לא יודעת אם שייכת לכאן

ענבל מ

New member
לא יודעת אם שייכת לכאן

שבוע 23, הריון ראשון, תאומות אחרי IVF.
כבר עשיתי ניפט ושקיפות וסקירה מוקדמת ומי שפיר, והכל היה תקין. אמנם לעוברית אחת היתה חסרה כליה, אבל חזרו על זה שזה ממצא בודד וכל התוצאות היו תקינות.

אתמול בבדיקה שגרתית ראו רק דופק אחד ב- US.
לא מפסיקים לבכות מאז. אמנם נשארה עוד אחת, גדלה בסדר, יש לה דופק, זזה יפה (בלילה הרגשנו שנינו בעיטות מאד ברורות) וההריון בסך הכל תקין, אבל זה כנראה האובדן הכי גדול שאי פעם חוויתי. האיש ואני משכנעים את עצמנו שלא יכולנו לעשות שום דבר, שזה לא תלוי בנו, שלא התרשלנו בדרך להיות הורים טובים, שהיא פשוט לא היתה בסדר ולכן נלקחה מאיתנו. אבל בתוך תוכנו כל אחד מאיתנו אוכל את עצמו מבפנים.

איך נפרדים ממישהי שלא הכרתי? איך ממשיכים הלאה כשהיא עדיין בתוכי (קטנה מאד, אמרו שתקטן עם התקדמות ההריון ובטח יצאו שאריות בלידה)?
איך ממשיכים מכאן? זה נהיה קל יותר באיזשהו שלב? הבוקר קמתי וחשבתי איך לספר לסבתא שלי בטלפון ובכיתי רבע שעה רצוף...
 

שיר2016

New member
מתוקה, עצוב כול כך...

אין לי מילים לנחם..
אני איבדתי הריון תאומות בשבוע 18...
אני יודעת שזה לא מנחם אבל תדעי שיש חיים אחר כך..
יש עוד נס בבטן.. לוחמת קטנה חזקה, זה לא משנה את האבל, אבל זה שם...
תתאבלי על שאבד, תשמרי על הקיים..
עצוב.. מחבקת אותך
 
עצוב נורא

ודאי שאת שייכת לכאן.
אחרי דרך קשה זכיתם בנס כפול ופתאום הכל השתבש ואבדתם עוברית אחת, שתמיד תהיה קיימת בלבבות שלכם. נשמע מורכב ביותר, מצד אחד שמחה, תקוה ואושר שהלוואי ויהיו מנת חלקכם בסוף האביב. מצד השני האבל על התאומה שאיננה.

&nbsp
 
ענבל היקרה

אני חושבת שאת שייכת לכאן ולפורום אובדן הריון בעת ובעונה אחת. מצד אחד שמחה גדולה על העוברית החיה ובועטת. מצד שני כאב עצום על זו שפרשה. היא היתה נפרדת מאחותה התאומה ויש מקום לאבל עליה אפילו שההריון נמשך.
הסיטואציה הכפולה הזו מקשה הן על השמחה (כי יש המון עצב) וגם על העצב (כי רגע, את עדיין בהריון, למה שתהיי כל כך עצובה).
באובדן תוכלי לקבל מרחב מלא לאבל הכה-מוצדק ואמיתי שאת חשה. באמת איבדת אחת. ההריון הקיים אינו פיצוי על האובדן. ובעוד שזו לא אשמתך וכמובן שלא עשית שום דבר שגרם לדופק שלה לנדום, כל קשת הרגשות לגיטימית. אני מזמינה אותך לבוא ולשתף אותנו שם.
 
אוי יקרה כ"כ עצוב

וכל כך מבלבל, מותר וצריך להתאבל על מי שאבד ולנסות לשמוח במה שיש.
שולחת חיבוקים
ומאחלת לך המשך הריון תקין ושלם.
באובדן שלי אני עידכנתי את המשפחה הגרעינית אמא/אחות והן סיפרו לכולם
גם בעבודה סיפרתי למנהלת וביקשתי שתעביר את המסר הלאה, זה מה שהיה נכון לנו
 

ענבל מ

New member
תודה לכן

זה היה פשוט הלם מוחלט עבורנו, אבל מנסים לא לשקוע יותר ולהמשיך הלאה.
&nbsp
תודה על מה שכתבתן, אני נושאת עימי את המילים שלכן כל הזמן.
&nbsp
&nbsp
 

שירהד1

Member
מנהל
בטח ששייכת


נשמע שעשיתם את הכי טוב עבור התאומות שברחמך. מה שקרה אכן לא היה תלוי בך ולא בבן זוגך. לא כתבת זאת במפורש, אך אני נוטה לחשוב שהעוברית שאיבדת היא זו שהיתה חסרה לה כליה. אם אני צודקת בחשיבה, אני מסיקה שמשהו בהתפתחות שלה לא היה תקין ואי אפשר היה שהיא תמשיך לגדול. הטבע לא אפשר זאת יותר. זה לא קשור בכלל אלייך ואל בן זוגך.
את יכולה להסביר למה כל אחד מאיתכם אוכל את עצמו מבפנים? למה ההלקאה העצמית הזו? שכן באמת שזו לא היתה אשמת אף אחד.

