אימהות בוגרות הפורום - התפקדו!

[ספרקית]

../images/Emo124.gif אימהות בוגרות הפורום - התפקדו! ../images/Emo140.gif

כיף לראות את הפורום הזה בימים אלו. יש לנו די הרבה אימהות שמתקרבות בצעדים בטוחים (או מהוססים - גם זה בסדר

) לקראת לידה. לצידן, יש גם די הרבה אימהות בתחילת הדרך, צועדות צעדים ראשונים ומפוחדים בדרך הארוכה לאושר. רציתי לבקש מאימהות בוגרות הפורום להגיע ולספר כאן בקצרה את סיפורן (ואולי גם לצרף תמונה של האפרוח/ית). נראה לי שזה יכול לעזור לאימהות שבדרך לראות את האור שבסופו של התהליך המפרך הזה. מה דעתכן? בואו נציף את הפורום בגל של תקווה ואופטימיות!

 

[ספרקית]

אני אתחיל

אני ליאת אמא של ספיר, מיקה ואיתי. ספיר נולדה לפני עשר שנים אחרי הריון קליל ושמח ולידה קלילה אף יותר (מי אמר שאין לידות קלות?!?). לא ידעתי בכלל שהריון ולידה יכולים להיות סבוכים וכואבים כל כך. אחר כך עברו די הרבה שנים (בהן עברנו המון - אבל זה לא קשור להריון ולידה -אוסיף רק שבתקופה הזו נישאתי בשנית ולליבנו נכנסה כרוח סערה מיקוש המהממת, ביתו של בעלי השני) וביוני 2008 נכנסנו להריון משמח מאוד. ההתחלה היתה מופלאה ואופטימית. זו היתה תקופה תמימה. שונה כל כך מהתקופות שיבואו אחריה. רק ראינו שני פסים ובדמיון הריון מושלם ותוספת חדשה למשפחה. סיפרנו לכולם - לבנות, למשפחה, לחברים, למכרים. השליש הראשון חלף בנעימים עד לסקירת מערכות מוקדמת. בבדיקה התבשרנו שיש בעיה חמורה מאוד בעובר. נכנסנו עם חיוך והמון תקוות ויצאנו בבכי. בשבוע 16 להריון, נאלצנו להיפרד מהעובר הראשון שיצרנו. התמימות נעלמה. אחר כך נכנסו ויצאו מחיינו במהירות עוד שני עוברים. לשני לא הספקנו בכלל להיקשר. איחור במחזור, בדיקת הריון ביתית, שני פסים ואחרי חודש דימום פתאומי וחזרה לחיים ללא הריון. השלישית, היתה חזרה עצובה על ההריון הראשון שלנו. גייסנו את כל האופטימיות, נכנסנו להריון, שוב חלף לו שליש ראשון, שוב סקירת מערכות מוקדמת בשבוע 16 ושוב אותה בעיה בדיוק. ביוני 2009 נאלצנו להיפרד גם מהעוברית הזו. בשלב הזה כבר ידענו שיש לנו איזושהי בעיה. הרופאים לא ידעו ממש לאבחן. הדבר היחיד שהם יכלו להגיד לנו הוא שעל סמך נסיון של אחרים, הסיכוי שלנו ליצור ולהביא לעולם ילד בריא עומד על בין 50% ל- 75%. בין 50% ל- 75% סיכוי לאושר. החלטנו לעשות נסיון אחד אחרון. באוקטובר 2009 שוב שני פסים. זו הפעם הראשונה בה ראיתי שני פסים ופרצתי בבכי. התקווה והפחד היו גדולים. תחילת ההריון היתה לא פשוטה. דימומים, חוסר וודאות, חששות רבים ופתאום דופק טוב ועובר המתפתח ממש לפי הספר. תקווה ופחד המשיכו לטלטל אותנו יום יום. את השליש ראשון הצלחנו לשרוד רק בקושי. שקיפות עורפית, סקירה מוקדמת. בשל העבר המפוקפק שלנו, כל בדיקה אורכת זמן רב. לילות רבים ללא שינה, חלומות מהם אני מתעוררת בבכי. ימים לא קלים ובדיקות ארוכות ארוכות בהן ממש קשה לנשום. דצמבר 2009. יצאנו מסקירה מוקדמת בה בישר לנו הרופא שיש לנו בן בבטן. בן בריא. ההריון הזה לא עומד להסתיים כמו קודמיו בשבוע ה- 16. התחבקנו המומים מחוץ למרפאה. עדיין לא מרגישים את ההקלה. יעברו עוד די הרבה ימים עד שנחוש בה. יהיה לנו תינוק ביוני. האם הגיע הזמן לאושר? השליש השני חלף מבלי שנרגיש בכלל. אני כל כך אוהבת להיות בהריון. אוהבת להרגיש את העובר גדל אצלי ברחם. אוהבת את הבטן שצומחת לה פתאום ולא משאירה מקום לספק. אני בהריון! בשליש השלישי הוחלט בשבילנו שעד עכשיו לא היה מספיק מעניין ולכן הגיע הזמן לקצת אקשן. אז מה היה לנו? סכרת הריון משבוע 26? יש! צירים מוקדמים משבוע 27? יש! אישפוזים בשל סיכון ללידה מוקדמת? יש! חשד לעיכוב בגדילה משבוע 32? יש! הריון עודף? ברור שיש! (האם צירים מידי יום משבוע 27 הם סיבה לא להגיע לשבוע 41?!?) בסוף ההריון הגיע לסיומו המשמח בשבוע 41 לאחר זירוז. בלידה קלילה (פיצוי על ההריון המטלטל?!?

