לצערי הסקירה לא עברה בשלום

ספרקית

New member
לצערי הסקירה לא עברה בשלום


היא דווקא התחילה מעולה.... הוא התחיל מעומוד השידרה. אמר לנו שבדרך כלל הוא מתחיל מהלב אבל בשל העבר שלנו, הוא רוצה קודם לוודא שעמוד השידרה בסדר. עבר חוליה חוליה והכל נראה תקין. אמר שאין ספינה ביפידה והתחיל את הסקירה הרגילה.
עבר על כל האיברים והכל היה פשוט מושלם.
אבל אז הוא לא הצליח לראות את המוחון. מדובר בחלק במוח אשר במקרים של מום כמו שהיה לנו נמשך אחורה ולכן לא ניתן לראות אותו. זה גרם לו לחזור לעמוד השידרה ולהתלבט לגביו. אמר שהוא רואה משהו.
יכול להיות שזו חזרה של המום ויכול להיות שזה כלום.
מצד אחד, אמר שייתכן שמדובר בשום דבר בעצם ושהוא מצא את זה רק בגלל שבשל העבר שלנו הוא בודק בצורה כל כך מדוקדקת. לגבי המוחון אמר שייתכן ולא רואים אותו רק בגלל שמדובר בסקירה מאוד מוקדמת (שבוע 5+13). הוא אמר שלא הגיוני שהוא נמשך אחורה גם אם מדובר במום מכיוון שאם זה מום אז זה מום פיצפון.
מצד שני, אמר שייתכן ומדובר בממצא שעדיין נראה מאוד קטן בגלל שאנחנו בשבוע מוקדם כל כך ושבעוד שבועיים-שלושה יהפוך לממצא משמעותי. ובכל מקרה, גם אם מדובר במום פיצפון במקרה של המום הזה זה אומר שצריך להפסיק את ההריון. הוא אמר שהוא ממליץ לנו לא לספר בינתיים לילדים על ההריון.
בקיצור, אין לדעת. יש לי סקירה חוזרת בעוד שלושה שבועות.
ועצוב לי כל כך. העבר שלנו פשוט לא מאפשר לי לגייס אפילו שבב של אופטימיות. כל כך קיוויתי שהבדיקה הזו תסתיים אחרת.
 
מחזיקה לך אצבעות

מתפללת שהסקיה החוזרת תגלה עובר תקין, בריא ומושלם ו'תצליחי לגייס כוחות נפשיים לצלוח את השבועות עד אז.
 

רונית 294

New member
מחזיקה לך אצבעות!!!!

ממש מקווה לטוב בשבילך. נשמע שהרופא לא היה היסטרי.
 

ספרקית

New member
הוא לא היה היסטרי

אבל הוא לגמרי התבאס שאין לו חדשות יותר טובות עבורנו.
 

ספרקית

New member
מעדכנת שקבעתי סקירה נוספת

אצל פרופ׳ ברונשטיין בחיפה. התקשרתי למרפאה ולא היו תורים, כמובן, אבל סיפרתי למזכירה את כל הסיפור שלי ותוך שלוש דקות חזרו אליי וקבעו לי תור לראשון הקרוב. ביקשתי שיעדכנו אותו שנבדקתי היום אצל צלאל שאמר שזה כנראה מוקדם מדי מכדי להבין האם מדובר במום או לא ולכן אולי כדאי לדחות עוד קצת את הסקירה החוזרת. אבל ברונשטיין אמר שלדעתו אם יש מום, הוא יוכל לראות כבר עכשיו. אני סומכת מאוד מאוד על צלאל אבל פניתי גם לברונשטיין מכיוון שצלאל טס לחו״ל לשבועיים ואני לא רואה את עצמי מחכה ככה שבועיים וחצי תלויה באויר. אני כל כך מקווה שברונשטיין יגלה שזה אכן כלום. בבקשה תחזיקו לנו אצבעות לתינוקת בריאה ומתוקה בנובמבר.
 
