מצטרפת לפורום ומתלבטת....

[moran581]

מצטרפת לפורום ומתלבטת....

שלום לכולם
לקח לי הרבה זמן לכתוב כאן בפורום, חיפשתי הרבה זמן מידע על הנושא הזה ואז מצאתי אתכם, אז קודם כל תודה שקיים פורום כזה

החלטתי להתטרף אליכם ולכתוב כאן אחרי שאתמול פגשתי חברה מאוד טובה שלי שיש לה ילד בן 10 חודשים מתוק מתוק, פגשתי אותה והידיעה שאני לא רוצה ילדים פתאום הפכה לוודאית כזאת ומפחידה.
שמי מורן, בת 27 רווקה, על חיים ללא הבאת ילדים אני חושבת מגיל 18 ואפילו לפני כן, לא שיתפתי אף אחד בזה למעט פעמים בודדות שאמרתי את זה למשפחה שלי או לחברים והם ישר הלכו אחורה ואמרו תפסיקי לדבר ככה, את עוד צעירה זה יעבור לך, אני עדיין צעירה אבל זה לא עבר...
אציין שאף פעם לא הייתי במערכת יחסים זוגית רצינית (עד כמעט לפני חתונה),
כתבתי כאן על מנת לקבל תמיכה ותשובות, אני בעיקר מאוד מפחדת מכל זה, פתאום עולה תחושת הפספוס שאולי כן כדאי וכמובן השאלה מי יטפל בי כשאהיה מבוגרת יותר (מחשבות על העתיד הרחוק) וגם איך אמצא בעל שגם הוא אינו רוצה ילדים, בלי להתפשר על כל מה שאני רוצה ממנו...
אציין רק שאני מאוד אוהבת ילדים של אחרים, יכולה לשחק איתם הרבה זמן, עושה להם בייביסיטר לפעמים ומסתדרת נהדר עם ילדים בכל הגיאלים (גם תינוקות) כולם אומרים שאני אהיה אמא נפלאה, אבל בפנים אני תמיד אומרת שאני באמת לא רוצה שהם יהיו שלי, לא רוצה חיים כאלה, עם כל הכאב שבדבר,
תודה שקראתם עד כאן
אשמח לתגובות

מורן

 

[Il deserto rosso]

אני אחזור רק על דבר אחד שרובנו (אם לא כולנו) מאמינים בו:

העניין הזה של מי יטפל בנו כשנהיה מבוגרים- הוא לא סיבה מספיק טובה להביא ילד.
חוץ מזה, ברוכה הבאה.

 

[moran581]

תודה רבה!

מסכימה איתך שזו לא סיבה מספיק טובה להביא ילדים, אבל כנראה שככה חינכו אותנו...

 

[אורלנדה]

זו בהחלט התמודדות

ואין תשובות קלות.
בחירה אלהורית בישראל משמעה הליכה נגד הזרם. ולזה יש מחיר. תגובות, קושי להכיר בן זוג.
אז יש לך עוד שנים לחשוב על כך ולהתרגל לרעיון.
אני חושבת שהדבר החשוב ביותר הוא לעצב לעצמך את החיים שאת רוצה. ועשיית צעד כל כך גורלי כמו הולדה, ללא רצון אמיתי, מבפנים, זה לא דבר שאני הייתי יכולה לעשות.

אז להתכונן: לחשוב עוד מהו הכיוון, לפנות טיפול אם צריך - שעוזר למצוא את עצמך ומפחית חרדות - לנסות להתחבר עם אלהוריים אחרים, לחסוך כסף לגיל מבוגר.

ולהנות מחיי החופש שבחרת לך, הוא ממכר. כי באמת לחופש אין מחיר.

 

[moran581]

תודה על התגובה ו...

תודה על התגובה, אכן לחופש אין מחיר,
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אבל אנחנו לא מדברות על הנושא הזה (יש כמה לפניו)
לגבי להתחבר עם אלהוריים אחרים: אני חושבת שזה מוקם מדי, עוד לא מצאתי אלהוריים בגיל שלי כך שקשה לי לבר עם אנשים אחרים בגילי על כך וזה אכן קשה,
תודה שיש אתכם!