) הבאנו לעולם את איתי. איתי חגג שנה לפני שבועיים. האחיות שלו מאוהבות בו והוא בהן. במילה אחת: אושר

מאחלת אושר כזה לכל בנות הפורום

 

[זיו ועפר]

שלישייה מהממת יש לך!!!!

 

[ספרקית]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[מעיין ברכה]

תמונה מרהיבה

שתדעו אושר רב!!!

 

[ספרקית]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[shoosh101]

יקירתי, חבורה מדהימה יש לך!

רואים עליהם שהם ילדים של אהבה.

 

[ספרקית]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[your simba]

וואו כמה עברתם!

איזה משפחה מקסימה!

 

[ספרקית]

תודה ../images/Emo24.gif

 

[זיו ועפר]

משתפת גם

הכל התחיל לפני שמונה שנים,אז נולדה זיו ביתי הבכורה.הריון קל ובשבוע 38 היא נולדה. לאחר שנתיים וחצי בול נולדה עפר הקטנה שלי בהריון קשה ולבסוף בלידת בזק של 7 דקות היא נולדה.החיים היו קלים וההריונות גם כן והתמימות חגגה. למזלי הרב אני מצליחה להכנס להריון ברגע שאני מחליטה שאני רוצה להתחיל לעבוד על הריון חדש וכך קרה גם בהריון של רום.החלטנו שאנחנו רוצים להביא לבנות אח או אחות חדשים.וכמובן איך שניסינו גם נקלטנו.ההריון עבר בקלות ואז עשיתי חלבון עוברי המדדים לא היו הכי טובים ובמיוחד הערך של השילייה(היה גבוה אך אף אחד לא ייחס לזה חשיבות רבה).בגלל התשובה שלא היתה טובה הומלץ לי על בדיקת מי שפיר כדי לשלול תסמונת דאון.עברנו את בדיקת מי השפיר וקיבלנו תוצאה מצויינת ויכולתי להמשיך את ההריון בביטחה.ביום הולדתי ה-32 בתאריך ה-5.7.(כן כן יום הולדתי שחל ממש מחר)הלכנו עם זיו לסקירת מערכות מאושרים להראות לזיו את אחיה העובר הקטן,כאשר התחלנו את הסקירה הרופא אמר שיש במוח העובר חדרי מוח טיפה מורחבים והם על גבול העליון של הערכים ,בכלל לא ידעתי מה זה אומר בכלל אך הרופא אמר לי ללכת לבדוק עוד עשרה ימים בדיוק ולעשות עוד סקירה מכוונת למוח.אחרי עשרה ימים של מתח הגענו לפרופסור מייזנר שעשה לי סקירה ובפעם הראשונה שמעתי שהעובר שלי חולה מאוד ושהוא ממליץ על הפסקת הריון,אני זוכרת שבכיתי כל כך ובעלי היה בשוק. הלכנו לכמה רופאים וכולם אמרו אותו הדבר!!!ובתאריך ה27.7 עברנו ועדת על שכמובן הסכימה פה אחד שהעובר חולה ונאלץ להפסיק את ליבו. באותו היום נכנסתי לתהליך של לידה(אחד מרופאי הנשים באותו בית חולים הוא חבר ילדות שלי כך שקיבלתי"פרוטקציה"לעבור את הלידה באותו היום.)לא אשכח לעולם את הרגע הנוראי ביותר שאמא צריכה לעבור ולראות איך מפסיקים לבנה העובר האהוב את הלב הקטן שלו.זה כל כך כאב בלב שלי...... לצערי הרב כל הלידה ערכה 48 שעות,48 שעות שלא רציתי לשחרר אותו ממני,בעלי היקר לא היה מסוגל להיות איתי ברגעים הקשים האלה ולכן אמי היקרה עברה איתי את הרגעים הקשים.