הלוואי, הלוואי שתחזרו עם חדשות טובות!

שחוסר הודאות הזה ייגמר ותוכלו לשמוח בהריון תקין ותינוקת בריאה. מגיע לכם.
 
מחזיקה לך אצבעות

טוב שקבעת תור קרוב, אם תרצו ללכת שוב בעוד כמה שבועות, תמיד יהיה אפשר. ויום ראשון בכ״ז מביא אתכם לאמצע שבוע 14 וזה כבר לא כ״כ מוקדם לסקירה. גם עם צלאל וגם עם בורנשטיין את בידיים מעולות.
 

Halfwaythere

New member
מחזיקה לך אצבעות

ושולחת חיבוק גדול. אני סומכת על ברונשטיין ומאמינה שיהיה בסדר. תחזיקי מעמד בינתיים...
 

שירהד1

Member
מנהל
באמת אין לדעת


פירטת את כל מה שאמר הרופא, וקראתי בעיון רב כדי לנסות ולהסיק איזושהי מסקנה, וגם אני, כמוכם, לא יודעת.
אי הוודאות הזו זה דבר שמאוד קשה להתמודד איתו. קשה עד כדי בלתי נסבל ממש.
כולי תקווה שביום ראשון תשמעו בשורות מעודדות.
תרשי לי לגייס בשבילך את שבב האופטימיות. לוקחת על עצמי את האופטימיות, כל עוד לא הוכח אחרת.

אנו פה, כולנו, חושבות עלייך ומקוות עבורך.
שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

hatalya

New member
הלוואי ויהיה בסדר!

מחזיקה לך אצבעות. ממש מקווה שזה עניין של זמן ובסקירה החוזרת יגידו לך שהכל בסדר. שיהיו לך ימים קלים עד הבשורה הטובה :)
 
קשה מאד החוסר ידיעה הזאת


מאד מאד מקווה בשבילך שבסקירה הבאה זה יתגלה כטעות.
לא יודעת איך אפשר לשרוד את הזמן הזה בשפיות....
מחזיקה לך אצבעות
 
אוף
. ממשיכה לקוות לטוב עבורכם

נכנסתי במטרה להתעדכן, כי זכרתי שציינת שהסקירה תהיה היום.
מבינה ככ את האכזבה והחששות והתחלת ההספד ... ועדיין מקווה שתופתעו לטובה ובפעם הבאה יראו את המוחון ועמוד השדרה יהיה תקין והחששות יתבדו ותוכלי לנשום.

הייתי בדיוק במקום שבו את ניצבת היום בהריון האחרון, כואב לי שאתם חווים את זה גם ושלא היתה סקירה מושלמת ופשוטה...
ועדיין מקווה ככ שבבדיקה הבאה ישללו את החששות, אולטרסאונד אינו מדויק וביחוד כשמדובר בממצא קטן ולא ברור, יש סיכוי שהכל תקין בכל זאת ואמשיך לקוות ולהתפלל עבורך <3
 

