי וקיוויתי שהכל יהיה בסדר וגם אם אצטרך להביא ילד לעולם עם תסמונת דאון אני אעשה זאת.... ישבנו עם הרופא, והוא אמר לנו שזו בחירה שלנו כמובן אבל שניקח בחשבון שרוב הסיכויים אני לא אגיע למצב של לידה וגם אם כן הוא יהיה מחובר למכשיר הנשמה כל החיים שלו... חשבתי שהעולם חרב עליי באותו רגע, איזו מן אמא אני שהורגת את הילד שלה עוד לפני שהוא יצא לאוויר לעולם ומאידך איזו מן אמא אני שתביא ילד לעולם שכולו סבל... אחרי הרבה בכי וקושי הגענו להחלטה שצריך ללכת לוועדה להפסקת הריון וכמובן לשמוע חוות דעת שנייה, ידענו שאנחנו צריכים להזדרז כי לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לעבור לידה שקטה מאחר והייתי בשבוע דיי מתקדם... באותו שבוע כבר קבעתי תור לוועדה להפסקת הריון באסף הרופא, ראו אותי לפחות 3 מומחים שונים שטענו שהמצב לא טוב בכלל והסכימו עם קביעתו של הרופא שלי, שבוע לאחר מכן זימנו אותי לעשות גם אקו לב עוברי. לבסוף עברתי הפלה בשבוע 21 באסף הרופא.
כעת אני שבוע 10, סוף השבוע יש לי את השקיפות העורפית. יש לי כל כך הרבה חששות ופחדים, אני הולכת לחזור לאותו רופא שבישר לי את הבשורה הכי נוראית בעולם...
מתנצלת על החפירה ותודה למי שקראה עד כאן! רוצה לאחל לכולן שבעזרת ה׳ כולנו נעבור הריונות משעממים ושנצא בידיים מלאות בעזרת ה׳
 

yaelal1

New member
אני באמת לא יודעת למה אף אחת לא כתבה לך...

כניראה רצו לכתוב מאוחר יותר ולא הגיעו לזה.
קודם כל בשעה טובה על ההריון הנוכחי. את כבר בשבוע 12-13 נכון? עשית שקיפות? מה התוצאות הפעם?
&nbsp
מאוד קשה לקרוא מה שכתבת... אני מאוד מתחברת לתחושות שלך, כולל הבחירה של לגדל ילד עם תסמונת דאון. למרות זאת אני חושבת שיש מצבים שאי אפשר להמשיך... לגדל ילד שמראש מחובר למכונת הנשמה - זה לא חיים ולא הייתי בוחרת זאת בשביל עצמי. אני חושבת שעשית שיקול נכון... עשית בשבילו את מה שיכולת.
מאחלת לך להחלים מהפצעים הנפשיים. הזמן בכל זאת מרפא. ומחזיקה אצבעות חזק להריון הנוכחי.
 
תודה רבה על המענה

אתמול התחלתי שבוע 13, ב"ה השקיפות עברה בשלום, הרופא היה ממש אופטימי ועמד על ההבדלים בין ההריון הקודם לנוכחי. בהריון הקודם התוצאות היו מאוד גבוליות (נוזל 2.78 mm, סיכון משוקלל לפי הגיל והשקיפות עמד על 1:345), לעומת זאת הפעם נוזל 0.90mm והסיכון המשוקלל לפי הגיל והשקיפות 1:8075 (עדיין מחכה לתוצאות בדיקת הדם שעשיתי לאחר השקיפות).
מאוד משמח אותי לא אשקר, אבל עדיין לא יכולה לחוש את אותה תחושת אופטימיות שהייתה אצל הרופא, בשבילי עדיין מאוד קשה. בעזרת ה' מקווה שימשיך בדרך הזאת...
 
למעלה