זהו, אני אמא לשלושה.

זהו, אני אמא לשלושה.

ילדתי ביום שלישי לפנות עלות השחר, לקראת הזריחה של היום הארוך ביותר בשנה. הפרטים הטכניים הם שלהפתעתי, בלידה הזאת ירדו לי המים, חיכיתי כמה שעות בבית שיתחילו צירים אבל אחרי כמה שעות נגמר לי האומץ ונסענו לביה״ח. שם, בגלל שהעובר קצת ריחף התעקשו שאשכב כל הזמן, בלי לקום בכלל. מאד שונה מהלידות הקודמות בהן באתי, לחצתי, ילדתי. למרות השכיבה לשמחתי התחילו צירים אבל לא רציתי לעכב את הלידה ולכן המתנתי עם האפידורל. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שהגוף שלי באמת יולד מהר, והמעבר מפתיחה של 4 לפתיחה מלאה וצירי לחץ נמשך רק רבע שעה עם צירים שהרגישו בדיוק כמו צירים שמזיזים מהר עניינים אם אתן מבינות את הכוונה. שלב הלחיצות נמשך דקות בודדות שהרגישו כמו נצח בגיהינום. ואז הניחו לי תינוק על הבטן.
בני השלישי.
שהגיע בתום הריון שצמח מתוך אובדן נוראי, הריון שבעצמו עורר אצלי כ״כ הרבה שדים וצער שהעברתי את רובו מתפקדת אבל בדיכאון.

אני אמא לשלושה עכשיו אבל בבית יש עכשיו רק שני בנים. ביתנו הקטנה, (האמצעית?) נפטרה לפני שנה וחצי מסרטן. כבר כתבתי בעבר בפורום השכן שגם תינוקות שנולדים בריאים , במועד, בלידה תקינה יכולים למות מסרטן בכיתה ב'...
ניסינו להיכנס להריון מיד כשאמרו לנו שהיא חולה. בלי להקדיש לעניין הרבה מחשבה, תגובה רפלקסיבית.הריתי מיד ואחד הלילות חלמתי עליה מחזיקה אח קטן, תינוק זערורי ומקומט. בשבוע 14 בסקירה ראינו שאין דופק ולמחרת התחילה הפלה. כוס היסורים כבר הייתה כ״כ גדושה שההפלה הזאת ממש לא שינתה כלום, עוד שורה בתוך הסיוט שהיינו בו. חודש וחצי אח״כ היא נפטרה.
אני מתמקדת בעניינים המיילדותיים כי זאת מהות הפורום אז לא ארחיב על מה המשמעות של לאבד ילד. רק אומר שבנוסף לכל הכאב על ילד אהוב אחד התהליכים הבילוי צפויים הוא גם לאבד את עצמך, את הזהות ההורית, העתיד שדמיינת וכו׳.
בדיוק שנה אחרי ההפלה הראשונה, הפלה שניה. שוב לכאורה לא ביג דיל כי העובר לא היה תקין מהרגע הראשון והדופק נעלם בשבוע תשע והכל הסתיים עם ציטוטק. בכל זאת הרי הביציות שלי זקנות.
חודש וקצת אחרי, אזכרה ראשונה. יום קודם בבדיקה הביתית אני רואה שאני בהריון. ומחליטה שזאת מתנה קטנה ממנה, כדי שלא אהיה לבד באזכרה. לא משנה איך הוא יסתיים , לפחות באזכרה יהיו גם מחשבות על העתיד.
אבל הוא לא הסתיים בטרם עת והבדיקות היו תקינות ובכ״ז זה היה הריון קשה מאד. הדחקתי אותו לחלוטין, לא רציתי אותו, רציתי בת ולא בן,רציתי למות. להפסיק להיות כדי להפסיק לכאוב.
נמענו מטיפול תרופתי בגלל ההריון אבל בשלב הזה כבר לא הייתה ברירה וממש בחודש האחרון התחלתי , מה שמאד עזר להגיע ללידה במצב יותר מאוזן. משום מה גם מאד עזר המשפט של הפסיכולוגית שאמרה שמותר לי להמשיך ולהרגיש את האכזבה וגם לקבל את ההריון כי הצורך להיות מאושרת בחלקי עורר בי כעס נוראי. מאד רציתי בת.
בגלל כל הקשיים לא הכנו כמעט כלום לקראת התינוק וממש בשבועיים האחרונים בעלי נכנס לפעולה והחברים ומשפחה התגייסו להעביר לנו את מה שיש ואיכשהו הבית התמלא בציוד.
לא העזתי לרגע לדמיין את הרגע שאחרי הלידה.
ואז הניחו לי תינוק על הבטן, והכל נהיה פשוט. הרי זאת כבר הפעם השלישית. להחזיק, להניק, לקום בלילה לתינוקיה, וגם לאהוב. להסתכל עליו כמו על שני ילדי הקודמים ולדעת שזה בדיוק הילד שאמור היה להיות לי.
יותר מתמיד הכאב גדול, לפחות ראיתי אותה בחלום מחזיקה תינוק מקומט וזערורי כמוהו ( נולד 2625 גר,) אבל כ״כ פשוט לדמיין אותה שמחה ומתרגשת מהאח החדש. ועם זאת אני גם מרגישה שמחה לחלוטין. לא יכולה להסביר איך מרגישים הכל ביחד בלי לוותר על אף רגש, כנראה שככה זה רגשות.
 
