אין לי עניין להתווכח עם ניסיון החיים של אחרים,
אבל אני מרגישה שאני יכולה להסתמך רק על זה שלי, כמו שהם מסתמכים על שלהם. לא אמרתי שלא יכול להיות דכדוך בגלל משהו שמתחרטים עליו, אלא שלדעתי אדם שאינו נוטה לדכדוך מטבעו, החרטה צריכה לתפוס מקום רב בחייו, להיות חזקה ולהעסיק אותו רבות, כדי לגרום לו למצב קבוע של דכדוך או דיכאון. אני לא מאמינה שיותר ממיעוט קטן של אנשים חיים באופן קבוע בחרטה כזו ובדכדוך שנובע ספציפית ממנה. כשאני מדברת על רוב, אגב, אני לא מדברת על מעל 50%. אני מתכוונת לשיעור הרבה יותר גבוה של לא מתחרטים, מעל 80%, אולי אף מעל 90%. אילו הייתי מאמינה שהחלוקה קרובה יותר לחצי, לא הייתי אומרת שמדובר במיעוט קטן.
אבל אני מרגישה שאני יכולה להסתמך רק על זה שלי, כמו שהם מסתמכים על שלהם. לא אמרתי שלא יכול להיות דכדוך בגלל משהו שמתחרטים עליו, אלא שלדעתי אדם שאינו נוטה לדכדוך מטבעו, החרטה צריכה לתפוס מקום רב בחייו, להיות חזקה ולהעסיק אותו רבות, כדי לגרום לו למצב קבוע של דכדוך או דיכאון. אני לא מאמינה שיותר ממיעוט קטן של אנשים חיים באופן קבוע בחרטה כזו ובדכדוך שנובע ספציפית ממנה. כשאני מדברת על רוב, אגב, אני לא מדברת על מעל 50%. אני מתכוונת לשיעור הרבה יותר גבוה של לא מתחרטים, מעל 80%, אולי אף מעל 90%. אילו הייתי מאמינה שהחלוקה קרובה יותר לחצי, לא הייתי אומרת שמדובר במיעוט קטן.