אימהות בוגרות הפורום - התפקדו!

[מעיין ברכה]

אמן ../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

 

[ספרקית]

מחכות לסיפור שלך ../images/Emo24.gif

 

[אמאני1]

איזה שירשור מקסים. מצטרפת בשמחה

הריון ראשון- תמים , הכל הלך חלק- עד שבוע 39+ בבדיקת לחץ דם שיגרתית בקופ"ח , 160/100 , הגעתי למיון ולאחר בדיקות הוחלט בשל השבוע המתקדם לעשות זירוז.נולד אפרוח במשקל 2.880 הריון שני- אחרי 3 שנים דיגדג לי עוד פעם להיות בהריון. לאחר כמה נסיונות נקלטנו. בסקירה שנייה - האטה בצמיחה. היינו במעקב הדוק, הפער גדל , לקראת שבוע 37- הוחלט - זירוז. העובר לא צומח בבטן. נולד אפרוח במשקל 2.500 האפרוח היה גדול ממה שהעריכו אותו. לא הספקנו להתאושש , אחרי 6 שעות הועבר לפגייה לאחר אירועי הפסקות נשימה והכחלות. "בילינו" בפגייה שבועיים, גם לילה בטיפול נמרץ- חוייה שלא מאחלת לאף אחד. הריון שלישי- הגיע בהפתעה אחרי 10 חודשים. לאור ההריון הקודם, מעקבי גדילה מסקירה ראשונה אבל ממצא נוסף שהתגלה- הגדלת חדרי מוח. מעקבים צמודים, גם אצל ד"ר מלינגר שאמר שאין שום בעייה. נולדה אפרוחית מתוקה בשבוע 39+4 משקל 3.015 הריון רביעי- תמיד חלמתי על 4 ילדים. כל כך שמחתי שנקלטתי . בדיקת דופק תקינה, ומגיע היום של שקיפות עורפית. הרופא שותק. שותק. שותק . ואז אומר שהוא מצטער . אין דופק. הלב שלי התנפץ לרסיסים. אובדן התמימות. גרידה - קל פיזית קשה נפשית. אף אחד לא ידע על ההריון וההפלה חוץ מאישי ומעט בני משפחה קרובים. גם לא הילדים שלא הבינו למה אמא צועקת ועצבנית ובוכה מתחת לשמיכה כשאף אחד לא רואה. הריון חמישי- הגיע אחרי המחזור הראשון לאחר הגרידה. כבר בהתחלה התחיל בחרדות וחששות. שבוע 5, שבוע 6- שק ריק בלבד. בפנים כבר מכינה את עצמי להפלה נוספת. מגיעה לא.ס. נוסף כדי לאשר שההריון לא תקין , בשבוע 7+4 - לפתע שומעת דופק!!! לא מאמינה ובוכה מהתרגשות. מגיעה כל שבועיים לראות שעדיין יש חיים שם בפנים, עוברת את השקיפות בהצלחה, סקירה ראשונה- שוב חדרי מוח מורחבים. נמצאת במעקבים, שוב ד"ר מלינגר- שוב אומר הכל בסדר!! בדיקת חלבון עוברי- לא תקינה . הורמון שלייתי גבוה. עוברת דיקור מי שפיר. מחכה 5 שבועות!! לתוצאות. בוכה בלילות מתפללת ומתחננת שהכל יהיה תקין. התשובה תקינה. מעכשיו צריך מעקב צמוד על הגדילה והשלייה. שבוע 39+3 ירידת מים- יעלי המקסימה שלנו יצאה. החזירה לי את השמחה והאושר בלב.

 

[מעיין ברכה]

../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif

איזו מותק!

 

[ספרקית]

וואו, כל הריון - מסע שלם

את כותבת על אובדן התמימות לאחר האובדן אבל למעשה עברת כל כך הרבה גם לפניו. מדהים שהצלחת בכלל לסחוב איזושהי תמימות עד להריון הרביעי. מאחלת לך ולמשפחתך המון בריאות ואושר

 

[אמאני1]

זה באמת מדהים

עכשיו כשאני קוראת את מה שכתבתי איך הייתי תמימה עד האובדן. תודה על הברכות, אמן אצל כולנו !

 

[your simba]

ווואו 4 ילדים

את גיבורה בעיניי

היא נראית כל כך שלווה בתמונה ששמת.....יפייפיה!

