באופן מפתיע או לא מפתיע צלחנו את בדיקת הדופק הראשונה

[shira3121]

באופן מפתיע או לא מפתיע צלחנו את בדיקת הדופק הראשונה

אחרי המתנה מורטת עצבים בקופת חולים שנבעה מבעיה במחשבים. הייתי בטוחה שאלו תאומים כי תופעות ההירון היו קשות מאי פעם והבטן שלי ענקית יחסית לשבוע 8 אבל כנראה שזה פשוט שעם הגיל המתקדם זה נהיה יותר ויותר קשה והבטן סתם גדלה לה. למרות זאת המרירות לא עברה ואני עדיין שונאת את האמהות בגן של הילד שהתינוקות שלהן נולדו בזמן שהיה קרוב לתינוק שהיה אמור להיות לי רק שאני מקבלת פחות ופחות לגיטימציה לזה .

 

[מרעישה בשקט]

בשעה טובה. שימשיך רגוע

 

[shira3121]

תודה

 

[כבשה0פועה]

חדשות טובות (ועוד)

ראשית - מברכת אותך על הבשורות הטובות. צעד נוסף בדרך
יש לך את כל הלגיטימציה בעולם לשנוא את האמהות שילדו קרוב לתל"מ של ההריון שלא הצליח. כך הרגשתי גם אני כלפי רב הנשים שילדו במהלך 2015 (במהלכה היו לי שני תל"מים של הריונות שלא התפתחו). החדשות הטובות הן, שכעת (אחרי שילדתי) הן כמעט חסרות משמעות. (מודה שמתעצבנת מול נשים שנראה על פניו שכל הילודה עברה עליהם בקלות - למרות שגם לחלקן יש עבר).
בקיצור: שתעברי משוכה נוספת ועוד אחת ועוד אחת, עד לסוף הטוב ולהתחלה הטובה

 

[shira3121]

מעודד לדעת שאחרי שילדת זה נהיה חסר משמעות

כי קיים בי הפחד שאשאר ככה לתמיד

 

[שירהד1]

יופי! בשורות טובות!

הצחקת אותי בעניין הגיל המתקדם. את לא בת 33? (או שאולי הגיל לא מעודכן אצלך בכרטיס...).
גיל 33 זה לא גיל מתקדם, לפחות בעיניי.

אני מודה שאני פחות מתחברת למילה ולרגש של "שנאה", אבל אם זה מה שאת מרגישה, אז זה מה שאת מרגישה. אצלי המילה והרגש שכיכבו בזמנו היו "קינאה". בואי נגיד שיכולתי לכתוב את ההגדרה המילונית למילה הזו ולכתוב ספר שלם בנושא.

מאחלת לך המשך בשורות טובות!
שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[shira3121]

אני אכן בת 33

אבל אין לי הסבר אחר ללמה תופעות ההריון הזה הרבה יותר קשות לי מזה שהיה בגיל 32 ואלו של ההריון של גיל 32 הרבה יותר קשות לי מההריון הראשון בגיל 29. גם אם אובייקטיבית אני לא מאוד מבוגר יחסית ללפני 4 שנים ושנה הגיל התקדם .
וכן אני שונאת אותן כי הן מביאות את התינוקות שלהן למסיבת הסיום ולפעילויות בגן ונראות שמחות ומרוצות מעצמן ולילדים שלהן יש אחים קטנים בעוד שהבן שלי שוב מקבל אמא שבקושי מזיזה את עצמה ושבכלל לא ברור מה יצא מזה ועוד כמה פעמים הוא יפגע מהמצב עד שיהיה לו אח.

 

[אם הבנות2]

בחיים אל תקנאי באף אחת

החיים לימדו אותי שכל אחד ואחת שמים מסיכות. מכסים על מה שכואב להם.
לאף אחד אין חיים מושלמים. לכל אחת יש תיק בילודה או בזוגיות...
למדתי את זה מהקומונה שאני נמצאת בה...
עכשיו זה רגש הכי טבעי וגם אני הייתי ככה. אישית זה עבר לי. כי התינוק כבר בן 7 חודשים ואני רחוקה מהתחושה הזאת של רצון בתינוק. יעבור לך מבטיחה.
והעיקר שהכל יהיה בבריאות ובהצלחה

 

[שירהד1]

את בקושי מזיזה את עצמך כי את לא מרגישה טוב?

או בגלל דברים אחרים? וגם עוד שאלה- כתבת שעוד לא ידוע כמה פעמים הבן שלך ייפגע מהמצב עד שיהיה לו אח. באיזה מובן הוא נפגע? האם הוא מאוד מבקש אח/ות? האם מודע לדברים שהתרחשו? (מקווה מאוד שלא...).

בכל אופן- בזמנו, אמרתי לעצמי שאעשה את המקסימום כדי שהילדים יזכו באמא מתפקדת ושמחה. הם לא אשמים במה שעבר עליי, ולא רציתי לפספס אותם במובן של לשמוח איתם ולהיות מאושרת איתם.
את הבכי והתסכול השארתי לזמנים שהם ישנו או לא היו בבית.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[shira3121]

אני מרגישה על הפנים אז בגלל זה בקושי זזה

והבן שלי נפגע מהמצב כי במקום שאמא שלו תרוץ ותשחק איתו תופסת ותטפס איתו לכל מקום הוא מקבל אמא שרק רוצה לשבת. חוץ מזה כשאני בהריון או מפילה אני גם פחות סבלנית כלפיו אז אלו שני הדברים שהוא נפגע מהם. בכי הוא לא ראה מאז שבהתחלה אמר שהוא לא רוצה שאבכה. הוא ידע בזמנו שהיה לי תינוק בבטן ושהתינוק בגן עדן של תינוקות. והוא כל הזמן אומר שכשהבטן שלי תהיה גדולה יהיה שם תינוק ושהוא רוצה שיהיה לנו תינוק בן ושיהיה לתינוק מוצץ ושהוא ישחק עם התינוק. הפעם לא מתכוונת לספר לו ואם יגיד כמו פעם קודמת שיש תינוק בבטן אני אכחיש בכל תוקף עד כמה שרק אצליח.

