היום יצא לאור ספרה של מאשה הלוי "לחיות פתוח"

היום יצא לאור ספרה של מאשה הלוי "לחיות פתוח"

https://www.e-vrit.co.il/לחיות_פתוח-details.aspx

מתוך ההקדמה לספר:

"הספר מעלה שאלות על הטבעיות של מונוגמיה לבני האדם. מתאר את ההיסטוריה של המונוגמיה, כיצד התפתחה, מדוע הגיעה לחיינו, ומדוע רובנו בטוחים שככה אנחנו אמורים לחיות ושאין דרך אחרת. הספר בוחן את היתרונות והקשיים במונוגמיה, עוסק בבגידה, במיניות ובתקשורת זוגית. הספר גם מתאר את החלופות הקיימות למונוגמיה, תוך התמקדות בקשיים ובאפשרויות של זוג שיוצא ממונוגמיה ליחסים לא מונוגמיים, ונותן את זווית הראייה שלי על דרכי התמודדות עם הקשיים השונים שעומדים בפני האנשים שרוצים לפתוח את החיים, הגוף והלב לאנשים נוספים, כמו סוגיית ההתמודדות עם פחדים, קנאה והתאהבות של בן זוג או שלנו באדם נוסף.

אין בספר הזה משום המלצה ליציאה ליחסים לא מונוגמיים בהסכמה. רק אתם יודעים (או לא יודעים) אם זה מתאים ונכון לכם. כמו כל דרך חיים וכל סוג של יחסים, יש כאלה שזה מתאים להם ויש כאלה שלא. הכול לגיטימי והכול נכון כל עוד הוא מתאים לכם ולא פוגע באחרים.

הספר הזה נועד לפתוח את הראש לכיווני מחשבה חדשים בנוגע לזוגיות וליחסים, ולכן חלקו הראשון הוא סוג של ספר עיון. כמו כן רציתי שהספר יהווה גם מעין ספר הדרכה למי שיוצא לדרך חדשה ולא מוכרת, ובזה עוסק חלקו השני. זה לא ספר מחקרי, למרות שיש בו הסתמכות רחבה על מחקר. זה גם לא ממש ספר הדרכה ייחודי ליחסים פתוחים, כי כמעט כל מה שכתוב בו יהיה נכון בהתאמות קלות לכל סוג של זוגיות, גם מונוגמית. מדי פעם משובצים בו מכתבים שנשלחו אלי (המכתבים מופיעים בשמות בדויים כדי לשמור על אנונימיות ופרטיות הכותבים) וחלקי פוסטים שלי, כי חשוב לי להראות גם את הצד האנושי, ולא רק האקדמי או ההגותי של דרכי החיים הללו."

יש כבר ביקורת על הספר:

http://romanticmov.com/לחיות-פתוח-מאשה-הלוי/

תגובת מאשה לביקורת:

"אז נכון שיש כל מיני אי דיוקים גם כאן וגם בהמשך (למשל אני לא טוענת שתחושת הניצוץ חשובה יותר משגרה וביטחון אלא הפוך טוענת שצריך גם וגם) ואני מתקוממת על ה"קצת מיסיונרי" כי ברור לי שאם אדם מונוגמי היה כותב ספר כזה על מונוגמיה לא היה עולה על דעתו של אף אחד לכנות אותו מיסיונרי...אבל נדמה לי שבסך הכל היא חיובית."
 

WebosHaminados

New member
מנסיון

יחסים בלתי מונוגמיים סביר כי יכשלו אם מדובר בזוגיות עם אדם קבוע ושניכם מודעים לכך שהקשר הוא "פתוח"... יודעים מה? בואו ניתן קרדיט למבוגרים, אחרי 40 שנות נישואין, יאללה, יש מצב שזה ילך... לפני כן, מישהו יפגע בשלב מסויים - ויתכן כי גם הקשר יפגע קשות... מוכרח לציין שאני לא מכיר את הספר ורק מתייחס לנושא עליו הוא נכתב. אגב מתוך סקרנות איך הספר מתקשר לאל הוריות? את זה נדמה לי פספסתי
 
הטענה "סביר שייכשלו" היא טריקית

כאשר זה כל מה שאומרים.

האם סביר שיחסים פוליאמוריים יצליחו? הרי אפשרי שסביר שייכשלו וללא סתירה גם סביר שיצליחו. אפשרות סבירה שכן אינה מוציאה ואינה סותרת אפשרות סבירה שלא. סביר שכן וגם סביר שלא אינו משפט סתירה.

האם סביר שיחסים מונוגמיים ייכשלו? הרי השאלה היא השוואתית. ייתכן שסביר שיחסים פוליאמוריים ייכשלו וגם סביר שיחסים מונוגמיים ייכשלו.

בקרב חילוניים מבין כל הזוגות הנשואים (שרובם הגדול מונוגמיים) יש 50% גירושים. וזה רק הזוגות הנשואים. יש זוגות מונוגמיים שאינם נשואים ושם יש לשער שיעור הפרידות גבוה יותר.