 

[kinsti]

אני אמא של יולי...

לפני יולי היו 3 הריונות שנגמרו

. אחרי ההפלה הראשונה גילו שיש לי APLA. בגלל הגילוי המהיר שמחתי (שמחה יחסית), הגילו יחסוך עוד כאב לב והטיפול הרי כל כך פשוט. אחרי ההפלה השניה התנפצה התקווה והאופטמיות והתחלתי לחשוב שיש בעיה גדולה יותר. התחיל מירוץ של בדיקות. בדיקה אחת הובילה לעוד בדיקות ולעוד רופאים, עוד דעות ועוד בלבול, היה ייאוש גדול והתקווה לאט לאט זלגה מבין הידיים. כשההריון השלישי נגמר היה כאב עצום, כאב רודף כאב. הרגשתי שכבר לא אהיה אמא. לא האמנתי שאעיז להיכנס שוב להריון, אבל הרצון והיצר היו חזקים וכמו כן הוחלט לשנות את הטיפול ולהוסיף כמה מרכיבים וזה נתן תקווה שאולי זה כן מתישהו יהיה אחרת. ההריון של יולי לא היה קל, אבל ככל שהזמן עבר והבטן גדלה וככל שההריון עבר מכשולים והגיע למחוזות חדשים ולא מוכרים (שאין להם זיכרון שמלווה בכאב), גדלה התקווה והאמונה שהפעם זה יגמר אחרת. יולי איתנו כבר שלושה וחצי חודשים. אני עדיין מתקשה להאמין שהיא כאן, שהיא שלי, שהיא יצאה ממני, שאני אמא שלה. היא מתוקה, יפה, עדינה, מצחיקה ועוד כל כך הרבה דברים. היא מזכירה לי כל יום את המסע שלי, שלנו, מזכירה לי כל יום עד כמה היא יקרה יקרה. יש עדיין צלקות וכאב מהעבר, קנאה בדרכם של אחרים, ריחוק חברתי שנוצר ומסוכות רבות שעוד צריך לעבור, אבל עכשיו יש את הרצון והכוח (ואת יולי

......

 

[kinsti]

והייתי חייבת עוד אחת

 

[ספרקית]

איזו אפרוחית מהממת ../images/Emo99.gif

 

[your simba]

כל כך מזדהה

ושמחה על השמחה שלכם! היא מדהימה!

 

[meytall0]

וגם אני כאן!! אפילו שכמעט ולא כותבת לאחרונה

מיטל בת 30 אמא של אמתי (בן כמעט 8) ואליה (בן שנתיים). הריון ראשון תמים ומושלם, שהביא לי את אמתי. כשאמתי היה בן שנה התחלנו לנסות שוב ונכנסתי להריון השני. הייתה בת והיינו בעננים. בשבוע 37, לא הרגשתי תנועות, הלכתי לרופאה שבישרה לי שאין דופק.. יום למחרת, ילדתי תינוקת יפה ודוממת

. ואז התחלתי לגלוש בפורום אובדן. מצאתי נחמה (נחמת טיפשים?!) בכך שלא הייתי צריכה להחליט. שאלוקים החליט בשבילי. היה נראה לי שלהחליט על הפסקת הריון זה יותר קשה.. אבל כנראה שפתחתי פה לשטן. כשנה לאחר מכן החלטנו לנסות שוב. נכנסתי להריון, הייתי בחרדות שמא לא יהיה דופק, כל שבוע וחצי א.ס כדי לוודא שיש דופק. בשבוע 15, סקירה ראשונה הרופא אמר שהוא לא רואה טוב ומעדיף לבדוק שבועיים מאוחר יותר. והיו לי חששות שהוא ראה משהו לא בסדר, אבל הוא אמר שהוא באמת לא רואה טוב. שבוע 17 מגיעים לסקירה, ופתאום שקט.. הרופא אומר לנו שמשהו לא בסדר.. הוא לא רואה מוח, והוא היה מאוד כנה שאין מנוס לדעתו מהפסקת הריון, ושלא אפתח תקוות. הוא דיבר ישירות עם ד"ר מלינגר ואכן תוך ימים בודדים התקבלתי לבדיקה, שהייתה חד משמעית- התינוקת פגועה מאוד. בסיוע ובליווי של מעיין ברכה המדהימה

