מחר אמצע ההריון

[איןאריותכאלה]

מחר אמצע ההריון

יש לי אפליקציה שסופרת ימים והיא הודיעה לי חגיגית שמחר אמצע ההריון שלי. הפרצוף כי הייתי בטוחה שבשלב הזה (אם אגיע אליו) ההריון כבר יתנהל על מי מנוחות. אז זהו, שלא. נכון שאני בהמתנה לתוצאות מי השפיר, ולסקירה המאוחרת. אבל רבאק, אני מרגישה תנועות ברורות - כל יום - וזה לא עוזר. בכלל.

מה שכן - בגלל שההריון כביכול 'בסדר' החרדה מתפזרת לכל כיוון אפשרי אחר: סיוטים בלילות או סתם קושי לישון, דאגות כלכליות, ביקורת עצמית (נוקבת) על הזנחת הילדים הקיימים (אני מאבדת את הכוחות הרבה יותר מהר), על המחירים הזוגיים (כמעט חודשיים בהתחלה ישנו בחדרים נפרדים כי כל תנועה שלו העירה אותי וגם ככה השינה קלה יותר בגלל ההורמונים), על הזנחת העצמי (הדברים האלה שמחכים ליום של סוף הילודה ואני לא מצליחה לדחוף אותם באמצע),

ואפילו ----- אפילו ------ מחשבות על איך יכולתי לעשות כזה דבר למשפחה שלי - הלו?! מה זה?! שנתיים שנתיים חיכיתי להריון הזה, שנתיים רצופות של כמיהה בלתי פוסקת, בלתי מעורערת, יציבה כסלע - כבר לא מכירה את עצמי. לא יודעת מאיפה המחשבות האלה באות ומתי יעזבו אותי כבר.

 

[מיקה 00]

יש מצב שכל הפורומים שאת נמצאת בהם

הכניסו לך לראש חרדות וסיוטים בלילה?

אני לא זוכרת את ההיסטוריה שלך מבחינת הפלות ובאיזה שבועות הם היו אבל ממש חבל לי בשבילך שאת רושמת את ההודעה שלך עם סמיילי עצוב....

אני מקווה בשבילך שבקרוב תרגישי טוב יותר

 

[a morph]

גם אני עם סיוטים בלילות

אין סוף לדאגות, וגם הבדיקות מרגיעות בדיוק ליום-יומיים. תחזיקי מעמד.

 

[snoopy96]

דומה וקצת שונה

גם אני באמצע ההריון, אני לא נושאת אותו, אבל אני חרדה לו
זה סיוט לעבור את הימים האלו, כל יום מרגיש כמו נצח, אי אפשר לחכות כבר שהזמן יזוז
תראי, את ההקרבות עצמן כבר עשית, את כבר בתוך זה, ולמעשה כל יום שעובר מתקרב ללשחרר אותך, אם תסתכלי על זה ככה תראי שזה מעולה שעבר חצי, כי ההתחלה גם לא היתה לך קלה.
ממליצה לך לנסות להקל על עצמך, יוגה או סתם ערב עם חברות, לכתוב יומן או לצבוע מנדלות , מה שיעביר לך את הזמן יותר טוב.
הבוקר נזכרתי שאי שם לפני כמה שנים וכמה הריונות קודם הייתי קמה בבוקר נשכבת ליד הבת שלי ושומעת את snow patrol - chasing cars, מנסה לתת לחרדה שלי לעבור ומנסה לנשום. תנסי למצא את מה שמרגיע אותך גם אם זה לכמה דקות ביום

 

[מרעישה בשקט]

עשית לי קווץ' בלב

עם התיאור שלך שוכבת ליד בתך ומאזינה לשיר.

האם כבר קיבלתם תשובות של מי השפיר או שאתם עדיין בהמתנה?

 

[snoopy96]

קריוטיפ תקין, מחכים לצ׳יפ...

