למה אין פורום לנשים שלא בחרו אם הן רוצות ילדים, או לא
או לנשים שסתם מחפשות ייעוץ מסוים או תמיכה, מעוד נשים, או גברים, שפשוט החיים הובילו אותם למצב הזה, שבו אין להם ילדים משלהם, מכל מיני סיבות.
אצלי זה בגלל שאף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים יציבה, אני בעייתית, ומודעת לזה.
אז אם היה פורום לאנשים, שלא הייתה להם שום החלטה בנושא, אלא זה פשוט לא קרה, והחיים המשיכו, מהר מידי.
או כי הם לא הכירו את האדם המתאים להם.
אולי הם אף פעם לא חיו בזוגיות ארוכה עם עוד מישהו, אז הם מפחדים ממחויבות, ומהקמת משפחה.
אנשים שלא התחתנו מתוך בחירה, ולכן גם לא הרגישו את "הצורך" הזה, בלרצות את הסביבה ואת המשפחה, והחובה בלהביא ילדים לעולם, כי זה מה שמתבקש.
אז אין להם אולי ממש סיבה אמיתית להיכנס לזה, באופן יחידני נאמר, ולהיות אמא יחידנית מתרומת זרע למשל.
ויש עדיין את אלו שעדיין מתלבטים, כי הם חוששים כמוני, ממה שיהיה בעתיד, והפחד מהלא נודע, ומהמחשבה הזו לקראת "ההשלמה" עם העובדה, שאין לי ילדים, ושיש מצב שגם לא יהיו לי.
ואני יכולה רק להעלות ספקולציות לגביי, על מה יהיה איתי.
כי די מתחיל להיות לי משעמם, וזה אומר שאני חייבת לחפש לעצמי המון עיסוקים אחרים, בכדי לא להרגיש ריקנות.
אז על זה אני רוצה לדבר.
וגם בגלל שאני לא רואה את עצמי כאמא יחידנית.
וגם בגלל שאין לי את הצורך הפנימי הזה, להיות "אמא" ביולוגית של ילד שלי, או הרצון להיכנס להריון, וללדת.
וזה מדהים בעיני, הצורך העיוור הזה של אנשים ללדת ילדים, ושכל אישה באמת כל כך שמחה לעבור את זה, בכל פעם.
עכשיו, זה גם לא אומר, שלא הייתי רוצה איזה 2 ילדים עכשיו, שיבקשו תשומת לב, וחיבוקים, ונשיקות, אני מתה על ילדים.
אבל עובדה, שזה לא קרה, וזה לא קורה, וגם לא בטוחה שזה יקרה.
לכן מנסה לחשוב, ולהקשיב ללב שלי, ולרצונות האמיתיים שלי, מנסה להקל על עצמי, ועל המחשבה הזו, שאני אולי לא אהיה אמא בגילגול הזה.
וגם יכול להיות שאני בכלל לא הייתי מוכנה לזה, מלכתחילה, כי זה הכניס אותי ללחץ מטורף, בזמן שבעצם מה שהכי בא לי, זה לברוח מכל דבר שמזכיר מחויבות כלפי מישהו או משהו בכלל.
הכל כבד לי כל כך לפעמים, אז למה לי להעביר את זה הלאה?
מה אתם אומרים???
או לנשים שסתם מחפשות ייעוץ מסוים או תמיכה, מעוד נשים, או גברים, שפשוט החיים הובילו אותם למצב הזה, שבו אין להם ילדים משלהם, מכל מיני סיבות.
אצלי זה בגלל שאף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים יציבה, אני בעייתית, ומודעת לזה.
אז אם היה פורום לאנשים, שלא הייתה להם שום החלטה בנושא, אלא זה פשוט לא קרה, והחיים המשיכו, מהר מידי.
או כי הם לא הכירו את האדם המתאים להם.
אולי הם אף פעם לא חיו בזוגיות ארוכה עם עוד מישהו, אז הם מפחדים ממחויבות, ומהקמת משפחה.
אנשים שלא התחתנו מתוך בחירה, ולכן גם לא הרגישו את "הצורך" הזה, בלרצות את הסביבה ואת המשפחה, והחובה בלהביא ילדים לעולם, כי זה מה שמתבקש.
אז אין להם אולי ממש סיבה אמיתית להיכנס לזה, באופן יחידני נאמר, ולהיות אמא יחידנית מתרומת זרע למשל.
ויש עדיין את אלו שעדיין מתלבטים, כי הם חוששים כמוני, ממה שיהיה בעתיד, והפחד מהלא נודע, ומהמחשבה הזו לקראת "ההשלמה" עם העובדה, שאין לי ילדים, ושיש מצב שגם לא יהיו לי.
ואני יכולה רק להעלות ספקולציות לגביי, על מה יהיה איתי.
כי די מתחיל להיות לי משעמם, וזה אומר שאני חייבת לחפש לעצמי המון עיסוקים אחרים, בכדי לא להרגיש ריקנות.
אז על זה אני רוצה לדבר.
וגם בגלל שאני לא רואה את עצמי כאמא יחידנית.
וגם בגלל שאין לי את הצורך הפנימי הזה, להיות "אמא" ביולוגית של ילד שלי, או הרצון להיכנס להריון, וללדת.
וזה מדהים בעיני, הצורך העיוור הזה של אנשים ללדת ילדים, ושכל אישה באמת כל כך שמחה לעבור את זה, בכל פעם.
עכשיו, זה גם לא אומר, שלא הייתי רוצה איזה 2 ילדים עכשיו, שיבקשו תשומת לב, וחיבוקים, ונשיקות, אני מתה על ילדים.
אבל עובדה, שזה לא קרה, וזה לא קורה, וגם לא בטוחה שזה יקרה.
לכן מנסה לחשוב, ולהקשיב ללב שלי, ולרצונות האמיתיים שלי, מנסה להקל על עצמי, ועל המחשבה הזו, שאני אולי לא אהיה אמא בגילגול הזה.
וגם יכול להיות שאני בכלל לא הייתי מוכנה לזה, מלכתחילה, כי זה הכניס אותי ללחץ מטורף, בזמן שבעצם מה שהכי בא לי, זה לברוח מכל דבר שמזכיר מחויבות כלפי מישהו או משהו בכלל.
הכל כבד לי כל כך לפעמים, אז למה לי להעביר את זה הלאה?
מה אתם אומרים???