עשיתי גם סקירה אצל פרופ' צלאל, שמצא מומים נוספים, שהקלו עליי בהחלטה הקשה להפסיק את ההריון. בשבוע 19 עברתי גרידה. ושוב כמעט שנה להתאוששות (נפשית בעיקר) ומנסים שוב. כשרואים שני פסים, אני נכנסת להיסטריה ובוכה ומתפללת שהפעם יסתיים בידיים מלאות

. אחרי הריון מאוד חרדתי, שממש לא נהנתי ממנו, התעקשתי על זירוז, ולאחר כמעט 3 ימי זירוז נולד אליה

. דרך לא קלה עברתי, ובנוסף גם משבר כלכלי מאוד גדול לאחר האובדן הראשון (הוותיקות זוכרות את הסיפור.. הוא כתוב בבלוג שלי), אבל פשוט המשכתי קדימה למרות הכל. מאחלת לכולכן לסיים את ההריון בידיים מלאות בתינוק/ת בריא/ה ושלם/ה. מיטל

 

[שושקינה]

הכל פוצע ,מטלטל ,כואב ומשמח באותה הנשימה ....

אני קוראת סמויה כאן , עוד לא שייכת, בבית תודה לאל שניים, הגדול הריון רגיל ברובו קצת היסטריה של שקיפות גבולית ובסקירה מוחון קטן לא סגור מעקב הריון הדוק ,אקו לב,מי שפיר בשבוע 40+1 נולד הבכור המדהים שלי בקיסרי חרום לאחר האטות דופק אחרי שעות ארוכות של צירים ,הסיבה חבל הטבור כרוך סביבו 3 סיבובים. הריון שני מתוכנן נקלטתי מיד , ההריון היה שגרתי לחלוטין תודה לאל , כל הבדיקות תקינות, מתעקשת ללדת רגיל אחרי הקיסרי ומצליחה שבוע 39+5 בלידה מדהימה של ביתי הקטנה תודה לאל אני אמא לשניים, אוקטובר האחרון מוציאה התקן ומיד נכנסת להריון , תמימה לחלוטין "חסרת דאגות" אבל משום מה לא מתחברת מלאה בדאגות לגבי ההריון ותוקפים אותי רגשות לא טובים כלל ועיקר (אינטואציה אימהית כבר אמרתי) שקיפות, וחלבון תקין, סקירה מוקדמת הרופא מוצא בצוואר ציסטה ככל הנראה קטנה יחסית אומר רק שצריך לעקוב ואין לה חשיבות והיא לא מטרידה, לא רציתי לעשות מי שפיר, בשיחת סלון באחר הערבי שישי בעלי שואל בתמימות אם משהו לא תקין בהריון תבחרי להיפרד ממנו אמרתי שכן והחלטנו יחד לעשות מי שפיר ללא כל קשר לממצא בסקירה שבכלל לא חשבתי עליו כי גם הרופא לא התייחס אליו. הגעתי ליום בדיקת מי השפיר עסקים כרגיל מתיישבת מנקים אותי מכשיר האולטראסאונד מונח על בטני ושקט בחדר,מחפשים ומחפשים מתלבטים בקול רם ואני שם רועדת מפחד ופתאום נופל האסימון ואני מבינה אין דופק!!!! שבוע 19 להריון הגעתי לחצי הדרך ופתאום נפערה תהום והנשמה שלי קפצה בנג'י לתוכה ,משם הופנתי למיון תה"ש בחרתי בגרידה ולא בלידה שקטה, תחושות הבטן שלי לא רימו אותי ההריון לא צלח , לא יצאתי בידיים מלאות ... היום אני בדיוק 3 חודשים אחרי הגרידה ... המחזור הראשון אחרי הגרידה הגיעה אחרי 6 שבועות , אחריו ניסיי להיקלט להריון אבל הכל השתבש הביוץ היה הרבה יותר מאוחר מהרגיל ובמקום מחזורים שאני מכירה כל 28 יום נפתח פער של 41 יום בין מחזור למחזור , איחר לי המחזור בחודשים אבל לא בגלל הריון... מלאת כמיהה למלא את עצמי שוב להיות חלק מכן ... והחשוב מכל לצאת בידים מלאות אחרי 9 חודשים ... מה ששובר לי את הלב כל פעם מחדש שהגדול שלי שמאד אוהב ילדים ממשיך ללטף לי את הבטן ולחבק אותי ואומר לי בכל הזדמנות " אמא אני רוצה שהבטן שלך תהיה גדולה שתהיי בהריון ותלדי לי אח אפילו 2 " ואני עונה לו "בקרוב חמוד שלי גם אמא מאד רוצה ".... לימים טובים יותר ובשורות טובות וידים מלאות לכולנו... שבת מבורך..

