לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1109511,095 עוקבים אודות עסקים

פורום בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות

מה, אתם לא רוצים ילדים??? לא יכול להיות! כשתגדלו זה ישתנה על-בטוח! אבל זו מהות הנשיות! ומשמעות החיים! ילדים זה שמחה! לא שמעתי על דבר כזה בחיים! את לא נורמלית! שמעתם את המשפטים האלו כבר מיליון פעמים? לפעמים עוברת לכם בראש המחשבה שמשהו לא בסדר? המשפחה והחברים לא מבינים? כל נהג-מונית שני מנסה לשכנע שמדובר בטעות? איך בונים זוגיות שאינה מבוססת-ילדים?; מה המשמעויות הפוליטיות של הבחירה האישית הזו?; האם יש טעם בכל הטיעונים הדמוגרפיים, הפוליטיים, הפמיניסטיים, הפסיכולוגיים והאישיותיים או שפשוט נולדנו בלי הגן הנכון?; איך מתמודדים עם החברים שלא מפסיקים לדבר על ילדיהם הנפלאים? איך משפיעה הסוציאליזציה על האפשרות לבחירה חופשית? אתם אלהורים או בעצם מתלבטים? בת/בת הזוג רוצה ילדים ואתם לא?  ועוד ועוד מטרת הפורום היא להוות מוקד תמיכה חברתית לאנשים שבוחרים בחיים ללא ילדים. זה המקום להתלבט, לתהות, לחזק, ללוות ולתמוך באלהוריות ואלהורים;

הנהלת הפורום:

אודות הפורום בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות

מה, אתם לא רוצים ילדים??? לא יכול להיות! כשתגדלו זה ישתנה על-בטוח! אבל זו מהות הנשיות! ומשמעות החיים! ילדים זה שמחה! לא שמעתי על דבר כזה בחיים! את לא נורמלית! שמעתם את המשפטים האלו כבר מיליון פעמים? לפעמים עוברת לכם בראש המחשבה שמשהו לא בסדר? המשפחה והחברים לא מבינים? כל נהג-מונית שני מנסה לשכנע שמדובר בטעות? איך בונים זוגיות שאינה מבוססת-ילדים?; מה המשמעויות הפוליטיות של הבחירה האישית הזו?; האם יש טעם בכל הטיעונים הדמוגרפיים, הפוליטיים, הפמיניסטיים, הפסיכולוגיים והאישיותיים או שפשוט נולדנו בלי הגן הנכון?; איך מתמודדים עם החברים שלא מפסיקים לדבר על ילדיהם הנפלאים? איך משפיעה הסוציאליזציה על האפשרות לבחירה חופשית? אתם אלהורים או בעצם מתלבטים? בת/בת הזוג רוצה ילדים ואתם לא?  ועוד ועוד מטרת הפורום היא להוות מוקד תמיכה חברתית לאנשים שבוחרים בחיים ללא ילדים. זה המקום להתלבט, לתהות, לחזק, ללוות ולתמוך באלהוריות ואלהורים;

x
הודעה מהנהלת הפורום
 
ברוכים הבאים לפורום, לשעבר פורום נשים שלא רוצות ילדים. נא לקרוא את תקנון הפורום לפני הכתיבה.
אמהות, סקרנים, אורחים, תחקירנים, חוקרות/ים ושאר מתעניינים - אנא לחצו על המשך...
לקישורים לקהילות נוספות לאנשים שלא רוצים ילדים   -   אנא לחצו על המשך...
אמהות מאושרות, סקרנים ואורחים לרגע: נא לעיין ב``שאלות נפוצות`` לפני הכתיבה בפורום 
 
 
המשך >>

לצפיה ב-'המימד הוירטואלי והמציאות- שיתוף בסיפור שקרה '
המימד הוירטואלי והמציאות- שיתוף בסיפור שקרה
08/07/2015 | 14:22
59
547
בגלל השרשור עם אוניברסליסט שגלש לזה, הנושא דווקא נראה לי מעניין וחשוב ואני רוצה לספר משהו שקרה לפני כמה שנים וזעזע אותי מאוד. הייתי קבועה בפורום פרידות אחרי שנפרדתי מבחור והייתה שם מנהלת פורום שעשתה עלי רושם עצום. כל מה שהיא כתבה היה במקום. היא נתנה עצות מזהב וקלעה בול לסיטואציה של הכותב שהיה ברוב המקרים שבור לב.
כשקראתי את מה שכתבה, לא היה לי ספק שמדבור בבחורה שיודעת מה מגיע לה ולעולם לא תולך שולל על ידי גבר. לא סתם היא היא המנהלת של הפורום. הייתי קוראת את תגובותיה בשקיקה.
כשהלב שלי התאחה עזבתי את הפורום ולא חזרתי אליו לכמה שנים ספורות ויום אחד סתם נכנסתי כדי לראות מה קורה והייתה שם הודעה שמנהלת הפורום נפטרה. הייתי מזועזעת. מסתבר שהיא התאבדה אחרי איזו מערכת יחסים עם בחור. היא הייתה בטוחה שזה זה וההוא עשה ממנה צחוק. היא דווקא כתבה איזו הודעה כואבת אבל גם מאוד חזקה ואמיצה ואף אחד לא העלה על דעתו שבאותו הלילה..
האם מישהו בחיי הפורום באמת הכיר אותה? אני הייתי בטוחה שכן. לפחות, שדבר אחד אני בטוח יודעת עליה, שלה זה לא יקרה. כל מתייפחי הפורום (כולל אני שהייתי בגיהנום באותה תקופה) שרדו את הפרידות אבל היא, הגדולה מכולם, לא.
רציתי רק לשתף. שכל אחד יסיק מכך מה שהוא מבין.
 
*****בשום אופן לא להעלות לאתר הראשי!!!!*******
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'סיפור עצוב. לא ידעתי שיש פורום פרידות '
סיפור עצוב. לא ידעתי שיש פורום פרידות
08/07/2015 | 14:46
136
אז מן הסתם לא שמעתי על אותה מנהלת ועל הסוף המר. בכל אופן סיפור עצוב.   
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'מקרה מאוד עצוב של סנדלר הולך יחף....'
מקרה מאוד עצוב של סנדלר הולך יחף....
08/07/2015 | 17:45
1
136
כשנמצאים בתןך משהו בעצמנו אפשר לחוות את הדברים אחרת מאשר כשמיעצים מבחוץ וזה יותר קשה לישם מאשר ליעץ, אבל עדיין זה מקרה מאוד לא צפוי. ממש מצער שהגיעה לידי כך. אם משהו/מישהו היה עוצר אותה באותו זמן מלהתאבד אולי היא היתה גם מתגברת עם הזמן...
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'מן הסתם היא הייתה מתייסרת, מתאבלת ובסוף פשוט מכירה מישהו אחר'
מן הסתם היא הייתה מתייסרת, מתאבלת ובסוף פשוט מכירה מישהו אחר
08/07/2015 | 21:26
37
לצפיה ב-'קצת אוף טופיק אבל'
קצת אוף טופיק אבל
08/07/2015 | 23:49
36
170
לפי דעתי אף בנאדם לא מתאבד בגלל סיום מערכת יחסים.
התאבדות נגרמת בגלל הרבה סיבות שמצטברות ביחד. סיום של מערכת יחסים יכול להיות "טריגר" או "הקש ששבר את גב הגמל", אבל זה אף פעם לא זה לבד.
 
אגב, אני לא חושב שהתאבדות זה בהכרח דבר רע. אם רע לך בחיים, לא חובה להמשיך לחיות בכח. לפי דעתי בעוד 200 שנה (אם העולם עדיין יהיה קיים) כל מי שירצה להתאבד, יוכל ללכת לבית חולים לקבל זריקת הרדמה ולסיים את חייו יפה. ואז אנשים יגידו "לא ייאמן שעד לא מזמן אנשים רצו להתאבד והכריחו אותם להמשיך לחיות. איזה פרימיטים אנשים היו פעם"...
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'קצת קשה לי להסכים עם זה '
קצת קשה לי להסכים עם זה
09/07/2015 | 10:23
111
לפעמים הכאב כל כך גדול שאתה פשוט לא יכול להכיל אותו וזה בכלל לא נראה לך זמני אלא נצחי.
צריך לעזור לאנשים להתגבר על סבל זמני שנראה נצחי ולפסיכולוגיה יש את הכלים לעזור לחזק את האדם השבור להתאבל כמו שצריך ובסופו של דבר להתגבר.
אגב שני בני משפחה שלי עשו ניסיון רציני להתאבד, אחת עם מלא כדורים השני קפץ מבניין- שניהם היו על סף מוות. שניהם ניצלו ושניהם חיים טוב היום ושמחים שניצלו למרות שזה שקפץ מבניין נפגע גופנית בצורה משמעותית הוא מאוד שמח היום שהוא חי.
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'דחק כגורם סיבתי להתאבדות '
דחק כגורם סיבתי להתאבדות
<< ההודעה הנוכחית
09/07/2015 | 10:34
33
87

באופן כללי הסבר סיבתי להתאבדות כאירוע דחק [סטרס stress] הוא הסבר נפוץ והסיבה הזאת היא סיבה נפוצה. רוב המתאבדים מתאבדים עקב אירועים שליליים, משברים. נכון שיש גם דיווחים על התאבדויות עקב אירועים חיוביים "התאבדויות הצלחה" אבל לעיתים קרובות הרבה יותר התאבדות קשורה לאירועים שלילים או משברים בין אישיים. [רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר, סוזן מינקה, פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, כרך א', ע' 373]

אירוע דחק כגורם סיבתי לאובדנות יכול להיות בתיווך של דיכאון. אירוע דחק גרם לדיכאון והדיכאון גרם להתאבדות. אירועי דחק הם גם הסבר סיבתי נפוץ לדיכאון.

אהבה נכזבת היא סוג של אירוע דחק ומשבר אישי. בדיון סמוך דובר על שיימיניג באינטרנט או ברשת חברתית ושיימנינג באינטרנט/רשת חברתית זהו גם אירוע דחק ואירוע משברי.

סוג ההסבר "הסיבה שאדם התאבד היא אירוע דחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט", הוא הסבר מצבי. הסבר סיטואציוני. הסבר סיבתי שקשור בנסיבות או בתנאים שאדם נמצא בהם.

סוג הסבר אחר הוא הסבר התכונות. הסבר שמייחס את האובדנות לא לנסיבות החיצוניות או למצב שאדם נמצא בו, אלא לתכונות של האדם.  
הטענה שאירוע דחק הוא לא הסיבה היחידה כלומר אירוע דחק הוא לא תנאי מספיק לאובדנות או לדיכאון היא בדרך כלל נכונה. אילו אירוע דחק היה הסיבה היחידה, אז כל אדם שהיה חווה אירוע דחק כזה היה מתאבד. העובדה שלא כולם ואפילו רוב האנשים לא מתאבדים עקב אותו אירוע דחק מראה שהסבר סיבתי של דחק הוא לא הסבר מספיק כי הוא לא מסביר למה מתוך קבוצת אנשים שכולם חוו אירוע דחק חלק מתאבדים וחלק לא. ברור שאירוע הדחק עצמו לא יכול להסביר את זה.

