המימד הוירטואלי והמציאות- שיתוף בסיפור שקרה

[cocacola27]

המימד הוירטואלי והמציאות- שיתוף בסיפור שקרה

בגלל השרשור עם אוניברסליסט שגלש לזה, הנושא דווקא נראה לי מעניין וחשוב ואני רוצה לספר משהו שקרה לפני כמה שנים וזעזע אותי מאוד. הייתי קבועה בפורום פרידות אחרי שנפרדתי מבחור והייתה שם מנהלת פורום שעשתה עלי רושם עצום. כל מה שהיא כתבה היה במקום. היא נתנה עצות מזהב וקלעה בול לסיטואציה של הכותב שהיה ברוב המקרים שבור לב.
כשקראתי את מה שכתבה, לא היה לי ספק שמדבור בבחורה שיודעת מה מגיע לה ולעולם לא תולך שולל על ידי גבר. לא סתם היא היא המנהלת של הפורום. הייתי קוראת את תגובותיה בשקיקה.
כשהלב שלי התאחה עזבתי את הפורום ולא חזרתי אליו לכמה שנים ספורות ויום אחד סתם נכנסתי כדי לראות מה קורה והייתה שם הודעה שמנהלת הפורום נפטרה. הייתי מזועזעת. מסתבר שהיא התאבדה אחרי איזו מערכת יחסים עם בחור. היא הייתה בטוחה שזה זה וההוא עשה ממנה צחוק. היא דווקא כתבה איזו הודעה כואבת אבל גם מאוד חזקה ואמיצה ואף אחד לא העלה על דעתו שבאותו הלילה..
האם מישהו בחיי הפורום באמת הכיר אותה? אני הייתי בטוחה שכן. לפחות, שדבר אחד אני בטוח יודעת עליה, שלה זה לא יקרה. כל מתייפחי הפורום (כולל אני שהייתי בגיהנום באותה תקופה) שרדו את הפרידות אבל היא, הגדולה מכולם, לא.
רציתי רק לשתף. שכל אחד יסיק מכך מה שהוא מבין.

*****בשום אופן לא להעלות לאתר הראשי!!!!*******

 

[אוניברסאליסט]

סיפור עצוב. לא ידעתי שיש פורום פרידות

אז מן הסתם לא שמעתי על אותה מנהלת ועל הסוף המר. בכל אופן סיפור עצוב.

 

[evanescent]

מקרה מאוד עצוב של סנדלר הולך יחף....

כשנמצאים בתןך משהו בעצמנו אפשר לחוות את הדברים אחרת מאשר כשמיעצים מבחוץ וזה יותר קשה לישם מאשר ליעץ, אבל עדיין זה מקרה מאוד לא צפוי. ממש מצער שהגיעה לידי כך. אם משהו/מישהו היה עוצר אותה באותו זמן מלהתאבד אולי היא היתה גם מתגברת עם הזמן...

 

[cocacola27]

מן הסתם היא הייתה מתייסרת, מתאבלת ובסוף פשוט מכירה מישהו אחר

 

[סרטן זללן צד רשת]

קצת אוף טופיק אבל

לפי דעתי אף בנאדם לא מתאבד בגלל סיום מערכת יחסים.
התאבדות נגרמת בגלל הרבה סיבות שמצטברות ביחד. סיום של מערכת יחסים יכול להיות "טריגר" או "הקש ששבר את גב הגמל", אבל זה אף פעם לא זה לבד.

אגב, אני לא חושב שהתאבדות זה בהכרח דבר רע. אם רע לך בחיים, לא חובה להמשיך לחיות בכח. לפי דעתי בעוד 200 שנה (אם העולם עדיין יהיה קיים) כל מי שירצה להתאבד, יוכל ללכת לבית חולים לקבל זריקת הרדמה ולסיים את חייו יפה. ואז אנשים יגידו "לא ייאמן שעד לא מזמן אנשים רצו להתאבד והכריחו אותם להמשיך לחיות. איזה פרימיטים אנשים היו פעם"...

