גמורה ושונה

[איןאריותכאלה]

גמורה ושונה

עייפה - מורגש בעוצמה הכי גבוהה בקצוות של היום - בבוקר ובערב (בבוקר בקושי מזדחלת מהמיטה, בערב לפעמים נרדמת בהשכבות).
מפוזרת - כאילו מישהו כיבה את מתג החשיבה במוח והוא הפך לג'לי.
ומודאגת - הלילה התעוררתי בגלל השיעור ולקח לי יותר משעה וחצי להירדם.

שילוב קטלני, 60% תפקוד, והמחשבה שייתכן שזה לחינם לא מרפה, אפילו לא לרגע. ביום ראשון א"ס חוזר. וכל שבוע עד הודעה חדשה.
בקומונה שיחות חולין רגועות על שילוב חגיגת יום הולדת עם הודעה למשפחה על ידי הילדים (בני החמש והקצת פחות משלוש) עם היוודע דבר הדופק. איפה הן ואיפה אני.
אני רק חושבת - מה תגידי להם אם חלילה יידום. בשביל מה ילד בן 5 צריך בכלל לדעת דבר כזה. אבל מודה שחשבתי כך עוד לפני האובדן, עוד כשהיה לי יותר בטחון בכך ששני פסים הם ילד. בכל ההריונות שלי שיתפתי אחרי הסקירה.

 

[רונית 294]

תופעות הריון מוכרות...

אני כל הלילה דמיינתי שהעובר יוצא ואני תכף יולדת. זוועת עולם.

 

[איןאריותכאלה]

חצי נחמה

מאחלת לך שהשבועות הקרובים יעברו במהירות ושמפלס החרדה ירד. כמה שאני עסוקה - לדאוג תמיד נשאר לי זמן....

 

[shira3121]

גם אצלי הכי מבאס זה המחשבה שאולי זה לחינם

אתמול ראינו שוב דופק וגודל מתאים לשבוע 8שזה גודל שב הפלות ליש ראשון לא הגעתי אליו אז אני תוהה אם להפסיק לחשוש שימות ולעבור לחשוש שאאלץ להרוג אותו. איך הקומונה באמת? אני החלטתי לא להיכנס עד הסקירה כי בשלב הזה לרוב השיחות משעממות ואין לי כוח להשקיע ואז לעזוב

 

[איןאריותכאלה]

הקומונה מעצבנת

קלילה, נטולת דאגות (חוץ מאשר מתי לספר - בסוף שבוע 6 או בתחילת שבוע 7 ותהיות מסוג זה), ובעיקר - בקרוב עוברת לפייסבוק, מה שלא מתאים לי בכלל. אני לא ממליצה.
יופי שהגעת לשבוע שטרם הגעת אליו עדיין!
אני בעד להחליף דאגות, זה נשמע מרענן

 

[shira3121]

מוזר שעוברות כזה מוקדם

לרוב המעבר קורה אחרי הסקירות הראשונות. אגב לגבי לספר עלי כבר כולם עלו אבל חוץ מהאמת המעצבנת שלי כולם שותקים

 

[איןאריותכאלה]

אצלי

יודעות רק אחותי והחברה הכי טובה שלי שממילא ידעו על הטיפולים. יתר העולם בהשתקה עד הודעה חדשה, והלוואי שאגיע להודעה חדשה.

בשבוע שעבר בת דודה של בעלי איבדה הריון בשבוע 26. וחמי אמר שהיא בטח לא שמרה עליו טוב. רציתי לתלות אותו במקום. אבל התאפקתי ולא אמרתי כלום. הוא אדם עדין וטוב לב. האמירה שלו תפסה אותי לא מוכנה. איזה רוע. וטמטום.

בינתיים הקומונה נשארת אבל לא תאריך אחרי פסח. אני לא חובבת פייסבוק וממילא אין לי מה לתרום עם הדאגנות שלי.

 

[אם הבנות2]

אוי נוראי ומעצבן

ואמא שלי?? לא הפסיקה להאשים אותי שלא לקחתי חומצה פולית. וגם גיסתי וחמותי

 

[רונית 294]

כן. כי אז לעובר לא היה טריזומיה. ממש!

נו באמת.

 

[אם הבנות2]

לגבי הקומונה

הייתי בהריון הקודם ונכנסתי עכשיו.
לי יש סבלנות רק לפייסבוק דווקא.
וגיליתי דבר מעניין, לכל אחת שם היה סיפור, בקומונה הקודמת....
המון מתוכן היו עם טיפולי פוריות קשים. המון מתוכן עברו הפלות.
והיו עוד סיפורים קשים.
בהתחלה זה קליל. לאט לאט החיים האמיתיים צפים. ולאף אחת לא קל...

 

[איןאריותכאלה]

על זה אני חותמת בשתי ידיים

לאף אחת לא קל.
וכל אחת סוחבת את ה'תיק' שלה.
ומרחוק לא רואים את מה שרואים כשמתקרבים.

