דנידין1813
New member
רווקים ללא ילדים: בודדים ומדוכאים יותר בשלבי חייהם המאוחרים?
הקשר בין אי-הבאת ילדים או העדר נישואין, לבין רמות הבדידות והאושר בגיל מבוגר, הוא נושא שמעסיק רבים בפורום הזה, ובצדק, הרי מי רוצה לסבול בעתיד?
הקונסנזוס בחברה הישראלית הוא שנישואין וילודה הם קריטיים לאושר העתידי, ובמיוחד בגיל המבוגר. אותו קונסנזוס ישראלי, מכניס ספקות רבים במוחם של אל-הוריים מתלבטים, ורווקים מתבגרים, שכתוצאה מהלחץ המופעל עליהם, שואלים את עצמם: האם אנו עושים את הבחירה הנכונה (בהנחה שזו בכלל בחירה...), האם נשלם בעתיד מחיר כבד על בחירתנו העכשווית לחיות מחוץ לנורמה בנושאים אלו?
דעתי האישית היא, שדרך חשובה לבדוק כיצד סביר ויראה עתידנו על סמך בחירותינו בהווה, היא לבדוק מה קורה אצל אנשים (רבים ככל האפשר) שעשו בעברם הרחוק את הבחירות שאנו רוצים לעשות היום, ולשאול, כיצד שיחק להם גורלם?
זה בדיוק מה שעושה תחום המחקר בפסיכולוגיה החוקר נושא זה. ולכן, ברצוני להביא לכאן את המחקר בתחום, שישמש כמקור מידע חשוב ומהימן לכל המתלבטים באשר הם.
היום אני מביא לכם מאמר של ד"ר בלה דה-פאולו בנושא זה. לטובת אילו שאינם שולטים בשפה האנגלית, תרגמתי את המאמר שלה לעברית (הלינק למאמר המקורי מצורף בתחתית העמוד).
על הכותבת:
ד"ר בלה דה-פאולו (Bella DePaulo) בוגרת תואר PhD מאוניברסיטת הארוואד (שנת 1979) היא פסיכולוגית חברתית זוכת פרסים רבים, שפרסמה למעלה מ- 100 מחקרים מדעיים, וכיהנה בעמדות הנהגה מגוונות בארגונים מקצועיים. מגזין Altantic תיאר אותה כ-"הוגת הדעות החשובה ביותר באמריקה בנושא חוויית הרווקות".
רווקים ללא ילדים: בודדים ומדוכאים יותר בשלבי חייהם המאוחרים?
סיפורי האימה הנפוצים על רווקים ללא ילדים, גורסים כי הם יזדקנו לבד: אומללים, בודדים וללא אף אחד בשבילם בפרק הזמן בחייהם בו הם צריכים את מרבית התמיכה. כמו כל כך הרבה סטראוטיפים אחרים לגבי רווקים, מדובר בלא יותר ממיתוס (DePaulo, 2006, 2011a). הספרות המחקרית מראה כי רווקים (ובמיוחד רווקות) מוקפים בקהילה אישית. קהילה זו כוללת לעיתים קרובות אנשים שאינם קרובי משפחתם.
כפי שתיארתי בפרוטרוט במחקרי הקודם (DePaulo, 2011a), ישנן טענות רבות בספרות על כך שרווקים חשים בדידות, ושחתונה מקלה על תחושת הבדידות. עם זאת, מבט מעמיק על המחקרים המקוריים, מעלה מסקנות מוסמכות יותר. לדוגמה, במחקר שהתבצע על אנשים מבוגרים (גיל ממוצע 72) במצבים משפחתיים שונים, הקבוצה שדיווחה על רמות הבדידות הרגשית הנמוכות ביותר (בדידות רגשית, קרי מחסור באינטימיות או קירבה) היא הקבוצה של הנשים שהיו רווקות כל חייהן (Dykstra & de Jong Gierveld, 2004).
הטענה הרווחת שרווקים ללא ילדים נוטים בשכיחות גבוהה יותר לחוות דיכאון בשלבי חייהם המאוחרים, אינה נכונה אף היא. במחקר שהתבצע לפני מספר שנים (Bures, Koropeckyj-Cox and Loree, 2009), החוקרים ניתחו את תשובותיהם של יותר מ- 17,000 אמריקאים בני 51 ומעלה, שניתנו במסגרת מחקר הפרישה והבריאות. החוקרים ביקשו לבדוק כיצד רמות הדיכאון מתפלגות בין המצבים המשפחתיים השונים של הנבדקים. המצבים המשפחתיים הבחינו בין היתר בין הורים ביולוגים להורים מאמצים, ובין אנשים עם ובלי ילדים. מבין כל המצבים המשפחתיים שנבדקו במחקר, רמות הדיכאון הנמוכות ביותר נמצאו בקרב האנשים שלא היו להם ילדים כלל (ביולוגים או מאומצים). במחקר נוסף משנת 1998, החוקרת Koropeckyj-Cox, לאחר ניתוח הנתונים על בדידות ודיכאון מהמשאל הלאומי למשקי בית ומשפחות, מצאה שגברים ונשים ללא ילדים שהיו רווקים כל חייהם, מצבם הנפשי לא היה ירוד יותר בהשוואה לעמיתיהם הנשואים.
כמובן שישנם רווקים ללא ילדים שהם בודדים ומדוכאים, בדיוק כפי שישנם נשואים והורים שמתאימים לתיאור הזה. החוויות שלהם מגיעות כתוצאה ממשהו וראויות לתשומת לב. עם זאת, הנקודה שלי במאמר זה, היא שסטטיסטית, אותם רווקים ללא ילדים שמרגישים בדידות ודיכאון, הם היוצאים מן הכלל, ואינם מייצגים את הנורמה לאוכלוסייה זו.