אנשים שעברו אירועי דחק קשים ביותר הרבה יותר קשים מאהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט לא התאבדו. ניקח למשל את השואה, כליאה במחנה ריכוז. לא רק שלא כולם התאבדו אלא רובם לא התאבדו למרות ששם היו תנאי דחק קיצוניים מאוד. אנשים איבדו בשואה לא רק את בני/בנות זוגם אלא את כל משפחתם, את ילדיהם גם חלקם ואף רובם לא התאבדו.

קל וחומר שרוב האנשים שסבלו אהבה נכזבת או עשו להם שיימינג באינטרנט לא התאבדו.

לכן, ההסבר המצבי הסבר האירוע דחק בתור סיבה הוא הסבר שהוא אמת אבל לא כל האמת. הוא לא הסבר מספיק.

אני גם חולק על הקיצוניות השנייה "אירוע דחק הוא לא סיבה". הוא כן יכול להיות סיבה אבל הוא "גם" הסיבה ולא "רק" הסיבה. אירוע דחק כגון אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט יכולים להיות סיבות להתאבדות, אבל זו לא הסיבה בהא הידיעה זו אחת הסיבות ולא מיצוי כל ההסבר הסיבתי. לומר שאירוע דחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט הם הסיבה, זה יכול להיות אמת ,אבל אמת חלקית או חצי אמת. לא כל האמת.

אירוע דחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט יכול להיות הקש ששבר את גב הגמל אבל הוא יכול להיות סיבה בעלת משקל גדול. אירוע דחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט יכולים להיות אירועים שחוללו את עצם המשבר ולא שהמשבר היה קודם והם רק נתנו דחיפה. האדם לפני אירוע הדחק כמו אהבה נכזבת או שיימינג באינטרנט לא היה במצוקה לא היה במשבר  והאירועים האלה גרמו שהמצוקה והמשבר יתחילו להתרחש. אבל עדיין הדחק הוא לא הסבר מספיק כי אחרת כל מי שהייתה לו אהבה נכזבת או כל מי שהיו עושים לו שיימינג באינטרנט היה מתאבד ועובדה שזה לא קורה לכן צריך הסבר סיבתי נוסף.

לכן, במחקר מדברים על מודל דיאתזה-דחק [diathesis stress models].

הרעיון הוא שיש הבדלים בין בני אדם מבחינת הנטייה לפתח אובדנות או דיכאון. יש נטייה, פרה דיספוזיציה לפתח אובדנות או דיכאון זו הדיאתזה.  זהו לא תנאי מספיק לאובדנות או דיכאון. לא כל מי שיש לו נטייה, יפתח אובדנות או דיכאון בפועל.  בנוסף לדיאתזה צריך להיות אירוע דחק ורק השילוב של הנטייה או הדיאתזה ואירוע הדחק יגרום לאובדנות או לדיכאון בפועל.

מדובר בשילוב של הסברים מצביים והסבר תכונות. לאדם יש תכונות עם פוטנציאל אובדנות או דיכאון. ייתכן שהפוטנציאל לא יתממש לעולם כי לא יהיה אירוע דחק מתאים. הפוטנציאל יתממש מהכוח אל הפועל כלומר יהפוך לאקטואלי בהינתן אירוע דחק מתאים. יש אנשים שהאירוע שמספיק להפוך את הפוטנציאל לאקטואלי הוא אהבה נכזבת ויש אנשים שזהו שיימינג באינטרנט. זהו הסבר משולב של תכונות האדם בצירוף אירוע הדחק. תכונות+מצב.

[על דחק כגורם סיבתי לדיכאון  רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר, סוזן מינקה, פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, כרך א', עמ' 235-241]
 
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'יתכן גם שחוץ מתכונות ואירוע הדחק'
יתכן גם שחוץ מתכונות ואירוע הדחק
09/07/2015 | 12:15
24
54
עוד גורם הוא הצטרפות נסיבות שמחוץ לאירוע הדחק. אולי אותו אדם בתקופת חיים אחרת שלו לא היה מתאבד בגלל אירוע דומה, אבל בגלל שזה נפל עליו בתקופה שהוא לא מוצא סיפוק גם מתחומים אחרים בחייו אז הדבר דוחף אותו לדיכאון ולרצון לשים קץ לחייו.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'כן, הסיבות הנוספות יכולות להיות אף הן מצביות '
כן, הסיבות הנוספות יכולות להיות אף הן מצביות
09/07/2015 | 13:10
23
35
ולא בהכרח רק סיבות של תכונות. למשל, הצטברות של אירועי דחק נוספים אחרים או שאירוע הדחק נוצר ממילא בתקופה קשה או תקופה משברית או שהוא ממילא בדיכאון מסיבות אחרות. אבל גם בהצטברות אירועי דחק או הצטברות אירועים נסיבתיים נשאלת השאלה אם בנוסף אין גם סיבות של תכונות האדם. אם אין סיבות של תכונות האדם וכל ההסבר הסיבתי הוא רק הצטברות מצבים, אז משמעות הדבר שכל אחד אחר היה מתאבד אם היה חווה הצטברות כזאת. אם מניחים שיש אנשים שלא היו מתאבדים נוכח הצטברות מצבים כאלה, אז הסבר סיבתי של תכונות אינדיבידואליות צריך גם להיות כאן.  
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אני מסכימה שגם תכונות אינדבדואליות הן גורם'
אני מסכימה שגם תכונות אינדבדואליות הן גורם
09/07/2015 | 13:23
22
44
בקשר להצטרפות הנסיבות לדעתי זה לא חיב להיות דווקא הצטברות של אירועים. יכול להיות שלא היו באותו זמן אירועים נוספים אבל תקופה ארוכה אותו אדם הרגיש חוסר סיפוק או מימוש בתחומים האחרים של חייו והיתה לו נקודת אור שכשאיבד אותה (זה אירוע הדחק) זה יתר בעיניו את הטעם לחייו.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'כן, לאו דווקא ארועי דחק אלא מצבי דחק'
כן, לאו דווקא ארועי דחק אלא מצבי דחק
09/07/2015 | 15:41
22

יש גורמי דחק [stressors] שהם דרישות ההסתגלות ויש דחק [stress] שזו התגובה הנפשית לדרישות ההסתגלות. דחק הוא תוצר של התמודדות לא נאותה עם דרישות הסתגלות. כל מצב שדורש הסתגלות כלשהי יכול פוטנציאלית להיות מצב דחק.

בתוך מושג הדחק יש קטגוריות וסוגים שונים של גורמי דחק:

חוסר סיפוק הוא גורם דחק ששייך לקבוצת ה- "תסכולים". תסכול הוא מכשול החוסם את התקדמות האדם ליעד רצוי או היעדרו של יעד רצוי. מקורות התסכול יכולים להיות מהסביבה ומקורות התסכול יכולים להיות ממגבלות אישיות. חוסר סיפוק בעבודה, שעמום בעבודה, חוסר סיפוק בנישואין או בזוגיות, אלה מצבי תסכול או חוסר סיפוק בחיים בכלל.

סוג אחר של גורמי דחק הם לחצים [pressures] זהו גורם דחק המכריח את האדם להזדרז, להגביר מאמצים, לשנות התנהגות מכוונת למטרה למשל לחץ להשיג ציונים טובים.

סוג נוסף של גורמי דחק הם קונפליקטים. צרכים ומניעים סותרים מופיעים בן בזמן. אדם נקרע בין אופציות שונות שהוא חייב לבחור לוותר על משהו.

בספרות המקצועית מדברים על השפעה מצטברת של גורמי דחק כמשפיעה על חומרת הדחק. יש גורמי דחק יחידים שנוטים לעורר דחק אצל מרבית בני האדם: מות אדם אהוב, גירושין, אובדן תעסוקה, מחלה קשה. ככל שגורם הדחק נמשך זמן רב יותר כך השפעתו חמורה יותר. למשל תשישות מתמשכת יוצרת דחק גדול יותר מעייפות זמנית. דחק כרוני או ארוך טווח.  גם השפעה מצטברת של גורמי דחק רבים עלולה ליצור בסוף גורם דחק שיהווה "הקש ששבר את גב הגמל" שהוא לבד לא היה גורם דחק חמור במיוחד, אבל בגלל שהוא הצטבר לגורמי דחק אחרים הוא היה הדבר שהביא להתפרקות.

גם היתקלות בכמה גורמי דחק בעת ובעונה אחת משפיעה על החרפת הדחק. נניח אדם לוקה בהתקף לב, באותו זמן גם מאבד את משרתו וגם נודע לו שבנו נעצר על שימוש בסמים. הכל בו בזמן. הדחק צפוי להיות חמור יותר מאשר אילו כל אירוע כזה היה מתרחש בנפרד.

לגבי תכונות האדם להבדיל ממאפייני המצב, אז כאן ההבדלים האינדיבידואלים הם למשל בתפיסת האיום ובסיבולת הדחק.

הבדלים בתפיסת האיום הם עד כמה האדם תופס את האיום כחמור וכאן יש דיפרנציאציה אינדיבידואלית. אותו איום בני אדם שונים יכולים לתפוס ברמות שונות של חומרה מבחינת הסיכוי, הסיכון או ההסתברות לנזק או מבחינת חומרת ההשלכות.  

הבדלים בסיבולת הדחק [stress tolerance] עד כמה אדם מסוגל לשאת דחק בלי שייפגע קשה. בני אדם שונים זה מזה במידת פגיעותם. אבל בנוסף לכך יש גם רגישות מיוחדת לגורמי דחק מסוימים או ספציפיים. יש בני אדם שאין להם רגישות מיוחדת כללית, אלא רגישות ספציפית לדחק מסוג מסוים. ההבדלים הבין אישיים יכולים להיות גדולים. אדם אחד יכול בקלות להתמודד עם דחק מסוים ואדם אחר, אותו דחק ישתק אותו כליל.    

[על דחק ועל סיווג של סוגי דחק ועל גורמי חומרת הדחק, רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר, סוזן מינקה, פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, כרך א', עמ' 182-187]   
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-''
09/07/2015 | 15:50
22
+
מאד מזדהה עם מה שקוקולה כתבה ובמיוחד עם
"
לפעמים הכאב כל כך גדול שאתה פשוט לא יכול להכיל אותו וזה בכלל לא נראה לך זמני אלא נצחי.
"
איזולה בלה
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'לגבי רגישות שונה לגורמי דחק שונים'
לגבי רגישות שונה לגורמי דחק שונים
09/07/2015 | 16:18
19
27

 
לגבי אותו איש שב"כ שהיה בכיר במשרד הפנים שהתאבד בגלל השיימינג בפייסבוק, אז היו שתמהו איך אדם שאמור לעמוד במצבי דחק בהיותו פעיל שב"כ לא יכול לעמוד בדבר כזה. אז כאן ייתכן שבא לידי ביטוי הרעיון של רגישות לגורמי דחק שונים. הלחצים בשב"כ הם גורמי דחק מסוג אחד ולחץ חברתי הוא גורם דחק מסוג שני. יש עוד עדויות על בני אדם שהיו יכולים לעמוד במצבי דחק קשים בצבא, במאסר אבל מה ששבר אותם היה שהם הופקרו ע"י חבריהם. הדחק החברתי היה דחק שהם היו פגיעים אליו במיוחד, אבל כל עוד החברים לצידם הם יכולים לעמוד בדחק קשה. התמיהה כלפי אותו אדם אולי מחמיצה את ההבדלים בין גורמי דחק ואולי חושבים שמי שיכול לעמוד בגורם דחק מסוג אחד, אז הוא יכול לעמוד בכל גורמי הדחק האחרים ואולי פה הטעות.   

