דליה תודה
חשבתי שלזה הכוונה ואני מניח שגם ביאטה כיוונה לשם. מצאתי טקסט מעניין מתוך אתר "בטיפול נט" ואני מעתיק אותו ומצרף לינק אליו בתחתיתו, הוא נוגע בתיאור של "טמפרמנט" [ שאולי נוותר על ניתוח מושגי לעת עתה ]. ביאטה הגדירה אותו בתור "מה שלא ישתנה", ואני חושב שההגדרה הזו נכונה בחלקה, שכן חלקים ממנו, ואולי רובו, ואולי כולו, יכולים להשתנות לפעמים : ציטוט : " כיצד נקבע הטמפרמנט והשפעותיו על התינוק והוריו התינוק מגיע לעולם מצויד בתכונות מסוימות, ואכן, במשך שנים התייחסו לטמפרמנט של התינוק כאלמנט קבוע ומולד. לאחרונה הנושא נחקר רבות, וכמו תופעות אנושיות אחרות מתברר שגם כאן- הנתונים המולדים מתפתחים תוך כדי אינטראקציה, ואינם נשארים קבועים עם השנים. כלומר, הטמפרמנט הנו רכיב באישיות המושפע הן מנתונים גנטיים וביולוגיים, והן מהסביבה: ההורים מושפעים מתכונות הילד ומגיבים אליו, הילד מושפע מהוריו ומגיב חזרה, ונוצר "מעגל קסמים" של השפעות הדדיות. כך, למשל, תינוק בעל מזג קשה עשוי לגרום להוריו לחוש מותשים ומתוסכלים, עד שכל טיפול ומגע בו ילווה בכעס וחרדה רבה; התינוק, בהתאם, יחווה דחייה ואי שקט ועצבנותו תגבר ותתסכל את הוריו עוד יותר, וחוזר חלילה. מתוך יחסי הגומלין הללו ניתן להבין את חשיבותה של טיב ההתאמה (goodness of feet) בין הילד לסביבתו: התאמת הטיפול ההורי למזגו של הילד, והתכווננות ההורה לצרכיו הספציפיים של הילד. מרבית ההורים מתכווננים באופן טבעי לצרכיו של הילד, ולהתכווננות זו השפעה מכרעת על התקשרות הילד להורה ועל תחושתו כי הוא רצוי, אהוב ומטופל היטב. כאשר ההתאמה בין ההורים לילד טובה פחות, עשויים הן ההורים והן הילד לחוות תסכול רב: לדוגמא, ילד רגוע ובעל מזג נוח הנולד למשפחה פעלתנית עשוי לתסכל את הוריו אשר יחושו צורך להפעיל אותו שוב ושוב, באופן שיגרום לו לבכי ועצבנות. על אף חשיבותה ההתאמה בין ההורים לילד, טיב ההתאמה יכול להשתנות במהלך החיים, כשהילד עובר מהסביבה ההורית לגן ולבית הספר. לעיתים הורים מתקשים להסתגל לטמפרמנט של ילד, אך בממסגרת חיצונית כישרונותיו יכולים לבוא לידי ביטוי, והוא יתאים אז את עצמו לסביבתו ביתר קלות. זוהי גישה אופטימית לפיה מסגרת מתאימה או התערבות טיפולית במהלך החיים יכולים לעזור לילד בהתפתחותו. כמו כן, אחת הדרכים הטובות להגברת ההתאמה היא התכווננות לזיהוי צרכיו ומוקדי הקושי של התינוק ("בבוקר היא לא נרגעת בלי טיול בחוץ; כשהיא עייפה אין מה לדבר על לתת למישהו אחר להחזיק אותה") והבנה שמזגו אינו מעיד על איכות הטיפול ההורי: הורים לתינוקות בעלי מזג נוח חווים עצמם, בד"כ, כהורים טובים יותר, אך בפועל, הורים שלילדם מזג קשה הם הורים טובים ומסורים לא פחות. ביבליוגרפיה אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב ש. סולברג (1995), פסיכולוגיה של הילד והמתבגר מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית המדריך הישראלי להורים/ הילי כוכבי ועמירם רביב, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007. " סוף ציטוט