עדכון חם מהשטח

עדכון חם מהשטח

אז היום שוב הייתי בבדיקות + גדילת עובר. פתאום לא כזה גדול, שבוע 35+4, הערכה 2850.
קבעו לי טרום ניתוח לשבוע 37+5 והניתוח בשבוע 38+3
רציתי מוקדם יותר, אבל הם אמרו שלא מנתחים לפני שבוע 38 ובגלל שיוצא שישי שבת, אז מתאשפזת יום קודם (ראשון) וכך יוצא 38+3. אוף...
מקווה רק לטוב
 

שירהד1

Member
מנהל
כן מנתחים לפני שבוע 38-

עובדה. אותי ניתחו בשבוע 37+2 (ואפשר היה גם בשבוע 37, אבל רציתי שהרופאה שלי תנתח וחיכיתי ליום שבו היא מנתחת).
אבל מילא- מה זה עוד כמה ימים של סטרס נפשי
?
העיקר- יצא על תאריך אי זוגי?


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
את חמודה משהו... כולה עוד כמה ימים ולילות של מתח ודאגה...

חייבת לציין שהתאריך ממש יפה ומשתלב עם 2 החמודים שלי, לשניהם מופיעה ספרה 3 בתאריך לידה
. סמלי כזה, 3 ילדים ושלושתם עם מספר 3 בתאריך הלידה. רק שהכל יעבור בשלום.
מנסה עכשיו להעלות טרומבוציטים בכל מיני שיטות....בתקווה להרדמה חלקית.

תודה על העידוד
 
מנסים כל דבר אפשרי...

קראתי ברשת ואני מנסה: שייקים וסלטים ירוקים (כל סוגי העלים הירוקים, כולל נענע), שעועית ירוקה בכמויות, גמבה, כדורי ברזל טבעי עם פירות הדר לספיגה מירבית, טחינה ביתית, תמרים וכו'...
הרופאה של אמרה שעם ברזל וB12 ברמה הנוכחית אני יכולה להתמוטת אחרי הניתוח... קראתי שאם אצליח להעלות מאגרי ברזל, סיכוי גבוה שגם הטרומבוציטים יעלו... בקיצור מהמקום בו אני נמצאת היום מבחינת הבדיקות אפשר רק לעלות (אני מקווה).
תודה שירה, נראה אם זה יעזור... מקווה
 

plumaria

New member
בהצלחה

היי.
קודם כל, מאחלת לך להצליח להעלות את רמות הברזל וכך גם את הטרומבוציטים ובכך להימנע מהרדמה.
רציתי לשאול/להציע שאולי יעזור לך אם יעשו לך עירויי ברזל? אצלי ההמגלובין והברזל, ואיתו גם כדוריות הדם האדומות, בערכים קצת נמוכים. אני כל הזמן במעקב ולוקחת שני כדורי ברזל ביום כדי לנסות להעלות את זה. אני עוד לא ברמה קיצונית, ומקווה לא להגיע לשם, אבל הרופא שלי דיבר איתי שאם המצב יחמיר הוא ישלח אותי לקבל עירויי ברזל.
אולי אפשרי גם לקבל תרומת דם כדי לשפר את הערכים שלך?
זו סתם משהו שעולה לי בראש, וכמובן שאני לא יודעת מה קורה אצלך ואם בכלל למצב שלך זה פתרון רלוונטי ,כי אני מניחה שהרופאה שלך הייתה אומרת לך, אבל סתם מעלה את זה כמחשבה.
בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה, ושהכל יעבור בשלום ויסתיים בידיים מלאות.
 
