למה ההריון הוא הדבר הכי חשוב

למה ההריון הוא הדבר הכי חשוב

בדרך כלל היא מתעוררת איתי, וכשהשעון מצלצל ואני מתהפכת במיטה - היא מתהפכת בבטן. ככה אנחנו אומרות בוקר טוב. אבל הבוקר נורא מיהרתי, ולא שמתי לב שדילגנו על הברכה, והיום היה אינטנסיבי ומהיר, עד שפתאום, בשעה 09:47 קלטתי שאין אות חיים ממנה. התיישבתי. שתיתי מיץ. אכלתי שוקולד. הסתכלתי על הבטן. מאובנת. שקטה. כלום. הסתכלתי עליה בשטמה. סרח עודף מיותר. ב 10:01 הרגשתי תנועה אחת. מגושמת. קטנה. ב 10:44 עוד אחת, גדולה הפעם, ומיד אחריה רצף של חיים. היא אוהבת שוקולד. ואני חזרתי לנשום. מרגישה אשמה על זה שהייתי כל כך שקועה בחיים שלי - שלא שמתי אליה לב. יודעת שבחיים לא הייתי מגיעה לשום ביה"ח בזמן אם חלילה.... (יש לה מאגרי חמצן לשבע דקות). יודעת שזה לא תלוי בי ולא בשליטתי - והפחד עדיין מפלח.
 

שירהד1

Member
מנהל
כל כך מבינה אותך-

אוף! החרדה הקיומית הזו...איכשהו היא הצליחה לחזור להיות חרדה נורמטיבית של אמא נורמטיבית לאחר שמעיין נולדה.
אבל כשהיתה בבטן...כל הזמן הייתי אומרת לה: "יאללה, תשמיעי איזה קול...שאדע שאת שם ושאת בסדר".
כשבעלי יוצא מן הבית איתם, אני כל פעם אומרת לו: "תשמור עליהם...". כאילו הכל תחת שליטתנו...
יאללה- אבל לפחות שהקטנטונת תהיה בחוץ כבר- בריאה ושלמה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
מפחיד-טוב שהכל בסדר

לפעמים אני חושבת,איזה כיף להגיע לשבוע מתקדם,ופשוט ללכת לניתוח,לפני שחלילה משהו משתבש.
 

רונית 294

New member
לי היה קטע כזה

שלא יכולתי לקום מהמיטה בבוקר עד שהם היו זזים. למזלי הם היו מאוד פעילים ולכן זה לא עיכב אותי.
 
מוכר מאוד

אני חושבת שלפעמים אנחנו כבר ככ רגילות לתנועות שלא שמות לב...
בכל מקרה, אצלי ביום שהוא לא זז, ילדתי. לקראת הסוף יש פחות ופחות תנועות.
איזה שבוע את?
 
מוזר לי שהפחדים מתעצמים

זוכרת את עצמי בראשית ההריון, משקיפה משבוע 6 או 8 על הנשים שמבטאות חרדה קיומית עזה בשבוע 33 או 35 - ולא לגמרי מצליחה להבין את ההרגשה ולהתחבר אליה. הרי רוב ההריון מאחורייך. הבדיקות היו תקינות עד עכשיו. נשאר 'רק' לחכות ללידה ו..... גמרנו. עכשיו, בקצה השני, בתוך שגרת החיים האיטית-יותר, בתוך פגישות משפחתיות אינסופיות, בתוך מבול שאלות והתעניינות, בתוך ידיעה מלאה של כ-ו-ל-ם כולל כולם - --- וילדים שמלטפים לי את הבטן בלי הפסקה ---- מה יש לי להגיד. אני מפחדת.
 
אני תמיד פחדתי בסוף

חוץ מבהריון הראשון שלי שפשוט פחדתי מהלא נודע.
הסוף מלחיץ ומפחיד אותי
&nbsp
 
למעלה