יש גם טענות בספרות הסוציולוגית שבישראל יש חשיבות מיוחדת לקהילה ולמימד הקהילתי-חברתי. אז לגבי התאבדויות של ישראלים אולי יש כאן משהו תרבותי, אנתרופולוגי של רגישות מיוחדת לדחק של קונפליקט עם הקהילה או החברה. יש כתיבה על החשיבות המרכזית של תמיכת הקהילה עבור ישראלים. גם בקשר של ראש יאח"ה שהתאבד הוא אדם שעבודתו במשטרה הייתה כרוכה בלחצים, אבל  דובר על נידוי בבית הכנסת. גורם סטרס חברתי. אולי הוא יכול לעמוד בלחצים רבים עד שזה מגיע לבית הכנסת שלו גרעין הקהילה שהוא משתייך אליה.
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'זה עדיין די מתמיה לדעתי'
זה עדיין די מתמיה לדעתי
09/07/2015 | 17:25
18
43
כי עובדה שלאחר מעשה הרבה אנשים ידעו לספר שהוא היפך גמור מגזען והיו להם הרבה שבחים, אז הוא ידע בטח שיש מספיק אנשים שמכירים אותו טוב יותר מהמגיבים באינטרנט. אם חשוב לאדם יחס החברה למה שהוא יחשיב רק את אלה שרואים אותו באור שלילי ולא את אלה שרואים אותו באור חיובי?
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אני לא יודע אם הוא ידע שיהיו שבחים'
אני לא יודע אם הוא ידע שיהיו שבחים
09/07/2015 | 18:21
37
השבחים לדעתי פורסמו אחרי מותו. יכול להיות שהוא חשב ששמו הטוב נרמס והשם שלו יהיה שם רע. אולי נתפס לפסימיות בנושא הזה. אולי הוא חשב שהפרסומים השלילים ישפיעו על אלה שמכירים אותו.
 
אפשרות שנייה היא שברגע שהוא ראה המוני גולשים שחושבים שהוא גזען אז בשבילו העובדה שיש מעטים המכירים אותו שהוא לא כזה אין בה כדי לרפא את השם הרע שכן נוצר. אדם רוצה שיהיה לו שם טוב ולא שם טוב בצד שם רע. השם הרע גם הוא לצד שם טוב הוא בשבילו מספיק למצב של דחק. אפשר לדמות מצב שאדם שקרובי משפחתו או חבריו יודעים שהוא לא גזען אבל כל המדינה חושבת שהוא גזען אז החלק החיובי מתגמד ליד הנחשול שחושב שהוא גזען. אני יודע שלא היה מדובר בכל המדינה אבל היו אולי אלפי שיתופים ואולי זה יצר אצלו רושם של נחשול גדול שחושב שהוא גזען.
 
להיות אדם שנוי במחלוקת שחלק חושבים שהוא גזען וחלק לא זה לא משהו מלבב. אדם רוצה שם טוב פירושו שלא יהיה שם רע ולא שיש מחלוקת האם הוא גזען או לא. מה עוד שאם אלה שטוענים שהוא לא גזען הם רק משפחתו וחבריו אז גם ייתכן שיגידו עליהם שהם לא אובייקטיביים. משפחה וחברים מתייצבים לצד בני אדם גם כשהם נתפסים בעבירות ומורשעים.  
 
יכול להיות שהוא חשב שאם בעולם שלנו יכול להיות מצב שלאדם כמוהו כל כך הרבה אנשים קוראים גזען אחרי כל מה שהוא עשה אז יש בעולם הזה יותר מדי רוע והוא לא מוכן לחיות בעולם עם רוע כזה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'זה מה שאני טוענת כל הזמן שהמימד הוירטואלי'
זה מה שאני טוענת כל הזמן שהמימד הוירטואלי
09/07/2015 | 19:03
16
35
נתפס כמחקה מציאות אבל הוא לא. מישהו עושה לייק מה הוא עשה? לחץ על כפתור לקח לו שניה ועבר הלאה לחיים שלו. ואולי זה ילד? או איזה אידיוט? את רואה אלף לייקים את מדמיינת 1000 אנשים ששונאים אותך וזה לא ככה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'נכון, בגלל זה נראה לי הכי הגיוני '
נכון, בגלל זה נראה לי הכי הגיוני
09/07/2015 | 19:43
15
34
שזה לא כל הסיפור שם...אישית קשה לי להבין כזה מקרה, כי אם את ואני יכולות להבין שזה לא אומר הרבה ובמיוחד שהם בקושי מכירים אותו, למה שאדם כמוהו לא יבין? אצל בני עשרה למשל היתי יותר מבינה כזה מקרה. יכול להיות שחוסר ביטחון יגרום לאדם להחשיב יותר ביקורות שליליות אפילו כשלא מכירים אותו, אבל
לחוסר ביטחון כזה פחות מצפים מאדם עם הרבה ניסיון חיים שהגיע לעמדות בכירות. לא שאני שופטת אותו, אני רק משתפת למה קשה לי להבין. גם באופן כללי קשה לי להבין למה לפעמים אנשים מיחסים הרבה חשיבות לדברים שאומרים עליהם אנשים שלא באמת מכירים אותם. אם בעקבות זה יש איום על מקור הפרנסה אז אני יכולה להבין, אבל אם לא אז לא ממש. (נניח אם מנהלים בעבודה חושבים שאת לא מתאימה אז גם אם את בטוחה שהם טועים זה לא מה שיפרנס אותך...אז את הפגיעה הקשה כאן כשקימת אני מבינה יותר).
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אם אנשים היו מבינים כל דבר בכוחות עצמם '
אם אנשים היו מבינים כל דבר בכוחות עצמם
09/07/2015 | 21:56
1
35
או במילים אחרות אם היו רציונאלים לחלוטין, אז פסיכולוגים היו מחוסרי עבודה.
 
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'ברחה לי ההודעה [פעם ראשונה בהיסטוריה שלי] '
ברחה לי ההודעה [פעם ראשונה בהיסטוריה שלי]
09/07/2015 | 21:58
12
37
זהו המשך ההודעה

כנראה הצרכים החברתיים של בני אדם לא נגמרים בגבולות האנשים שהם מכירים

לבני אדם יש צרכים במוניטין חיובי, שם טוב ושלא יהיה להם שם רע. צרכים  שלא יתקיפו אותם, לא יבזו אותם, שלא ייחסו להם תכונות שליליות. הצרכים האלה לא מוגבלים לגבולות הקבוצה הראשונית, המשפחה והחברים אלא גם חלים על קבוצות משניות לרבות אנשים זרים.
  אבל צריך לסייג את היות האנשים זרים. הם זרים במובן זה שהם לא משפחה ולא חברים אבל הם עדיין חלק מהקהילה והחברה שהאדם שייך אליה. לאדם יש גם צרכי זהות עם חברתו וקהילתו ולא רק עם משפחתו וחבריו. אם הוא נמצא במצב שהקהילה שלו בזה לו אז הדבר לא עובר לידו.

בני אדם שואפים להערכה חברתית ולתדמית חיובית גם בקרב אנשים שהם לא משפחתם ולא חבריהם, אבל הם שייכים לקהילתם ולחברתם. השאיפה להערכה חברתית ודימוי חיובי לא נעצרת בגבולות האנשים שמכירים אישית. התלות של הערכה עצמית בהערכה חברתית קיימת גם בקרב חברי הקהילה בכללותה ואם הערכה החברתית של הקהילה היא שלילית עלולה להיפגע הערכה העצמית. התלות של הדימוי העצמי בתדמית החברתית חלה גם על הקהילה בכללותה.

בני אדם רוצים לקבל כבוד מבני אדם בכלל ולפחות לא לקבל אי-כבוד.

 אנחנו חיים בתרבות של אגו, תרבות של כבוד  וכתוצאה מכך היעלבויות כתוצאה מזלזול. זהו נתון פסיכולוגי נפוץ. גם באמנות ובספרות האגו מקבל ביטוי רב, בסיפורת, במחזאות. זהו מניע מרכזי מוטיבציה מרכזית אצל בני אדם.

הציפייה שלא תהיה פגיעה כאשר האדם זר ייתכן שהיא מניחה שאנשים לא מייחסים חשיבות לאנשים אחרים כאשר הם זרים. עובדתית זה לא המצב. בני אדם מייחסים חשיבות לאנשים אחרים גם כשהם זרים. החשיבות לא מבוססת על היכרות. החשיבות מבוססת על כך ששם נמצא אדם. העובדה שהוא אדם היא החשובה ולא שהוא מכיר את הנמען,  אלא שיש שם אדם שזה מה שהוא חושב.  

מעבר להיותו אדם הוא אדם ששייך לחברה שלי ולקהילה שלי

כאשר מדובר בהמוני אנשים שחושבים שהוא גזען אז הדבר עלול לקבל רושם לא של דעה של מישהו זר אלא כדעה של חברה ודעה של קהילה. הקהילה היא זאת שמביעה דעת גנאי והקהילה כגוף היא לא זרה. זו הקהילה של האדם הזה.  

זהו נתון פסיכולוגי ולא הצדקה רציונאלית. אם אדם היה רציונאלי לחלוטין אז הוא גם לא היה נעלב ממישהו שהוא מכיר. ההבחנה בין מישהו שהוא מכיר למישהו זר היא הבחנה של דרגה בתוך תחום האי-רציונאליות. גם אדם שנעלב ממישהו שהוא מכיר אפשר לומר שלא היה רציונאלי, אז אם הוא ממילא לא רציונאלי אז מה הטעם לצפות שאי הרציונאליות תיעצר דווקא בנקודת ההיכרות.
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אני לא יודעת אם היתה היעלבות'
אני לא יודעת אם היתה היעלבות
09/07/2015 | 22:23
27
אולי כמו שאתה אומר הוא נתפס לפסימיות וחשב שאם אנשים יחשבו עליו ככה זה יפריע לו בתפקודים שהוא היה רגיל להם בחייו, או הסיק שהעולם רע מידי....
 
אבל לגבי עלבון, נראה לי שמאדם שמכירים יותר ראציונאלי להעלב כי אולי בגלל ההיכרות מעריכים אותו כאינטלגטי ויותר חוששים שהוא אולי צודק, לכן יש סיבה יותר מוצדקת לשנות את הדימוי העצמי בעקבות משהו שהוא אומר.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אני מבינה שבני אדם רוצים וכו''
אני מבינה שבני אדם רוצים וכו'
09/07/2015 | 22:29
10
24
אבל בני אדם רוצים הרבה דברים ומצליחים לרוב לקבל רק חלק, לעיתים קרובות אפילו חלק קטן, אז עדיין מעצם זה שמשהו מתנהל בניגוד למה שאדם רצה לא נובע שאין מה לתמוה אם הוא התאבד בגלל זה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אם מה שעומד ביסוד העלבון היא התערערות הביטחון '
אם מה שעומד ביסוד העלבון היא התערערות הביטחון
09/07/2015 | 23:07
9
22
 שאולי המעליב צודק, אז ייתכן ואצל רבים מתערער הביטחון  שגם מעליבים זרים צודקים ולא רק מי שמכיר אותם. אחרת צריך למצוא הסבר סיבתי אחר להיעלבות. ברור שיש להיעלבות מזרים סיבה כלשהי והיעלבות מזרים זו תופעה נפוצה. ודאי לא נדירה. אובדנות בגלל זה היא כן נדירה, אבל עצם ההיעלבות מזרים לדעתי לא.