 

[שירהד1]

לsnoopy- בשורות נפלאות. מקווה להמשך תקין

 

[מרעישה בשקט]

על המחיר ועל החשיבות של ההריון

אני לא יודעת איך היו ההריונות של הילדים שלך, אבל ברור שההריון הנוכחי גובה מחיר כבד בכל התחומים.
אני חושבת שהמחיר כל כך גבוה, בגלל החשיבות של ההריון. מתחילתו וככל הנראה עד סופו, ההריון הזה הוא הדבר החשוב ביותר.
מכיוון שההריון יותר חשוב מכל דבר אחר, הדברים האחרים שעד לפני כמה חודשים נראו כל כך חשובים, נדחקים הצידה (שלא לומר נזרקים הצידה). מכיוון שהדברים האחרים נוגעים בין השאר לזוגיות ולרווחתם של הילדים, מיד מופיעים במלוא הדרם ועוצמתם רגשות האשם.

מהמקום שבו אני נמצאת, אני לא רואה דרך לפשר בין הדברים. אני לא רואה איך אפשר שההריון יהיה הדבר הכי חשוב ובו זמנית להמשיך לתפקד כאילו אין הריון וכאילו התשובות של מי השפיר הן לא הדבר שיכריע את גורלך (ואח"כ סקירה שניה, והעמסת סוכר, והערכת משקל וכל שאר הדברים).
כותבת לך את מה שאני אומרת לעצמי: סלחי לעצמך, חמלי על עצמך, שמרי על עצמך. זה עכשיו או לעולם לא, וזה הדבר הכי חשוב בעולם.

 

[איןאריותכאלה]

תודה. עכשיו או לעולם לא - המחירים של ההריון האחרון

תודה מרעישה על המילים שלך. נגעת בי מאד. עד עכשיו תמיד היה לי אופק. ידעתי שאנסה שוב. שיש לי כוחות. שמקסימום.... יש זמן. המחירים של ההריון הזה כבדים לי מאד לא רק בגלל שהוא יקר, לא רק בגלל שהוא אחרון, אלא גם כי אני נפרדת מעולם הילודה. הביניים שבין הפוריות לאי הפוריות מכאיב לי. הביניים שבין הענקת חיים למוות. כן, אני יודעת שאלה החיים שלי שם באמצע, אפילו הרבה מהחיים שלי, ובכל זאת הפרידה כואבת לי.

 

[ויקטור החתול]

מרעישה ואין אריות....

מפעם לפעם, בין עוד טיפול הורמונלי לעוד הזרעה (להתחלת מחשבות חוזרות על הפריות ופיג'ידי לצערי), לעוד בדיקה שלילית / או עוד הפלה מוקדמת...
אני קופצת לכאן לגיחה קטנה וחסויה כדי להתעדכן קצת על הבנות שאני עוד מכירה כמובן, מתקופת הלידה השקטה שלי וההפלות בנסיון הקודם) וכדי לשאוב מעט אופטימיות שוב בין לבין.

והשרשור הזה נוגע לי כ"כ. מפעיל את כל הנקודות הרגישות ומעלה לי דמעות.
כואב לי כ"כ ששוב נשאבנו למקום הזה (היתה תקווה קטנה שהפעם נצליח אולי בלי עוד אובדנים בדרך להרות ואז נצטרך לשרוד "רק" הריון זוועתי) והנה הגיל משפיע, גם אני מתקרבת בצעדי ענק לסיום הילודה ולא מרגישה בכלל שאני על סף סיום.
כואב לי שהילדון קשת שלי, שמשמח אותי כ"כ, פתאום כבר לא מספיק וככל שעוברים החודשים ומתווספים נסיונות וכשלונות ואובדנים נוספים, אני פחות רואה את החיובי שכבר זכיתי בו ויותר ויותר מכוונת מטרה לילד הבא שאני כ"כ רוצה להספיק לפני שלא אוכל יותר.
כל חודש אני נעה בין תקווה עצומה להריון נוסף לבין רגשות אשם עצומים מראש על השמירה שאזדקק לה ועל כל מה שלא אוכל לעשות עם הילד שבבית ועל כל מה שהוא יפסיד בדרך לאח/ות הנכספים ואז עם כל כשלון או הפלה נוספים, אני שוב מדוכאת ושוב חולה ושוב לא זמינה לו לכמה ימים במקרה הטוב ולכמה שבועות במקרה הרע וזה הורג אותי.

הלוואי שהיה זמן לנשום.
זמן לרווח.
זמן לנסות יותר ברוגע.
הלוואי שזה היה קל יותר בעיקר.
נשארת לעקוב קצת, שמחה כ"כ בשבילכן וגם בשביל סנופי וכולי תקווה שהפעם הכל יסתיים בטוב ואז עם כל הקושי והאובדן שבדרך, יצא גם משהו מתוק בסוף (כי אנחנו מאבדים קצת מהילדים שנמצאים כאן כבר להרגשתי ומהחוויה איתם).

