אימהות בוגרות הפורום - התפקדו!

הייתי סמויה יחסית כאן

ועכשיו אני משום מה קוראת כאן הרבה יותר מאשר בהריון... לכתוב כאן זה סוג של התמודדות שלא היו לי הכוחות לה ב"זמן אמת". היו לי התמודדיות אחרות חלקן קשורות לאובדן ואחרות לא... היום, אחרי כמעט 9 חודשים עולים וצפים הדברים שלא התמודדתי איתם במהלך ההריון. ואולי עכשיו אני "עושה" את עבודת ההתמודדות הזו... כך שאני חושבת שמי שכותבת כאן עושה עבודה חשובה עם עצמה בהתמודדות, הלוואי שיכולתי אז. וקצת עלי... היו לי ארבעה הריונות שהסתיימו מוקדם מאוד מאוד, והריון חמישי שבסיומו המעט מוקדם ילדתי. ההריון היה לא פשדוט (CMV... נוסף לחרדות האחרות) טופל בקלקסן, אספירין, פרדניזון, אלטרוקסין ועירוי אימונוגלובולנים פעמיים בתחילת ההריון. אבל, הזמן והתוצרת משכיחים הכל, עד כדי אפילו מחשבה על עוד פעם (משהו שבזמן ההריון שללתי בתוקף) והנה הוכחה שהתוצאה באמת שווה את הדרך
התמונה לא כ"כ עדכנית (מפסח) אבל זה מה שיש לי כרגע זמין...
 
../images/Emo57.gif ואני אומרת ההריון הבא בוא יבוא ../images/Emo57.gif

והתוצרת המשובחה בהחלט מסבירה למה את חושבת על עוד!
 

shoosh101

New member
תגידי...

עם כזאת תוצאה מה את מתפלאת שאת רוצה עוד פעם???
 

ספרקית

New member
איזו תוצרת מהממת ../images/Emo140.gif

מבינה מאוד את חוסר היכולת לכתוב בזמן אמת. הפורום הזה מאוד חם ותומך אבל אוגר בתוכו כל כך הרבה כאב ודמעות שלפעמים קשה להכיל אותו בזמן ההריון. אני שמחה שאת עושה עכשיו את עבודת ההתמודדות. אף פעם לא מאוחר להתחיל להתמודד. מאחלת לך המון אושר מהתוצרת המהממת והמון הצלחה ביצירות עתידיות
 

your simba

New member
לפעמים

אנחנו לא יודעות כמה אנחנו חזקות
גם אני איתך באותה סירה...עדיין מתמודדת ולפעמים חושבת על עוד פעם... הקטנה שלך מקסימה!
 
