אירוח - ביאטה שבון בנושא אנשים רגישים מאוד

luliy

New member
האם אנשים רגישים

חשים אנרגיות של הסביבה ובמיוחד אנשים קרובים? האם הם מתקשים למצא את האנרגיה האישית שלהם? אם כן, איך ניתן לחסום את האנרגיות המתמזגות? מקווה שהשאלה הובנה:)
 
אנחנו קולטים את "האנרגיות" של האחר

לא נראה לי שאפשר לחסום אותן. לפחות אני אישית לא יודעת לעשות זאת. אבל אפשר לשאול מטפלים בהילינג או רייקי, אולי יש להם פטנט. למדתי פשוט לעצור ולשאול את עצמי מה קורה לי רגשית ופיזית - איזה תחושות אני חווה בגוף? ואז, אם מדובר בקרובי משפחה, למשל, אני פשוט שואלת: "תגיד/י, אתה מודאג ממשהו? האם את בחרדה?". ואם מתגלה שמה שחוויתי הוא חלק מהאנרגיה שלה/ו, אני לומדת לשחרר את זה מהגוף שלי. לנשום. להרגע. להתנתק. להסתכל מעבר לחלון. כי זה לא שלי. הבעיה מתרחשת כשהאדם שאני שואלת אותו לא ממש מודע למה שקורה לו ואז הוא פשוט אומר לי: "לא, הכל בסדר". במקרה כזה אני הולכת על האינטואיציה שלי. בסה"כ אפילו לא כל כך משנה מה האדם עונה, אם משהו לא מרגיש לי טוב, אני מנסה לשחרר את זה מהגוף שלי או להתרחק, לעזוב, לעשות פסק זמן ואז לראות האם זה משפר את ההרגשה. נכון שזה לא פשוט, כי לא מכל אחד אפשאר להתרחק. אבל זה כמו עם כל דבר לא נעים בחיים - אנחנו צריכים להחליט כמה, באיזה אופן והאם בכלל אנחנו רוצים את זה.
 

ARSENIK

New member
נהדר

הזן מציע דרך התבוננות דומה על ה'נסיבות' בחיים, בעולם, והבנה שאלו רק נסיבות, שהתרחשו ויתרחשו לעד : הפנמה רגשית שלהן עלולה להזיק. אנשים רבים מפנימים לחינם מצוקות זרות - ולעיתים נדמה שהם במרדף אחר צבירת עוד ועוד מצוקות, בשעה שטבעי לנהוג אחרת. התדיינו כאן על 'פגיעות' ונדמה שהרעיונות משיקים.
 

MOBY6

New member
רגישות יתר תחושתית

שלום ביאטה, האם שמדברים על רגישות יתר הכוונה גם לתחושה פיזית, כלומר רגישות יתר תחושתית במגע בגוף. ואם את מכירה את הנושא, איך ניתן לטפל בכך?
 
מדובר ברגישות גבוהה שהיא חלק מהטמפרמנט המולד

אפשר לבדוק האם האדם שייך לקטגוריה הזו בעזרת השאלון: http://yogaterapiya.com/2009/08/30/164 קיימת תופעה שנקראת "הפרעה בוויסות חושי" והיא לא קשורה לרגישות גבוהה. בהפרעה בוויסות חושי קיימת בעיה בעיבוד הגירויים שנקלטו. אצל אנשים רגישים מאוד, להיפך, אין שום בעיה בעיבוד, להיפך, הוא הרבה יותר מעמיק וקפדני. אנחנו פשוט קולטים יותר. אם אנשים אחרים היו קולטים כל כך הרבה הם היו גם מתעייפים ומוצפים כל כך מהר. יכול להיות מצב בו אדם רגיש מאוד יסבול מהפרעה בוויסות חושי. כעקרון, רגישות גבוהה היא תכונה פסיכולוגית שמתבטאת ברמות שונות, לא רק חושים. על ההבדל בין רגישות גבוהה להפרעה בוויסות חושי אפשר לקרוא כאן: http://yogaterapiya.com/2010/11/15/מה-ההבדל-בין-רגישות-גבוהה-לבין-הפרעה-בו/
 
שלום ביאטה ותודה על האירוח


1. האם יש סמן מוחלט שמבדיל בין אנשים רגישים מאד לבין אנשים רגילים? או שכולם נמצאים על איזו סקאלה רציפה והשוליים הקיצוניים שלה "סובלים" יותר מהאחרים מהרגישות שלהם? 2. האם לא נכון לאמר שלכל אדם כמעט יש תחומים בהם יש לו רגישות יתר? (אני אתן דגומא קיצונית-רובינו המוחלט רגישים להתעללות בילדים/קשישים/בע"ח) 3. האם הורות קשה יותר לאנשים בעלי רגישות יתר? האם אנשים רגישים נוטים לדעתך, לפי מה שנתקלת, לוותר על הורות בגלל עוצמת הרגשות שהורות מזמנת?
 