 

[cocacola27]

קצת קשה לי להסכים עם זה

לפעמים הכאב כל כך גדול שאתה פשוט לא יכול להכיל אותו וזה בכלל לא נראה לך זמני אלא נצחי.
צריך לעזור לאנשים להתגבר על סבל זמני שנראה נצחי ולפסיכולוגיה יש את הכלים לעזור לחזק את האדם השבור להתאבל כמו שצריך ובסופו של דבר להתגבר.
אגב שני בני משפחה שלי עשו ניסיון רציני להתאבד, אחת עם מלא כדורים השני קפץ מבניין- שניהם היו על סף מוות. שניהם ניצלו ושניהם חיים טוב היום ושמחים שניצלו למרות שזה שקפץ מבניין נפגע גופנית בצורה משמעותית הוא מאוד שמח היום שהוא חי.

 

[אוניברסאליסט]

דחק כגורם סיבתי להתאבדות

באופן כללי הסבר סיבתי להתאבדות כאירוע דחק [סטרס stress] הוא הסבר נפוץ והסיבה הזאת היא סיבה נפוצה. רוב המתאבדים מתאבדים עקב אירועים שליליים, משברים. נכון שיש גם דיווחים על התאבדויות עקב אירועים חיוביים "התאבדויות הצלחה" אבל לעיתים קרובות הרבה יותר התאבדות קשורה לאירועים שלילים או משברים בין אישיים. [רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר, סוזן מינקה, פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, כרך א', ע' 373]

אירוע דחק כגורם סיבתי לאובדנות יכול להיות בתיווך של דיכאון. אירוע דחק גרם לדיכאון והדיכאון גרם להתאבדות. אירועי דחק הם גם הסבר סיבתי נפוץ לדיכאון.

אהבה נכזבת היא סוג של אירוע דחק ומשבר אישי. בדיון סמוך דובר על שיימיניג באינטרנט או ברשת חברתית ושיימנינג באינטרנט/רשת חברתית זהו גם אירוע דחק ואירוע משברי.

סוג ההסבר "הסיבה שאדם התאבד היא אירוע דחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט", הוא הסבר מצבי. הסבר סיטואציוני. הסבר סיבתי שקשור בנסיבות או בתנאים שאדם נמצא בהם.

סוג הסבר אחר הוא הסבר התכונות. הסבר שמייחס את האובדנות לא לנסיבות החיצוניות או למצב שאדם נמצא בו, אלא לתכונות של האדם.
הטענה שאירוע דחק הוא לא הסיבה היחידה כלומר אירוע דחק הוא לא תנאי מספיק לאובדנות או לדיכאון היא בדרך כלל נכונה. אילו אירוע דחק היה הסיבה היחידה, אז כל אדם שהיה חווה אירוע דחק כזה היה מתאבד. העובדה שלא כולם ואפילו רוב האנשים לא מתאבדים עקב אותו אירוע דחק מראה שהסבר סיבתי של דחק הוא לא הסבר מספיק כי הוא לא מסביר למה מתוך קבוצת אנשים שכולם חוו אירוע דחק חלק מתאבדים וחלק לא. ברור שאירוע הדחק עצמו לא יכול להסביר את זה.

אנשים שעברו אירועי דחק קשים ביותר הרבה יותר קשים מאהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט לא התאבדו. ניקח למשל את השואה, כליאה במחנה ריכוז. לא רק שלא כולם התאבדו אלא רובם לא התאבדו למרות ששם היו תנאי דחק קיצוניים מאוד. אנשים איבדו בשואה לא רק את בני/בנות זוגם אלא את כל משפחתם, את ילדיהם גם חלקם ואף רובם לא התאבדו.

קל וחומר שרוב האנשים שסבלו אהבה נכזבת או עשו להם שיימינג באינטרנט לא התאבדו.

לכן, ההסבר המצבי הסבר האירוע דחק בתור סיבה הוא הסבר שהוא אמת אבל לא כל האמת. הוא לא הסבר מספיק.