לינק למאמר המקורי.
הקשר בין אי-הבאת ילדים או העדר נישואין, לבין רמות הבדידות והאושר בגיל מבוגר, הוא נושא שמעסיק רבים בפורום הזה, ובצדק, הרי מי רוצה לסבול בעתיד?
הקונסנזוס בחברה הישראלית הוא שנישואין וילודה הם קריטיים לאושר העתידי, ובמיוחד בגיל המבוגר. אותו קונסנזוס ישראלי, מכניס ספקות רבים במוחם של אל-הוריים מתלבטים, ורווקים מתבגרים, שכתוצאה מהלחץ המופעל עליהם, שואלים את עצמם: האם אנו עושים את הבחירה הנכונה (בהנחה שזו בכלל בחירה...), האם נשלם בעתיד מחיר כבד על בחירתנו העכשווית לחיות מחוץ לנורמה בנושאים אלו?
דעתי האישית היא, שדרך חשובה לבדוק כיצד סביר ויראה עתידנו על סמך בחירותינו בהווה, היא לבדוק מה קורה אצל אנשים (רבים ככל האפשר) שעשו בעברם הרחוק את הבחירות שאנו רוצים לעשות היום, ולשאול, כיצד שיחק להם גורלם?
זה בדיוק מה שעושה תחום המחקר בפסיכולוגיה החוקר נושא זה. ולכן, ברצוני להביא לכאן את המחקר בתחום, שישמש כמקור מידע חשוב ומהימן לכל המתלבטים באשר הם.
היום אני מביא לכם מאמר של ד"ר בלה דה-פאולו בנושא זה. לטובת אילו שאינם שולטים בשפה האנגלית, תרגמתי את המאמר שלה לעברית (הלינק למאמר המקורי מצורף בתחתית העמוד).
על הכותבת:
ד"ר בלה דה-פאולו (Bella DePaulo) בוגרת תואר PhD מאוניברסיטת הארוואד (שנת 1979) היא פסיכולוגית חברתית זוכת פרסים רבים, שפרסמה למעלה מ- 100 מחקרים מדעיים, וכיהנה בעמדות הנהגה מגוונות בארגונים מקצועיים. מגזין Altantic תיאר אותה כ-"הוגת הדעות החשובה ביותר באמריקה בנושא חוויית הרווקות".
רווקים ללא ילדים: בודדים ומדוכאים יותר בשלבי חייהם המאוחרים?
סיפורי האימה הנפוצים על רווקים ללא ילדים, גורסים כי הם יזדקנו לבד: אומללים, בודדים וללא אף אחד בשבילם בפרק הזמן בחייהם בו הם צריכים את מרבית התמיכה. כמו כל כך הרבה סטראוטיפים אחרים לגבי רווקים, מדובר בלא יותר ממיתוס (DePaulo, 2006, 2011a). הספרות המחקרית מראה כי רווקים (ובמיוחד רווקות) מוקפים בקהילה אישית. קהילה זו כוללת לעיתים קרובות אנשים שאינם קרובי משפחתם.
כפי שתיארתי בפרוטרוט במחקרי הקודם (DePaulo, 2011a), ישנן טענות רבות בספרות על כך שרווקים חשים בדידות, ושחתונה מקלה על תחושת הבדידות. עם זאת, מבט מעמיק על המחקרים המקוריים, מעלה מסקנות מוסמכות יותר. לדוגמה, במחקר שהתבצע על אנשים מבוגרים (גיל ממוצע 72) במצבים משפחתיים שונים, הקבוצה שדיווחה על רמות הבדידות הרגשית הנמוכות ביותר (בדידות רגשית, קרי מחסור באינטימיות או קירבה) היא הקבוצה של הנשים שהיו רווקות כל חייהן (Dykstra & de Jong Gierveld, 2004).
הטענה הרווחת שרווקים ללא ילדים נוטים בשכיחות גבוהה יותר לחוות דיכאון בשלבי חייהם המאוחרים, אינה נכונה אף היא. במחקר שהתבצע לפני מספר שנים (Bures, Koropeckyj-Cox and Loree, 2009), החוקרים ניתחו את תשובותיהם של יותר מ- 17,000 אמריקאים בני 51 ומעלה, שניתנו במסגרת מחקר הפרישה והבריאות. החוקרים ביקשו לבדוק כיצד רמות הדיכאון מתפלגות בין המצבים המשפחתיים השונים של הנבדקים. המצבים המשפחתיים הבחינו בין היתר בין הורים ביולוגים להורים מאמצים, ובין אנשים עם ובלי ילדים. מבין כל המצבים המשפחתיים שנבדקו במחקר, רמות הדיכאון הנמוכות ביותר נמצאו בקרב האנשים שלא היו להם ילדים כלל (ביולוגים או מאומצים). במחקר נוסף משנת 1998, החוקרת Koropeckyj-Cox, לאחר ניתוח הנתונים על בדידות ודיכאון מהמשאל הלאומי למשקי בית ומשפחות, מצאה שגברים ונשים ללא ילדים שהיו רווקים כל חייהם, מצבם הנפשי לא היה ירוד יותר בהשוואה לעמיתיהם הנשואים.
כמובן שישנם רווקים ללא ילדים שהם בודדים ומדוכאים, בדיוק כפי שישנם נשואים והורים שמתאימים לתיאור הזה. החוויות שלהם מגיעות כתוצאה ממשהו וראויות לתשומת לב. עם זאת, הנקודה שלי במאמר זה, היא שסטטיסטית, אותם רווקים ללא ילדים שמרגישים בדידות ודיכאון, הם היוצאים מן הכלל, ואינם מייצגים את הנורמה לאוכלוסייה זו.
לינק למאמר המקורי.