יום השואה- מזמינה אתכן לספר ולשתף

[שירהד1]

יום השואה- מזמינה אתכן לספר ולשתף

 

[שירהד1]

אני דור שלישי-

סבתי ז"ל (אמו של אבי), היתה ניצולת שואה. איבדה את כל משפחתה.
גם חלק גדול מהמשפחה של אימי נספתה בשואה.

סבתא שלי היתה מהניצולות שלא מדברות. שלא מעיזות לפתוח את פיהן ולספר על הזוועות. זוכרת אותה בוכה המון. בוכה ומזכירה את האחיות שלה, האחיין הקטן והוריה שנספו. לא נתנה עדות של הזוועות. גם אבי יודע מעט מאוד.
מדי פעם דיברה על חברה או שתיים ששרדו איתה את מחנות ההשמדה.

סבי, שעלה לארץ מרומניה לפני השואה, היה אח במחנות הפליטים באירופה, ראה אותה והתאהב בה, והביא אותה על כנפי נשרים (כך היתה נוהגת לתאר זאת)- לארץ, לארץ ישראל.

זוכרת גם כמה אושר הבאנו לה, שלושת הנכדים מבנה היחיד (אבי בן יחיד שלא מבחירה). זוכרת את הלביבות שלה מתפוחי האדמה עם הסוכר, שאכלנו אצלה פעם בשבוע כאשר באנו לבקר. וגם אני- מכינה אותן לפחות אחת לחודש, גם לזיכרה, וגם כי כולם פה בבית מאוד אוהבים את זה.

זוכרת אותך סבתא זהבה היקרה, וגם אותך- סבא נתן האהוב.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[רונית 294]

מרגש... למרות שאני מזרחית

ובעלי תימני ולכאורה אין לנו קשר משפחתי הייתי במסע לפולין וזה היה ועדיין בלתי נשכח! מה שהכי גרוע זה שג'נוסייד היה ועדיין מתרחש והעולם עומד מנגד.

 

[שירהד1]

גם אני "מזרחית"- מזרח אירופאית...

וזה בכלל לא קשור בעיניי למוצא שלנו, וכדאי כבר להפסיק את השיח הנוראי והמפלג הזה של "אשכנזי" ו"מזרחי"(זה שראשי המדינה מנצלים זאת ועוסקים בהסתה ובפילוג, זה דבר איום ונורא). כולנו שייכים לאותו עם. לכולנו אותה הסטוריה משותפת.
ונכון, רצח עם עדיין מתרחש, ואפילו לא רחוק מפה, אצל השכנה שלנו, וגם במקומות אחרים. וזה נורא ואיום. ואין לי מה לעשות עם זה חוץ מלחנך את ילדיי לאנושיות ולחמלה אנושית.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[רונית 294]

צודקת בהחלט...

אני לא מרגישה מזרחית או לא מזרחית. לא מרגישה בכלל את העדה שלי. אנשים תמיד לא מאמינים לי שאני מזרחית. כאילו זה איזה משהו רע. מצחיק אותי תמיד. בעלי תימני. הגדולה שלנו שחומה יחסית אליי והקטנה לבנה מאוד ותמיד מתייחסים לשוני ביניהן. כאילו מה. אין לאנשים במה להתעסק.

 

[אם הבנות2]

באף מדינה בעולם לא ליקקו דבש

ככה שגם ליהודים ממדינות אחרות יש אפשרות להבין מצוקה של יהודים בגולה...
וזוועות כל כך נוראות זה משהו שקשה שלא להתחבר לכאב

 

[כבשה0פועה]

כולם

זה 'מועדון' שאף אחד לא רוצה להיות בו, אבל *כל אחד מאתנו* - גם יהודי תימן, אסיה וצפון אפריקה נועד על-ידי הנאצים להשמדה ומזל גדול שלפחות חלק מהקהילות היהודיות לא נפגעו ישירות. למעשה, אלפי יהודים צפון אפריקאים מלוב, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו כן נשלחו למחנות השמדה ומצאו את מותם. בתוך כל אימי השואה, לפחות בחלקים אלה של העולם הרב הגדול לא נפגע או לכל היותר סבל גזירות בלבד.
את זה אני אומרת כדור שלישי (ורביעי וחמישי לנרצחים). אמנם הסבים שלי הצליחו להמלט, אבל השאירו מאחור את לבם, ובמשפחה המורחבת היו טרגדיות נוראיות שכמובן עיצבו את החיים גם של הדורות הבאים.
מסכימה עם כל מילה שלך לגבי שתיקת העולם מול ג'נוסייד בסוריה, תחת שלטון דעאש, בצפון קוריאה ובודאי במקומות נוספים.

 

[שירהד1]

 

[אם הבנות2]

אני אספר על סבא וסבתא שלי

סבא שלי, היה חייל בצבא היגוסלבי, ונלקח בשבי יחד עם עוד חיילים יגוסלבים, יהודים ולא יהודים. ממש לפני שהגרמנים חילקו אותם בין יהודים ללא יהודים, (מן הסתם כדי להרוג את היהודים) הסתיימה המלחמה. וככה הוא ניצל.
סבתא שלי, היתה בת עשרה, גדלה בפריז ונכלאה במחנה ריכוז, כומר שהיה יהודי שהתנצר והציל הרבה יהודים, הצליח לשחרר אותה מהמחנה, הכל בזכות אמא שלה, שדאגה לשחרר את כל הילדים שלה, למעט אחד שכבר נרצח. ואז הם ברחו לצרפת "החופשית" והסתתרו שם בכפר.
בסיום המלחמה גם סבא שלי וגם סבתא שלי עלו לארץ. ושם הכירו בקיבוץ גבעת ברנר, התחתנו והביאו 3 בנות. אמא שלי הצעירה.
סבא שלי הגיע ממשפחה מאוד מאוד דתית, בעקבות השואה חזר בשאלה. כשדודה שלי היתה בת קרוב ל30 היא חזרה בתשובה ובעקבותיה כל המשפחה.

 

[שירהד1]

אם הבנות2- תודה על השיתוף המעניין והמרגש.