שלום


1. מהמחקרים של ד"ר איליין ארון, מחברת הספר "אדם רגיש מאוד", שחקרה את התכונה של רגישות עולה, כי ישנם 50% מהאוכלוסיה שכשקוראים את השאלון בכלל לא מתחברים לאף סעיף. לאומת זאת, ישנם 30% נוספים שמוצאים בו נקודות מסויימות רלוונטיות. ורק בין 15-20% מתחברים לרוב השאלות. אבל, כמובן, גם בתוך האוכחוסיה של אנשים רגישים מאוד, ישנם אנשים שונים שקשה להם עם הרגישות שלהם יותר או פחות. אבל צריך לקחת בחשבון שישנם אנשים שבכלל לא "סובלים". בדרך כלל הם אנשים שהיתה להם ילדות טובה, הורים תומכים וסביבה שכיבדה את הרגישות שלהם. http://yogaterapiya.com/2009/08/30/164 2. יש הבדל בין רגישות לזולת שקיימת אצל הרבה אנשים לבין רגישות גבוהה שמתארת סוג של טמפרמנט עם מכלול תכונות. אנשים רגישים מאוד לא תמיד יהיו רגישים לזולת. 3. נראה שכן, לאדם רגיש מאוד יש הרבה יותר קושי להתמודד עם ההורות. לא יצא לי לפגוש באופן אישי הרבה נשים שוויתרו על ילדים וגם אצלי אין בינתיים ילדים, אבל אני מניחה שהפחד מהקשיים שהם אמיתיים לגמרי וגם הקשיים מעוצמת הרגשות בהחלט עלול לגרום לאנשים רגישים לוותר על הורות. ד"ר ארון מתייחסת לנושא הזה בספרה "אדם רגיש מאוד". אפשר גם לקרוא את הדיון שהיה לנו בקהילה כאן: http://anashimregishim.com/2011/05/19/מכירים-נשים-שבגלל-הרגישות-הגבוהה-לא-הב/
 

1crazyhorse

New member
מניסיוני אנשים רגישים מאוד די סובלים מזה

וקשה לי למצוא את היתרונות שבעניין. למרות שהספר הציע אותן. אז אוקי אני אדם רגיש מאוד [עניתי בחיוב על השאלון], יש בי עולם רגשי מאוד עמוק ומפותח ויצירתי ואינטואיטיבי. אבל איזה טוב זה עשה לי? זה גרם לי לדי הרבה בעיות פיזיות ורגשיות. להבנתי אדם רגיש מאוד הוא נוסטלגי מאוד. מה טוב בלהיות נוסטלגית? להיות קשור לעבר? אני עד היום נאחזת בזכרונות מהעבר, מתגעגעת לאנשים מהעבר הקרוב והרחוק, גם כאלה שלא באו לי טוב. וזאת מתוך רצון לתקן את מה שאי אפשר. מתוך מקום שאינו משלים עם המציאות. [אני בהחלט עובדת על לשפר את זה באמצעות מודעות עצמית ומדיטציה, אחרת זה היה יותר ממביך] אני מקשרת את הבעיות האלה להיותי אדם רגיש מאוד, רגיש מדי לדעתי. אדם רגיש ופגיע שעשה הכל לשחק אותה כאילו הוא לא. מסכות, שקרים ואמצעי הסחה הרי לא חסר, צריך רק להושיט את היד ולבחור מההיצע. אלה שאלותי מה היתרונות שבלהיות אדם רגיש מאוד מבחינה מעשית ויומיומית? איך תייעצי לאדם רגיש מאוד לאזן את היותו אדם פגיע מאוד? מה ההבדל בין אדם רגיש מאוד לאדם רגיש מדי? האם בלבלתי בין רגישות ופגיעות לבין עקשנות, לוחמנות והתנגדות?
 

1Shir

New member
את באמת לא רואה יתרון?