אני גם חולק על הקיצוניות השנייה "אירוע דחק הוא לא סיבה". הוא כן יכול להיות סיבה אבל הוא "גם" הסיבה ולא "רק" הסיבה. אירוע דחק כגון אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט יכולים להיות סיבות להתאבדות, אבל זו לא הסיבה בהא הידיעה זו אחת הסיבות ולא מיצוי כל ההסבר הסיבתי. לומר שאירוע דחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט הם הסיבה, זה יכול להיות אמת ,אבל אמת חלקית או חצי אמת. לא כל האמת.

אירוע דחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט יכול להיות הקש ששבר את גב הגמל אבל הוא יכול להיות סיבה בעלת משקל גדול. אירוע דחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט יכולים להיות אירועים שחוללו את עצם המשבר ולא שהמשבר היה קודם והם רק נתנו דחיפה. האדם לפני אירוע הדחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט לא היה במצוקה לא היה במשבר והאירועים האלה גרמו שהמצוקה והמשבר יתחילו להתרחש. אבל עדיין הדחק הוא לא הסבר מספיק כי אחרת כל מי שהייתה לו אהבה נכזבת או כל מי שהיו עושים לו שיימינג באינטרנט היה מתאבד ועובדה שזה לא קורה לכן צריך הסבר סיבתי נוסף.

לכן, במחקר מדברים על מודל דיאתזה-דחק [diathesis stress models].

הרעיון הוא שיש הבדלים בין בני אדם מבחינת הנטייה לפתח אובדנות או דיכאון. יש נטייה, פרה דיספוזיציה לפתח אובדנות או דיכאון זו הדיאתזה. זהו לא תנאי מספיק לאובדנות או דיכאון. לא כל מי שיש לו נטייה, יפתח אובדנות או דיכאון בפועל. בנוסף לדיאתזה צריך להיות אירוע דחק ורק השילוב של הנטייה או הדיאתזה ואירוע הדחק יגרום לאובדנות או לדיכאון בפועל.

מדובר בשילוב של הסברים מצביים והסבר תכונות. לאדם יש תכונות עם פוטנציאל אובדנות או דיכאון. ייתכן שהפוטנציאל לא יתממש לעולם כי לא יהיה אירוע דחק מתאים. הפוטנציאל יתממש מהכוח אל הפועל כלומר יהפוך לאקטואלי בהינתן אירוע דחק מתאים. יש אנשים שהאירוע שמספיק להפוך את הפוטנציאל לאקטואלי הוא אהבה נכזבת ויש אנשים שזהו שיימינג באינטרנט. זהו הסבר משולב של תכונות האדם בצירוף אירוע הדחק. תכונות+מצב.

[על דחק כגורם סיבתי לדיכאון רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר, סוזן מינקה, פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, כרך א', עמ' 235-241]

 

[evanescent]

יתכן גם שחוץ מתכונות ואירוע הדחק

עוד גורם הוא הצטרפות נסיבות שמחוץ לאירוע הדחק. אולי אותו אדם בתקופת חיים אחרת שלו לא היה מתאבד בגלל אירוע דומה, אבל בגלל שזה נפל עליו בתקופה שהוא לא מוצא סיפוק גם מתחומים אחרים בחייו אז הדבר דוחף אותו לדיכאון ולרצון לשים קץ לחייו.

 

[אוניברסאליסט]

כן, הסיבות הנוספות יכולות להיות אף הן מצביות

ולא בהכרח רק סיבות של תכונות. למשל, הצטברות של אירועי דחק נוספים אחרים או שאירוע הדחק נוצר ממילא בתקופה קשה או תקופה משברית או שהוא ממילא בדיכאון מסיבות אחרות. אבל גם בהצטברות אירועי דחק או הצטברות אירועים נסיבתיים נשאלת השאלה אם בנוסף אין גם סיבות של תכונות האדם. אם אין סיבות של תכונות האדם וכל ההסבר הסיבתי הוא רק הצטברות מצבים, אז משמעות הדבר שכל אחד אחר היה מתאבד אם היה חווה הצטברות כזאת. אם מניחים שיש אנשים שלא היו מתאבדים נוכח הצטברות מצבים כאלה, אז הסבר סיבתי של תכונות אינדיבידואליות צריך גם להיות כאן.