נכון שבני אדם רוצים הרבה דברים ומקבלים רק חלק, אבל בתוך הרצונות יש חלוקה בין עוצמת הרצונות ובין עוצמת הפגיעות כשהרצונות לא מתממשים. יש סוגי רצונות שמוכנים להשלים יחסית בקלות עם אי מימושם ויש סוגי רצונות שפחות מוכנים להשלים והפגיעה היא יחסית יותר קשה.

עובדה היא שיש סוגי פגיעות שהן קשות. גם לגבי אותן פגיעות קשות אפשר לשאול, אבל ממילא אדם לא מקבל כל מה שהוא רוצה. אבל מכך שהוא לא מקבל כל מה שהוא רוצה זה לא סותר שיש גם פגיעות קשות. אחרת, אם העובדה שלא מקבלים כל מה שרוצים הייתה גורמת להשלמה עם כל סוגי הפגיעות, אז פגיעות קשות לא היו בנמצא.    
 
יכול להיות שבני אדם פחות מוכנים להשלים עם השפלה וביזוי מאשר לא להיות עשירים.
 

ייתכן שכאן רלבנטי סולם הצרכים של מאסלו או מדרג הצרכים [hierarchy of needs]. במקום השלישי מלמטה בפירמידת הצרכים  כלומר המקום השלישי בסדר הקדימויות של סיפוק הצרכים נמצאים צרכי אהבה והשתייכות שזה כולל את הצורך להתקבל ולהשתייך ובמקום הרביעי [מתוך שבע] צרכי הערכה כולל יוקרה ומעמד. [יחיאל קלר, הנעה וריגוש בתוך מבוא לפסיכולוגיה, חטיבה שלישית, יחידה 7, עמ' 22-23, צבי להב, חן פוך, אישיות: תיאוריה ומחקר, תיאוריות אקסיסטנציאליסטיות והומניסטיות, ערך ב', יחידה 4, עמ' 175-177]

אם באמת יש מדרג צרכים, אז לא כל צורך זהה בחשיבותו לצורך אחר וגם לא כל  אי הגשמת צורך אחד זהה לאי הגשמת צורך אחר. יש חשיבות לשאלה איזה צרכים האדם לא מגשים ולא רק לעצם העובדה שהוא לא מגשים.      
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'ברור שיש סוגי רצונות שהפגיעה היא פחות קשה'
ברור שיש סוגי רצונות שהפגיעה היא פחות קשה
09/07/2015 | 23:52
8
26
ולא כל צורך זהה בחשיבותו. כנראה שלא הערכתי שההערכה מזרים היא צורך אנושי מאוד חשוב כי אני לא מכירה את זה מעצמי וכנראה גם לא מספיק מאחרים. לא שאני לא מבינה שזה יותר נחמד, אני פשוט לא מיחסת לזה חשיבות מדרגה גבוהה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'דוגמאות שאנשים נעלבים מזרים '
דוגמאות שאנשים נעלבים מזרים
10/07/2015 | 12:53
7
18
אני רואה מהחדשות המתפרסמות בעיתונות, בתקשורת. חלק מהתגובות שאנשים מגיבים על דעת קהל שלילית וחלק הם בעצמם מספרים שנעלבו. גם כאן בפורום זכורות לי דוגמאות של היעלבות בין גולשים.
 
יותר מזה, הטענה של אנשים שהם לא נוהגים להיעלב מזרים מוכרת לי אלא שאני גם מכיר גם דוגמאות של אנשים כאלה שלא אומרים את האמת על עצמם. אני מכיר אישה שאמרה שהיא לא נעלבת מזרים ואני זוכר יותר ממקרה אחד שהיא נעלבה מזרים. אפילו בכתה פעם בגלל הערה של זר.  לא בהכרח היא משקרת ייתכן שאינה זוכרת את המקרים האלה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'לא אמרתי שאני לא חושבת שזה קורה שנעלבים מזרים'
לא אמרתי שאני לא חושבת שזה קורה שנעלבים מזרים
10/07/2015 | 13:03
6
18
אנחנו מדברים בדיון הזה על מקרים של פגיעות קשות, שמת לב?
אז שדבר כזה יגרום פגיעה קשה - אני לא מכירה מעצמי ואין לי מספיק ראיות על כך מאחרים. אם מיחסים לדבר חשיבות גבוהה אז זה יכול להוביל לפגיעה קשה אבל לא היה לי רושם שזה נפוץ ומכאן התמיהה. אני מסתכלת על זה כמו על משהו שלמשל אנשים היו רוצים להיות מיליארדרים אבל רובם לא נפגעים קשה כשזה לא קורה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'לא הבנתי שאת מדברת רק על פגיעות קשות '
לא הבנתי שאת מדברת רק על פגיעות קשות
10/07/2015 | 13:20
5
13
כתבת
 
גם באופן כללי קשה לי להבין למה לפעמים אנשים מיחסים הרבה חשיבות לדברים שאומרים עליהם אנשים שלא באמת מכירים אותם.
 
במשפט הזה יש טענה כללית [כלומר חורגת מהנושא הספציפי בדיון] שמתייחסת לייחוס חשיבות למה שאנשים זרים אומרים. להיעלב גם כשזו לא פגיעה קשה היא עדיין פגיעה משמעותית. הדברים הנאמרים לא עברו לידו אלא הדברים פגעו משמע הנעלב ייחס חשיבות לדברים. לא הבנתי שכאן מדובר רק במסגרת של פגיעה קשה. אבל זו עדיין פגיעה משמעותית לרבות פגיעה שגורמת לפרוץ בבכי, מועקה זמן מסוים לאחר האירוע, מועקה עד כדי צורך לשתף ולפרוק עם אנשים אחרים תגובות כאלה מעידות על פגיעה מעבר לפעוטה או זניחה.  
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'גם בציטוט כתבתי הרבה חשיבות ולא חשיבות כלשהי'
גם בציטוט כתבתי הרבה חשיבות ולא חשיבות כלשהי
12/07/2015 | 11:44
4
12
ובהקשר הדיון הכוונה היתה לומר שקשה לי להבין למה יש שנפגעים מזה קשה אפילו אם זו פגיעה קשה שלא הגיעה להתאבדות. גם אח"כ כתבתי שאם מיחסים חשיבות גבוהה התוצאה יכולה פגיעה קשה (רק שלא ברור לי למה ליחס לזה חשיבות גבוהה), אז ניתן להבין שכשכתבתי הרבה חשיבות התכוונתי לתוצאה של פגיעה קשה.
 
לפעמים גם יכול לתפוס את אנשים תסכול שהם לא מאוד עשירים לכמה רגעים או שעות וגם הם משתפים ופורקים את זה אבל זו עדיין לא פגיעה קשה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'גם לגבי מי שנעלב אנשים אומרים שהוא ייחס חשיבות רבה לגורם '
גם לגבי מי שנעלב אנשים אומרים שהוא ייחס חשיבות רבה לגורם
12/07/2015 | 12:07
3
18
שהוא נעלב ממנו או "לקח את זה קשה" ולכן ראיתי את האמירה שלך כאמירה כללית על היעלבויות. אני גם זוכר שבעבר התבטאת על ההבדל שאת רואה בין פגיעות מזרים לפגיעות מאנשים שמכירים כך שהעמדות שלך הזכורות לי השפיעו על הפרשנות של המשפט. לגבי הפגיעה הקשה בהמשך המשפט אז כאן חזרת לדבר על משהו יותר ספציפי של השפעה על העבודה שאז את יכולה להבין פגיעה שיכולה להגיע עד כדי פגיעה קשה, אבל לפני הדוגמא הספציפית על התעסוקה כתבת טענה כללית ואליה אני התייחסתי. כאשר כתבת שאת לא מבינה אנשים לא טענת את זה על פגיעה בתעסוקה ולגבי זה חשבתי שאת מתכוונת להיעלבויות בכלל.  אני אומר כנראה כי קשה לי לשחזר במדויק מה עבר לי בראש כאשר קראתי את זה אבל עובדה שחשבתי שזו אמירה על היעלבויות בכלל. אם היית כותבת שאת לא מבינה למה מתאבדים או אנשים מגיבים תגובות קיצוניות כאלה [קיצוניות לאו דווקא התאבדות] אז  היה ברור לי למה את מתכוונת.  
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אבל גם בפרשנות הזאת'
אבל גם בפרשנות הזאת
12/07/2015 | 12:35
2
15
זה לא מסביר משהו כשאתה עונה שאתה מכיר כאלה דוגמאות כפי שענית, כי להגיד שאני לא מבינה משהו אין משמעו שאני לא חושבת שזה קורה. אם אמרתי "אני לא מבינה למה אנשים לפעמים..." אז משתמע שדווקא זיהיתי שזה אכן קורה רק שאני לא מבינה למה. אני לא חיבת להבין הכל לבד ��.
 
 
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'עשיתי קריצה ויצאו סימני שאלה משום מה'
עשיתי קריצה ויצאו סימני שאלה משום מה
12/07/2015 | 12:37
6
לצפיה ב-'הדוגמאות לא היו בתשובה לזה שאת לא מבינה '
הדוגמאות לא היו בתשובה לזה שאת לא מבינה
12/07/2015 | 14:19
12
הדוגמאות היו בתגובה לזה שמניסיונך את לא מכירה דוגמאות כאלה מאחרים. בתגובה לזה רציתי לומר שהחוויה האישית שלי שונה. בניסיון האישי שלי אני לא רק שמכיר אנשים שנעלבו מזרים, אלא הם נעלבו מזרים למרות שהצהירו שהם לא נעלבים מזרים. אם כבר את מדברת על חויה אישית וניסיון אישי, אז רציתי לומר את הניסיון שלי.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'הגורם להתאבדות בתקופתינו הם נוגדי דיכאון והרושמים אותם'
הגורם להתאבדות בתקופתינו הם נוגדי דיכאון והרושמים אותם
10/07/2015 | 07:54
7
73
כשאני קורא את המדמנה הזאת אני נזכר במי שמסוגל לעשות זבל מכסף
במקום כסף מזבל. כל הכימיקלים הזבלים שנחסוך מעצמינו את שמותיהם
הוכחו מחקרית כגורמים לנטיות אובדניות. אפילו כדורי הרזיה המבוססים על אותו חומר.
אם מודל שמודל כלשהוא היה מסייע במניעה היינו רואים ירידה סטטיסטית מאז
לצערינו ההיפך הוא הנכון. "דחק" "משבר" אפילו דיכאון  הם תולדה של כפיית נורמה
הדורשת להיות תמיד עליזים מלאי מרץ וחסרי לאות או הבעת מורת רוח והסתגרות
הטבע כן מניח לנו אבל הם ה(מ)טפילים לא והתגובות הקיצוניות נובעות בדיוק מההחרגה
שיוצרים מדעי החברה והנסיון לאלץ את הכלל להתיישר למצב הרצוי למסגרת הכפויה.
הטיפול היחיד שעוזר, הוא לעשות מהם צחוק -נסו ותהנו.
 