בתאריך ה29.7 בשעה 08:58 נולד רום היפה שלי בשבוע 27 בדיוק,נולד בתאריך יום הולדתה של אחותו הגדולה, זיו, שהיה דומה לה שתי טיפות מים. נפרדתי מרום במשך שעה על הידיים דברתי אליו נישקתי אותו הצטלמתי איתו והכי חשוב בקשתי ממנו סליחה. לאחר 4 חודשים ,בדיוק ביום שקיבלנו את תוצאות הנתיחה שלו .ושם נכתב שהבעיה לא היתה גנטית הייתי בביוץ והחלטנו שהיום מנסים לרפא את הנפש המדממת שלי. וכמו בסרטים נכנסתי להריון אך הפעם היה זה הריון חרדתי עם אי חיבור לעובר עד אותו שבוע 27 השבוע שבו איבדנו את רום לנצח. הייתי מפוחדת הייתי עצובה והייתי פסימית(מה שלא אופייני לי בכלל) בשבוע 39+4 התחילו לי צירים כל חצי שעה בבוקר הרגשתי שהיום זה היום,קבענו עם חמי וחמותי ללכת עם הבנות לאכול וופל בלגי לכבוד יום נישואיהם אמרתי לבעלי שנראה לי שאני לא יאכל היום גלידה. בשעה 17:30קבענו בגלידריה ויצאנו מהבית עם צירים כל חמש דקות,אני נוסעת באוטו עם בנותיי ובעלי והן רואות אותי כואבת ומרחמות עליי כל כך.בעלי הוריד אותי בבלינסון והלך לשים את הבנות בגלידריה שהוריו ישמרו עליהן.אמא שלי חיכתה לי במיון יולדות פתחנו תיק ובגלל שזו לידה רביעית שלי הכניסו אותי ראשונה בתור למוניטור,המוניטור שלי לא קורא צירים אף פעם לכן רק בבדיקת פתיחה אפשר לדעת מה קורה שם בדיוק.הייתי בפתיחה של 4 ס"מ וכמובן שאני עוברת לחדר לידה.הודעתי לכולם שאני מתכוונת ללדת טבעי ללא אפידורל והמילדות ראו שאני באמת מתגברת על הצירים התכופים בגבורה אחת המילדות אמרה לי בשאלה שאם אני מתכוונת ללדת בלי אפידורל אז יש להם חדר לידה טבעי מהמם והם יכולים לנסות ולראות אם המילדת הכוננית מוכנה להגיע מביתה וללוות אותי בלידה,כמובן שהיא הסכימה, ותוך 20 דקות היא היתה לידי.כל ציר הרגשתי שאני נפתחת יותר ויותר ובאמת ,כל ציר היא בדקה אותי והפתיחה גדלה. בשעה 20:25 נולדת בלידה מדהימה ללא תפרים וללא קרעים ראם האהוב שלי.בלידה נכחו בעלי אמא שלי אחותי וגיסתי היתה לידה מדהימה ומהירה. הגעתי לחדר לידה ב18:30 וילדתי ב20:25 . ראם מילא לי את החלל שנפער בליבי.אך אין יום שעובר שבלילה אני לא חושבת על רום שלי. מאחלת לכולם הריונות תקינים ולבסוף תינוק מושלם בידיים והנה השלישיה האהובה שלי!!! זיו עפר וראם

 

[ספרקית]

מקסים ומרגש ../images/Emo140.gif

מזל טוב ליום ההולדת

הילדים שלך פשוט מקסימים

קראתי את הסיפור שלך עם דמעות בעיניים. בכל סיפור מחדש מדהימים אותי הכוחות שיש לנו. לקום מהתחתית, לנגב את הדמעות ולנסות שוב. כמה כוח צריך בשביל זה. כמה אומץ. מאחלת לך המון בריאות ואושר.

 

[מעיין ברכה]

איזו חבורה מובחרת!

שתדעו שמחה ואהבה וברירות!

 

[shoosh101]

איזו תמונה יפה! כיף לראות!