וואו, אני בוכה פה מהתרגשות

כל כך שמחה בשבילך על הסוף המרגש של המסע (ועל תחילתו של מסע חדש ומדהים), ובעיקר על המסע הרגשי שעברת, על היכולת להכיל את כל הרגשות הסותרים והסוערים האלה ביחד.
מאחלת לך שתדעו רק שמחות מעתה והלאה!
 
דמעות דמעות דמעות


דמעות של שמחה שנמהלות בדמעות כאב.
אני זוכרת את המשפט שלך על ילד שיכול פשוט למות בכיתה ב'. כמה נשבר לי הלב אז, וכמה הוא נשבר לרסיסים עכשיו כשפרסת את ההיסטוריה שלך לפרטים קטנים.
מאושרת עבורך שבתוך כל הכאב הגדול יש גם שמחה ואהבה אינסופית לרך הנולד.
 

שירהד1

Member
מנהל
איזו הודעה מרגשת, כנה ואמיצה


אני בוכה פה מכל מילה שכתבת. איזו עוצמה של רגשות, איזו סערת רגשות...מכל הסוגים...לא יודעת איך הנפש שלך מסוגלת להכיל את כולם ביחד- בעוצמות כל כך חזקות.

תמשיכי לטפל בעצמך בכל צורה ובכל דרך שטובה לך, כי יש כעת גם תינוק שזקוק לך.
תגדלו אותו בנחת, באושר ובבריאות שלמה.

מאוד מתרגשת עבורך.
שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

שירהד1

Member
מנהל
האם את יכולה בבקשה לכתוב את ההודעה גם בפורום השני?

זה מאוד משמעותי, בעיניי.

תודה

שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
מאד מתרגשת עבורך

אין לי הרבה מילים אחרי כל מה שעברת ועוברת
רק שתסגו לגדל את בנכם בבריאות ואהבה רבה
מאמינה שבתכם שמחה יחד אתכם והתפללה עברוכם, החלום כה חזק..
יש לי חברה קרובה שאיבדה בת בכיתה ב מאותה מחלה ערורה
אין מילים
כאב בלתי נתפס
ומסתבר שאכן אפשר להרגיש גם וגם וגם.. זה היופי שברגשות
 

Halfwaythere

New member
מזל טוב יקירה.

כמה עצב ושמחה מעורבבים פה יחד. ואיך מוצאים בכלל את הכוחות להתמודד עם כל זה. ריגשת אותי עד דמעות.
 

רונית 294

New member
קצוות של אושר וכאב...

המון מזל טוב לרגל הולדת הבן. הגבתי בפורום השני.
 
מתרגשת ושמחה וכואבת איתך ביחד

אכן אפשרי להרגיש את הכל
כמה טוב ששמחה ואהבה חדשה השתחלו להן לתוך הבליל הזה
מאחלת לכם לגדל את הבנים בשלווה ובנחת ובאושר רב. ובבריאות שלמה.
 
מתרגשת ובוכה איתך


תערובת של אושר עצב כאב והרבה הורמונים. מרגש מאד מאד ולא קל...
גם אני ילדתי אבל זה כבר נושא לשרשור חדש
 

shira3121

New member
המון המון מזל טוב

מקווה שהקטן יביא לכם הרבה שמחה. סליחה שלא מתייחסת לחלק של בתך זל, פשוט לא מסוגלת לזה.
 

idit84

New member
מזל טוב!! ריגשת אותי עד כדי דמעות

עברת מסע עוצמתי ומלא טלטלות ואני כל כך שמחה איתך על סיום מסע ההריון ובעיקר שמחה עבורך על היכולת לראות את הגוונים של הרגשות. ריגשת אותי מאוד. מאחלת לכם רק בריאות ונחת!!
 

ספרקית

New member
שולחת חיבוק גדול יקירה


את כל כך מרגשת. אין לי מילים. רק דמעות.
מאחלת לך אושר. רק אושר. המון אושר.
ומבינה עד כמה זה מורכב ולא פשוט. כשהכל מעורבב בפנים.
אני מקווה שיש לך ליווי נפשי בכל המורכבות הזו. עכשיו זה כנראה חשוב במיוחד.
 
למעלה