 

[אורלנדה]

טיפול פסיכולוגי טוב גם הוא דבר ששווה כל שקל

ואני מאמינה שהוא יעזור לך למקם את עצמך. את לומדת להחליש רעשי רקע מזיקים, שלא תורמים כלום ליכולת שלך לנווט את חייך בדרכים שאת בוחרת. כך גם הבחירה שלך תהיה לך ברורה יותר במשך השנים, האם היא נמשכת, האם את משנה דעתך. כשאת גדלה בעקבות טיפול פסיכולוגי טוב, את לומדת שיש לך אפשרויות בחירה רבות, האופק מתרחב. חשוב מאוד ומעולה.

ייתכן שכיוון שהנושא לא מדובר, את עדיין לא יודעת שסביבך יש אלהוריות ואלהורים. אולי יש כאלה שעדיין "לא יצאו מהארון". את יכולה גם לנסות למצוא קבוצות חברתיות דרך פייסבוק ועל ידי כך להגדיל את המעגל החברתי שלך.

 

[Il deserto rosso]

 

[אורלנדה]

עוד משהו שנזכרתי בו:

אני מתחילה להכיר בחודש האחרון את ד"ר כריסטיאן נורת'רופ, מחברת הספר "גופן של נשים, תבונתן של נשים", שעוד לא קראתי.

היא עוסקת ברפואת נשים בראיה של המכלול, כלומר רפואה הוליסטית. ויש לה קול אמיץ שיוצא נגד כל מיני פרקטיקות שנחשבות הכרחיות היום בתחום רפואת הנשים.

אני רק בהתחלה ועוד לא קראתי את הספר ואת רוב האתר, אבל אני רוצה לדווח שהספר החדש שלה נקרא "Goddesses Never Age" ובו היא מזמה הרבה מיתוסים לגבי הזדקנות נשית. ומדברת על כך שזקנה אינה חייבת להיות הידרדרות פיזית ונפשית. זה בהחלט מעודד ואני לפחות מתכוונת לקרוא את הספר בקרוב. חשוב גם לדעת שככל שנחיה היום את החיים שאנחנו רוצות לחיות, כך ההתבגרות וההזדקנות שלנו תהיינה קלות יותר.

האתר של ד"ר נורת'רופ:
www.drnorthrup.com
הקווים המקווקווים למעלה משמאל פותחים את הקטגוריות השונות של המאמרים.

 

[moran581]

תודה על התגובה ו...

כתבת מקסים, אכן חיזקת אותי
אני אנסה לדבר על זה בטיפול הפסיכולוגי שלי, אבל כאמור כרגע אני מדברת על דברים אחרים, כך שאני מניחה שהפסיכולוגית תחשוב שזה עניין שיכול לחלוף,
אחפש את הספר שהמלצת עליו
תודה רבה שוב

 

[Dorianne13]

ברוכה הבאה

ראשית, ברור שההחלטה שלא לגדל ילדים לא נובעת מסלידה מהם. אצלי זה מאוד דומה, אני מסתדרת עם ילדים, מסתבר שילדים די אוהבים אותי, אבל בכל-זאת, אף פעם לא רציתי להיות אמא וההרגשה הזו מאוד יציבה ושלמה.

רוב האנשים, עדיין, לא מצליחים להבין את זה ואפילו נבהלים -- מתרגלים לזה. אם הפניקה הציבורית סביב הנושא לא היתה כל-כך אידיוטית, זה היה ממש מצחיק

.

שנית, זה דבר ידוע שיש אנשים מבוגרים שיש להם כמה ילדים בוגרים, ובכל-זאת הם לבד ואין אף אחד שיטפל בהם. ילדים לא מהווים ערובה לביטחון משפחתי בגיל מבוגר, כך שזה בכלל לא צריך להוות שיקול.