 

[evanescent]

אני מסכימה שגם תכונות אינדבדואליות הן גורם

בקשר להצטרפות הנסיבות לדעתי זה לא חיב להיות דווקא הצטברות של אירועים. יכול להיות שלא היו באותו זמן אירועים נוספים אבל תקופה ארוכה אותו אדם הרגיש חוסר סיפוק או מימוש בתחומים האחרים של חייו והיתה לו נקודת אור שכשאיבד אותה (זה אירוע הדחק) זה יתר בעיניו את הטעם לחייו.

 

[אוניברסאליסט]

כן, לאו דווקא ארועי דחק אלא מצבי דחק

יש גורמי דחק [stressors] שהם דרישות ההסתגלות ויש דחק [stress] שזו התגובה הנפשית לדרישות ההסתגלות. דחק הוא תוצר של התמודדות לא נאותה עם דרישות הסתגלות. כל מצב שדורש הסתגלות כלשהי יכול פוטנציאלית להיות מצב דחק.

בתוך מושג הדחק יש קטגוריות וסוגים שונים של גורמי דחק:

חוסר סיפוק הוא גורם דחק ששייך לקבוצת ה- "תסכולים". תסכול הוא מכשול החוסם את התקדמות האדם ליעד רצוי או היעדרו של יעד רצוי. מקורות התסכול יכולים להיות מהסביבה ומקורות התסכול יכולים להיות ממגבלות אישיות. חוסר סיפוק בעבודה, שעמום בעבודה, חוסר סיפוק בנישואין או בזוגיות, אלה מצבי תסכול או חוסר סיפוק בחיים בכלל.

סוג אחר של גורמי דחק הם לחצים [pressures] זהו גורם דחק המכריח את האדם להזדרז, להגביר מאמצים, לשנות התנהגות מכוונת למטרה למשל לחץ להשיג ציונים טובים.

סוג נוסף של גורמי דחק הם קונפליקטים. צרכים ומניעים סותרים מופיעים בן בזמן. אדם נקרע בין אופציות שונות שהוא חייב לבחור לוותר על משהו.

בספרות המקצועית מדברים על השפעה מצטברת של גורמי דחק כמשפיעה על חומרת הדחק. יש גורמי דחק יחידים שנוטים לעורר דחק אצל מרבית בני האדם: מות אדם אהוב, גירושין, אובדן תעסוקה, מחלה קשה. ככל שגורם הדחק נמשך זמן רב יותר כך השפעתו חמורה יותר. למשל תשישות מתמשכת יוצרת דחק גדול יותר מעייפות זמנית. דחק כרוני או ארוך טווח. גם השפעה מצטברת של גורמי דחק רבים עלולה ליצור בסוף גורם דחק שיהווה "הקש ששבר את גב הגמל" שהוא לבד לא היה גורם דחק חמור במיוחד, אבל בגלל שהוא הצטבר לגורמי דחק אחרים הוא היה הדבר שהביא להתפרקות.

גם היתקלות בכמה גורמי דחק בעת ובעונה אחת משפיעה על החרפת הדחק. נניח אדם לוקה בהתקף לב, באותו זמן גם מאבד את משרתו וגם נודע לו שבנו נעצר על שימוש בסמים. הכל בו בזמן. הדחק צפוי להיות חמור יותר מאשר אילו כל אירוע כזה היה מתרחש בנפרד.

לגבי תכונות האדם להבדיל ממאפייני המצב, אז כאן ההבדלים האינדיבידואלים הם למשל בתפיסת האיום ובסיבולת הדחק.