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'מי כתב מדמנה? אני?'
מי כתב מדמנה? אני?
10/07/2015 | 12:07
37


הטענה שלך  לגבי הקשר בין שימוש בנוגדי דיכאון לאובדנות קיימת במחקר ונתמכת במחקרים ולא כתבתי כאן משהו סותר ואף בדיון סמוך כתבתי על הקשר הזה. אבל, שימוש בנוגדי דיכאון אינו תנאי הכרחי לאובדנות. בני אדם התאבדו לפני שהיו תרופות נוגדות דיכאון ויש המתאבדים מבלי שהם נמצאים בטיפול תרופתי בנוגדי דיכאון. מעבר לכך, אדם כאשר הוא מטופל בטיפול תרופתי יש סיבה כלשהי שהוא מתחיל להשתמש בתרופה, יש סיבה כלשהי שגורמת לו לבקר אתל פסיכיאטר שרושם לו את התרופה והסיבה הזאת היא לא תרופתית אלא מצוקה נפשית שלא נגרמה משימוש בתרופה וגם מצב דחק הוא הסבר כאן. הרי לא תרופה גרמה לאדם ללכת לרופא שירשום לו תרופה והתרופה לא מסבירה את הסיבה לכך שאדם בכלל מתחיל להשתמש בה.

 כאן דובר על אינדיבידואלים ספציפיים שהתאבדו ולא ידוע לי שהם השתמשו בתרופות לכן יהיה זה לא זהיר לטעון שהסיבה שהם התאבדו הייתה התרופות כאשר לא ידוע שהם השתמשו בתרופות. מה שכן ידוע שהם היו במצב דחק.

המודל שעליו כתבתי בכלל לא נועד להתוות דרך למניעת דיכאון ואובדנות. זו הייתה תשובה לטענה ספציפית שאנשים לא מתאבדים רק בגלל אירוע דחק [למשל אהבה נכזבת] ולטענה הזאת המודל משיב באמצעות טענה על השילוב בין אירוע דחק לבין נטייה לפתח דיכאון. זו תובנה הקשורה לסיבות ולאטיולוגיה ולא לדרכי מניעה.

אבל הטענה לגבי הקשר בין שימוש בנוגדי דיכאון לאובדנות ובכלל להחמרת המצב ולנכות קיימת בספרות המקצועית.

ספר שנכתב על התוצאות הרעות והנזקים של שימוש ממושך בתרופות פסיכיאטריות בכלל [לרבות נוגדות דיכאון אבל לא רק] הוא הספר [פורסם באנגלית]: רוברט ויטאקר, אנטומיה של מגפה: כדורי פלא, תרופות פסיכיאטריות, והעלייה המדהימה של חולי נפשי באמריקה
Robert Whitaker, Anatomy of an Epidemic: Magic Bullets, Psychiatric Drugs and the Astonishing Rise of Mental Illness in America

 כך כותבת שיקיירסקי על ספרו בקשר לזינוק בשיעור הנכות הפסיכיאטרית:

 ויטאקר פותח בהשוואה בין שיעור המאושפזים בבתי-חולים פסיכיאטריים בשנות החמישים – עם תחילת השימוש בתרופות פסיכואקטיביות – לבין שיעור האנשים שמקבלים כיום קצבות נכות – אבטחת הכנסה משלימה (Supplemental Security Income – להלן SSI), או ביטוח נכות (Social Security Disability Insurance – להלן SSDI), וחיים במסגרות מגורים מוגנות או מסובסדות. בארצות הברית בשנת 1955 אחד מתוך 468 אושפז עקב מחלת נפש; בשנת 1987, אחד מתוך 184 היה זכאי לקצבות SSI או SSDI עקב מחלת נפש. באותה שנה מינהל המזון והתרופות (Food and Drug Administration – להלן FDA) אישר את השיווק של פרוזק, ועשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 2007, שיעורם של מקבלי קצבות SSI או SSDI היה אחד מתוך 76 – כפול משנת 1987 ופי שישה משנת 1955. בנוסף, מספרם של המקבלים קצבות נכות עקב הפרעה אָפֶקְטִיבִית גדל בהרבה החל משנות התשעים, וכיום הוא גדול פי כמעט שלושים ממספר המאובחנים כסובלים מדיכאון או מהפרעה דו-קוטבית בשנת 1955. בשנת 2006 נמצא כי 46% מהצעירים בקבוצת הגיל 26-18 קיבלו קצבות נכות עקב הפרעה אָפֶקְטִיבִית ו-8% נוספים מתוכם – עקב הפרעת חרדה. ויטאקר מציין שהמגפה מתפשטת גם לילדים – בשנת 1987 רק 5.5% מהילדים שקיבלו קצבות נכות היו זכאים לה עקב מחלת נפש חמורה, אבל החל משנת 1990 חלה עלייה דרמטית במספרם – גידול פי 35 תוך עשרים שנה; כעת ילדים הסובלים מנכות פסיכיאטרית מהווים 50% מהילדים שמקבלים קצבת הנכות, והפרעה נפשית היא הסיבה המובילה לקבלת קצבת נכות בילדות (עמ' 8-3).

אפשר לומר שהנתונים האפידמיולוגיים האלה הם מתאמיים אבל יש גם מחקרים על הנזקים של התרופות:

על מנת לפענח את משמעות הנתונים האפידמיולוגיים האלה, ויטאקר מסביר את מנגנוני הפעולה של תרופות פסיכואקטיביות [ראו הסבר מפורט בחלק א' ובחלק ב' של סדרה זאת]. הוא סוקר את המחקרים שניסו להכריע בשאלה האם יש חוסר איזון כימי במוחם של הסובלים מסכיזופרניה ומדיכאון, אותו התרופות מאזנות, ומצאו שאין חוסר סרוטונין בדיכאון, ואין עודף דופמין בסכיזופרניה; נמצא רק ריבוי קולטנים מסוג D2 שנוצרים כדי לפצות על חסימתם על ידי התרופות הנוירולפטיות [ראו הסבר מפורט בחלק ב']. ויטאקר מדגיש כי אף שממצאים אלה ידועים לפסיכיאטריה כבר משנות השמונים של המאה שעברה, פסיכיאטרים לא יידעו את הציבור הרחב לגבי משמעותם, וחברות התרופות המשיכו להשתמש בנוסחה הפשטנית הטוענת שהתרופות מתקנות חוסר איזון כימי במוח (עמ' 78-66).
תחת זאת, מחקרים הצביעו על הנזק שגורמות תרופות פסיכואקטיביות. בעצם, התרופות אינן מחזירות על כנו איזון כימי שהשתבש, אלא עושות בדיוק את ההיפך – יוצרות חוסר איזון כימי אותו המוח מנסה לתקן. מחקרים מצאו מנגנוני משוב שמופעלים כאשר SSRIs (תרופות נוגדות-דיכאון חדשות) גורמים להעלאת רמת הסרוטונין בסינפסה; מנגנונים אלה מפחיתים שחרור סרוטונין מנוירונים קדם-סינפטיים (pre-synaptic neurons), וכן מפרקים קולטני סרוטונין על נוירונים בתר-סינפטיים (post-synaptic neurons) – על מנת לאזן את מה שגורמת התרופה ולהפחית את השפעת הסרוטונין שמצטבר בסינפסה בגללה. אולם לאחר כמה שבועות של טיפול תרופתי, מנגנוני המשוב כושלים.
במחקרים לגבי נוירולפטיקה (תרופות נוגדות-פסיכוזה) נמצאו ממצאים דומים – חסימת קולטני הדופמין על ידי התרופות גורמת להפרשת יותר דופמין ולבניית קולטנים נוספים כפיצוי. לאחר שלושה שבועות מנגנוני המשוב כושלים, והמסלולים הדופמינרגיים (מסלולים עצביים שפועלים באמצעות דופמין) מנוטרלים: נוירונים קדם-סינפטיים משחררים פחות דופמין, ונותרים יותר קולטנים מסוג D2 על נוירונים בתר-סינפטיים. שיבוש מנגנוני המשוב באמצעות נטילה מתמשכת של תרופות יוצר שינויים מבניים במוח, וזה מתפקד באורח שונה כמותית ואיכותית ממוח נורמלי (עמ' 83-79). בעקבות ממצאים אלה, ויטאקר סוקר בהרחבה מחקרים שבדקו תוצאות ארוכות-טווח של שימוש כרוני בתרופות פסיכואקטיביות.

ספציפית לגבי דיכאון:

את הפרק העוסק בדיכאון ויטאקר פותח בתיאור ההפרעה כפי שנתפסה בעבר – כמחלה אפיזודית של גיל העמידה והזיקנה. במחצית הראשונה של המאה העשרים נערכו כמה מחקרים אשר מצאו שכמחצית מהמטופלים עברו אפיזודה יחידה, ורק למעטים (13%, 17%, 21% במחקרים שונים) היו שלוש אפיזודות ומעלה. ממצאים דומים נמצאו גם בשנת 1972 – למחצית לא היתה אפיזודה נוספת, ורק 10% הפכו כרוניים. בשנת 1964 דיכאון תואר על ידי בכירים ב-NIMH כמצב פסיכיאטרי עם פרוגנוזה מיטבית להחלמה, עם או בלי טיפול.
בשנות החמישים החלו להשתמש בשתי קבוצות של תרופות – MAOI ו-TCA [ראו פירוט בחלק א' ובחלק ב' של סדרה זאת], אבל בשנת 1965 התוצאות הקליניות והמחקריות לא היו טובות בהשוואה לפלצבו. בשנת 1969 NIMH מצא בסקירה של כל המחקרים על תרופות נוגדות-דיכאון כי ככל שהמחקר קפדני יותר, שיעור השיפור נמוך יותר. בשנות השבעים כמה מחקרים בדקו ומצאו שהבדל זה נעלם כאשר השתמשו בפלצבו אקטיבי (הגורם תופעות לוואי מורגשות) (עמ' 154-150). מפתיע ומשעשע לגלות כי אפקט הפלצבו המוגבר שגילה הפסיכולוג הקליני וחוקר הפלצבו אירווינג קירש לגבי התרופות החדשות בשנות התשעים [ראו את סקירת ספרו בחלק א'], כבר התגלה והתפרסם בשנות השבעים לגבי התרופות הישנות.
האמונה ביעילות של תרופות נוגדות-דיכאון נולדה מחדש עם הפרוזק בשנת 1988, כאשר התפרסמו דיווחים בעיתונות שאנשים שלוקחים תרופה זו מרגישים "better than well". אולם בדיעבד מסתבר שהתרופות החדשות אושרו על בסיס יעילות זהה (41%) לזו של התרופות הישנות (42%), לעומת 30% יעילות לאפקט פלצבו. בסקירה של 12 תרופות נוגדות-דיכאון שאושרו על ידי FDA בין השנים 2004-1987 נמצא כי 36 מתוך 74 ניסויים קליניים נכשלו להראות אפקט גדול מפלצבו (עמ' 155-154).
כבר בשנות השישים פסיכיאטרים אירופיים כתבו שתרופות נוגדות-דיכאון גורמות לכרוניות – התסמינים אינם נעלמים לגמרי, ועם הפסקת התרופות המצב גרוע יותר. בעשרים השנים הבאות פרסומים שונים קבעו שהפסקת טיפול בתרופות נוגדות-דיכאון מגבירה מאוד את הסיכוי להִישָנוּת, וככל שהשימוש בתרופות נמשך זמן רב יותר, שיעור ההִישָנוּת עם הפסקת התרופה היה גבוה יותר. עקב הסתגלות המוח לתרופות אלה, שימוש ממושך מגביר את הפגיעות הביוכימית לדיכאון.