באשר לבעל (אני מניחה שאת מתכוונת לבן-זוג ולא ומישהו שתהיה לו בעלות עליך...), זה כבר עניין יותר מורכב. יש גברים שלא רוצים ילדים, אבל הם מעטים (לדעתי, אם עול ההריון, הלידה והטיפול היה מוטל ברובו עליהם, היו רבים יותר שלא רוצים ילדים).
בכל מקרה, בן-זוג הוא לא מטרה שמצדיקה וויתור על עצמך, בשום פנים ואופן.

 

[luliy]

את יכולה לספר קצת על עצמך?

איך החיים בלי ילדים? האם יש לך בן זוג?

כמובן אם זה לא מתאים לך את לא חייבת לענות

תודה

 

[Dorianne13]

אני אף פעם לא רציתי ילדים אנושיים ועדיין לא רוצה.

יש לי ארבעה חתולים מקסימים (שלושה בנים ובת), את כולם אספתי מהרחוב, והם מפיקים ממני את המיטב בכל דבר שקשור באימהות. עקרונית, אנחנו משפחה לכל דבר, אני כמו כל אם חד-הורית אחרת, רק שהילדים שלי מאומצים והם חתולים, דבר שהופך את כל העניין המשפחתי להרבה יותר נעים ונוח. אני גם מאוד אוהבת כלבים, כמובן, אבל החתולים שלי פחות מתלהבים מהם.

אני רווקה ומתכוונת להישאר כזו, בעיקר כי אין לי שום כוונות להכניס את הממסד הרבני למיטה שלי (את החתולים כן, את הרבנות לא

), אבל באופן עקרוני לא שוללת קשר זוגי, בתנאי שאתקל במישהו מתאים. היו לי קשרים זוגיים בעבר, אף אחד מהם לא התאים לאורך זמן.

העובדה שאני לא רוצה ילדים (ושוב אציין, שאני מסתדרת לא רע עם ילדים של אחרים) בהחלט מרתיעה גברים, אבל לדעתי, זו לא הסיבה העיקרית לכך שאני לא בזוגיות. האופי שלי לא ממש שגרתי (אני יותר רגישה, יותר אידיאליסטית ובכלל קצת שונה מהרגיל -- בעיני זה יתרון, אבל גם זה עניין של טעם אישי) ואני גם בררנית ולא מרתיע אותי לנהל אורח חיים אי-זוגי.

אם עולה מהתיאור שלי הסטריאוטיפ של "רווקה זקנה עם חתולים", אני לוקחת את הדימוי הזה בשתי ידיים. כמי שמכירה עוד נשים כאלה, בעיני זו מחמאה.

תודה על ההתעניינות

.

 

[luliy]

קודם כל תודה על הפתיחות!

אפשר עוד שאלות?

האם את לא פוחדת להזדקן לבד? שלא יהיה מי שיטפל בך כשאת תהיי מבוגרת?
(אלו חששות מאוד כבדים אצלי)
אותי הלבד מאוד מפחיד.
אפשר לשאול איך הורייך הגיבו לבחירה שלך?
האם את לא נרתעת שהזוגיות שתהיה לך תהיה עם גרוש עם ילדים? ( זו האופציה שתעמוד בפניי כי ככל שמתקדמים בגיל הסיכוי למצא רווק שלא רוצה ילדים הוא כמעט אפסי)
מה לגבי חברה? יש לך חברים? חברות? או שכולם עסוקים בגידול התא המשפחתי?(לצערי זה מה שקורה בסוף)

 

[Dorianne13]

בכייף

אני רגילה לחיות לבד, יש לי המון ניסיון בזה ולא מפחיד אותי להמשיך ככה גם בגיל מבוגר. כן מפחידה אותי האפשרות, שאגיע למצב בריאותי שלא יאפשר לי לתפקד, אבל זה היה מפחיד אותי באותה מידה גם אם היו לי ילדים אנושיים, ולכך היה מצטרף הפחד להפוך לנטל עליהם.