תודה לך

היי
האמת הם לא מציעים מנות דם, אולי בגלל שאני עם קלקסן (מדלל) ואולי המצב לא כזה קשה, ההשפעה העיקרית כרגע על סוג ההרדמה. להם זה כמובן פחות קריטי אשר לי...
תודה לך על ההתייחסות
מקווה שאצליח, אני ממש עובדת על זה.
מאחלת גם לך את כל הטוב שאפשר לקבל
 

שירהד1

Member
מנהל
לא הייתי צריכה לשכנע-

בשבוע 25 הרופאה שלי ראתה תופעה די נדירה (אלא מה...), שבה דופן הרחם באיזור הצלקת הפנימית משני הניתוחים הקיסריים היתה מאוד דקה (אני אומרת מצב יחסית נדיר- כל הבנות פה עם הקיסרי- אל תיבהלו- יום לפני הניתוח, בביקורת בבית החולים, הרופאה שלי הראתה לסטז'רית שלה ואמרה: "תסתכלי טוב טוב. קוראים לזה כך וכך. רואים את זה ממש לעיתים נדירות, אז תסתכלי היטב...")..
זה שם אותי במצב מורכב מבחינת צורך במעקבים תכופים, כי היתה סכנה חלילה וחס לקרע ברחם, שזה מצב מסוכן הן לעובר ולא פחות גרוע- לי עצמי.
עשינו מעקבים גם על זה כל שבוע, כאשר המטרה היתה לחצות את שבוע 35, ואם יש צורך- אז להקדים את הניתוח אפילו לשבוע 35- 36.
תודה לאל, משום שהמצב נשאר סטטי ולא היתה התדרדרות, הניתוח נקבע ל-37+2.
זה היה בהמלצת הרופאה שלי- גם בגלל הסיבוך הרפואי הזה שהיה, וגם בגלל שמצבי הנפשי כבר היה על הקצה של הקצה של הקצה.
אגב, הבן שלי השני, נולד בשבוע 36+6 לאחר ירידת מים (חיכו שאשלים צום וניתחו אותי- קיסרי שני), כך שבהריון עם מעיין גם היה חשש שתתחיל להתפתח לידה ורצינו למנוע זאת, משום שהייתי צריכה לעבור קיסרי בכל מקרה.

בקיצור- חפרתי לכן על הבוקר, הה?
.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

שירהד1

Member
מנהל
כן, בטח שאפשר לשאול-אבל התשובה ארוכה


לא היתה סיבה רפואית לבצע את השניתוח הקיסרי בהריון הראשון שלי.
עברתי ניתוח אלקטיבי, בניגוד לדעות הרופאים, משום שלא האמנתי ביכולת שלי ללדת באופן רגיל...

ולמה זה?-עכשיו מתחילה המורכבות-
1. אני חושבת שמאוד הושפעתי מסיפור הלידה שלי עצמי- אני תאומה, והייתי במנח עכוז. כיום מיד מנתחים את האישה במצב זה, כי הוא מורכב ביותר- גם עכוז וגם תאומים. בימים עברו, היתה פחות הבנה, ואמא שלי ילדה בדרך הרגילה. כמובן גם בלי אפידורל (לא היה אז בארץ), וגם בלידה סיוטית- שנמשכה למעלה מ-24 שעות, בהן כמעט איבדה אותנו ואת רחמה. היא התחננה לניתוח (ועשו אז בארץ), וצרחה שהיא לא רוצה "ילדים כחולים" (ילדים שנפגעו במהלך הלידה עקב חוסר בחמצן), והיתה בחוסר אונים נוראי. אל תשכחי שבעבר האבות לא היו נוכחים בחדר הלידה, ולא היה מי שיעזור לה מול הרופאים.
הלידה הסתבכה מאוד, אמא שלי סבלה מאוד (פיזית ונפשית), ולאחריה- התפתחה אצלה דלקת חריפה ברחם, מה שכמעט גרם לכך שאיבדה אותו...
בסופו של דבר אני ואח שלי יצאנו ממש בנס- בריאים (למרות שבקלות היינו יכולים להפוך להיות עם שיתוק מוחין, ו/או עם פיגור פוגיעות קשות).
אמא שלי ילדה 5 שנים לאחר מכן את אחי הצעיר, כך שהרחם, גם, בדרך נס- לא ניזוקה.
אני חושבת שהטראומה שעברה על אמא שלי, וגם עליי- כתינוקת- השפיעה עליי בבואי להחליט על צורת הלידה.