איך מוגדר כשלון? רק פרידה היא כשלון? האם בגידה היא כשלון במונוגמיה? האם המשך הזוגיות תוך סבל או קמילה אבל הימנעות מגירושים כי מפחדים שבגירושים יהיה יותר גרוע זה לא כשלון?

אם לוקחים בחשבון פרידות, בגידות וסבל תוך כדי זוגיות אז האם המונוגמיה היא סיפור הצלחה?

אולי צריך לשאול שאלה אחרת. לא האם סביר שיחסים פוליאמוריים ייכשלו אלא האם הם נכשלים יותר מאשר במונוגמיה?

עובדתית יש יחסים פוליאמוריים שמחזיקים שנים.

החוקרת הפסיכולוגית מאוניברסיטת מישיגן טרי קונלי conley חקרה מערכות יחסים מונוגמיות מול לא מונוגמיות. היא בדקה 2000 אנשים מגיל 25 ומעלה מתוכם 617 היו ביחסים לא מונוגמיים בהסכמה ולא נמצאו הבדלים בנושאי אושר ותשוקה בין מערכות היחסים המונוגמיות ללא מונוגמיות בעוד במערכות לא מונוגמיות הם מצאו פחות קנאה ויותר אמון

במחקר אחר ישן למדי משנות ה- 70 של רובין ואדמס בדקו זוגות מונוגמיים וזוגות ביחסים פתוחים לאורך 5 שנים ומצאו שאחוז הפרידות היה זהה ולא קשור לסוג מערכת היחסים אלא לאופן ניהולה.

אבל אפילו אם נניח שיש יותר פרידות בפוליאמוריה (או נניח שיום אחד יתגלה שיש יותר פרידות בפוליאמוריה)

עדיין זאת בסך הכל סטטיסטיקה. עדיין ייתכן שיש יותר פרידות בפוליאמוריה אבל יש עדיין שיעור לא נדיר של פוליאמוריה מוצלחת.

ייתכן שיש יותר פרידות בתל אביב מאשר בירושלים. מכאן לא נובע שזוגיות בתל אביב היא חסרת סיכוי.

גם אם יש יותר פרידות בפוליאמוריה עדיין פרידות זהו רק פרמטר אחד של איכות חיים. אולי בפוליאמוריה יש יותר פרידות אבל במונוגמיה יש יותר סבל בזוגיות עצמה כשלא נפרדים?

האם השאלה היא רק פרידות או גם איך מתבצעת הפרידה? יש פרידות תוך כדי דרמה וסכסוך תוקפני ויש פרידות שהן יחסית בטוב. גם זה פרמטר רלוונטי להשוואה.אולי אם כבר נפרכדים בפוליאמוריה נפרדים יותר טוב?

הנה משהו שמאשה הלוי כתבה פעם על פרידות:

"אני לא חושבת שאף דרך חיים זה מתכון נגד פרידות. אבל יש משהו בזה שמבינים שאם כבר לא אוהבים ככה, או לא מתאים לחיות יחד, זה לא רק לא סוף החיים ולא דרמה נוראית, זה גם לא צריך להיות סוף של מערכת יחסים, של חברות ואפילו של אהבה, רק שינוי של אופי מערכת היחסים. וכשאין בעלות ויודעים שמותר לאנשים לאהוב אחרים להימשך לאחרים יודעים גם שמותר להם להפסיק להימשך אלינו ולהפסיק לאהוב אותנו "ככה". אין שם כבר שום מימד של חווית נבגדות ו"איפה הלנצח שהבטחת לי". יכול להיות עצב על חלום שנשבר, על משפחה שמשנה פניה, אבל יש גם הבנה שהכל דינמי ומשתנה וגם הזוגיות ולפעמים מגיעים למקום שמבינים שזה פשוט לא מתאים כבר במתכונת הקודמת. וזה ממש בסדר. אין אשמים. ואפשר להמשיך ביחד הלאה בצורה אחרת."

גם אני עדיין לא קראתי את הספר.

המחברת כאמור לא מתיימרת להיות מיסיונרית ולהטיף להיות לא מונוגמיים אבל מה שחשוב הוא לפחות שלא תהיה סטיגמה. בני אדם יכולים להחליט מה מתאים להם, אבל סטיגמה זה כבר משהו לא רצוי.

אצלנו בפורום מקובל להעלות נושאים off topic כלומר שאינם קשורים לאלהורות. דווקא זה נושא שיחסית קרוב לאלהורות כי הוא עוסק במשפחה. לפעמים גם מעלים נושאים חברתיים וציבוריים, רפואיים. יש אפילו שמעדיפים במיוחד את הדיונים בנושאים שאינם אלהורות.
 
לסיפא

 

רונן1214

New member
פוליאמוריה יכולה לעבוד באמת נהדר

עבור אנשים כמו מאשה הלוי - נשואים שחוקים עם ילדים ומשכנתא, שלא רוצים לפרק בשל הסיבות הללו את הזוגיות.

תוציא את הסיבות החזקות הללו להישאר ביחד, ופוליאמוריה הופכת לדרך יעילה לחסל מערכת יחסים נוכחית.
 
למעלה