מרגישה כמו שקרנית באובדן

מרגישה כמו שקרנית באובדן

פעם מזמן כשאיבדתי את ההריון שלי כתבה לי אם הבנות משהו, ואז גיליתי שהיא גם כאן, ורציתי למות. אני ממש זוכרת שכאב לי החזה פיזית כשקראתי שהיא בהריון ומעזה לכתוב לי ניחומים באובדן, איזו מין צביעות זו?! נמנעתי אז ממפגש הפורום והרגשתי מאד מרומה.

מוצאת את עצמי עכשיו בדיוק באותו המצב. פעילה מאד באובדן (לדעתי כבר לתמיד), ועכשיו עם ההריון מרגישה רמאית. תוהה אם אני צריכה לעדכן משהו - אבל חושבת שכקוראת הייתי זועמת על הודעה כזו.
עכשיו עניתי באריכות למרעישה על סוגי הקנאה ואני לא יודעת אם היא קוראת פה או לא (אני הקפדתי מאד לא להיכנס לפה אף פעם עד שהופיעו 2 פסים), אבל מרגישה תחושה לא 'נקיה', למרות שאני כותבת לה ממעמקי נשמתי.
לא שכחתי את האובדנים שלי, לא שכחתי איך מתאבלים וכמה זה כואב, אבל זה לא אותו דבר עם הריון ובלי.
דעתכן?
 
אין לך מה להרגיש רמאית

ההריון החדש לא ממזער את מימדי האובדנים ולא מבטל אותם. "הרווחת" את מקומך בפורום אובדן ביושר

אני אישית לא כעסתי על נשים שנכנסו להריון או ילדו ועדיין כתבו בפורום אובדן, להיפך - עודד אותי לראות נשים במצבי שנכנסו להריון ועודד אותי - עבאופן מוזר משהו - לדעת שהאובדן לא נמחק ולא נשכח (בניגוד למה שאמרו חברות שלא חוו אובדן וניסו לעודד ש"בעוד שנה כבר תהיי עם ילד ותשכחי שעברת הפלה) ושזה לגיטימי.

אגב, ככל שההריון התקדם פשוט נהיה לי קשה רגשית לקרוא שם, ועדיין.
 

רונית 294

New member
כולנו ככה...

אני גם רושמת שם אומנם הרבה פחות... אבל רשמתי אחרי האובדן, תוך כדי ההריון שאחרי האובדן, וגם כשהוא הסתיים בטוב המשכתי לכתוב שם. גם עכשיו כשאני בהריון שוב אני כותבת שם. אין שום קשר בין האובדן והתחושות לגביו לבין מה שקורה כאן בפורום הזה. וכן, זה שונה להיות שם כשאת בהריון.
 
אני לא רואה רמאות בעובדה שאנחנו שייכות ל"שתי העולמות"

הריון חדש לא מבטל אובדן וכאב של הריון אחר.
לצערי הרבה גם לא מבטיח הצלחת הריון הבא.
בעבר נאלצתי מספר פעמים להתנייד בין הפורומים, התרסקתי, קוויתי, קמתי, נפלתי, קמתי שוב... כולן קבלו אותי באהבה ובהבנה ולי באופן אישי זה מרגיש בסדר ומתאים.
אבל מה שנכון לגביי לאו דווקא מתאים לכל אחת.
את כותבת את מה שאת מרגישה מתוך מקום מבין ומזדהה, אין לך מה להרגיש רמאית. את עושה זאת מבחירתך ומתוך הבנה עמוקה של מצוקות אמתיות.
מאחלת לך להרגיש טוב עם עצמך
 

שירהד1

Member
מנהל
אממ...מנסה לחשוב יחד איתך-

אני מבינה אותך ואני יודעת על מה את מדברת.
אני כותבת לך לגבי עצמי- מה אני עשיתי- בפורום אובדן הריון ידעו על ההריון שלי בערך משבוע 10. האמת היא שכתבתי שם, כי היה לי דימום קל בניגוב, והייתי בטוחה שזה הסוף, וכתבתי פוסט שמתחיל במילים: "נראה לי שהפלה מספר 8 בדרך". אחרי הבדיקה שהראתה שהכל בסדר, חזרתי ועדכנתי, וקיבלתי תגובות תמיכה נרחבות ביותר.
עוד גילוי נאות הוא שמשום שהייתי פעילה שם מספר שנים, וחדשה בפורום הזה (של הריון אחרי אובדן), הרגשתי יותר שייכת לשם מאשר לפה. כלומר, גם פה כתבתי ועדכנתי בלי סוף וקיבלתי המון המון תמיכה, אבל גם שם. לאורך ההריון, המון בנות שאלו אותי שאלות לגבי מצבי ועניתי להן.
קיבלתי תמיכה נרחבת גם פה וגם שם.