../images/Emo6.gif מקווה שאני אכן מעודדת

כלומר, בשורה התחתונה יש "יש" עצום וענק בדמות ארבעה ילדים חיים ובריאים
, אבל אני יודעת שהדרך שלנו לא רק מעודדת אלא גם מבהילה קלות, כי אני חברת "מועדון הקווארטט", כלומר, של אלו שחוו ארבעה אובדנים
. אז מה היה לנו
הריון ראשון שהתחיל תמים לגמרי, בשבוע 26 צרים מוקדמים וקצת דינמיקה צווארית, שמירה בשכיבה, רעלת הריון עם התבצקות ניכרת וירידת מים בדיוק בבוקר בו תוכננה השראת לידה (שבוע 38 פלוס 4 המכובד). הסופגניה
שהפכה אותי לאמא לתינוק של 2560 גרם כבר חוגגת ממש בקרוב יום הולדת 15
הריון שני ממש בהזמנה, בדיוק כשרצינו. יחסית תקין חוץ מהתכווצויות משבוע מוקדם וקצת דימום. טופלתי בפרוגסטרון, מה שכנראה נירמל יחסית את ההריון. בשבוע 38 פלוס 4, לאחר דרמה קטנה של בטן ש"נתקעה" בציר, מיעוט תנועות וניטור לא תקין נולד הגומבוץ במשקל שיא של 3060 גרם (צניחה חופשים בשליש אחרון מאחוזון 90 לאחוזון 40). גומבוץ הוא כבר עלם חמודות בן 12.
הריון שלישי ממש במועדו, רק מה חבל שיחד איתו נדבקתי הדבקות ראשונית ב-CMV
הייתי חולה מאוד, בשלבים המאוד קריטים של ההריון ובלב כבד מאוד עברנו לפני עשור הפסקת הריון. אובדן הריון, אובדן התמימות. ניפוץ של כל כך הרבה דברים שתקצר היריעה. ועדיין, כמובן שזה "מקרי לגמרי"
הריון רביעי אחרי המתנה שנגיף ה-CMV ירפה ממני. הבטחה מרופא ש"את כבר שילמת את חובך לסטטיסטיקה" ודקה אחר כך, בשקיפות העורפית בצקת עוברית ניכרת, 6 מ"מ שהפכו לאחר שבוע ל-7.5 מ"מ. עוד הפסקת הריון מטלטלת. לדעת הרופאים, איך לא, "צירוף מקרים".
הריון חמישי אחרי חלום המבטיח לי לידה טובה במועדה של תינקו קטן לאחר הריון מסובך. המופלטה, לזכותו יאמר, מגשים חלומות באופן יסודי: בכל בדיקה יש ממצא "חמוץ מתוק" (שקיפות לא משהו, נוזל פריקארדיאלי בסקירה מוקדמת, מעי אקוגני ולולאת מעי מורחבת בסקירה מאוחרת) שבוע 26 פלוס יומיים, בדיוק לפני שמונה שנים (פחות יום) אני קצת מצרצרת ומרגישה שמשהו "אחר". ניגשת למוקד. מוניטור תקין למדי. באולטרה סאונד מסתבר שאין בכלל מי שפיר. הרופאים במוקד כבר מדברים בצער על הפסקת ההריון. אני מסרבת. מסבירים שגם כפג קיצוני רוב הסיכויים שהראות כבר נפגעו נזק בלתי הפיך. בדרך נס המים חוזרים, מתחילה האטה בצמיחה תוך רחמית ולב מוגדל. בשבוע 38 פלוס 4 (מסורת היא מסורת!) נולד המופלטה במשקל 2500 גרם, מאושפז לשמונה ימים בשל "צרות של התחלה" שבדיעבד נגרמו גם בשל נוגדנים שהעברתי לו. הרופאים עדיין בתסריט ה"צירוף מקרים" אני כבר חושדת בבעיות שליה ומבקשת בדיקות לקרישיות יתר.
הריון שישי וקצרצר. הפלה טבעית בשבוע חמש. הריון קצר, אמור היה להיות נורת אזהרה ענקית, ועדיין הרופאים, רובם (למעט פרופ' קופרמינץ) מדברים על צירוף מקרים והעדר סיכון יתר בהריונות עתידיים.
הריון שביעי. לכאורה, ההריון הכי תקין שלי למעט המטומה קטנה שנספגת (בדיעבד, פרוז'קטור של אזהרה). בשבוע 25 פלוס השמיים נופלים מעלי: אין מי שפיר. בכלל. שבועיים של ניסיונות להלחם כנגד כל הסיכויים (וגם כנגד לא פחות עמידה מנגד והעדר טיפול ואדישות
). האבחנה של הרופאים אי ספיקת כליות סופנית. לטעמי אי ספיקת שליה. כך או כך, מנסים להגיע לשבוע 28 פלוס 0 במצב סביר, אבל ב-27 פלוס 3 הכל קורס, מצוקה עמוקה ביותר. אין כבר עבור מה להלחם. לידה איומה וקשה ושעה בודדה בה יואבי נח, קטן ודומם, בזרועותי
תמיד חשבתי ששבע הוא מספר המזל. אבל אחרי הריון שביעי שהסתיים בחודש שביעי (אחרי אשפוז בחדר שבע, בשנת 2007 ועוד ועוד) כבר לא חשתי ככה. הפתולוגיה, אגב, הראה שהכליות היו תקינות. השליה ממש לא. כעת גם בדיקות הדם הראו על APLA.
באמת שכבר כמעט והשלמתי אם זה שלא יהיה עוד הריון. היו כל כך הרבה סיבות ללמה לא ולמרות הכמיהה, מעט מאוד סיבות רציונליות, אם בכלל, ללמה כן. בדרך נס הגיע ההריון של המנטוס
ולימד אותי שוב על התגשמותם לטובה של ניסים. אחרי עורף מעובה של 5.4 מ"מ בשבוע 11 (המלצה להפסקת הריון) ואחרי הריון עתיר קלקסן, אנודומטרין ושאר בונוסים שכאלה, החל מיעוט מי שפיר בשבוע 31 פלוס. ימים קשים של מתח ושל מעקב הדוק. בשבוע 33 פלוס 1 מיעוט של תנועות, מסתבר שכבר כמעט ואין מים. אשפוז בניצוחו של פרופ' קופרמינץ ובחירת המועד האופטימלי ליילוד. בשבוע 33 פלוס 3 נולד המנטוס
. 1831 גרם של ארי קטן ולוחם. אחרי 16 יום בפגייה יצאתי הבייתה בידיים מלאות ובלב שהחל להתאחות. בעוד חודש המנטוס חוגג שלוש שנים להיווסדו
. אחרי הכל, וגם הרבה השגחה (תרתי משמע) אני אמא לארבעה ילדים חיים ובריאים. אז כן, זה סיפור עם שברון לב אחרי שברון לב ועוד, אבל זה גם סיפור על אהבה ותקווה ואמונה והשגחה וניסים. מצרפת תמונה
לא מאוד אקטואלית (מלפני שנה) אבל יש בה נס כפול: את המופלטה ואת המנטוס, ויש בה המון שמחה
מאחלת לכולן הריונות מלאים, תקינים ושלמים ולידות טובות במועדן, בידיים מלאות!
 
