שוחררתי לבנתים..
שלום בנות יקרות.
שוחררתי אטמול... ורציתי לכתוב לכן אבל היה לי בעיה עם תפוז, ועכשיו התעוררתי ובאתי לנסות שוב ולכתוב לכן...
אושפזת ביום חמישי בגלל כאבי בטן, גב וראש... וביום שישי התחרטתי שנסעתי בכלל למיון כי הרגשתי טוב, האמת רוצו לשחרר אותי ביום חמישי בערב אבל הרופא הבכיר יותר במיון החליט להשאיר אותי ללילה ולהתחיל בידקות, האחות במיון רצתה לקחת לי דם ואמרתי לה מראש יש לי ורידים דקים, עמוקים מתפלטים שמתחבאים ובקושי מצאה לי וריד והצליחה לקחת לי דם, ובסוף קראה לרופאה לקחה לי וריד דרך הכף היד שזה מה זה כואב והרופאה עישתה את זה יותר כואב וגם הכניסה לי ברדה/ברז עירי והעלו אותי למחלקה....עם הוראות לאיסוף שתן. הכניסו אותי לחדר והביאו לי כלים וניסתי לישון... ואני כבר מתורגלת בחלקה ומכירה את הנהלים והצות, הלחץ דם בסדר גם האיסוף, והרופא שלי היה כונן וצחקנו ביחד שהתעגגתי עליו אז חזרתי והוא רצה לשחרר אותי...כי כל הבדיקות בסדר, אין סימן לרעלת הלחץ דם בסדר אבל אני לא נוסעת בשבת, טוב אז מוצאי שבת, והיה לי טמרפ לישוב אחה"צ עם משהי עד לשער לפחות אבל אני לא נוסעת בשבת.... אז במוצ"ש ארזתי ועד הספקתי לאכול ארוחת ערב, ובעלי הגיע עם הילד ורצו למדוד לי לחץ דם פעם אחרונה והוא קפץ לי לממש גבוה ואמרו לי לנוח ולא ממש נחתי והיה יותר גבוה יותר ויותר כי בטח היתי בלחץ הסטרי ונשארתי שוב במחלקה....
ןממש התאכזבתי בבוקר הרופא שלי שוב בא ואמר שזה לא עסק ככה עם הלחצי דם הגבהיום האלה שתבינו אצלי 140/80 זה נורמלי הלחץ דם קפץ לי פעם אחת ל161/92 ופעם אחת ל173/95 ויותר.... והסביר לי ולבעלי שבלי השגחה ופיוקוח הלחצי דם העוללים לגרום לי לשבץ מוחי.... ומשם זה רק לנריוכרוגי.... ובעלי שאל על הוולד ושינתחו אותי כבר והרופא הסביר לו שאם אין צורך רפואי לא מנתחים סתם כי זה סתם נזק לגוף שלי ולעובר שצריך לבשיל כמה שצריך ולמשוך כמה שיותר זמן יותר טוב.... וכבר הקדימנו לנו את תאריך משבוע 39 לשבוע 37.... ובצהרים התחיכלו לתת לי כדורים. בערב ההרוים שלי הגיעו עם מחשב ניד שכתבתי קצת, ואחרי זה אני מקובלת טלפון מחברה שלי למה בעלי מבהיל את קבוצת הווסאטפ של השעור נשים... נאנחתי והסברתי לה את המצב שלי ושבעלי לחוץ יותר מיד ודואג לי.... והיא אמרה לי שהיא תכתוב הודעת הרגעה בקבוצת ווסאטפצ... אבל כמו שאני מכירה את בעלי וכל הרכלים בטח כל הישוב יודע על הלחץ דם ושבץ שלי... בעלי בטח סיפר לסיעת בגן של הבן גדול והיא כתבה בווסאטפ. שחזרתי לבית הקפוא, היתי צריכה לסדר אחרי בעלי, לסדר כביסה ולגלות שהחמוד ישן עם בעלי במיטה והרטיב ובעלי החכם לא החליף סדין כ חשב שזה יתיבש לבד.... אז הורדתי הכל כולל הסדין ויש כתם על המזרון אז הדלקתי מזגן שיישב את המזרון..... ולסדר כמה שאפשר את הבית מבלי להתאמץ. יש לצין שסוף סוף גמרנו לסדר את הממ"ד חדר של התינוק... ביקשנו ממשהי שתבוא לעזור לנו לסדר, הבגדים מכובסים, יש הכל, רק צריך להרכיב את העגלה. ואולי נשכור עריסה להתחלה מיד שרה.... ועכשיו אני צריכה להתפלל שאני ישאר עוד שבוע לפחות בבית אין לי כוח לחזור שוב למחלקה וגם לא רוצים אותי שם רק ללידה. יש לי ביקרות ביום ראשון הבא בפוריה, אמרתי לבעלי שיבטל את הביקורת בעפולה כי אין טעם שנסע לשם אם אין לי כוונה להתשפז וללדת שם.... ומצדי הוא יכול לנסוע להביא לי סנוביץ משם... חברה שלי כנראה אחת מן הקבוצת השעור נשים מארגנת לי היום בערב הפרשת חלה.....אז צריך להתפלל הרבה
שאני יעבור את השבוע הזה לפחות וצריך להגיד והלסביר לעובי כדורי שהוא צריך לחכות עוד שבוע ולא להיות בשבת בבית חולים ולתת לאמא שלו לישון בלילות... הרופא שחרר אותי עם כדורים ללחץ דם, וחבל שלא עלו על זה לפני שבוע שבועים, ועוד הרופא אומר לי שעלו טיפה את המינון, ואמר לנו לעצור בדרך בסופר פאום לקנות את הכדורים כי לא בטוח שיש אותם במרפאה בישוב שלנו, אז בעלי קנה אותם בקופ"ח בטבריה.