 

[מרעישה בשקט]

חשבתי עליך היום

ובשבועות האחרונים. אבל בעיקר היום, כי היום עברתי סיסי שליה ובראש שלי סיסי שליה זה ויקטור החתול.
אם עד היום התעלמתי מהאפשרות שההריון ייגמר בגלל הבדיקה, הרי שאחריה אני מרגישה שיקרה נס אם גם בבדיקה הבאה יהיה דופק. יש לי הרגשה שהרופאה חדרה עם הצינורית לשק מי השפיר.
מצד אחד אני בחרדה עצומה ומצד שני מבינה שאת הנעשה אין להשיב וכל מה שנותר לי זה לחכות. לחכות לבדיקה המהירה של הטריזומיות וכרומוזומי המין (פעם ראשונה שאני בוחרת לשלם על דבר כזה), לחכות לus הבא, לחכות לצ'יפ.

כמה הפלות היו לך בנסיון הנוכחי? אם אני לא טועה, הנשאות שלכם מורכבת. פגד אפשרי על הכל או רק על חלק מהדברים?

אני איתך במחשבה שהלוואי שהכל היה קל יותר.

 

[ויקטור החתול]

הבדיקה המפחידה בהריון.

ללא ספק סיסי שליה, זו הבדיקה הכי מלחיצה שיש, ביחוד למי מאיתנו שמקוות לשלול משהו ספציפי משפחתי בעובר בנוסף לבדיקה הרגילה. הסיכון אצלנו מוגבר וזה מעבר לחשש מבדיקה שמלכתחילה הסיכון בה גבוה מבמי שפיר (ומצד שני אין לנו הפריוילגיה לחכות למי שפיר).

עשיתי בזמנו ממש מחקר מעמיק לגבי הבדיקה, ביחוד כי אצלי בהריון הראשון, היא מאד החמירה מצב של הריון עם דימומים וגם הרופאים האמינו שהובילה לאובדן ההריון בסופו של דבר. אבל אני הגעתי אליה עם בעיה קיימת.

בעיקרון לרוב, היא נעשית ע"י שני אנשים יחד. האחד עושה אולטרסאונד ומנחה את השני שמבצע בפועל את הדיקור, כדי להגיע לאזור המיטבי עם מירב סיסי השליה.
בבדיקת מי שפיר מנקבים בכוונה את שק מי השפיר ושואבים נוזל לבדיקה והרי הוא מתאחה בעצמו ואין עם זה בעיה (הסיכון הוא לזיהום בעיקר). למיטב זכרוני גם בסיסי שליה, חייבים לעבור את השק ולהגיע לאזור בשוליים שם מצויים הסיסים (אזורי השתרשות השליה ברחם, כך שאני חושבת שזה נעשה תקין ורוצה להאמין שהרופאה היתה מנוסה וביצעה היטב ובזהירות רבה את הבדיקה.
מקווה שכמה ימי מנוחה יעזרו לך להרגיש טוב יותר ושהתוצאות הראשוניות יגיעו במהרה ויורידו עוד את מפלס החרדה עד לתוצאות הסופיות שאני מתפללת איתך שיהיו תקינות לחלוטין.
בתום הבדיקה אמורים לעשות עוד אולטרסאונד ולהראות לך שהעובר זז והכל בסדר, אבל אם את ממש לא רגועה, את תמיד יכולה לקפוץ לרופא מיון בקופה ולוודא שוב.

אצלנו - בינתיים בסבב הזה, הריון כימי (כנראה) ושתי הפלות ממש מוקדמות , מה שמלחיץ אותי כי מעיד לדעתי כבר על ירידה של ממש כנראה באיכות הביציות ועל הזדקנותן.
הנשאות של בן זוגי מורכבת, אבל ביעוץ גנטי בחו"ל עשינו את הברור ויש לנו מקטע ספציפי בעייתי שאותו יש לבדוק בעוברים. החשש המוגבר הוא כי זו תסמונת דומיננטית (50% סיכויי העברה).