לפני המון שנים, כשאנשים חיו בחברות שבטיות (למשל, כמו אצל האינדיאנים הקדומים), היתה המון הערכה כלפי "זקני השבט" בשל הניסיון הרב שצברו, אבל היתה גם מודעות מצד אותם זקנים, שאסור להם להוות נטל על משפחותיהם.
כתוצאה מכך, הנורמה המקובלת היתה, שאנשים מבוגרים מאוד שכבר הרגישו שנגמרו להם הכוחות לחיות, היו עוזבים את השבט ויוצאים למות בשקט במקום מבודד.
כאן המקום להדגיש, שאני בפירוש לא מעודדת התאבדויות, ברוב המקרים זה רעיון רע שלא באמת פותר בעיות (כי רק הגוף הפיזי מפסיק לחיות, התודעה/נשמה ממשיכה ויחד איתה גם הבעיות והסבל הרגשי).
יחד עם זאת, אני חושבת שזו זכות בסיסית לסיים את החיים בצורה מכובדת, כאשר ברור שהם קרובים לסיומם (בגלל זקנה, מחלה וכיו"ב).
בהקשר האישי, אני מכירה את הדרך החוצה ושומרת לעצמי את הזכות הזו, בבוא העת ובמידת הצורך (לא מוצאת טעם להיות זרוקה באיזה מסדרון של בית-חולים, עם אינפוזיה, חיתול וכאבים בכל הגוף, זו לא הצלת חיים אלא התעללות בחסרי ישע ע"י הממסד).
אגב, לא כל הקשישות והקשישים מגיעים למצב כזה, יש לא מעט שנשארים צלולים ומתפקדים עד יומם האחרון -- זה המצב שכדאי לשאוף אליו.

אני בטוחה שהיתה ומרגישה שעדיין יש איזושהי ביקורת מצד חלק מהמשפחה שלי כלפי הבחירות שלי, אבל הם מספיק נחמדים (או שאני מספיק אימתנית

) כדי שכל מי שיש לו ביקורת כלפי ההתנהלות האישית שלי יסתום את פיו, לפחות כשאני נוכחת.
אף פעם לא הרגשתי שאני אמורה לרצות אנשים, כך שלא מפריע לי אם יש אנשים שלא מרוצים -- זה לא עניינם בכל מקרה.

יש לי מעט מאוד חברות, רובן לא בזוגיות. זה נכון שרוב האנשים "נשאבים" לתוך העיסוק הזה בנישואין וגידול משפחה, וזה בא על חשבון הדברים האחרים שהיו להם.

באשר לזוגיות, אני דווקא נוטה להעדיף גבר גרוש שכבר יש לו ילדים (רצוי גדולים) ושברור לו שהוא לא רוצה ילדים נוספים. עם רווק נדמה לי שתמיד קיימת הסכנה שפתאום יתחשמק לו להיות אבא (כי בניגוד לגרוש, הוא לא יודע למה הוא נכנס).
מאחר שאין לי שום כוונות למסד קשר זוגי דרך הרבנות, כל ההגדרות שלהם ("גרוש", "רווק", "ממזר" וכו') לא מעניינות אותי יותר מדי, חשוב לי רק שיהיה מדובר במישהו פנוי לקשר (רגשית וחוקית).

אני לגמרי מבינה את החששות שלך, יש אתגרים בלחיות לבד, אבל זה כבר ממש לא כמו שהיה לפני 100 שנה. מבחינת תחזוקת הבית ותיקונים, יש הרבה דברים שבקלות אפשר לעשות לבד ועבור כל היתר אפשר להזמין אנשי מקצוע לפי הצורך.
לצד החסרונות, יש גם יתרונות בחיים לבד, כמו שקט, פרטיות וחופש.
אם את רוצה להרגיש יותר מוגנת, כלב גדול יתן את המענה לזה -- יש המון כלבים שרק מחכים לבית אוהב. אני מרגישה מאוד מוגנת אנרגטית עם החתולים שלי (ממש ישנה טוב יותר בלילה כשהם לידי), ואם הם יסכימו אולי נאמץ גם כלב/ה בעתיד.