לחוות את החיים בדרך שאנשים אחרים לא יכולים אפילו להתקרב ללחוות אותם, להרגיש דברים שאנשים אחרים לא מסוגלים להרגיש, זאת לא סוג של מתנה בעיניך? נכון, זאת ברכה שהיא גם וואחד קללה, אבל זאת גם מתנה.
 

1crazyhorse

New member
ככה אומרים. בינתיים ובשבילי זו ואחד קללה

שוב, בהנחה שאני לא מבלבלת בין מושגים ומצבים.. ראיתי איך חיו סבא שלי יבדל"א וסבתא שלי ז"ל. נחשי מי היה מה..
 
זה מורכב

יש הרבה יתרונות בלהיות רגיש, אבל זה תלוי בך, האם את מעריכה את זה בעצמך. כמובן, אם עברנו טראומות קשות בחיים ותחושת הרווחה, ה-well being שלנו נפגמה, לאדם רגיש קשה מאוד בחברתנו והוא יצטרך לעבוד על עצמו המון כדי להגיע לאיזון נפשי ופיזי. יש כאלה שבסופו של דבר זה מציח להם לגמרי, ויש כאלה שמגיעים לאיזון רק בצורה חלקית. אני לא אתווקח, בחברה שלנו לאדם רגיש ממוצע די לא פשוט. אבל עם כל הקושי, אסור לוותר על היכולות שלנו להיות יצירתיים, לקלוט אנשים ולדעת מה יכול לעשות להם טוב, להעריך אומנות, להיות אנשים מעניינים, עמוקים עם תוכן, להיות אכפתיים, לשים לב לדברים שאנשים אחרים לא שמים לב אליהם, להיות אינטואיטיביים. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו, האם נרצה לראות רק את הצד הקשה של התכונה או שגם את הצד הטוב. לאנשים פגיעים אני יכולה להמליץ להתיחס אל הפגיעות שלהם כאל פרוייקט. לחפש מה יכול לעזור להם. סדנאות, טיפולים, פעילות פיזית וכד'. כל דבר שיכול לעזור לבנות חוסן פיזי ונפשי. לרפא את הפצעים ולהעצים אותם. חלק גדול מהפגיעות נובע מהטראומות של העבר וגם יחס מצד ההורים ובני המשפחה שלא היה נכון לנו או בעייתי. אני יודעת שקל להגיד, והדרך לא קצרה ולא פשוטה, אבל זה הפתרון היחידי שאני רואה. ללמוד להיות הפסיכולוג של עצמי. "אדם רגיש מאוד" הוא מונח שמתאר את התכונה, את הטמפרמנט המולד והתכונה היא נייטרלית. יש אנשים רגישים שלא סובלים. הביטוי "רגיש מדי" בדרך כלל מבטא את המצב של פגיעות ורגישות מעבר למה שמצופה בחברתנו. ואז השאלה מהי נורמה? האם אדם אחר, אם היה מבין לעומק את הדברים ורואה את מה שאדם רגיש מאוד רואה, יתכן מאוד שהיה מגיב באותו אופן. עקשנות, לוחמנות והתנגדות הן תכונות אופי ולווא דווקא קשורות לרגישות. יש הרבה אנשים רגישים שהם לא כאלה.
 

1crazyhorse

New member
אני אכן מתייחסת לריפוי העצמי כאל פרויקט

אחרת, לא חבל לבזבז כאלה קלפים מאתגרים? .. כוונתי לא רק לרפא את העצמי אלא להתעלות מעליו ולחשוף את האני האמיתי, אבל זה כבר לפורום אחר :) תודה על תשובתך. אם תהיה לי עוד שאלה, אפנה אליך במייל.
 
שלום ביאטה

השאלה שלי היא האם כל אדם שהוא רגיש מאוד מכל בחינה שהיא הוא רגיש מאוד לפי ההגדרה שאת מתייחסת אליה או שאת מתייחסת רק לסוג מסוים של רגישים מאוד? מתוך עיון בשאלון אפשר לחשוב על בני אדם שהם רגישים מאוד אבל אין להם את התכונות שהשאלון מתייחס אליהם וייתכן ויש להם תכונות הפוכות. למשל, אדם מסוים הוא לא אינטואיטיבי בכלל הוא מאוד שכלתן, אמנות ומוסיקה לא מדברים אליו, הוא אוהב סרטים אלימים, הוא לא מוצף בגירויים ותחושות, הוא לא רגיש למגע ולגירויים, אין לו פחד קהל ויש לו ביטחון בפני קהל. אבל הוא נעלב בקלות ופגיע, קשה לו לראות מישהו סובל, קשה לו לראות רוע והתלהמות. אמנם הוא אוהב סרטי אלימות אבל קשה לו לראות סרטים עצובים (דרמות) כאשר דמות בסרט סובלת ממשהו. קשה לו לשמוע שירים עצובים. בדברים רבים האדם הזה לא מתאים להגדרה לפי השאלון ויש לו אפילו תכונות הפוכות אבל לפי היבטים אחרים יש לאדם הזה רגישות גבוהה שיכולה אף להגיע לכדי קשיי תפקוד והסתגלות. האם האדם הזה בכל זאת מתאים להגדרה של "רגיש מאוד" לפי ההגדרה שלך או שאת עוסקת ברגישות מסוג מסוים ויש רגישויות שההגדרה הזאת לא חלה עליהם?
 