 

[מרעישה בשקט]

הכל היה עקום בבדיקה אתמול

הגעתי עם שלפוחית מלאה מאוד (כפי שביקשו), הטכנאית בדקה והחליטה שכדאי לרוקן קצת, אז הלכתי לרוקן (כמות מדודה, לפי הנחיית הטכנאית השתמשתי בכוס).
בינתיים הגיעה הרופאה, הן בדקו עם האולטרסאונד המון זמן ובסוף החליטו לבצע וגינלית. אין לי בעיה עם זה, גם לפני שנתיים וחצי עברתי וגינלית.
אני יודעת שבערכה אמורים להיות סדינים מיוחדים לרגליים (כמו שיש בגרידה, שאיבת ביציות והיסטרו) - אתמול לא היו. והן לא טרחו לפתוח ערכה נוספת כדי לכסות אותי כמו שצריך.
היא החדירה את הצינורית, חפרה, ניסתה והזיזה (נורא כאב לי בזמן הזה) ואז ביקשה שאשתעל והוציאה את הצינורית (מבלי לשאוב).
אחרי 5 שניות החדירה שוב את אותה הצינורית (ואני בראש חושבת שזה לא הגייני ולא סטרילי ולא מבינה מה לעזאזל קורה) והמשיכה לחפור.
במהלך הנסיונות למקם את הצינורית, היה נדמה לי שהצינורית חדרה לשק. כמה שניות אח"כ הן החליפו ביניהן מבטים שלא ממש הרגיעו אותי. גם ההגיון שלי אומר שעברתי פעמיים דיקור מי שפיר שבו השק מנוקב בוודאות והחור נסתם, אבל אני לא יודעת מה המשמעות של ניקוב השק בשבוע כזה מוקדם ועם צינורית שמותאמת לבדיקה אחרת (ועוד כזו שכבר לא ממש סטרילית).

בסיום הבדיקה כשהיא החזיקה את המזרק, היה בתוכו גם דם. למיטב זכרוני זה לא היה ככה בפעם הקודמת.
בזמן שהרופאה בודדה את הסיסים, הטכנאית הראתה לי שיש דופק. הדופק נראה לי איטי יחסית ולא ראיתי שהעובר זז (בוודאי ביחס לתנועות שהיו לפני הבדיקה). מצד שני הייתי בהיסטריה באותו השלב ועם דמעות שהציפו את העיניים.

הבוקר התקשרתי ודיברתי עם היועצת הגנטית, שאלתי לגבי האפשרות של ניקוב השק, הדם במזרק והוצאת הצינורית (בסיכום שקיבלתי נכתב שבוצע נסיון אחד. אני חושבת שמדובר ב-2 נסיונות).
היא ביררה עם הרופאה וחזרה אליי עם התשובות הבאות: אין סיכוי שהיא פגעה בשק, בפעם הקודמת ראינו את החומר במבחנה אחרי שהרופא בודד את הסיסים ולכן לא ראינו את הדם, תמיד אמורים להוציא את הצינורית וזה חלק מהבדיקה (החלק הזה ממש לא נשמע לי סביר).

לפני שנתיים וחצי סיימתי את הבדיקה עם ידיעה שכל מה שנשאר לי זה לחכות לצ'יפ. לא חשבתי בכלל על האפשרות שלא יהיה דופק אחרי הבדיקה.
הפעם אני מודאגת, ולא רק בגלל תוצאות הצ'יפ.


איך מסבירים את רצף ההפלות הנוכחי שלכם? אני זוכרת שהיו לך ענייני שליה, אבל נדמה לי שזה בא לידי ביטוי בשלב מאוחר יותר ולא כהפלות מוקדמות. וגם, האם ההפלות הפעם היו ספונטניות או שהיה צורך בציטוטק/גרידה?
כל כך מבואסת בשבילך על גליון הילודה שמתעבה ומתארך בדרך למספר 2, מבואסת בשבילך על השעון הביולוגי שמתקתק ברעש, מבואסת בשבילך על המורכבות שבהורשה ובנשיאת ההריון עד סופו. ייאוש שלא ניתן לתאר במלים.