2. בלי קשר או עם קשר- יש לי מה שנקרא: "תסמונת החלוק הלבן"...זה לא קשור להפלות, אלא אני מכירה את זה מאז ומתמיד. מסיבה זו, אני מאוד סובלת בבדיקות ואגינאליות- השרירים מתכווצים באופן לא רצוני, וכואב לי מאוד. אי אפשר לשלוט על זה. בכל מקרה- אני לא הצלחתי לשלוט על זה. ומשום שאני יודעת שבתהליך לידה כל הזמן מתעסקים "שם", ובודקים ומחטטים- לא רציתי את זה. לא רציתי את הסבל הפיזי הזה.

3. אני מאוד פוחדת מכאב. מאוד. והיה עדיף לי מבחינה רגשית לסבול כאב פיזי, אחרי שהתינוקת כבר בחוץ מאשר כאשר היא עוד בפנים, ויש גם המון מתח נפשי סביב זה.

4. איכשהו- התסריט שרץ לי במוח בזמנו, לפני הלידה הראשונה, זה שאם אבחר ללדת רגיל- מאוד אסבול, התהליך לא יתקדם, העובר יהיה במצוקה או בסכנה למצוקה, ויהיה קיסרי חירום. זה התסריט היחיד שהצלחתי לתסרט לעצמי.
וככה את לא יכולה לבוא ללידה. זה ברור. לכן, בחרתי כבר מראש לחסוך מעצמי ומהעובר את הטראומה, ובחרתי בקיסרי.

זה לא היה פשוט- למצוא רופא/ה שינתחו אותי, כי זה בניגוד למה שהרופאים חושבים ורוצים עבור האישה. ואני אפילו ממש מצדיקה אותם בעניין זה. כי ניתוח קיסרי הוא ניתוח לכל דבר, עם סכנות לסיבוכים וכן הלאה.
הרופאה שלי, שאמנם התנגדה למהלך שלי, הבינה שאני מאוד נחושה בעמדתי, ולכן המליצה לי לפנות לפרופ' דרורית הוכנר בהדסה הר הצופים בירושליים.
ואכן, כך היה. פניתי, שילמתי סכום "זעום" לשר"פ שם- של 12,000 ש"ח, ונטע שלי היתה בחוץ, בצורה שקבעתי ותכננתי עבור עצמי.

מודה-
מוזר?- כן.
רצוי בהיבט הרפואי?- לא.
אבל-
זה מה שהתאים לי, וזה מה שאני רציתי עבור עצמי.
ואני ממש לא מתחרטת. כפי שכתבתי לא פעם- יש לי חוויה טובה מהניתוחים, זה לא הותיר בי טראומה של כאב או כל דבר אחר, והתוצאה- אין כמוה
.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
מעניין

אין ספק שהחוויה של אמא שלך הובילה לזה.
אמא שלי לא מפסיקה לרדת עלי ועל אחותי שילדנו עם אפידורל ושהיא ילדה 6 פעמים בלי ושלא צריך בכלל.
יכול להיות גם שלא היית הרבה בסביבה של יולדות?
אני נתקלת בפייסבוק בכל מיני פורומים בהמון נשים שרוצות קיסרי. אני אישית הרבה יותר מפחדת מניתוח. ועד היום יש לי סרטים לגבי הגרידות שלי. לפעמים כשאני הולכת לישון באופן יזום (לעיתים רחוקות לרוב נרדמת מול הטלוויזיה) אני פתאום חושבת על מה היה שם בחדר ניתוח כשאני הייתי מורדמת וממש מתחלחלת. גם כשאני רואה בייבי בום ויש אישה בניתוח קיסרי עם הרדמה מלאה ממש עולים לי סיוטים ובא לי לבכות.
אני גם מפחדת מרופאים. ויש לי קטע הזוי עם תוכניות וסרטים על רפואה. (מתה עליהם)
בקיצור, מעניין מה עובר על נשים שבוחרות בקיסרי אלקטיבי. אחותי עברה אחד בגלל המנח של התינוק, וזה זכור לה כחוויה טובה בסך הכל
 

