שבוע 30+ והלחץ מתחיל להשפיע עלי

[הקשת שלי]

שבוע 30+ והלחץ מתחיל להשפיע עלי

אני בוכה מכל דבר,
חושבת על התינוקת שאיבדתי מתגעגעת ובוכה כל הזמן מדמיינת מה היא הייתה עושה עכשיו...
אני מתלבטת אם להתחיל להתארגן לראת הלידה המתקרבת, אבל מפחדת כי פעם האחרונה הכל נשאר ללא שימוש סגור בחדר.
בלחץ מהאשפוז לפני הלידה- ושוב התלבטות איפה ללדת הפעם
היא עדין לא התהפכה-מדאיג, זזה בבטן יותר מידי-מדאיג, לא זזה -מדאיג
כל דבר מלחיץ אותי ונדמה שלא אהיה רגועה עד שאזכה לראות אותה חיה ונושמת
אני מלאת חששות ופחדים אני רק רוצה להיות כבר אחרי בידיים מלאות.

אז איך עוברים את התקופה הזו??

 

[ספרקית]

איך עוברים את התקופה הזו?

התשובה הקבועה שלי היא "לאט ובזהירות"
וקצת יותר בהרחבה....לאט לאט.... נסי להתעלם מ"התקופה הזו". כי כשאת חושבת על תקופה של כעשרה שבועות, ההתמודדות הזו מתחילה להרגיש כמו משימה בלתי אפשרית. אז נסי לקחת נשימה עמוקה ולעבור את היום. רק את היום. ומחר תתמקדי במחר וכו' one day at a time
נשמע אולי טיפשי אבל לפעמים זה עוזר.

תחזיקי מעמד

. הלחץ שלך כל כך הגיוני, טבעי ומובן.

 

[רונית 294]

ההרגשה היא שככל שההריון

מתקדם יותר יש יותר מה לאבד ולכן דווקא השבועות האחרונים קשים. צריך לזכור שרוב ההריונות (בוודאי בשבוע הזה) מסתיים בטוב ובידיים מלאות ובריאות ובאמת לקחת יום אחרי יום ולהשתדל להיות עסוקה. בהריון הקודם שלי (אחרי האובדן) הייתי מאוד פנויה בעבודה ומאוד חרדה. בהריון הנוכחי אני מאוד עסוקה בעבודה והזמן טס. יש עדיין חרדות ולחץ. אבל פחות.

 

[ביחד ננצח1]

הנושא מורכב, זיכרונות העבר לא מרפים...

היי
הנה, כבר הגעת לשבוע 30!
אני בשבוע 26, מעכשיו גם אם נלד לפני הזמן סיכויי ההשרדות גבוהים ולרוב ללא השלכות.
כל כך מבינה לליבך.
נסי לנוח ולעשות מה שאת אוהבת, להיות עסוקה והזמן עובר... יום יום, שעה שעה, מבדיקה לבדיקה.
המשך הריון קל ותקין

 

[שירהד1]

ראשית, הנה עבר לו עוד שבוע

ושנית- אני מצטרפת לכל מה שכתבו לך. החרדה מובנת מאוד. יש כאלו שאצלן זה טיפה יותר נשלט, ויש כאלו (כמוני) שהחרדה יצאה מכלל שליטה, ולכן גם נעזרתי בהריון עם מעיין בטיפול תרופתי.
יחד עם כל הטיפול שקיבלתי (תרופתי ותמיכתי רגשי), הייתי בחרדה עד הרגע שבו היא הגיחה לעולם.
כלומר, מה שאני רוצה לומר זה שאת בחברה טובה, ושכולנו מבינות אותך ומקוות עבורך.
אני מקווה שאת עמוסה ועסוקה בכל מיני דברים חשובים ומשמעותיים שממלאים את זמנך. אחרת- באמת אפשר להשתגע...

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[הקשת שלי]

תודה לכן

נחמד להרגיש נורמאלית, במציאות המאוד לא נורמאלית שבה אני חיה,
מה שהכי קשה לי זה שאיבדתי את התינוקת בשבוע 40 בתל"מ, כל שאין לי שלב בהריון הנוכחי אותו אני צריכה לעבור כדי להירגע. חוץ מתינוקת חיה ובוכה בחדר לידה.
למזלי אני עובדת בעבודה תובענית כך שרוב שעות היום אני עסוקה, המחשבות מגיעות אלי כשיש לי שקט בבטן ליותר מידי זמן
מוניטור אני עושה רק בבית ולא בעבודה.
מתחילה כבר לספור את השבועות לסוף
החלטתי להתכונן ולהכין כמו בכל הריון
אני אזמן אותה לבוא אלינו והיא תגיע, היא חייבת להגיע כי כולנו מצפים לה אני והבעל והבנות הגדולות והמשפחה והחברים מסביב.