 

[לולה2303]

איזה אושר אני בוכה משמחה

מזל טוב[באיחור]

עכשיו אני מבינה את כל התמונה... איזה ילדים מתוקים ויפים

איזה כייף לשמוע שיכול להיות גם סוף טוב אני 15 שבועות אחרי[לידה ראשונה שבוע 40 בלי דופק] נקרעת בין כן ללא ברצון לאי רצון בפחד גדול שיקרה לי שוב. איך עוברים את זה שוב?איך בכלל מגיעים להחלטה שכן?

 

[your simba]

התכווץ לי הלב

ריגשת אותי עד דמעות. הילדים שלכם מקסימים!

 

[shoosh101]

גם אני אצטרף להתפקדות -

אני shoosh (שם בדוי

), אמא של תינוקת חמודה ושובבה בת שנה, ושל עוד שני בנים שתמיד ישארו בלב שלי. קצת קשה לי להחליט מה בדיוק לכתוב, איך לסכם כמה שנים לתוך מספר משפטים. בקצרה, אחרי כמה וכמה טיפולי פוריות סוף סוף קרה הנס והושג הריון. הריון שהתחיל כשלישיה, והמשיך כתאומים (עובר אחד "פרש מהמרוץ" בעצמו). עד שבוע 23 הכל היה נפלא, בדיקות תקינות, הרגשה נהדרת, ריחפתי באויר מרוב אושר. בשבוע 23 בסוף הסקירה השנייה, הרופא רוצה להיות יסודי ומחליט למדוד גם צוואר רחם, וכאן מתחיל הסיוט. הוא שולח אותנו בבהילות לבי"ח, צוואר רחם מחוק לחלוטין, חשש כבד ללידה מוקדמת. בבי"ח אני מגלה שמה שחשבתי שהן תנועות עובר הם למעשה צירים סדירים (מי אמר שצירים חייבים לכאוב?), הרופאים כולם בדעה אחת, ההריון הזה אבוד, אין מה לעשות ואיך להציל. יומיים אחר כך, נולדים שני הבנים הבכורים שלנו, כל אחד 500 גר' של יופי ושלמות. הלב נשבר לאלפי רסיסים. את התקופה שאח"כ אין צורך לתאר, כל אחת כאן בפורום חוותה את הכאב הבלתי אפשרי הזה. ברגע שמתאפשר אנחנו חוזרים לטיפולי הפוריות, לשמחתנו לא לוקח זמן רב מדי עד שמגיע הריון נוסף. אין בי שמחה כשאני מגלה שאני בהריון, אין שום חיוך בפעם הראשונה שרואים אצל הרופא דופק, אין הקלה אחרי סקירה ראשונה תקינה, ובסקירה השנייה אני כולי מאובנת מפחד. משבוע 17 שוב צירים, משבוע 20 שמירה קפדנית בבית, ביקור שבועי אצל הרופא, כמה וכמה אישפוזים במחלקת היי-ריסק, אין ספור מוניטורים ובדיקות US, זריקות פרוגסטרון פעמיים בשבוע, פרסולט במינון מקסימלי, המון מתח וחרדות ודמעות ועצבים. ואחרי כל זה - תינוקת אחת מקסימה ביותר, שנולדה בדיוק בזמן בשבוע 39+5, ומאז החיים הרבה הרבה יותר שמחים...

העבר תמיד איתנו, לא אשקר, זה עדיין כואב. אבל כבר לא תופס כל דקה ביום, כל מחשבה, כבר אפשר לנשום ולצחוק ולהנות ולהיות מאושרים, באמת מאושרים. הלוואי שכך יהיה אצל כל אחת ואחת מבנות הפורום הזה

 

[ספרקית]

שוש יקרה

הפיצפונת שלך פשוט מהממת

מדהים שהפיצפונים שלנו כבר בני שנה. סמיכות התאריכים בינינו תמיד מדהימה אותי. באותו יום איבדנו את העוברים האהובים ובאותו שבוע ילדנו את הפיצפונים שלנו. זה די מדהים. חושבת עלייך המון תמיד. ל.

 

[shoosh101]

תודה יקירתי!

באמת שסמיכות התאריכים כמעט בלתי נתפסת... וכן, כבר בני שנה

. זה מעניין כי מצד אחד אני אומרת לעצמי "איך לעזאזל עברה שנה בלי שהרגשתי???" ומצד שני אני חושבת כמה אני שונה היום ממה שהייתי לפני שנה, ונראה לי שעבר יותר זמן כי השינוי כל כך דרמתי.

 

[מעיין ברכה]

איזו דוגמנית מלידה

תמונה נפלאה! הרבה אושר ובריאות!