שירהד1

Member
מנהל
מגיבה תגובת המשך-

לגבי סביבת היולדות- דווקא בגלל ששמעתי המון סיפורי לידה, זה עוד יותר הלחיץ אותי- כל הסיפורים נגמרו בטוב- אבל היה מדובר על לידות מאוד קשות, חלקן עם ירידה במדדים של העובר, סיבוכים, ואקום, וכן הלאה וכן הלאה.
הסיפורים הללו עוד יותר הלחיצו אותי והעדפתי לבחור אחרת, בניגוד לדעה של הרופאה שלי ושל עוד רופא שהתייעצתי איתו. ובכלל- בניגוד למה שהרפואה ממליצה. ואני ממש גם מסכימה איתם, עם הרופאים, שהם מתנגדים לניתוח אלקטיבי אם אין סיבה רפואית לכך. אני מסכימה איתם ברמה העקרונית, לא לגביי באופן ספציפי.

הניתוח הקיסרי האלקטיבי, לעומת קיסרי חירום, לא נעשה בהרדמה מלאה, אלא בהרדמה ספינאלית או אפידוראלית.
בזמן הניתוח לא חשבתי על מה שעושים לי שם, ועל זה שחותכים אותי ואת השרירים שלי ורואים את כל הקישקע...אלא חשבתי שהינה עוד מעט, עוד קצת, ואראה את המקסימים שלי.

הסיטואציה הטראומטית שאת מתארת לגבי הגרידות היא שונה לחלוטין, כי:א. היא נעשית בהרדמה מלאה, ושם אנחנו לגמרי צריכות לוותר על השליטה. לגמרי לשחרר.
ב. כי מדובר בגרידה. בהפסקת הריון לא תקין או שהסתיים כבר, והאבל על כך הוא גדול, וכל הסיטואציה היא מאוד מאוד עצובה וכואבת. זאת לעומת ניתוח קיסרי, בו התמורה היא נפלאה ומשמחת.

בקיצור- נראה לי שעדיף להיות גבר, לא?
.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
חח... לא!

לא רוצה לבאס, אבל לא הייתי מוותרת על אף לידה.
אחרי הלידה האחרונה שלי, אני מוכנה ללדת כל יום. רק בעיה שאין לי איך לגדל ככ הרבה ילדים.
אבל באמת, אם לוקחים את זה בקטע טוב, זה דבר מטריף.
וברור שגרידות זה משהו אחר. אין להשוות...
 
בהקשר הזה -הכי טוב להיות אשה פוריה, בלי סיבוכים, בלי טראומות

להרות כשרוצה באופן טבעי, לעבור הריון תקין, ללדת במועד ובידיים מלאות ילד בריא, ושוב ושוב ככל שאת (ובן הזוג) רוצה. זה הכי טוב.
שירה - לא שמעת בזמן הנכון את הסיפורים הנכונים שלי על לידות טבעיות ;) אני הייתי מוכנה ללדת ולגדל שוב ושוב תינוקות, חוץ מכמה 'זוטות' שלא תאפשרנה את זה.
 

shira3121

New member
יש, מכירה מישהי עם 2 הריונות 2 ילדותו ונכנסת להריון

תוך חודש חודשיים
 
זה עדיין לא מדד

גם לי באו 2 בנות בלי בעיות או סיבוכים. ואז הגיעו 2 הפלות ו2 הריונות בסיכון. אומנם סיכון מועט אבל סיכון. מי מבטיח משהו למישהי?
מי בטוחה מהאובדן או מהצער או הדיכאון?
נכנסתי להריון 6 פעמים, 5 פעמים בנסיון הראשון או השני ופעם אחת רק אחרי שנה של נסיונות.
יש כל כך הרבה סוגים של צער סביב ה"בעצב תלדי בנים" הזה
 

shira3121

New member
היא מתכננת לעצור ב 2 שיש לה

וחוץ ממנה בטוחה שיש עוד כמה
 
למעלה