ספרקית

New member
אני גם מאוד מאוד מקווה

אני נאחזת בדברים קטנים:
העובדה שהבדיקה בוצעה מאוד מוקדם בגלל נסיבות שלא קשורות להריון (צלאל טס לחו״ל בשבת לשבועיים, אז הוא לא רצה שנחכה עם הסקירה עד שהוא חוזר למקרה שמשהו ממש לא בסדר. הוא לא היה עושה את הבדיקה הזו בשבוע 13 אם הוא היה בארץ בשבועיים הבאים).
העובדה שצלאל, שאנחנו ממש מחוברים אליו מאז שהתחלנו את כל המסע שלנו בדרך לילדים, לא המליץ לנו ללכת לקולגה שלו בשבועיים הקרובים אלא קבע לנו תור נוסף אחרי שהוא חוזר.
העובדה שבמבט ראשון הוא לא ראה מום. למעשה, הבדיקה היתה כל כך קשה בגלל שהיא היתה כל כך טובה בתחילתה. הוא ממש עבר חוליה חוליה על עמוד השידרה ואמר לנו שאפשר להגיד שאין הפעם ספינה ביפידה (אבל אז הוא לא הצליח לראות את המוחון והספקות עלו).
העובדה שממש חקרנו אותו והגענו למסקנה שהוא פשוט לא בטוח אם יש או אין את המום. הוא לא יודע אם זה משהו שתפסנו בשלב ממש מוקדם (לא שזה משנה... אין דרך לתקן במידה ואכן קיים) או שזה סתם משהו מדומיין שלו בגלל שהעבר שלנו גורם לו לחפש בדקדקנות יתר. לפי מיטב הבנתי, אם היה מדובר בזוג ללא העבר שלנו, אז הזוג הזה היה יוצא מהבדיקה עם חיוך ענק. כי כנראה הוא לא היה מתייחס במקרה כזה למה שמצא כאל ממצא.

מקווה מאוד מאוד שזו לא סתם היאחזות נואשת בשטויות

אתמול עסקתי בהאשמה עצמית קשה. היום אני יותר מרוככת. גם כלפי עצמי וגם כלפי המצב.
 

שירהד1

Member
מנהל
אבל למה האשמה עצמית?

הרי אין שום דבר שאת יכולה לעשות בנידון.
טוב שאת יותר מרוככת היום. חייבים להיאחז בתקווה. זה מה שישאיר אותך שפויה...ואני מדברת מניסיון. האמיני לי. כמה שהיה לי קשה להיאחז בה בהריון עם מעיין....כמעט והרפיתי ממנה לגמרי. רק זיק קטנצ'יק נשאר לי. היו הרבה אנשים שהחזיקו לי את התקווה, כולל פה בפורום:)


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

ספרקית

New member
האשמה עצמית

בעיקרון במקרים כמו שלי הרופאים מייעצים לקחת 5 מ"ג חומצה פולית לפני ההריון ובמשך כל השליש הראשון. בהריון הקודם (והמוצלח מאוד) שלי לקחתי על דעת עצמי 10 מ"ג במקום 5.
הבעיה היא שמאז גילו שעודף חומצה פולית זה מאוד לא בריא וזה עלול לשפעל מנגנונים סרטניים בגוף (בעבר חשבו שהעודף פשוט יוצא בשתן אבל מאז הסתבר שזה לא נכון).
אז בהריון הזה חזרתי ליטול "רק" 5 מ"ג ונטלתי 10 מ"ג רק בשבועות הקריטיים להתפתחות התעלה העצבית (שבועות 4-7).
ועכשיו מצאו את המום הזה. והוא כנראה פיצפון אבל עדיין קטלני (שני המומים הקודמים היו גדולים) ואני לא יכולה שלא לתהות אם זו לא אשמתי? אולי זה כמעט נסגר בגלל המינון המטורף של החומצה הפולית? מה היה קורה אם הייתי ממשיכה במינון מטורף כל השליש הראשון ולא יורדת חזרה ל-5 מ"ג בשבוע 8?
אני מרגישה שהעדפתי את הבריאות שלי על פני זו של התינוקת ונענשתי על זה
 
אבל אמרת בעצמך

שכשזה גנטי, החומצה הפולית לא עוזרת. אבל היי, זו הנטייה הדפוקה של כולנו, לנסות למצוא איך יכולנו למנוע את הבלתי נמנע - אולי התאמצנו יותר מדי, אולי שתינו בירה לפני שגילינו שני פסים או שסתם עשינו משהו רע והיקום מעניש אותנו על זה.
את לא אשמה, והרצון לשמור על הבריאות שלך הוא לא משהו שראוי לעונש. ואם מחשבה כזו רק מתחילה להתגנב לראש שלך, תסתכלי על הילדים שלך ותחשבי איך היו נראים החיים שלהם עם אמא חולת סרטן.
 
למעלה