הרהורים על טקס יום הזיכרון

Indie62

New member
הרהורים על טקס יום הזיכרון

פרס: "עכשיוה וא היה הולך לאוניברסיטה, עכשיו הוא בטח היה מתחתן" יאיר לפיד: "ואם הם היו מביאים איתם את שלשת הילדים שלא נולדו להם, הם היו בוודאי ממלאים את הכיכר עד סופה. זה מה שאיבדנו" אחות שכולה: "היה לי יותר טוב אם היה לי עוד אח, ואת הילדים שלו. הם חסרים לי". זה גרם לי לאורך כל הטקס למלמל לבעלי: "עכשיו הוא היה הולך ללמוד הילינג, עכשיו הוא היה מגלה שהוא גיי, עכשיו הוא היה נוסע לגור באוסטרליה ומנתק קשר עם ההורים, עכשיו הוא היה מספר שהוא לא רוצה ילדים, עכשיו הוא היה מצביע עלה ירוק" בעיני זה רק הדגיש עוד יותר כמה שזה עצוב. האנשים האלה מתו בגיל 20-19. 19?! 20?! לפני שבקושי הספיקו להביא לביטוי את מה שהם רוצים. לפני שבאמת הפרידו את הרצון שלהם בשביל עצמם מהרצון של ההורים שלהם ושל החברה עבורם. לפני שבקושי בדקו אם נוח להם במיינסטרים או לא. כמה חיים מגוונים אבדו, כל אחד עם ההפתעה שהוא טמן בחובו עבור העולם ועבור עצמו, שעכשיו אף פעם לא נדע מה היא הייתה.
 

שמיצית

New member
כתבת כל כך יפה, אינדיה..

אף פעם לא חשבתי ככה. תודה
יזכור
 

Indie62

New member
תודה!

הפורום הזה פותח את הראש. מוציאים רכיב אחד מהמשוואה וכל המבנה שלה משתנה.
 

cargo66

New member
בדיוק המחשבות שעוברות לי בראש בכל יום זיכרון

 
../images/Emo16.gif מחשבות מאירות יש לך

מאירות לנו עד כמה אנחנו שבויים בקונספט של המיינסטרים, ועד כמה החיים האמיתיים שונים מהמיינסטרים המדומיין הזה. והנר הוא כמובן לנופלים יהי זכרם ברוך.
 

dotandvir

New member
הסיפור שלהם - הסיפור שלנו

פרס ויאיר לפיד בסה"כ ממשיכים את קו החיים שנקטע ואוספים לתוכו נקודות ציון מרכזיות מהמיינסטרים - הסיפור של הישראלי הממוצע. כמובן שיש פה סתירה כלשהי שכן הישראלי ההממוצע לא נפל בקרב או בפעילות מבצעית או בפיגוע חבלה - אבל הנקודות האלו - לימודים, חתונה, הבאת ילדים - נתפסות בעיני הציבור בתוך המכנה המשותף השמח של החיים. ברגעים כאלו אדם עוצר ושואל את עצמו - איפה X ומה היה Y עושה בסיטואציה הזו והנחמה היא שאנחנו נשארנו להמשיך את מסלול חיינו, הם לא - אבל עדיין יש בנו מקום לחשוב עליהם הולכים לצידנו במסלול שאנחנו רואים אותו כנכון וטוב עבורנו והיינו מוצאים אישור והסכמה לדרכינו לו גם הם שם לצידנו. דותן
 
למעלה