 

[שירהד1]

קודם כל, אני מקווה שתרגישי יותר טוב

בהמשך ההריון.
חוסר הסבלנות הוא דבר מוכר וידוע, וצריך כן לנסות למזער את הנזקים, ויחד עם זאת, לגלות הבנה גם כלפי עצמך בהתחשב במצב המורכב.

אגב, אני לא בהריון, ולא מסוגלת בחום הזה לא לרוץ אחרי אף אחד ולא לטפס לשום כלום. אז באמת שאת יכולה להרגיש בנוח


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[כבשה0פועה]

רוצה לעודד גם בזה

גם אני בהריונות הייתי מותשת פיזית ורצוצה, ובהריון האחרון גם מתוחה מאוד וחוששת באופן טבעי שמשהו ישתבש (אחרי שתי הפלות). רוצה לעודד, שברגע שהגוף השתקם מהלידה, איכשהו נכנסו לשגרה טובה ובסופו של דבר, במבט כולל לחיים - את מנסה (ואמן שתצליחי כעת) לתת לבן שלך את המתנה הטובה ביותר לחיים שלו - אח או אחות.
זה בסדר שתכחישי עד שתרגישי מוכנה לחלוק עם הילד. זה בסדר שאת פחות סבלנית (וכמו ששירה כתבה - נסי למזער נזקים, למשל אם את יכולה להעזר במשפחה המורחבת, להזמין קניות באינטרנט, עוזרת, אוכל מוכן או כל דבר שיוריד ממך עומס ויפנה מעט לטובתך וגם לטובת הבן שלך).

 

[כבשה0פועה]

לגבי התופעות

כל הריון שונה ממשנהו גם בתופעות הלוואי. לא רק העונות ומזג האוויר משפיעים, אלא שאותה אשה עצמה עלולה 'לזכות' בצרבת בהריון אחד ובבחילות בהריון אחר וכו'.
לא חושבת שהתופעות קשות בגלל הגיל, חושבת שזה גם ענין של מזל ספיציפי (נדמה לי שאצלי פיזית ההריון השני היה יותר קל מהראשון), ובעיקר העייפות שמחמירה את המצב כאשר יש ילד בבית ואין לך באמת את האפשרות לפרוש ולנוח (אלא להתמודד עם הצרכים שלו). שלא לדבר על כך שהפעם נלווה להריון גם המתח בעקבות האבדן שעברת.

 

[ספרקית]

אני שמחה לקרוא על הבדיקה התקינה

מאחלת לך שהבדיקות ימשיכו להפתיע לטובה עד הסיום המאושר של ההריון הזה.
למה יש לך פחות לגיטימציה לשנוא? בגלל ההריון החדש? איך זה קשור בדיוק?!?
אני חושבת שיש לנו לגיטימציה להרגיש כל מה שאנחנו מרגישות. עצם זה שאת בהריון לא מורידה מהלגיטימציה שלך לחוש כל רגש שהוא. גם רגשות של שנאה.

 

[shira3121]

לא יודעת אם זה בגלל שאני בהריון או שכבר

עברו כמעט 8 חודשים או כי לאנשים קשה עם רגשות כמו שנאה כלפי נשים שלא עשו לי שום דבר רע מלבד להצליח במה שאני נכשלתי בו

 

[איןאריותכאלה]

לגיטימציה

שירה יקרה,
אין אף אחד חיצוני לך שיכול להחליט עבורך מתי הכל כבר 'בסדר'
ודי, נגמר, אסור יותר לקנא בכל מי שהילודה הלכה לה חלק / יש לה ילד בגיל של בנך + 1 / סתם לא חוותה אובדן

אחרי שביססנו את העובדה שאין אדם חיצוני שכזה
כנראה שחוסר הלגיטימציה שאת חשה הוא פנימי

המאבק בין האבל והאובדן לכוחות החיים והשמחה (שנובטים ברחמך כעת) מוכר וידוע, ולפעמים קשה יותר מהאובדן עצמו.
כי בשלבים ראשונים של אובדן, עם כל התערערות העולם והכאב הנורא - את רק מתאבלת.
עכשיו - וכמובן גם בהמשך עם התקדמות ההריון - הנפש שלך צריכה ללמוד לעשות משהו יותר מורכב - סינתיזה של רגשות. הצד השמח רוצה להיות רק שמח. העצוב רוצה לבכות, לכעוס, לקנא, למחוק את הנשים ה'מצליחות' בילודה, והם בריב מתמשך מקשה ביניהם. ועתידים למשוך אותך אל שני הכיוונים המנוגדים גם בהמשך.
את תמצאי את הדרך שלך להשכין שלום ביניהם, לחיות גם את השמחה על החדש הנובט, וגם את האבל על מה שהיה ואינו עוד. הם לא סותרים, הם שונים.