 

[ויקטור החתול]

עונה מנסיוני

לא שאני איזו מומחית, אבל עברתי פעמיים סיסי שליה, ואכן פעמיים היה מעט דם בדגימה ששאבו (לי זה נראה הגיוני כי בכל זאת חודרים לשליה ויש כלי דם, זה לא דיקור מי שפיר).
באחת הפעמים אני זוכרת בודאות שהכניסו והוציאו את הצינורית לפני השאיבה בפועל (עם ההנחיה להשתעל והכל). בפעם השניה בכיתי בהיסטריה ממש מרוב לחץ ולא זוכרת את החלק הספציפי הזה. זוכרת ששני הרופאים היו מאד נעימים והבינו את המצב (שאלו על ההיסטוריה לפני הבדיקה ואחד החזיק את ידי לכל אורך הבדיקה).
תזכרי שקשה לזהות בעין לא מקצועית באמת קצב תקין של דופק, אבל בהחלט יתכן שהעובר ישן לדוג והדופק מעט יורד... תזכרי איך זה כשכבר עושים מוניטורים בסוף הריון ויש כל הזמן ירידות דופק וזה תקין.
למרות הכל - חושבת שאם הייתי במצבך והייתי ממש לחוצה, הייתי מחכה ליומיים אחרי הבדיקה (מחר) ואם עדיין מרגישה כך, הולכת לאולטרסאונד להרגעה.

אצלי אכן יש בעיה של תפקודי שליה ולכן היה חשש רציני מדיקור השליה ולקח לי כמה שבועות בהריון הראשון להירגעולהבין שעברנו פיזית את הבדיקה בשלום ואז לחכות לתוצאות שהגיעו ממש כמה ימים אחרי. היה סיוט נפשי ממש.

לפני זיו, היתה לי לידה שקטה בשבוע 20 והפסקת דופק בשבוע 10 שכל הרופאים שייכו ישר לאותן הבעיות.
הפעם אנחנו לא צולחים עדיין את השלב של להשיג הריון תקין ולהגיע אפילו לדופק בינתיים והרופאים לא יודעים אם זה אכן השפעה כבר של הגיל על איכות הביציות או אולי החמרה של הבעיות המוכרות ולא ממש יודעים איך להתקדם מכאן. אין הסכמה על הדרך בינתיים ואני נוטה לקוות כל חודש מחדש שאולי הפעם זה יצליח בלי התערבות מעבר להזרעה והורמונים...
הפעם הכל נפל לבד. לא היה צורך בהתערבות.
איפשהו ידעתי שלא יהיה קל גם הפעם. זה לא שהבעיות שלנו יעלמו פתאום. אבל קיויתי שלפחות השגת ההריון תמשיך להיות סבירה עבורנו, אבל נראה שעלינו שלב גם בזה וזה אכן מבאס.

 

[מרעישה בשקט]

האמת היא שהתשובה שלך מרגיעה אותי

לגמרי לגמרי לגמרי עוזרת בהפחתת החרדה.
עדיין לא החלטתי אם אלך להיבדק מחר או לא.
כרגע הכאבים במגמת הפחתה הן של העוצמה והן של התדירות.
גם שאריות הדם בניגוב במגמה חיובית מבחינתי: נשאר כהה, כמות קטנה יחסית. עוקבת כל הזמן, כולל להאיר על הנייר עם הסלולרי באמצע הלילה

ולמרות הפחד והחרדה, אני ממשיכה לדמיין את הבטן גדלה, את הבדיקות הבאות, את דצמבר בחדר הלידה.
ימים יגידו אם אכן הכל יתגשם.

 

[שירהד1]

למרעישה בשקט-

אני מודה שהיה לי קשה לקרוא את התיאור. אני לא יודעת את את שורדת את זה, ועוד בלי טיפול תרופתי. אין. לא יודעת. קטונתי. נשמע נורא מפחיד.
איך את מרגישה היום? את רוצה ללכת להיבדק, סתם כדי להרגיע את עצמך טיפה?
מניסיון- אפילו לראות ולשמוע כמה שניות את הדופק- זה משהו שיכול לתת לך דלק ואנרגיה, אפילו לזמן קצר, וזה המון. מן יום של חסד כזה, למען עצמך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

אני במיון של הקופה

לא הצלחתי להתאפק.
בהמשך היום אעדכן כאן או בפורום השני, לפי המצב.

 

[מרעישה בשקט]

יש דופק ותנועות!

 

[שירהד1]

יופי, יופי! ממש טוב שהלכת להיבדק.

 

[ויקטור החתול]

שמחה לקרוא !