אני חושבת שאם זו התחושה שאת מסתובבת איתה, את יכולה לחכות לשלב שאת רוצה (או לא לחכות- זה תלוי בך) ולכתוב משהו בפורום אובדן. כמובן לנסח בצורה שקולה ורגישה. אני סומכת עלייך.
אני תמיד בעד שקיפות מלאה, בכל דבר שאני עושה בחיים. זה הופך את הדברים לפחות מורכבים בעיניי ובטח ובטח לא כדאי להסתובב עם תחושות לא נעימות שכאלו כפי שאת מתארת.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

shira3121

New member
אני להבדיל ממך לא מרגישה שקרנית כי מבחינתי אני כל רגע חוזרת

לשם. וחוץ מזה את כותבת תשובות כל כך יפות וכל כך תורמות שחבל יהיה שי פספסו שם
 
קצת פוגע... לא שיקרתי

אני בעצמי עוד הייתי בתוך האובדן. וגם היום אני יכולה להכנס לשם ולהזדהות עם מה שנשים כותבות. אני לא נכנסת מטעמים אחרים. אישיים שלי. קשה לי מאוד להתמודד עם הסיפורים הכואבים.
אז חייתי את זה. וממש לא ראיתי בהריונצ'יק שלי כהבטחה למשהו.
אני מבינה אותך שאת בעצמך במצב ממש קשה עכשיו.
מצטערת אם פגעתי בך איכשהו. לא היתה לי כוונה כזאת
 
הבהרות, הסברים והתנצלות - פוסט לאם הבנות

אם הבנות היקרה,
אני אפתח בהתנצלות. סליחה! סליחה מעומק הלב. לא התכוונתי חלילה לפגוע בך. את היית מהראשונות שקידמו את פני בפורום כשהגעתי אליו אחרי האובדן הטרי, אבל היו עוד רבות שכתבו בו וגם הן היו בהריון (למשל אמא לשלושה נסיכים, למשל רונית, והיו עוד רבות שאיני זוכרת כרגע). הזליגה בין הפורומים טבעית, כמעט מתבקשת. ושמך היה הראשון שעלה בראשי בגלל שהיית דמות משמעותית כל כך עבורי בתקופה ההיא.
אני מתנצלת מאד.

לעניין עצמו - בשום מקום לא כתבתי, חלילה לי - שאת שקרנית.
כתבתי שאני מרגישה שקרנית. הרגשות שלי הם שלי בלבד, והם לא מחייבים אף אדם אחר בפלנטה הזו, גם אם (לכאורה) לשני בני האדם האלה יש מן המשותף - שתי נשים שחוו אובדן ונכנסו להריון חדש ופעילות במקביל בשני פורומים.
זה שיש לנו מן המשותף לא אומר שהרגשות שלנו זהים, וכמובן שלא התכוונתי לומר / לרמוז או לציין שאת שקרנית, רק שאני מרגישה שקרנית.
עבורי הכפילות מאד מסובכת, אבל התסביכים שלי לא מחייבים אותך.בכלל.

לגבי התחושה עצמה - קנאה צורבת ויוקדת עד כדי רצון להתרחק ככל הניתן ממושא הקנאה - אני בטוחה שאת מבינה. אחרי האובדן כמובן שהבטנים היו בכל מקום, כ-ו-ל-ן נכנסו להריון נוסף, חברים, מכרים, עמיתים לעבודה, הורים של ילדים מהגנים ועוד ועוד ועוד. ואני השתדלתי ככל יכולתי להסב את המבט כי כאב לי לראות.
אז כשגיליתי שנשים שכותבות לי באובדן בעצמן מצויות בהריון - כאב לי גם, בדיוק כמו בעולם האמיתי, יש כאב גם בעולם הוירטואלי. מאז בכל שנותי באובדן, גם בשנים הארוכות שעברו בין האובדן להריון הנוכחי שלי - הקפדתי מאד לא להיכנס לכאן ולגלות מי בהריון ומי לא.
אני מקווה שאת יכולה להבין את הרגש שלי ואולי אפילו להזדהות איתו.