 

[אם הבנות2]

זה פשוט נועד להיות קליל

בהריון הקודם שלי זה היה בריחה בשבילי. לדבר על עגלות וקשקושים בכיף. בלי משא על הכתפיים.
זה עזר לי מאוד

 

[איןאריותכאלה]

הריונות נופלים כמו ברווזים במטווח

עוד דבר שאני לא אוהבת בקומונה - ההריונות פשוט נופלים. הם נעלמים. וכמות הנשים הולכת ופוחתת. מפחיד נורא.
אחת פרשה אחרי שלא נצפה דופק בהריון שהושג מתרומת ביצית.
אחרת אחרי הריון בטיפולים עם ברירה טרום השרשתית. גם ללא דופק.
ואחת בשל הפלה טבעית.
וזה רק מהימים האחרונים. אם אפשר היה לקרוא אחורה אולי הייתי מוצאת עוד.
אותי זה מפחיד. לא קליל לי בכלל.

 

[אם הבנות2]

וואלה. לא נכנסתי בשלב כזה

בקומונה הקודמת שלי, היתה אחת שהפילה. מאז ברוך ה היא ילדה. אני יודעת מפה.
בקומונה שאני הייתי בהריון הרביעי שלי, הודעתי להן שהיתה סקירה לא תקינה ושזה היה בן.
לחרדתי נכנסתי לשם כמה חודשים אחר כך, וגיליתי שהן הכניסו אותי לטבלה בתור הריון עם בן.
כאילו, לא משנה שידעו באותו זמן גם שהוא לא ישרוד. העיקר למלא את הטבלה...
עדיף להיכנס לזה בשלב מאוחר הרבה יותר

 

[איןאריותכאלה]

תודה על העצה!

נורא מה שהן עשו.
ואתן תצטרכו לסבול אותי הרבה כאן.
עוד 68 שעות לבדיקת דופק חוזרת. אבל מי סופר, מי

 

[אם הבנות2]

יצאו סתומות

 

[shira3121]

כמה אידיוטי מצידן

ובגלל זה אני מתכננת להצטרף רק אחרי סקירה

 

[Nutti]

בהריון החוץ רחמי נכנסתי לקומונה מוקדם

פרשתי בשקט אחרי שבוע..הכי מעצבן שהקומונה סירבה לרדת מה"אישי" עד עכשיו.
המזל שעברו לפייסבוק והפסקתי לראות הודעות על סקירות.

בנוכחי הצטרפתי בשבוע 15. והקטן שלי עוד לא יודע על ההריון. מחכה לשליש האחרון לספר לו.

חלמתי שלשום שירדו לי המים. זה היה כל כך אמיתי שהתעוררתי בבהלה��

 

[ספרקית]

לא פשוטה ההתחלה הזו.
בכל הריון. ובמיוחד בהריון לאחר אובדן.
אני אהבתי את הקומונות בהריונות שלי. לא כתבתי כמעט אבל קראתי וניסיתי לספוג טיפה מהתמימות הזו שאיבדתי כל כך מזמן. בדרך כלל זה לא ממש עבד
תרגישי טוב יקירה

אני מחזיקה אצבעות שההריון הזה יהיה הריון מנצח.

 

[שושי291]

מבינה אותך

עם הלחץ והחרדות...שלא לדבר על העייפות, הכבדות והבחילות....תקופה חשוכה עבורי שבה הייתי זומבי מהלך ולחוץ כמו טמפון, חלומות בלהה מידי לילה, כל שבוע אולטרסאונד שבו אני מכריחה את בעלי להצטרף, כדי שלא אהיה לבד למקרה ואאבד גם את ההריון הזה.... לגבי הילדים, אני לא סיפרתי להם, אלא רק אחרי הסקירה. לא רציתי סתם לטעת בהם תקווה. גם אחריה היה לי מאד קשה לשחרר ולספר להם...לקח עוד קצת זמן.... כשמצאו ממצא אצל העובר בסקירה השנייה וחשבתי כמובן על הנורא מכל, כעסתי על עצמי שבכלל סיפרתי להם..כי איך אוכל לבשר להם שהתינוקי לא יבוא?? לגבי הקומונה- אני חברה בקומונה מקסימה. הן גם עברו לפייסבוק מוקדם ולא הבנתי את הקטע..אז עברתי ולא כתבתי כלום עד שעברתי את הסקירה. אחרי הסקירה יצאתי מהארון. אני בוחרת במודע שלא לשתף שם על האובדנים ולא לדבר על טיפולי הפוריות הקשים שאני עוברת כבר 8 שנים. זה מרגיש לי הכי אישי ואינטימי וזה לא המקום.גם על הבדיקות והממצא הגנטי לא שיתפתי שם, פשוט כי לא הייתי מסוגלת. מבחוץ נראה שהכל מושלם אצלי, אז אולי יש כמה בנות כמוני בקומונה שלך שפשוט בוחרות שלא לשתף את הקושי אלא רק את הטוב? כן, יש הרבה בנות תמימות וחמודות בהריון ראשון והשאלות בהתאם לפעמים, אבל זה מקסים בעיניי ואני אוהבת לייעץ להן מנסיוני וזורמת ופעילה שם.