 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'ב'
ב
10/07/2015 | 12:08
14

ויטאקר טוען כי בשל ההתוויה של תרופות נוגדות-דיכאון לשימוש ממושך, דיכאון הפך ממחלה אפיזודית למחלה כרונית. בשנות התשעים התמונה האפידמיולוגית השתנתה, ובשנת 2000 פורסם כי שליש מהנבדקים אינם מגיבים לתרופות נוגדות-דיכאון, ונחשבים בעלי פרוגנוזה גרועה; שליש נוסף מגיבים חלקית בטווח הקצר, אבל התוצאות שלהם גרועות בטווח הארוך, והם מפתחים מהלך כרוני של אפיזודות חוזרות וחמורות יותר; ושליש מגיבים בטווח הקצר, אבל רק כמחציתם נשארים בהפוגה בטווח הארוך, גם כאשר ממשיכים לקחת את התרופות. רק 15% חווים לא יותר מאפיזודה אחת של דיכאון, בעוד 85% מתנסים באפיזודות חוזרות עם הפוגות חלקיות, וההִישָנוּת מתרחשת עקב אירועים שוליים יותר. במחקר שבשנת 2004 דימה את תנאי "העולם האמיתי" התוצאות היו אפילו יותר גרועות (עמ' 163-156).
ויטאקר מציין שכמעט אין מחקרים באיכות טובה שבדקו השפעה ארוכת-טווח של תרופות נוגדות-דיכאון, ומביא ממצאים של כמה מחקרים שנערכו במדינות שעורכות רישום שיטתי של שימוש בתרופות נוגדות-דיכאון: בבריטניה, בהולנד ובקנדה נמצאו תוצאות טובות יותר אצל מטופלים שלא לקחו תרופות. במחקר של WHO, בניגוד להשערות, התוצאות הטובות ביותר לאחר שנה נמצאו אצל מטופלים שלא נחשפו לתרופות נוגדות-דיכאון, בעוד מטופלים שלקחו תרופות סבלו מדיכאון כרוני יותר מאחרים (עמ' 165-164). כמה מחקרים בקנדה ובארצות הברית הצביעו על ההשפעה של שימוש בתרופות נוגדות-דיכאון על הגדלת שיעורי הנכות הפסיכיאטרית, ובמדינות נוספות, כמו אנגליה ואיסלנד, הבחינו בעלייה דרמטית במדדים שונים של נכות נפשית בעקבות כניסת SSRIs לשוק (עמ' 168-165).
במחקר אחר משנת 2006 חוקרים עקבו אחר ההחלמה של מטופלים מאפיזודה שנייה של דיכאון ללא תרופות, לאחר שבאפיזודה הראשונה נעשה שימוש בתרופות שהסתיים בהִישָנוּת. הם מצאו כי 23% החלימו תוך חודש, 67% תוך שישה חודשים, 85% תוך שנה. למעשה, החוקרים מצאו את התמונה הקלינית שהיתה אופיינית במחצית הראשונה של המאה העשרים, שתוארה לעיל ומצביעה על אפשרות של החלמה גם ללא שימוש בתרופות.
ויטאקר מסכם כי נטילת תרופות נוגדות-דיכאון אמנם מחוללת לעתים שיפור בטווח הקצר, אבל אם מפסיקים לקחת את התרופות גדלה ההסתברות להִישָנוּת, ואם ממשיכים לקחת את התרופות, גדלה ההסתברות לאפיזודות חוזרות ולנכות. ויטאקר מציג נתונים המצביעים על עלייה דרמטית בשיעורי הנכות בארצות הברית כתוצאה מדיכאון: לפני הטיפול בתרופות נוגדות-דיכאון, בשנת 1955, היו 38,200 מאושפזים עקב דיכאון, שיעור נכות של אחד מתוך 4,345. כיום, דיכאון הוא הסיבה המובילה לנכות בין הגילאים 44-15. לפי NIMH, כ-15 מיליון מבוגרים סובלים מדיכאון, ובשנת 2008 דווח ש-58% מקבוצה זו, כ-9 מיליון, מוגבלים בצורה חמורה. הנכות אינה נגרמת רק על ידי דיכאון, אלא גם עקב תופעות לוואי שונות של התרופות; נמצא ששימוש כרוני קשור לפגיעה בזיכרון, קושי בלמידה ובפתרון בעיות (עמ' 170-168).

למאמר המלא של דורית שיקיירסקי  תוצאות ארוכות-טווח – לא מה שחשבתם
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'לא, דחק, משבר ודיכאון'
לא, דחק, משבר ודיכאון
15/07/2015 | 14:05
17
יכולים להיגרם מהרבה סיבות שלא קשורות לכפיית נורמה להיות עליזים. הם יכולים להיגרם, ולעיתים נגרמים, מאירועים קשים בחיים, וגורמים לפעמים לתחושות קשות עד בלתי נסבלות שכל מה שרוצים זה לצאת מהן ולהרגיש יותר טוב. הצורך להרגיש טוב הוא צורך פנימי ולא מוכתב על ידי אף אחד. זה קשה לחיות בהרגשה שכל העולם מתמוטט עליך ומי שרוצה לצאת מזה זה האדם עצמו. ברור שכל תרופה עלולה להיות מסוכנת, אבל אני מכירה מקרוב שהתרופות הוציאו אותם ממצבים מאוד קשים ואף אחד לא ישכנע אותי שהעניין הוא כאן שחור לבן ושתרופות זה רק רע.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'לא רק ולא בעיקר כפיית הנורמה להיות שמחים'
לא רק ולא בעיקר כפיית הנורמה להיות שמחים
15/07/2015 | 15:27
3
17

 יש מקורות מצוקה בחיים שהם לא הרגשת המחויבות להיות שמחים, יש אובדנים. אם אדם חווה אובדן או אירוע קשה אז אין טעם לומר שהוא עצוב או מדוכדך בגלל שמכריחים אותו להיות שמח ולא ישירות מהאירוע הקשה.

"הבעת מורת רוח והסתגרות" זה במילים אחרות פגיעה במצב הרוח ולא הסבר למה זה נגרם.  

גם לפי האטיולוגיה שלך שכופים על אנשים להיות שמחים זו לא באמת אטיולוגיה כי יש אנשים שאינם בדיכאון למרות שגם הם חיים תחת אותן נורמות, אז מה מסביר את העובדה שפלוני בדיכאון ואלמוני לא?

לגבי הטענה הסוציולוגית-אנתרופולוגית שלך, הטענה החברתית-תרבותית אז דווקא המגמה ההיסטורית היא של ליבראליזציה ואינדיבידואליזציה. היום יש פחות מאשר בעבר קולקטיביזם וכפייה חברתית.

הפסיכולוגיה ריככה את התיוג השלילי של סטייה מנורמה חברתית. הפסיכולוגיה הקלה על התקבלותם של סוטים. הפסיכולוגיה היא בעלת מאפיין של אנטי מיתוס חברתי כי היא חותרת לחשוף את גרעין האמת מתחת למעטה הפשטני והתמים של מוסכמות חברתיות.

בישראל אנו בתהליך של שחיקת התרבות הציונית ולפסיכולוגיה יש תרומה לכך כי הפסיכולוגיה מבקרת מוסדות ציוניים "מקודשים" כמו הקיבוץ והנזקים הפסיכולוגיים שגרם לחבריו, תנועות הנוער וצה"ל והנזקים הפסיכולוגיים שגרם לחיילים רגישים ופגיעים. הפסיכולוגיה תרמה לתרבות הויקטימיזציה-האדרת הקורבן: הקורבן של הקיבוץ, החייל הקורבן של מערכת דורסנית בצבא. הפסיכולוגיה חשפה גורמים עריצים ומדכאים בציונות כמו צברים שדיכאו ניצולי שואה, אשכנזים שדיכאו מזרחיים, ותיקים שדיכאו עולים, גברים שדיכאו נשים, הורים שדיכאו ילדים, מורים שדיכאו תלמידים, הטרוסקסואלים שדיכאו הומוסקסואלים, יהודים שדיכאו ערבים, מפא"י שדיכאה את חירות.

היום שיש יותר שיח זכויות, מודעות לזכויות אדם, מודעות להשפעות פסיכולוגיות על הפרט והפרט האינדיבידואל יותר במרכז, אז לפי הגישה שלך אמורות להיות פחות מצוקות נפשיות. היום יש פחות מיליטריזם, מודעות לזכויות החייל או הטירון היום פחות יש לגיטימציה להקריב את היחיד למען אידיאלים ציוניים או חלוציים.

תהליך הדמוקרטיזציה והליבראליזציה בישראל גרם למודעות איך נוצרות דעות קדומות, איך צומחת גזענות, סטיראוטיפים, תוקפנות. הדיונים על אפליה עדתית, אפליה מינית, אפליה אתנית-לאומית נבעו מהתפשטות תובנות פסיכולוגיות. נחשפו תהליכי תיוג וסטיראוטיפיזציה.

בניגוד לדבריך הפסיכולוגיה היא מכשיר לקידום הדמוקרטיה כי היא מטיפה לחשיפה ולאי הכחשה והדחקה. הבנת הרעשים הפנימיים המשבשים את ראיית המציאות כהוויתה הופכת אותנו לפחות מועדים למניפולציה חברתית. הפסיכולוגיה מסייעת בחשיפת טיעונים דמגוגיים ומניפוליטיביים ובראיה ריאליסטית יותר.

הפסיכולוגיה מעבירה אותנו משיח של אשמה ופטרונות לשיח טיפולי. במקום אשמה יש לנו אמפתיה. במקום שיח שיפוטי הפסיכולוגיה תומכת בשיח אמפטי.  להתמקד בבעיה במקום לנבור באשמה ועד כמה מישהו לא היה בסדר. הטיפול הפסיכולוגי הוא לא שיפוטי ולכן גישה טיפולית לאנשים היא לא שיפוטית.  הפסיכולוגיה נותנת לגיטימציה לפרט לבטא את האוטונומיה שלו את צרכיו גם כשהם בניגוד לכלל ולכן הפסיכולוגיה קשורה רעיונית להומאניות.

הפסיכולוגיה תורמת לקבלת החריג היא מנפצת סטיגמות שמדביקים לחריגים, היא יוצרת לגיטימציה לחריגה מהתלם. המסר שהשיגעון הוא תלוי תרבות הוא מסר דמוקרטי.