לגבי הכפילות - לי היא מאד כואבת כי פורום הבית שלי הוא אובדן. אני מנהלת בתפוז את פורום הורים לפעוטות, וגם הוא בית שלי, אבל ה-בית שלי באובדן. אחרי מחלה קשה של אמא, מחלה קשה של אבא ומחלה שלי - שחלקן ארכו שנים בודדות וחלקן נמשכות עשורים - הבנתי בגיל צעיר מאד כמה החיים שבירים, נפיצים ולא בטוחים. ולמרות שבסה"כ אני אדם מאד שמח, מתחת לפני השטח רוחשת ידיעת הסוף, האובדן, הכאב והאבל, והיא כבר דרך חיים עבורי, לא תקופה חולפת.
מהבחינה הזו קיימת אפשרות שאני שונה מחלק מהנשים, שמתאבלות, קמות והולכות הלאה (לא את, נשים כלשהן) ולא חוזרות לאובדן, אני מחוברת אליו ממעמקי נפשי בגלל נסיבות חיי.

ובהיאמר כל זאת - אני מתנצלת מאד שפגעתי בך, כי לא זו היתה כוונתי, ואני מצטערת שבכלל הזכרתי את שמך, כי לא היית היחידה. הייתי צריכה לכתוב באופן כללי, שגיליתי שאשה כלשהי שכתבה לי באובדן נמצאת בהריון וזה הכאיב לי.
אנא סלחי לי.
 
הי

תודה על כך שאת מבינה שהיה פה מקום להבהרה.
אני דווקא מוצאת שהבנתי אותך. יש פה מורכבות.
אני מבינה את זה.
אני מבינה את הקנאה. למרות שמודה, אני לא קנאית בטירוף. כאב לי לראות חברות שהיינו באותו אזור של תלמ תופחות והולכות. אבל מרוב אהבה שמחתי בשבילן. אבל אצלי הן היו אמיתיות וחברות. ובואי נודה, נכנסתי להריון די מהר. וקיבלתי המוני תמיכה דווקא מהן.
בכל אופן, אני מבינה את המצב הנפשי שלך. אני בעצמי הורמונלית להחליא. פרומו של בייבי בום מעלה בי דמעות. וזה משמח אותי כי בהריון הקודם בכיתי מדברים אחרים.
אני באופן אישי מאוד משתדלת לא לכתוב פה על עצמי. כי אני לא במקום נפשי של הריון אחרי אובדן. המון הדחקה אומנם. אבל אני פשוט לא שם.
בכל מקרה, אין צורך להעלות ניק ניימים של נשים ספציפיות. מצטערת שפגעתי בך, אני לא חושבת שאדם שיצא מצרה לא יכול לעזור לאדם בצרה. בייחוד אם הוא מבין לנפשו.
בזכות הדיון פה זלגתי לפורום האובדן והגבתי למישהי וזה ממש שימח אותה. אז וואלה, הכל משמים.
רק שימי לב, כולנו פה בהריון או מיד אחרי. אני לא באה להטיף, רק לעורר מודעות. הנפש של כולנו פצועה. אני אישית גם עמוסה בעבודה וגם הסתבכתי עם אלף התנדבויות....
נכנסתי לפה בגלל שרונית ביקשה ממני להגיב לפוסט שלה.
קיצר. שיהיה לך המשך הריון הכי הכי בורינג וקל
&nbsp
 
הלכת רחוק......... לא מוותרים עליך!!

התרגשתי לקרוא שהעובר עם דופק, שימשיך הלאה בטוב.

אני לצערי עדיין רק בפורום אובדן.... הווסת הגיעה ביום 57 למחזור :( (ולא, זאת לא הפלה. היה ביוץ שבועיים קודם לפי אולטרסאונד ובדיקות דם...) אבל לא חושבת שכשאהיה בהריון לא אוכל לכתוב שם. זה כבר מושרש בגנים שלי.
נראה לך מסכימים לוותר עליך שם?
אין מצב!!!!
אנחנו צריכות אותך שם!!
 

שירהד1

Member
מנהל
בנות יקרות-

צריך אומץ כדי לבקש סליחה, וצריך אומץ כדי לקבל את הסליחה.
אז אני שמחה על הסולחה, ושוב- יש לנו הוכחה שתקשורת יכולה לסייע בפתרון בעיות.


שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
למעלה