הבדלים בתפיסת האיום הם עד כמה האדם תופס את האיום כחמור וכאן יש דיפרנציאציה אינדיבידואלית. אותו איום בני אדם שונים יכולים לתפוס ברמות שונות של חומרה מבחינת הסיכוי, הסיכון או ההסתברות לנזק או מבחינת חומרת ההשלכות.

הבדלים בסיבולת הדחק [stress tolerance] עד כמה אדם מסוגל לשאת דחק בלי שייפגע קשה. בני אדם שונים זה מזה במידת פגיעותם. אבל בנוסף לכך יש גם רגישות מיוחדת לגורמי דחק מסוימים או ספציפיים. יש בני אדם שאין להם רגישות מיוחדת כללית, אלא רגישות ספציפית לדחק מסוג מסוים. ההבדלים הבין אישיים יכולים להיות גדולים. אדם אחד יכול בקלות להתמודד עם דחק מסוים ואדם אחר, אותו דחק ישתק אותו כליל.

[על דחק ועל סיווג של סוגי דחק ועל גורמי חומרת הדחק, רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר, סוזן מינקה, פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, כרך א', עמ' 182-187]

 

[isola bella]

+
מאד מזדהה עם מה שקוקולה כתבה ובמיוחד עם
"
לפעמים הכאב כל כך גדול שאתה פשוט לא יכול להכיל אותו וזה בכלל לא נראה לך זמני אלא נצחי.
"
איזולה בלה

 

[אוניברסאליסט]

לגבי רגישות שונה לגורמי דחק שונים

לגבי אותו איש שב"כ שהיה בכיר במשרד הפנים שהתאבד בגלל השיימינג בפייסבוק, אז היו שתמהו איך אדם שאמור לעמוד במצבי דחק בהיותו פעיל שב"כ לא יכול לעמוד בדבר כזה. אז כאן ייתכן שבא לידי ביטוי הרעיון של רגישות לגורמי דחק שונים. הלחצים בשב"כ הם גורמי דחק מסוג אחד ולחץ חברתי הוא גורם דחק מסוג שני. יש עוד עדויות על בני אדם שהיו יכולים לעמוד במצבי דחק קשים בצבא, במאסר אבל מה ששבר אותם היה שהם הופקרו ע"י חבריהם. הדחק החברתי היה דחק שהם היו פגיעים אליו במיוחד, אבל כל עוד החברים לצידם הם יכולים לעמוד בדחק קשה. התמיהה כלפי אותו אדם אולי מחמיצה את ההבדלים בין גורמי דחק ואולי חושבים שמי שיכול לעמוד בגורם דחק מסוג אחד, אז הוא יכול לעמוד בכל גורמי הדחק האחרים ואולי פה הטעות.

יש גם טענות בספרות הסוציולוגית שבישראל יש חשיבות מיוחדת לקהילה ולמימד הקהילתי-חברתי. אז לגבי התאבדויות של ישראלים אולי יש כאן משהו תרבותי, אנתרופולוגי של רגישות מיוחדת לדחק של קונפליקט עם הקהילה או החברה. יש כתיבה על החשיבות המרכזית של תמיכת הקהילה עבור ישראלים. גם בקשר של ראש יאח"ה שהתאבד הוא אדם שעבודתו במשטרה הייתה כרוכה בלחצים, אבל דובר על נידוי בבית הכנסת. גורם סטרס חברתי. אולי הוא יכול לעמוד בלחצים רבים עד שזה מגיע לבית הכנסת שלו גרעין הקהילה שהוא משתייך אליה.

 

[evanescent]

זה עדיין די מתמיה לדעתי

כי עובדה שלאחר מעשה הרבה אנשים ידעו לספר שהוא היפך גמור מגזען והיו להם הרבה שבחים, אז הוא ידע בטח שיש מספיק אנשים שמכירים אותו טוב יותר מהמגיבים באינטרנט. אם חשוב לאדם יחס החברה למה שהוא יחשיב רק את אלה שרואים אותו באור שלילי ולא את אלה שרואים אותו באור חיובי?