הפסיכולוגיה תרמה לפולחן השלום והאנטי מיליטריזם בכך שהיא חשפה את התהליכים הפסיכולוגיים העומדים בבסיס המצ'ואיזם הלאומני.
 
הפסיכולוגיה תורמת לתהליכי גישור ופישור בטיפול בסכסוכים איך להגיע להסכמות והבנות, איך להתגבר על מחיצות ועל כשלים אמוציונאליים-תוקפניים.  

הפסיכולוגיה תרמה לרעיון של דה לגיטימציה לפתרון בעיות ע"י כוח וכפייה, להבנת תהליכים של הפעלת סמכות למשל סמכות הורית, סמכות מנהלים בעבודה הפסיכולוגיה תרמה לביקורת על פרקטיקת הענישה במיוחד ענישה גופנית ע"י הורים וביקורת על השקפות שמרניות של סמכותנות ויד ברזל.

הפסיכולוגיזם כצורת חשיבה משפיעה היום יותר מאשר בעבר והדבר גורם לדה לגיטימציה לכפייה ודיכוי לפחות קולקטיביזם וליותר אינדיבידואליזם.   
 
[על פסיכולוגיה ושחיקת התרבות הציונית וקידום הדמוקרטיה- עוז אלמוג, פרידה משרוליק, כרך ב', עמ' 843-853]           
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'דוגמא קלאסית להאצלת כל דינמיקה בחברה לכנסיית הפסיכולוגיה'
דוגמא קלאסית להאצלת כל דינמיקה בחברה לכנסיית הפסיכולוגיה
15/07/2015 | 16:11
2
17
נקבעה עובדה מדעית שנוגדי דיכאון הניתנים בעידוד פסיכולוגים בעיקר הם בעלי תופעת לוואי
מתועדת של נטיות אובדניות. הטיפולים ניתנים במקרים שרחוקים שנות אור מאובדניות על כל שעל
ממליצים אפילו להזדכך בשיחה (המקבילה לביקור בבית בושת רגשי) או כדורים שכאלו כסוג של ויאגרה למצב רוח
והרי המשמעות של הנאה וניצול הפוטניאל קיבלה מקום ראשון בסולם הכנסיה של מדעי החברה.
 
פולחן השלום מכובדי לא שייך לפסיכולוגים, אלא לאינדיוידואלים שמאסו בשכול ובפסיכולוגיה של תורות לחימה
לא ברור לי איך בחרת לשייך כל מיני תודעות חברתיות לאותם פלצנים של מגדלי השן לאותם המצביעים בDSM
האם חוכמת האנוש התחילה מהם - או שהם התעלקו על אלפי שנות תרבות של פילוסופים ואנשי רוח ?
 
השיח הטיפולי הוא האם אמא של הטלת אשמה בלתי מבוססת על מקורבים, הרי הם לא נוכחים בו להעיד מצידם.
כמו כל ההסטה הארורה של מטפלים בבנים נגד הוריהם בבני זוג בחברים. קל מאוד להיווכח ולהבין את המניע האנוכי -
שפסיכולוגיה היא מלכת האופורטוניסטים ונותר רק לקוות שעיתונאי כמו חיים הכט יחשוף את מעללי האינסטלציות שלהם
כפי שעיתונאים חשפו זה מכבר פסיכיאטרים שאיבחנו שלל מחלות פתולגיות לעיתונאים מתחזים בריאים בנפשם.
 

 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'יש גם חסרונות בפסיכולוגיה '
יש גם חסרונות בפסיכולוגיה
15/07/2015 | 16:53
10
רבים מהפסיכולוגים מעודדים שימוש בתרופות מסוכנות אבל לא כולם. יש פסיכולוגים, כנראה מיעוט, שעמדתם היא ביקורתית כלפי שימוש בתרופות והפסיכיאטריה הביולוגית בכלל. יש מאמרים שכתבו פסיכולוגים נגד הפסיכיאטריה הביולוגית.
 
מאידך, הטיפול השיחתי לפי דברים שאמר לי מטפל  יש לו יעילות מאוששת מדעית. מחקרים תומכים בכך.
 
הקשר בין פסיכולוגיה לפולחן השלום הוא בתיווך הערכים הדמוקרטיים. יש ערכים פסיכולוגיים שהם ערכים דמורקרטיים ואילו פולחן השלום הוא פולחן דמוקרטי. במרכז עבודת הלאום עומדת המלחמה ובמרכז עבודת הדמוקרטיה עומד השלום. הדמוקרטיה הולכת עם אחווה: אחוות גזעים, אחות עמים, אחוות עדות.  
 
אני לא יודע מה זה פסיכולוגיה של תורות לחימה.
 
חלק מהבעיות של סכסוך אתני או סכסוך לאומי הן בעיות פסיכולוגיות שקשורות לפסיכולוגיה של התוקפנות, הפסיכולוגיה של השנאה והעוינות, הפסיכולוגיה של האגו והכבוד הלאומי. יש פסיכולוגיה מאחורי המצבים הרגשיים האלה ולכן לפסיכולוגיה יש מה לומר בקשר לרגשות שליליים אלה. כפי שפסיכולוגית יכולה לסייע בפתרון סכסוך זוגי או משפחתי גם שם יש כעסים ואגו כך גם המחשבה הפסיכולוגיסטית מרככת את האמוציות האלה בהקשרים לאומיים.    
 
כתבת קודם נגד כפייה אז חלק מהכפייה היא גם כפייה מצד הורים כלפי ילדיהם וכאן לפסיכולוגיה יש תרומה לחשיפת הכפייה ההורית. מה פירוש הסתה? אתה מתקומם כלפי הסתה שמופנית כלפי כופים? לפעמים הבעיה היא התנהגות קורבנית וצריך ללמד אסרטיביות (אבל לא אגרסיביות).  אבל אתה שוכח שיש גם בפסיכולוגיה אנטי שיפוטיות. כלומר, מצד אחד חשיפת הכפייה מצד שני אין עידוד להתבוסס בשיפוטיות כלפי ההורים ובהאשמות אלא להתמקד בפתרון הבעיה ולא בליבוי סכסוכים. יש גם טיפול משפחתי טיפול שמטרתו ליישב סכסוכים משפחתיים לסייע בגישור.   
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'נ.ב גם למיאוס בשכול יש פסיכולוגיה'
נ.ב גם למיאוס בשכול יש פסיכולוגיה
15/07/2015 | 17:07
10

מפני שיש בני אדם שנוכח השכול דווקא נמרצים להשיב מלחמה שערה ולהראות למנוולים האלה שגרמו לשכול או שיש להם פחדים או רתיעה להתקרב לאלה שגרמו לשכול. לכן כאשר אתה אומר "מאסו בתרבות השכול" היו כאלה שלא מאסו ולמה אלה מאסו ואחרים לא מאסו? כאן יש בין השאר גם הסבר פסיכולוגי. החשיבה הפסיכולוגיסטית אין לה את הדלק של האגו והמצ'ואיזם והרגשות הקמאיים או השבטיים אין לה את החשיבה הילדותית של "הם התחילו" או החשיבה הפשטנית של הם ואנחנו אלא הבנת המנגנונים ומבני העומק שעומדים בבסיס העמדות האמוציונאליות הפשטנית של הסכסוך.  
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'מוכרחה להגיב לאוף טופיק הזה'
מוכרחה להגיב לאוף טופיק הזה
09/07/2015 | 15:41
241
שלום לך
 
ב 8 למאי 2004 עברתי אירוע אונס (מין אנאלי בכפייה)
כעבור כשנתיים הכרתי בחור (עזוב בצד את הבעיות הרגשיות-נפשיות שיש לי מאז כדורים נוגדי דיכאון עליהם אני חיה כעשור+ ועוד )
הבחור סיפר לי שהוא ניסה בעברו להתאבד כשהיה בן 18 בגלל אהבה נכזבת שחווה
(לי עברו בראש אחרי האירוע מחשבות למות אבל לא ניסיתי לעשות שום דבר)
נ.ב. גיסתי י' כשאח שלי עזב אותה ניסתה לחטוף את האקדח שלו (הוא היה איש קבע) ולירות לעצמה בראש
(היא לא הצליחה הכל בסדר איתה)
כל אחד הכוחות שיכול לגייס (אני בשבוע ה1 אחרי האירוע שקלתי ברצינות להתאבד חבר/ים 'הורידו' אותי מזה מזל שהיה לי את אותם חברים אז המשפחה לא תמכה) כל אחד/ת ומבנה הנפש שלו כל אחד והאישיות ושלו
כל אחד ומקורות התמיכה שיכול לגייס  לעצמו כולל בתשלום אם צריך (גם לי גם לו לא היו מקורות תמיכה רגשיים מספקים)
קטונתי לנסות להבין למה-מתי אדם מתאבד
לדעתי הכל יכול לקרות...כולל "רק להתאבד בגלל פרידה"
 
איזולה בלה
 
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'סיפור עצוב מאוד :('
סיפור עצוב מאוד :(
09/07/2015 | 11:45
1
109
בכל זאת אני שמחה לשמוע שיש פורום פרידות. אני בטוחה שהוא עוזר לאנשים רבים מאוד.
אבל עצוב ש:(מי שראתה ככ הרבה אנשים מתגברים בכ"ז לא הצליחה לראותא ת האופק שלה עצמה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'טעיתי בשרשור, סליחה, אפשר למחוק'
טעיתי בשרשור, סליחה, אפשר למחוק
09/07/2015 | 11:53
23
לצפיה ב-'מאד עצוב לקרוא'
מאד עצוב לקרוא
09/07/2015 | 11:56
1
94
לא ידעתי שיש פורום פרידות, חיפשתי עכשו ולא מצאתי. זה פורום, קומונה, או משהו אחר?
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'מוכרחה להגיב למשהו שכתבת '
מוכרחה להגיב למשהו שכתבת
09/07/2015 | 16:04
10
131
"
היא הייתה בטוחה שזה זה וההוא עשה ממנה צחוק
"
לפני שנתיים אני עברתי אירוע עוקץ הכרתי מישהו מחול איתו הייתי בקשר חודשים (תכתובת מאד צפופה
שיחות טל' סקייפ לקראת הסוף) והוא לא רק שבר לי את הלב (ממש התאהבתי בו)
הוא גם עקץ אותי כספית (למזלי בזכות חברים מאד תומכים הוא הוציא ממני ""רק"" 13,000 שח כשהוא במקור
כיוון לפי עשר...)
כשיצאתי מהסיפור בשן ועין הייתי כל כך שבורה שדיברתי עם המטפל שלי דאז על רצון למות
(שלא לדבר שסיפור כאוב זה גם 'החזיר' ומחזיר אותי עד היום לאירוע האונס מכל מיני בחינות נפשיות.
את הנזק הכלכלי 'לקח' לי לתקן כשנה וחצי!!! אני עובדת בשירות לקוחות ומרוויחה נטו 5800 שח והבן זונה ידע
יפה לא רק כמה אני מרוויחה אלא על אירוע האונס ועוד פגיעות מיניות שעברתי בשנות העשרה בחיי)
על הנזק הנפשי אני בכלל לא מתחילה לדבר על מה שזה עשה לי (בזכותו = קש שבר את הגב שלי - החלטתי בחיים
שאני לא רוצה יותר קשר רומנטי עם איש באופן יזום. 'בזכותו' אני לא חולמת להתקרב לאוקיי קיופיד ואתרים אחרים
שזה היכן שהכרנו...)
אני מבינה ומזדהה מאד עם כאבה העצום של אותה מנהלת, כשקרה מה שקרה לי לפני שנתיים גם רציתי למות
בשבועות ובחודשים הראשונים שאחרי (לא עשיתי כלום)
למזלי גם כאן היו לי חברים מאד תומכים כולל מקום עבודה מאד תמך בי (שוב המשפחה לא תמכה בי כלל רגשית.
כלכלית הורי עזרו לי לשקם את עצמי מהעוקץ ועל כך אני מודה להם עד היום ובכלל)
ייתכן שלאותה מנהלת לא הייתה מספיק רשת תמיכה חזקה.?.
ייתכן שלי במקרה היה מזל לאזור את שארית כוחות הנפש שלי ו TO OVER COME .?.
 