לגבי הנושא הרגשי- את חווה כעת שני קצוות של רגשות- מצד אחד- שימחה על העוברית שממשיכה להתפתח ומביאה עימה את התקווה והאופטימיות, ומצד שני- אבל ועצב גדולים על העוברית שאיבדתם. קשה מאוד להכיל בו בזמן את שני קצוות הרגשות הללו. באמת שקשה.
אני ממליצה על איזשהו תהליך רגשי טיפולי כדי לסייע לך ולכם לעבור את ההריון הזה בשלום בהיבט הרגשי, ולהגיע ללידה חזקים, כאשר הרגשות, על כל המגוון שלהם, יותר מעובדים.
בינתיים, הכל לגיטימי- את מרגישה צורך לבכות?- תבכי. את מרגישה צורך לדבר?- תדברי. את מרגישה שאת רוצה יותר להיות לבד עם עצמך?- תהיי לבד עם עצמך.
הכל מתקבל, הכל מובן.

אנחנו פה, כמובן, רוצות להמשיך וללוות אותך לאורך ההריון המורכב הזה.

אני חושבת איזה חיבוקים לשלוח, אז אשלח את שני הסוגים-
אחד של נחמה והשתתפות בצערך
והשני- של שמחה ותקווה
.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

shira3121

New member
כל כך עצוב לקרוא

הראש מבין שלא יכולתם לעשות כלום אבל לנפש קשה להפנים. שולחת המון חיבוקים
 

ענבל מ

New member
כמה מחזקות המילים שלכן, תודה לכן

לא האמנתי שהתגובות מהסביבה יהיו מנחמות ומחזקות כל כך. גם מצדכן וגם מצד אנשים שידעו על התאומות ומעודכנים באובדן.
&nbsp
שירה, את צודקת. לעוברית שליבה הפסיק לפעום היתה חסרה כליה, ועל אף שכל הבדיקות היו תקינות, אני נוטה לחשוב שמשהו באמת היה לא בסדר והיא ידעה לא לגדול יותר. לא נעים לי להודות, אבל מנחם אותי לדעת שלא אביא לעולם ילדה סובלת.
&nbsp
אני חושבת שאני מתחילה להתרגל לזה, כבר לא בוכה כשמספרת למי שידע שהיו תאומות ועכשיו צריך לספר שכבר לא. מצד שני, כשמישהי שלא ידעה שאני הרה בירכה אותי ושאלה אם יודעים מה המין, הססתי ממש לפני שעניתי ואז נצבט לי הלב.
&nbsp
בכל יום יש שיפור, גם זה איכשהו מעודד מעט.
תודה לכן שוב מעומק ליבי, התמיכה שלכן כל כך לא טריוויאלית עבורי.
 

שירהד1

Member
מנהל
אני שמחה על השיפור-

והייתי רוצה עבורך שבמהלך הזמן גם תרגישי נוח להודות שמנחם אותך שלא הבאת לעולם ילדה סובלת. אין שום טעם בסבל שכזה- לא לילד ולא למשפחה.
שמחה לשמוע שאת מקבלת תגובות אמפטיות מהסביבה.
גם אם תגענה נפילות במצב הרוח- נא לא להילחץ מכך. זה טבעי. ובכלל- כשמדובר ברגשות- הכל טבעי והכל נורמאלי.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 
הי ענבל

חיבוק גדול וענק ואוהב

גם אני חוויתי הריון שהתחיל עם שניים והסתיים עם אחד.
במקרה שלי אחד העוברים אובחן כחולה והיינו צרכים לעבור בשבוע 22 פרוצדורה של הפסקת חייו.
מכירה את הנושא מקרוב.
אם תרצי אני פה בשבילך ואשמח לשוחח איתך בפרטי.
שוב חיבוק ענק!!
 

ענבל מ

New member
תודה רבה לך


נראה לי שאני בשלב ההדחקה, כמו פועלת על אוטומט כרגע...
שומרת לי את הזכות להציק לך בהמשך.
 
למעלה