ARSENIK

New member
התשובה כבר קיימת :)

החיפוש אחר הגדרות כמותיות שעוסקות במאסה כדי לתאר תופעות איכותיות סובייקטיביות אצל אדם יחיד נדון לכשלון. דוגמא טובה היא הספקטרום האוטיסטי, מה שהתחיל פעם בתור איפיון מכליל וגס הבחנה - 'אוטיזם', וככל שמתקדמים נפרש בפנינו אותו 'ספקטרום אוטיסטי' שעליו ניתן למקם ביתר דיוק הפרעות ותתי הפרעות ושילובים של מאפיינים שונים, עד למקום בו הגבולות מיטשטשים וכולנו מצויים על הספקטרום, כל אחד בתצורה שלו. זה דומה גם להפרעות קשב, שאינן רק הסחות דעת וכיו"ב אלא מגוון רחב מאוד של התגלמויות של התנהגויות רגילות לחלוטין, המבטאות פשוט את השוני מאדם לאדם. החיפוש אחר הגדרות בעייתי מאוד, הוא הביא למצב שפעם PMS - תסומנת קדם ויסתית על תופעותיה הרגשיות - "הוגדרו" כהפרעה נפשית לפי הDSM. כך גם הומוסקסואליות, ועוד. ההגדרה היא הצעה של אדם או מספר אנשים למשהו, ופעמים רבות אינה שווה הרבה ככל שנקודת המבט עוברת ממישור המאסה האנושית לפרט היחיד. בדומה לאוניברס' אני זוכר שבפעם שעברה שעלה פה הנושא הזה מצאתי גם אני שאני עונה על קריטריונים רבים ושונה במובהק מחלק. מה זה אומר ? שמישהו עשה רשימת מכולת בדרך האינסופית להציע עוד תת-תת-איפיון לנפש האנושית, ושכתמיד, במגמה הפרקטאלית הזו, עתידים להתפצל ממנה תתי-תתי-תתי-קבוצות של אנשים. "אנשים רגישים מאוד" הוא לא קריטריון לכלום, וכך גם לא רשימת המכולת הזו, לא יותר מזה שהדיאסאמ [הו הו ! ] הגדיר פיאמאס כמחלת נפש. בחיפוש אחר עצמנו, זה הכל החל מסיבות והצטדקויות ועד לבניית מכנה משותף כלשהו, ראשית עם עצמך והמשך בסביבתך.
 

הרמינה 1

New member
אני לא חושבת שההגדרות של PMS והומוסקסואליות

הן הבעיה, וגם לא בהכרח עצם הניסיון להגדיר. הבעייתי בעיניי הוא הפתולוגיזציה שלהן (בין היתר בהכנסתן ל-DSM ושימוש דכאני בהן), וזה פרויקט הפוך לגמרי, להבנתי, ממה שביאטה שבון ומחברת הספר "אדם רגיש מאוד" מנסות לעשות. ובמילים אחרות, הגדרות הן לא בהכרח הבעיה אלא מה עושים איתן. אין כאן מהלך חד-משמעי, גורף, שמתאים לכווווווולם - אבל יש מי שהגדרה וקריטריונים תחתיה עשויים לספק מזור בדיוק בגלל שאותו אדם ירגיש לעצמו מובן יותר, וגם יוכל לגשת אחרת אל העולם בעזרת ההבנה הזאת. יש מי שעבורו זה לא ישנה, והקשיים ייוותרו בעינם. אני יכולה לספר רק על עצמי שכשנחשפתי לקיומה של ההגדרה "אדם רגיש מאוד" והקריטריונים שלה (תודה דליה!) ולאחר שקראתי את הספר, הרגשתי מובנת יותר לעצמי, ואני מצליחה להסביר את עצמי טוב יותר לסביבתי. זה פתח לי ערוץ תקשורת אחר שהקל עליי. אישית, אני לא מרגישה מפורקת פרקטאלית אלא דווקא אסופה. כמובן שההגדרה הזאת כוללת בתוכה רצף, וכל אחת ואחד יכולים למצוא את עצמם עליו, וגם לבחור אם ואיך להשתמש בתובנות החדשות.
 