 

[luliy]

הלוואי והיה לי את האומץ שלך

בלחיות לבד. אומרים שכדאי לנשים לחיות לבד הרבה זמן כדי שיבחרו נכון את בן הזוג שלהן ולא מתוך פחד להשאר לבד.
אני עם בעיות בריאות ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הוריי. אני מתנסה "לייב" במצב הזה שאת מפחדת ומדמיינת לעצמי מי היה דואג לי מכל הבחינות אם הייתי לבד.
נוכחתי לדעת שכל אחד עסוק "בתחת של עצמו". כל אחד עסוק במשפחה ובבעיות של עצמו ואי אפשר לצפות מחברים שידאגו לך.
אני מתחברת לעניין השקט, חופש ופרטיות. אני רואה מסביבי הורים מותשים, עייפים ואין להם זמן לשום דבר. זה נראה שצריך לבחור בין חיים עמוסים שזה גידול ילדים לבין רווקות/להיות בזוגיות.
תודה שוב על הפתיחות והכנות

 

[אוניברסאליסט]

אני פוחד מהזקנה באלהורות אבל גם פוחד מהורות

אבל, הפחד מהורות יותר גדול מאשר הפחד מהזקנה באלהורות. יש לי מנגנון הכחשה מספיק טוב כך שהחשש מהזקנה לא מפריע לי ביומיום. מצד שני מנגנוני ההכחשה לגבי החששות מהורות חלשים מאוד אצלי. מעבר לכך שאין לי אפילו קמצוץ משיכה להיות הורה. רק רתיעה אחת גדולה.

לכן, הורג אותי שאנשים מתעקשים לסווג אותי לקטגוריה של אלהוריים כ- "אנשים עם אומץ". בהקשר הזה האומץ הוא ממני והלאה. הפחד הוא שמנחה אותי.

 

[luliy]

אז מה התשובה

שאתה נותן לעצמך בהקשר של פחד מזקנה כאלהורי?
חחח גם לי פעם אמרו "איזה אומץ יש לך שאת לא פוחדת להשאר לבד" הבעיה שאצלי זה כלל לא בחירה. לצערי "זה" בחר אותי כי אין לי אפשרות לעשות שום דבר בנושא. אני חושבת שלו היו לי ילדים הייתי קצת יותר רגועה. יכול להיות שהייתי חיה בהכחשה שהילדים שלי יסייעו לי בזקנתי.
תודה על תגובתך.

 

[אוניברסאליסט]

התשובה שהיא שעדיף לי ככה

כי להיות הורה אני פוחד יותר ולכן צמצום הפחד מחייב אלהורות. הפחד מהזקנה הוא לא פחד ממשי ביומיום מפני שמנגנון ההכחשה עובד היטב. מדובר יותר בתובנה שכלית שבזקנה עלול להיות רע. אבל התובנה הזאת לא מתרגמת לפחד ממשי יומיומי.

 

[luliy]

תודה על תשובתך

 

[moran581]

תודה על התגובה ו...

הי
תודה על התגובה,
גם אני חושבת שילדים הם לא ערובה לביטחון משפחתי בגיל מבוגר, אבל אצלי זה עוד לא חזק כל כך, אני באה משפחה מסורתית (אני כבר לא) כך שמה שחינכו אותי עליו עדיין נמצא בראש למרות שאני יודעת שזה אחרת,
נכון, בן זוג (או בעל) או שותף לחיים... לא מהווה מטרה שמצדיקה ילדים, למרות ששוב כמו שציינתי עדיין לא הייתי במערכת יחסים זוגית רצינית שתיתן לי את פתח המחשבה שאולי כן ארצה להקם איתו משפחה,
אבל כן, התחושה של אי הרצון להביא ילדים אצלי היא הרבה פעמים שלמה ויציבה...
אני מבולבלת עדיין כמו שאת רואה,
מקווה שיתבהר בעתיד...