איןאריותכאלה
New member
תודה רבה על האיחולים החמים והאיכפתיות, התרגשתי לקרוא.
מבינה מאד את חמיצות הלב הקרוע בין ההסתפקות במה שיש בהווה (ילדון הקשת) למה ש(אולי) יהיה בעתיד. את רגשי האשמה על הנוכחות הנפקדת בזמן ההווה, בגלל אותה כמיהה לעתיד שונה.
כמו שאת קוראת ורואה - אצלי חמיצות לב מסויימת מלווה את עצם ההריון כולו, בעוד שבתמימותי חשבתי שברגע שאגיע אל הפורום הזה אגיע אל המנוחה והנחלה ואדלג לי בדשאים המוריקים בשמלה הריון לבנה כשחיוך תמידי על פניי.
חלילה לא פתחתי את השרשור הזה כדי לספר כמה אני מדוכאת וסובלת כל הזמן - יש נשים שקראו אותי כך - אני אדם מאד שמח (תודו שאתן מופתעות...), מתחברת בקלות לצד הילדי הנוכח בהווה, בזמנים בהם אני עסוקה המחשבות כמובן מרפות ממני ואני שרויה בתוך ההתרגשות של ההריון והתקווה שיסתיים בשלום, וכמעט לא מאמינה שהסרט הזה הוא של החיים שלי - הולכת עם הילדים והבטן לפעילות אחה"צ ומוצפת שמחה וגאווה.
לצד השמחה אני מרגישה שההריון הזה הוא קו פרשת מים, וההריונות האחרים שלי לא היו כאלה. לא יכולתי לחוש כך בהריון הראשון וגם לא בשני כשהאופק עוד פרוש לפניי.
לא מזמן כתבתי פוסט ארוך למיק ניק בפורום אובדן ---- אחרי שהחליטה לעצור, נקלטה בטעות, שמחה, התרגשה, ציפתה, ואז הדופק פסק בשבוע מוקדם, והיא החליטה בשנית על נקודת סוף הילודה ----- כתבתי בו שבעיני יש בהגעה לנקודת סוף הילודה מידה לא מבוטלת של אבל, כמובן כשהאשה מרגישה שלא מצתה את הפוריות שלה כפי שרצתה - אבל היום אני חושבת שיש בה מידה מסויימת של אבל בכל מקרה.
לצד האבל, כך כתבתי לה, תגיע גם הקלה. הקלה על סגירת המעגל של הפוריות, על ביטול סימני השאלה הזוגיים/המשפחתיים/ הבריאותיים/ הכלכליים/האישיים - על שימת נקודה במקום כל אותם סימני שאלה. אני מאמינה שסוף הילודה מלווה גם בהקלה. אני מקווה שאני בדרך לשם.
עבורך אני מייחלת בכל לבי ומאודי שתגיעי אלינו לפורום, שתעברי איתנו הריון ארוך קשה ומלא חרדות, שאח/ות לילדון הקשת שלך בסופו. וכמובן - שבינתיים הביניים יהיה כבד פחות, שהמעשים יגברו על המחשבות, שההווה ינצח את החלומות על העתיד, שהנוכחות שלך בחיים תהיה ממשית וחזקה וטובה. וכמובן שהביניים הזה לא יימשך זמן רב ויוחלף בביניים האחר, זה שבין הבטא ללידה.