 

[שושקינה]

שלחתי בלי לקרוא מתקנת

המחזור איחר לי בשבועים אחרי הגרידה ולא בחודשיים כמו שכתבתי

 

[ספרקית]

עצוב כל כך ../images/Emo201.gif

מקווה שתצטרפי אלינו עם הריון תקין ובריא בקרוב

 

[ספרקית]

את הסיפור שלך אני מכירה

ועדיין מטלטל לקרוא אותו שוב. כמה אומץ צריך בשביל לקום על הרגליים ולהמשיך ולנסות. זה פשוט בלתי נתפס. מאחלת לך ולמשפחתך המון המון אושר ובריאות

 

[tulitp]

המון זמן לא הייתי פה, אבל הנה נכנסתי... ויש

לי גם מה להוסיף לשם האופטימיות

לפני כמעט 4, 3.5 שנים החלטנו שאנחנו סוף סוף בשלים ומוכנים לתינוק, למרות שרצינו לפני זה אבל סטודנטים, אין עבודה, אין בית.. שטויות שמנעו מאיתנו וצחוק הגורל חיכה לנו בפתח. כרגע אני בהריון מס 7

עם גור מתוק מתוק בבית. הריון ראשון כימי- סטטיסטיקה.. מקבלת את זה הריון שני נפל לפני דופק- שוב סטטיסטיקה- כמה חברות מפה שעברו הפלות מרימות גבה ומאותתות לי לשים לב- אני בשלי, זאת סטטיסטיקה... מחכה שייפול לבד, לא נופל, מסתובבת שבועיים עם לב כבד ואז עוברת גרידה. הריון שלישי - יש דופק אין דופק.. ושוב גרידה, הפעם אני חוטפת הלם, עבר יותר משנה של ניסיונות, כאבי לב, המתנות מעקבם אחרי הווסת, דאגות, מתחים, ריבים עם הבן זוג ועם כל העולם- ואני נראת כמו 9 באב כל הזמן- כואבת מרירה ומשתוקקת להיות אמא

מתחילה בירורים ומתרוצצת בין מלא רופאים, פתאום עולה המושג קרישיות יתר הוחלט בהריון הבא לקחת קלקסן מדופק או מבטא. הריון רביעי- מאוחר מידי שוב נופל ככימי ניגשת לקופרמינץ והוא אומר שההריונות שלי נופלים מוקדם לכן עלי להתחיל מביוץ את הקלקסן. הריון 5

עובר תקין!! משעמם כמה שניתן, מלא בחרדות ופחדים, אי שקט מצידי ובסופו גור מדהים שממלא את ליבנו כל יום. הריון מס 6- לא ידעתי על קיומו- גיליתי בדיעבד (במהלך הנקה) אבל היה מאוחר מידי להציל אותו

הריון מס 7-

תקין ומצעמם, הפעם אני יותר רגועה, מרגישה בטוחה יותר, אוטוטו נכנסת לחודש 7 פחות חרדה ועסוקה ברדיפות אחרי הגור הקטן (שנה ו-9) מאחלת לכון שיעבור רגוע ומשעמם

 

[אושר בבטן]

איזה חדשות מדהימות!!!

שמחה לשמוע! שימשיך מצ'עמם גם אני בחודש שביעי מרגש מצטערת לשמוע על האובדן שקרה בזמן ההנקה שולחת לך חיבוק ענקי שימשיך בטוב אושר בבטן

 

[tulitp]

תודה יקירתי ../images/Emo24.gif עוד זוכרת את הבילוי המשות

שלנו 4 הריוניות

תקועות בפקק... משעשע... מדהים איך אנחנו עוברות שוב את אותו הדבר ככ צמוד

 

[אושר בבטן]

לא יאומן

מדהים, כמו שהתאריך המשוער שלי כבר פעם שלישית - זהה יש לי חברה שילדנו יחד לפני שנתיים, בהפרש של יומיים, ושוב אנחנו בהריון יחד, ממש לא משהו מתוכנן דברים כאלה פשוט קורים ומפתיעים ולי גם מחמם את הלב