אותי כן!!!!!!!!

אפילו מאוד!!!! אני אחרי 6 הפלות לא מוסברות בלי קשר אחת לשנייה ומחכה להריון השביעי המנצח ב"ה......
 

shoosh101

New member
את כן מעודדת, ואני חושבת שגם יש מסקנה

מאוד חשובה שבגללה טוב שאת מספרת את הסיפור הזה. בעצם יש שתי מסקנות - הראשונה היא שאם "צירוף מקרים" זה מונח ששומעים יותר מדי, כדאי לחשוד ולחפש סיבה אמיתית. והשנייה היא לא לוותר על החלום, כי גם אחרי שהלב נשבר פעם אחר פעם אחר פעם יכול לבוא סוף טוב. זה נותן המון תקווה. התמונה (כמובן) מקסימה ביותר!
 

אניס7

New member
צירוף מקרים

הוא משפט שגם אני שמעתי במשך כמה שנים. אחרי כל הפלה שהתווספה לרזומה נאמר לי שזו רק סטטיסטיקה ולכן גם היה לי קשה לקבל הפניות לבדיקות. אני כל הזמן האמנתי שזה לא יכול להיות מקריות וסטטיסטיקה. כל הזמן אמרתי שוודאי יש בעיה שפשוט טרם אותרה. מסתבר שצדקתי. מסכימה איתך שהמסר צריך להיות - לא לקבל כפשוטו את הגדרת הרופאים שהכל סטטיסטי ומקרי. להתעקש על כל בדיקה ובירורים עד שמגיעים לאמת. כיף לראות את התוצאות המופלאות של כל מי שהמשיכו ולא נשברו בדרך. כל כך הרבה פעמים הייתי קרובה לשבירה ולויתור. זה בהחלט שרשור מעודד.
 
אל תשברי!

למרות שבהחלט היו רגעים שגם בפני עצמי כבר השלמתי אחרת, ועדיין, בסוף זה מצליח! מקווה שמעכשיו הדרך שלך תהיה פשוטה ככל האפשר
 
וואו, אין מילים..

כמה אמיצה את יקירתי! עד עכשיו הייתי קוראת סמויה בפורום, קצת חוששת להצטרף (עוד מוקדם לי לשמוח/ לשתף), אבל הייתי חייבת להגיב ולומר שריגשת אותי מאוד מאוד... איזו דרך עברת, כמה טלטלות. לא יאמן שהלב עוד ממשיך לתפקד אחרי כל הכאב הזה. הסיפור שלך בהחלט מעודד- נותן תקווה שבסוף, גם אחרי כל החושך הזה של האובדן, והצער, והסיבוכים, יש אור בקצה המנהרה! שמחה מאוד שלמרות הכל זכית לארבעה ילדים מופלאים (התמונה מקסימה!) ומאחלת לך הרבה נחת והמון רגעים יפים
נומנומית
 

ספרקית

New member
איזה אפרוחים מקסימים ../images/Emo99.gif

חיוכים שובי לב יש להם
אני מסתכלת בתמונה וחושבת על האושר שהגיע אחרי כל הסבל הזה. אושר ששווה כל שנייה של מאבק שהשקענו בדרך אליו. מדהימה הדרך שעברת.את בכלל מדהימה בעיניי. כבר כמה שנים אני רואה אותך בפורומים. תומכת, מייעצת, מרגיעה. שנים שאת עוזרת כאן ובפורומים נוספים לכל כך הרבה בנות, מפיגה כל כך הרבה חרדות ונותנת כל כך הרבה מידע. אני תוהה אם את הכוח הזה להציל קיבלת בדרך הארוכה שעברת או אולי זה בדיוק להפך. אולי תמיד היה לך הכוח הזה והוא זה שאיפשר לך בכלל לשרוד דרך חתחתים שכזו. בכל מקרה, זו הזדמנות מצוינת להגיד לך שכבר הרבה שנים אני מעריכה אותך מאוד
 

your simba

New member
איזו תמונה

מנצחת!!! החיוכים האלה..
אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עברת את ומה עברתם בתור משפחה רק יכולה לומר שאת נותנת לי השראה.
 
למעלה