 

[אוניברסאליסט]

אני לא יודע אם הוא ידע שיהיו שבחים

השבחים לדעתי פורסמו אחרי מותו. יכול להיות שהוא חשב ששמו הטוב נרמס והשם שלו יהיה שם רע. אולי נתפס לפסימיות בנושא הזה. אולי הוא חשב שהפרסומים השלילים ישפיעו על אלה שמכירים אותו.

אפשרות שנייה היא שברגע שהוא ראה המוני גולשים שחושבים שהוא גזען אז בשבילו העובדה שיש מעטים המכירים אותו שהוא לא כזה אין בה כדי לרפא את השם הרע שכן נוצר. אדם רוצה שיהיה לו שם טוב ולא שם טוב בצד שם רע. השם הרע גם הוא לצד שם טוב הוא בשבילו מספיק למצב של דחק. אפשר לדמות מצב שאדם שקרובי משפחתו או חבריו יודעים שהוא לא גזען אבל כל המדינה חושבת שהוא גזען אז החלק החיובי מתגמד ליד הנחשול שחושב שהוא גזען. אני יודע שלא היה מדובר בכל המדינה אבל היו אולי אלפי שיתופים ואולי זה יצר אצלו רושם של נחשול גדול שחושב שהוא גזען.

להיות אדם שנוי במחלוקת שחלק חושבים שהוא גזען וחלק לא זה לא משהו מלבב. אדם רוצה שם טוב פירושו שלא יהיה שם רע ולא שיש מחלוקת האם הוא גזען או לא. מה עוד שאם אלה שטוענים שהוא לא גזען הם רק משפחתו וחבריו אז גם ייתכן שיגידו עליהם שהם לא אובייקטיביים. משפחה וחברים מתייצבים לצד בני אדם גם כשהם נתפסים בעבירות ומורשעים.

יכול להיות שהוא חשב שאם בעולם שלנו יכול להיות מצב שלאדם כמוהו כל כך הרבה אנשים קוראים גזען אחרי כל מה שהוא עשה אז יש בעולם הזה יותר מדי רוע והוא לא מוכן לחיות בעולם עם רוע כזה.

 

[cocacola27]

זה מה שאני טוענת כל הזמן שהמימד הוירטואלי

נתפס כמחקה מציאות אבל הוא לא. מישהו עושה לייק מה הוא עשה? לחץ על כפתור לקח לו שניה ועבר הלאה לחיים שלו. ואולי זה ילד? או איזה אידיוט? את רואה אלף לייקים את מדמיינת 1000 אנשים ששונאים אותך וזה לא ככה.

 

[evanescent]

נכון, בגלל זה נראה לי הכי הגיוני

שזה לא כל הסיפור שם...אישית קשה לי להבין כזה מקרה, כי אם את ואני יכולות להבין שזה לא אומר הרבה ובמיוחד שהם בקושי מכירים אותו, למה שאדם כמוהו לא יבין? אצל בני עשרה למשל היתי יותר מבינה כזה מקרה. יכול להיות שחוסר ביטחון יגרום לאדם להחשיב יותר ביקורות שליליות אפילו כשלא מכירים אותו, אבל
לחוסר ביטחון כזה פחות מצפים מאדם עם הרבה ניסיון חיים שהגיע לעמדות בכירות. לא שאני שופטת אותו, אני רק משתפת למה קשה לי להבין. גם באופן כללי קשה לי להבין למה לפעמים אנשים מיחסים הרבה חשיבות לדברים שאומרים עליהם אנשים שלא באמת מכירים אותם. אם בעקבות זה יש איום על מקור הפרנסה אז אני יכולה להבין, אבל אם לא אז לא ממש. (נניח אם מנהלים בעבודה חושבים שאת לא מתאימה אז גם אם את בטוחה שהם טועים זה לא מה שיפרנס אותך...אז את הפגיעה הקשה כאן כשקימת אני מבינה יותר).