אוהבת אותכם בנות, וסליחה על החפירה הארוכה פשוט היתי חיבת לשפוך הכל מן הלב...למשהו שמבין אותי. ואל תתדאגו גם לחברות שלי במציאות אני חופרת הרבה ואני לא יודדעת איך הן עדין סובלות אותי....כי בעלי לא מבין אותי. והחמוד הקטן לא מבין למה אני בוכה. אני מנסה לחבק ולעודד אותו ולהסביר לו על התינוק שבבטן שהוא לא בשל מספיק וצריך עוד זמן בבטן ועושה לי בעיות..
טוב בנות, אני אוהבת אותכם!! סליחה על החפירה פשוט אני צריכה לפרוק מן הלב הכל... ורק לקבל חיבוק....
שלום בנות יקרות.
שוחררתי אטמול... ורציתי לכתוב לכן אבל היה לי בעיה עם תפוז, ועכשיו התעוררתי ובאתי לנסות שוב ולכתוב לכן...
אושפזת ביום חמישי בגלל כאבי בטן, גב וראש... וביום שישי התחרטתי שנסעתי בכלל למיון כי הרגשתי טוב, האמת רוצו לשחרר אותי ביום חמישי בערב אבל הרופא הבכיר יותר במיון החליט להשאיר אותי ללילה ולהתחיל בידקות, האחות במיון רצתה לקחת לי דם ואמרתי לה מראש יש לי ורידים דקים, עמוקים מתפלטים שמתחבאים ובקושי מצאה לי וריד והצליחה לקחת לי דם, ובסוף קראה לרופאה לקחה לי וריד דרך הכף היד שזה מה זה כואב והרופאה עישתה את זה יותר כואב וגם הכניסה לי ברדה/ברז עירי והעלו אותי למחלקה....עם הוראות לאיסוף שתן. הכניסו אותי לחדר והביאו לי כלים וניסתי לישון... ואני כבר מתורגלת בחלקה ומכירה את הנהלים והצות, הלחץ דם בסדר גם האיסוף, והרופא שלי היה כונן וצחקנו ביחד שהתעגגתי עליו אז חזרתי והוא רצה לשחרר אותי...כי כל הבדיקות בסדר, אין סימן לרעלת הלחץ דם בסדר אבל אני לא נוסעת בשבת, טוב אז מוצאי שבת, והיה לי טמרפ לישוב אחה"צ עם משהי עד לשער לפחות אבל אני לא נוסעת בשבת.... אז במוצ"ש ארזתי ועד הספקתי לאכול ארוחת ערב, ובעלי הגיע עם הילד ורצו למדוד לי לחץ דם פעם אחרונה והוא קפץ לי לממש גבוה ואמרו לי לנוח ולא ממש נחתי והיה יותר גבוה יותר ויותר כי בטח היתי בלחץ הסטרי ונשארתי שוב במחלקה....
אוהבת אותכם בנות, וסליחה על החפירה הארוכה פשוט היתי חיבת לשפוך הכל מן הלב...למשהו שמבין אותי. ואל תתדאגו גם לחברות שלי במציאות אני חופרת הרבה ואני לא יודדעת איך הן עדין סובלות אותי....כי בעלי לא מבין אותי. והחמוד הקטן לא מבין למה אני בוכה. אני מנסה לחבק ולעודד אותו ולהסביר לו על התינוק שבבטן שהוא לא בשל מספיק וצריך עוד זמן בבטן ועושה לי בעיות..
טוב בנות, אני אוהבת אותכם!! סליחה על החפירה פשוט אני צריכה לפרוק מן הלב הכל... ורק לקבל חיבוק....