 
איזולה בלה
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'וואו איזולה אני כל כך מצטערת לשמוע'
וואו איזולה אני כל כך מצטערת לשמוע
09/07/2015 | 18:56
1
100
מההודעות שלך בפורום את נראית לי בחורה כל כך אמיתית מהסוג שאין הרבה ומישהי שבאמת תדע לאהוב.
אני רק אספר לך אם צרת רבים זה באמת נחמה, שיש לי חברה  שקרה לה אותו הדבר. אפילו הסכום דומה! העבירה 2500 דולר לבחור שביקש הלוואה. היא עשתה את זה כי היא התאהבה בו. הוא היה בנוסף לכל נשוי שסיפר לה שהוא פרוד. והיא פולניה אז השכר שלה 500 יורו בחודש והבחור (שהיה ישראלי אגב) נעלם. הייתי מדברת איתה אז המון על זה והכאב שלה היה יותר מאשר על הכסף אלא על הפגיעה והבגידה. פתאום היא הבינה שלמרות שהיא חשבה שגם לו יש רגשות אליה, היו לו תוכניות אחרות.
זה בדיוק מה שקרה למנהלת הפורום ולעוד הרבה אנשים וגם לי ולך ונכון ניצלת והסוף היה יכול להיות אחר. גם שלי.. אבל את מבינה, דווקא היא היתה כל כך.. לא מישהי שלא תדע איך להתמודד עם הכאב ובדיעבד, הסנדלר הולך יחף, ודווקא היא לא התמודדה (וגם לא ניסתה כי זה קרה יום אחרי שהוא זרק אותה). אני מבינה אותה! אבל הייתי אומרת לה אם הייתי יכולה, חכי קצת. עברתי את זה בעצמי (הגיהנום שלי היה ב2007). זה באמת עובר.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'תודה רבה לך על תגובתך החמה '
תודה רבה לך על תגובתך החמה
09/07/2015 | 21:02
66
שלחתי לך מסר פרטי
 
בברכה
איזולה בלה
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אני מניחה שאם זו היכרות יזומה מצידך או לא'
אני מניחה שאם זו היכרות יזומה מצידך או לא
09/07/2015 | 21:37
2
84
זה פחות משנה לגבי אנשים שמסוגלים לדברים כאלה. אבל בקשר שהוא רק באינטרנט וטלפון בלי פגישות באמת פחות בטוח לסמוך על מישהו. אולי זו המסקנה שאת צריכה להסיק וחבל שתפסלי לגמרי נסיונות היכרות. פשוט נסי רק קשרים זוגיים נורמלים, שנפגשים ורצוי לעיתים קרובות. ככה יותר קל לקלוט אנשים. לא שגם עם זה אי אפשר ליפול אבל פחות סיכוי. באי הסתכנות בהתחלות קשר את מרוויחה משהו אבל גם מפסידה...אז פשוט אולי חשבי על זה שוב...עכשיו אולי גם תדעי להזהר יותר אז הסיכון נמוך מקודם.
 
מצטערת לשמוע על מה שעברת ומזל שהיתה לך תמיכה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'תודה גם לך על התייחסותך '
תודה גם לך על התייחסותך
09/07/2015 | 22:50
1
73
המטפל שלי בזמנו אמר 'זו לא איזולה שאני מכיר...כישפו אותך...'
אחרי התפוצצות הסיפור המנהלת שלי אמרה לחברה שלי 'היא כל כך רצתה אהבה שהיא הייתה מוכנה לעשות הכל להאמין להכל'
נדמה לי שזה די תמצת את מה שקרה לי
הייתי סינגלית בת 41 כשהכרתי אותו...מגיל 23 חיפשתי זוגיות הייתי מאד אקטיבית בחיפושי
לא היה אתר שלא היכרתי-ביקרתי, לא היה פורום רלוונטי שלא כתבתי בו, כשחברים ו/או בני משפחה יכלו להכיר לי הם הכירו,
יצאתי למסיבות ריקודים חגים ערבי ימי עצמאות ערבי אונ' תל אביב
כמובן כל זה און-אנד-אוף
הסיפור הזה שבר אותי רגשית ונפשית לגמרי
אני עצמי לא 'מאמינה' על עצמי שככה נפלתי
כנראה (????) בדיוק כמו שהמנהלת שלי אמרה כל כך קולע 'היא כל כך רצתה אהבה שהיא הייתה מוכנה לעשות הכל'
מזה שנתיים שאני כלל לא מחפשת ולא מתכוננת לשוב ולחפש
מבחינתי ENOUGH IS ENOUGH ...
מסתפקת בסוגי האהבה שהחיים יכולים להציע-לתת לי: אהבת קרובי משפחה, אהבת חברים וחברות, חיבה והערכת קולגות לעבודה,
אהבת עיסוקים מסוגים שונים (קריאה. טיולים. בריכה. סרטים. ...), שקט-שקט-שקט יחסי עד כמה שאני יכולה להשיג
 
אוניברסליסט כתב כאן על משהו שמאד-מאד מדבר אלי בקונטסקט אחר
הוא הביא קישור/ידיעה? על הצעה לתת טיפולים פסיכולוגיים לנשים שרוצות ילדים ועוברות טיפולי פוריות בשביל זה ולא הולך להן כל כך הרבה זמן
והן כל כך כואבות סובלות ובכן הוא כתב על טיפולים פסיכולוגיים שנועדו בעצם לפתוח בפני אותן נשים גם את האופציה הפשוטה לכאורה לחיות חיים טובים-מספקים
גם בלי ילדים משלהן כלל...,החברה שלנו מאד דוחפת ולוחצת לא רק לילודה אלא גם דוחפת לשאוף להיות/להשיג זוגיות (ולעזאזל שיעורי הפרידות הגבוהים ו/או הבגידות הגבוהים
רבים מדי מסתכלים כאן על רווקים ורווקות כמוני ב'רחמים'...),לא לכולם/ן זוגיות מתאים,
לא כולם/ן משיגים זוגיות, לא לכולם/ן הולך עם/ב זוגיות, צריך ללמוד (גם) להרפות לגמרי מרצון להשיג זוגיות (בדיוק כמו שצריך ללמד להרפות לרצון לילד/ה משלך - כל זה במקרים מסויימים),
צריך לעזור (גם) לאנשים שסובלים מחיפוש וכמיהה לזוגיות,
אני לצערי וכאבי באה ממשפחה שלא רק שלא משחררת בנושא של ילודה (מזלי שבנק' זו אני מספיק חזקה ומגובשת. ואני מדברת על אל-הורות מגובשת אצלי)
אלא גם המשפחה הזו (בפרט ברפט אימא שלי) לא מניחה לי להשתחרר לגמרי מהרצון לזוגיות
כולי שאיפה להשתחרר מהיתר רצון הזה בזוגיות לגמרי
אני מחפשת PEACE OF MIND 
 
איזולה בלה
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'גם לגיטימי'
גם לגיטימי
09/07/2015 | 23:29
50
פשוט הנחתי שאת כן עדיין רוצה זוגיות מאוד ורק מפחדת ממקרים רעים דוגמת מה שהיה לך.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'אני פשוט מזועזעת שזה קרה ודווקא לך :('
אני פשוט מזועזעת שזה קרה ודווקא לך :(
11/07/2015 | 19:54
1
52
שכל כך התאמצת לבנות גם את עצמאות הכלכלית שלך וגם את האמון שלך בבני אדם ובעולם :( :(
נקודת האור היא החברים שבאמת נשמעים מקסימים.
כל הכבו שיקמת את עצמך. זה לא טריוויאלי בכלל בכלל! נראה שיש לך עוצמות מאוד גדולות ונפש מאוד חזקה.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'איזולה... כואב הלב!'
איזולה... כואב הלב!
16/07/2015 | 17:58
1
47
כואב לי כל כך לקרוא שכזה דבר נורא קרה לך!
כל כך לא הוגן.
את אישה כל כך חזקה, בעיני מודל לחיקוי, עם הגישה שלך לחיים והדרך שבה בנית לעצמך עצמאות במו ידייך.
לחשוב שבן עוולה שכזה ישלח ידו גם לנפשך וגם לכיסך... מרתיח.
אני שמחה שהרשת החברתית שלך היתה שם לתמוך בך.
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'תודה גם לך על התגובה האמפטית '
תודה גם לך על התגובה האמפטית
16/07/2015 | 18:24
10
לצפיה ב-' סיפור זה כל כך כואב....'
סיפור זה כל כך כואב....
10/07/2015 | 11:52
1
26
לצפיה ב-'סיפור עצוב'
סיפור עצוב
10/07/2015 | 16:30
1
96
אני מניחה שאפשר ללמוד בוירואליה די הרבה על אנשים, קצת על תכונות אופי, תחומי עיניין, דרכי התנסחות ועוד. אבל בסופו של דבר זה רק מראה כמה באמת הוירטואליה מראה חלק ממי שאנחנו וזה רושם ראשוני/שטחי.
מה גם שאנשים בוחרים מה לכתוב על עצמם ומה לא.
וחוץ מזה, כל אחד קורא דברים אחרת.
 
בחירה בחיים ללא ילדים–אלהורות >>
לצפיה ב-'קצר ולעניין. זה גם מה שאני חושבת.'
קצר ולעניין. זה גם מה שאני חושבת.
10/07/2015 | 18:01
17

הודעות אחרונות

22:41 | 10.02.20 אורחים בפורום
18:06 | 08.02.20 אורחים בפורום
14:49 | 07.02.20 אוניברסאליסט
20:31 | 03.02.20 אורחים בפורום
16:10 | 14.01.20 אורחים בפורום
19:42 | 02.01.20 אורחים בפורום
16:05 | 27.12.19 אוניברסאליסט
19:39 | 21.12.19 luliy
23:33 | 13.12.19 אוניברסאליסט
12:45 | 29.11.19 אוניברסאליסט
12:58 | 15.11.19 אוניברסאליסט
21:15 | 10.11.19 אוניברסאליסט
14:45 | 08.11.19 אוניברסאליסט
11:34 | 01.11.19 אוניברסאליסט

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