 

[אוניברסאליסט]

אם אנשים היו מבינים כל דבר בכוחות עצמם

או במילים אחרות אם היו רציונאלים לחלוטין, אז פסיכולוגים היו מחוסרי עבודה.

 

[evanescent]

נכון

 

[אוניברסאליסט]

ברחה לי ההודעה [פעם ראשונה בהיסטוריה שלי]

זהו המשך ההודעה

כנראה הצרכים החברתיים של בני אדם לא נגמרים בגבולות האנשים שהם מכירים

לבני אדם יש צרכים במוניטין חיובי, שם טוב ושלא יהיה להם שם רע. צרכים שלא יתקיפו אותם, לא יבזו אותם, שלא ייחסו להם תכונות שליליות. הצרכים האלה לא מוגבלים לגבולות הקבוצה הראשונית, המשפחה והחברים אלא גם חלים על קבוצות משניות לרבות אנשים זרים.
אבל צריך לסייג את היות האנשים זרים. הם זרים במובן זה שהם לא משפחה ולא חברים אבל הם עדיין חלק מהקהילה והחברה שהאדם שייך אליה. לאדם יש גם צרכי זהות עם חברתו וקהילתו ולא רק עם משפחתו וחבריו. אם הוא נמצא במצב שהקהילה שלו בזה לו אז הדבר לא עובר לידו.

בני אדם שואפים להערכה חברתית ולתדמית חיובית גם בקרב אנשים שהם לא משפחתם ולא חבריהם, אבל הם שייכים לקהילתם ולחברתם. השאיפה להערכה חברתית ודימוי חיובי לא נעצרת בגבולות האנשים שמכירים אישית. התלות של הערכה עצמית בהערכה חברתית קיימת גם בקרב חברי הקהילה בכללותה ואם הערכה החברתית של הקהילה היא שלילית עלולה להיפגע הערכה העצמית. התלות של הדימוי העצמי בתדמית החברתית חלה גם על הקהילה בכללותה.

בני אדם רוצים לקבל כבוד מבני אדם בכלל ולפחות לא לקבל אי-כבוד.

אנחנו חיים בתרבות של אגו, תרבות של כבוד וכתוצאה מכך היעלבויות כתוצאה מזלזול. זהו נתון פסיכולוגי נפוץ. גם באמנות ובספרות האגו מקבל ביטוי רב, בסיפורת, במחזאות. זהו מניע מרכזי מוטיבציה מרכזית אצל בני אדם.

הציפייה שלא תהיה פגיעה כאשר האדם זר ייתכן שהיא מניחה שאנשים לא מייחסים חשיבות לאנשים אחרים כאשר הם זרים. עובדתית זה לא המצב. בני אדם מייחסים חשיבות לאנשים אחרים גם כשהם זרים. החשיבות לא מבוססת על היכרות. החשיבות מבוססת על כך ששם נמצא אדם. העובדה שהוא אדם היא החשובה ולא שהוא מכיר את הנמען, אלא שיש שם אדם שזה מה שהוא חושב.

מעבר להיותו אדם הוא אדם ששייך לחברה שלי ולקהילה שלי

כאשר מדובר בהמוני אנשים שחושבים שהוא גזען אז הדבר עלול לקבל רושם לא של דעה של מישהו זר אלא כדעה של חברה ודעה של קהילה. הקהילה היא זאת שמביעה דעת גנאי והקהילה כגוף היא לא זרה. זו הקהילה של האדם הזה.

זהו נתון פסיכולוגי ולא הצדקה רציונאלית. אם אדם היה רציונאלי לחלוטין אז הוא גם לא היה נעלב ממישהו שהוא מכיר. ההבחנה בין מישהו שהוא מכיר למישהו זר היא הבחנה של דרגה בתוך תחום האי-רציונאליות. גם אדם שנעלב ממישהו שהוא מכיר אפשר לומר שלא היה רציונאלי, אז אם הוא ממילא לא רציונאלי אז מה הטעם לצפות שאי הרציונאליות תיעצר דווקא בנקודת ההיכרות.