ARSENIK

New member
:)

אני מספיק לי שהתשובה הנאה שלי דגה אותך ממצולות עיסוקייך, אני בא לפה בשביל טיפוח האגו :) ההתייחסות שלי היא גם לתהייה של אוניברס' לגבי מאפיינים זהים ומנוגדים בקרב אותה הגדרה שמצא שמתקיימים אצלו [ וגם אני אצלי ]. ההגדרה ככח מפענח ו'מסדר' שלך לגבי עצמך חיונית מאוד, וכך הרגשתי כשלמדתי על כל מיני הגדרות שתאמו לי בעיקר בתחום הקשב והדחיינות שהיא אחת ממאפייניו, זה מקל, כמעט מרגיע, וזה גם תירוץ נ ה ד ר עבורי להיות מי שאני במקומות שהחברה מגדירה שלילי כמו לא-ללמוד-למבחנים, ואני מגדיר ככח עליון [ והוא אפילו "מוגדר", כאמור ]. אבל, כאשר אוסף קריטריונים מותירים אותך חצוי, חשוב לזכור את מה שלגביו התייחסתי במענה שלי. הגדרה מגדרת שטח מסויים, ובשונה מהגדרה של סינוסיטיס למשל, תחום הרגש אמורפי מאוד ובעיקר רב רבדי ומשתנה תדירות, כך שזהירות נדרשת בהגדרה או בניסיון להתפענח לפיה : השימוש הדכאני שציינת מצוי בקצה של אותה סקאלה מגדירנית, שהרי, בשביל מה מגדירים אם לא לגדר ? זוהי שפת קודים פוסט מודרנית, חלק מהמאמץ להיבדל ולהתייחד מחד, אך ככזה לקבל חותמת, הכשר מהחברה מאידך, חלק מהמאמץ להקל על התמודדויות - התמודדויות מלאכותיות שהביא לעולם העידן המתועש והחיים בקרב/בחשיפה אל מליוני בני אדם, חיים ששינו לחלוטין את סקאלת ההתבוננות הטבעית שלנו לגבי הסביבה ולגבי עצמנו. היכונו לביאטה משיח !
 

הרמינה 1

New member
אני אכן במצולות :)

ולא הייתי שולפת את עצמי מהם לולא כתבת על ה-DSM באופן שבעיניי בלבל בין השימוש של חברה ומוסדות בהגדרות, כדי לייצר היררכיות, פתולוגיות וניהול אוכלוסין; לבין מה שבני-אדם עושים או מנסים לעשות באמצעות הגדרות, בינם לבין עצמם. עכשיו אחרי שעשינו את ההבחנה הזו, אני מתמקדת בניסיון של בני-אדם לבחון מהי ההגדרה שמתאימה להם - ופה אני חושבת שזה הולך לשני כיוונים: הגדרות אכן יכולות לגדר; אבל הן יכולות גם לפתוח שערים. ובמובן זה, אני גם לא בטוחה שההתייחסות לניסיון לבחון עצמנו בתוך הגדרות כניסיונות לתרץ, להכשיר שרצים, ולקבל גושפנקא חברתית, היא לא מגדרת בפני עצמה. אין בי רומנטיזציה לימים בהם סקאלת ההתבוננות הייתה אחרת, ואני בטח לא מתייחסת אליה כסקאלת התבוננות טבעית. היא 'פשוט' תרבותית-אחרת. ודאי שאם אסתובב בעולם בתחושה שהבָנתי את עצמי הופכת אותי למיוחדת, נעלה, הדובדבן שבקצפת והסכין החדה במגירה גם יחד - אני בבעיה. אבל זה בגלל שאני השתמשתי לרעה בהגדרה, לא בגלל שהגדרות הן רעות באופן אינהרנטי. עיניי תמיד תהיינה פקוחות לניסיונות להגדיר אותי מבחוץ, זה אחרת לדעתי כשזה מגיע מבפנים.
 
למעלה