 

[שירהד1]

מרגש מאוד לקרוא אותך-

אני מעיזה להציע לא להגיע לשבוע 40. אפשר ליילד כבר משבוע 37.
אני לא יודעת אם אתם יודעים מה היתה סיבת המוות בהריון הקודם, אבל גם אם רפואית הכל בסדר בהריון הזה, הרי שנפשית זה נורא נורא קשה, ואפשר לבקש לילד קצת לפני.
יש רופאים שלא אוהבים ליילד לפני שבוע 39-40, אבל יש כאלו שבהחלט מראים יותר יצירתיות וגמישות מחשבתית.
יכולה לומר לך שהרופאה שלי בעצמה היציעה ליילד את מעיין (קיסרי שלישי) בשבוע 37. היתה גם סיבה רפואית (החל משבוע 25 ראו שדופן הרחם באיזור הצלקת הפנימית מאוד דקה, וכל הזמן הייתי במעקבים סביב זה), וגם סיבה נפשית- אי אפשר היה יותר למשוך אותי. הייתי כבר מוטרפת.
שוב- הגישה שלי היא מסויימת. יש כאלו שהן בגישה אחרת- הטבעית. לתת לטבע לעשות את שלו. לאפשר לעובר להגיע למצב של לידה באופן טבעי. מודה שאני בגישה אחרת. מרגע שהעובר אינו נחשב פג (שבוע 37)- יאללה- החוצה.
בכל מקרה, ממליצה להתייעץ עם הרופאים לגבי שבוע הלידה.

כתבת שאת עושה מוניטור בבית. מה זה אומר? יש לך מכשיר? היכן קנית ומה העלות? והאם השימוש קל? והכי חשוב- האם זה מסייע לרגיעה מסויימת?

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 

[הקשת שלי]

הרופאים ממליצים על אשפוז בשבוע 38

וליילד בשבוע 39, אני מתכננת לדרוש זירוז בשבוע 38
ב"ה הבנות נולדות אצלי גדולות (כולן מעל 3.600) כך שהיא בהחלט יכולה לצאת גם בשבוע 37.
קניתי מוניטור ביתי באיביי ואני בודקת דופק כבר משבוע 11-12
עלות של 160 ש"ח בערך וקל לתפעול
מאוד מרגיע, כשהיא לא זזה אני עושה מוניטור וגם בהתחלה שלא מרגישים בעיטות
משתדלת לא להתמכר אבל ברגע שיש חשש קל אני מחפשת את הדופק
היא ילדה טובה איך שאני שוכבת עם המוניטור היא מתחילה לבעוט

ומשהו קטן שאותי הצחיק מאוד- הקטנה ראתה את בעלי עושה לי מוניטור בפעם הראשונה רצה מהר לקרוא לאחותה הגדולה "תראי אבא בודק את אמא, אבא כמו רופא וטרינר"
אני בהריון כבר שנתיים כמו פילה- חכמה הילדה

 

[nn0aa]

זה כל כך מובן..

אני ארבעה חודשים אחרי סוף טוב להריון. ויש לי הרבה קשיים קוגניטיביים - אני מאוד מבולבלת ושוכחת המון, ויש איזה אי שקט פנימי, למרות כל השקט שנכנס כשליבי יצא מהבטן
גם אני אבדתי ילד בסוף הריון.. והיה לי 'הריון פילה' ארוך ארוך.. אני יכולה להגיד לך שבדיאבד, אין הרבה דברים שאני יכולה להיות גאה בהם כמו בזה. להיות מסוגלת להתמודד עם החרדה הזאת.. תשעה חודשים
אני מרגישה שהנפש שלי עדיין משתקמת מהמאמץ הזה. זה נורא קשה. לפעמים במהלך היום אני מנסה להזכר בהריון שכמו נעלם עם הלידה - הוא כמו טראומה בשבילי אני לא זוכרת איך היה. אני מנסה להיזכר וולא מאמינה איך שרדתי. אני כן זוכרת שגם לי בסביבות שבוע 30 היה קשה במיוחד. את בחלק האחרון של המרתון הזה.. יום אחרי יום.. מחזקת את ידייך במסע הקשה הזה..