ברית מילה למה?

[C a t o m]

עד כמה שאני הבנתי

לא תמיד יש קשר למוהל... מקרים קשים של קטיעת איבר או מוות יכולים לקרות אצל כל אחד, זה נראה לי יותר עניין של תגובה של גוף מאשר פעולה של מוהל. אפילו נתקלתי במחקר שמדבר על אותם אחוזי פשלות בין מוהלים לבין רופאים מנתחים שמבצעים ברית מילה.

 

[tali b]

זה נוכון בגלל זה אני לא מעוניינת

לפרסל שם רק לשתף בסכנות שבעניין ובתחושות האישיות שלי ומקריאה זה יכול להיות אצל מוהל וא רופא הכל תלוי באיזה צד בסטטיסתיקה אתה נמצא.

 

[אם פי 3]

למיטב ידיעתי

דווקא יש הבדל מאד משמעותי בין מוהלים ורופאים (המבצעים מילה רפואית, לא סתם מוהל שהוא גם רופא בהכשרתו): למוהלים יש פי ארבעה יותר סיבוכים 1:50 בעוד אצל רופאים זה 1:200 (גם לא ממש נמוך). זה נכון שחלק מהסיבוכים לא תלויים במבצע, אבל חלק (ניכר) כן. כמו כן, גם למנתח המומחה ביותר יש פאשלות. הדרך היחידה להמנע מסיכוני ניתוח (כלשהו), היא להמנע ממנו. לכן - אני לא מבצעת לעצמי, או לילדי ניתוחים מיותרים. בכורי עבר ניתוח מילה, וניתוח נוסף כתוצאה מכך (הרחבת פתח השופכה, בעקבות סיבוך נפוץ שאינו תלוי-מבצע). הראשון היה מיותר, השני הכרחי, מספר שנים אח"כ, עם כל המשמעויות הפסיכולוגיות הנלוות. הצעיר לא נימול. לא מצאתי שום סיבה לסכן אותו ולפגוע בו.

 

[סיקמי]

סתם שאלה...

אולי בסטטיסטיקה נובעת מכך שמוהלים רבנים עושים יותר "חיתוך" או איך שזה לא נקרא מאשר מוהלים רופאים?? מצד אחד טוב ויפה לקבוע לרופא כירורג שזו התמחותו, אבל מצד שני לא עדיף אולי מוהל רב שעושה זאת ע"ב יומי כמעט? סתם שאלה, עוד לא יודעת מה יש לי בבטן אבל מתעניינת...

 

[יבש לי בגרון]

לא, כי בסטטיסטיקה בודקים באחוזים

מתוך כמות מסויימת של מוהלים מה אחוז הסיבוכים וכנ"ל לגבי כירורגים.

 

[C a t o m]

שאלה טובה

אני הולכת למול את בני תוך ידיעה שזה הדבר האכזרי הברברי והמרושע ביותר שאני הולכת לעולל לייצור חסר ישע. אחרי המון קריאה התלבטות וכו' זה מה שהוחלט (לפחות נכון לרגע זה). כמובן שאם הייתי דתיה או "רק" שומרת מצוות לא הייתי בכלל מתחבטת בשאלה, אבל לצערי זה לא המצב, ובתור חילונית זה מאוד קשה. או אם לדייק זו ההחלטה הכי קשה שאני הולכת לקחת על עצמי. אין לי תשובות... רק להצטער שזה המצב. בהתחלה חשבנו שזה לא נורא אם לא נעשה בכלל, אח"כ חשבנו על לעשות את הפרוצדורה בגיל 3 כשאז הערלה נפרדת מהפין והסיכון יורד משמעותית, אבל אז התחלנו לחשוב על ההשלכות הנפשיות של ילד שהולך לניתוח, מורדם וכו'... לבסוף מה ש"הכריע" את הכף זו דוקא לא המחשבה על המקלחות המשותפות בצבא אלא על עליו בתור נער/בחור צעיר שגדל בסביבה יהודית בה כמעט כולם נימולים וההשלכות שיכולות להיות על היחסים שלו עם המין השני. גם ככה אצל גברים יש הרבה רגישות בנושא, אז ראינו לנכון לא להכביד עליו בעניין זה. זה לא הופך אותי לשלמה לרגע עם העניין. ולו הייתי חייה במדינה אחרת לא הייתי עוצרת לשקול את זה אפילו לשניה והייתי אוטומטית מוותרת על ה"התענוג". זו דילמה איומה שכל חילונית צריכה להתענות בה ולתת עליה את הדעת. הלואי וזה היה אחרת

מאחלת לכם שתתגברו על המכשולים, ושהוא יוצא מכל העניין במהרה ובמצב טוב עד כמה שניתן.

 

[טוש3]

זוהי בדיוק דעתי../images/Emo45.gif

אנחנו אפילו העדפנו שזו תהיה בת כדי לא לעבור את השטות הזאת שוב. אבל יצא בן. והעיקר שיהיה בריא

 

[ayala26]

צר לי לשמוע

ואחרי סיפור כמו זה שבהודעה הראשית.. לי אישית לא היה אומץ גם אם הייתי מעוניינת מאיזושהי סיבה (לא עולה לי כרגע סיבה..אבל נגיד) כי זה נכון, לגברים יש רגישות לאיבר הזה אני לא רוצה אפילו לדמיין מה יעבור אותו תאום עם הנמק..

 

[חתול הצשייר]

תקשיבי

אני מכיר אישית שני אנשים שגדלו בישראל כשלמים ואין להם שום בעיה מהבחינה הזו. הבעיה היא לרוב אצל עולים שלא מרגישים בטוחים בשונותם. אני מבקש ממך, לפחות למען בנך, לבוא למפגש של קה"ל או להיפגש עם אנשים שיצא להם לגדל ילדים שלמים או עם השלמים עצמם ולראות את העניין פנים מול פנים. את תראי שהשד לא נורא כפי שחשבת. וחוץ מזה, מה אם חלילה יקרה מה שקרה כאן? האם זה לא יפגע בבטחון שלו עם בנות המין השני? הרי זה הרבה יותר גרוע. חוץ מזה, אם זה באמת יפריע לו הוא תמיד יוכל למול את עצמו בגיל מבוגר יותר. יש אנשים שבחרו למול את עצמם בניתוח בגיל מבוגר ולא פיתחו מזה שום בעיות נפשיות. זה לא להכביד עליו, זה לתת לו בחירה.

 

[annes]

זה עצוב -

כל ההורים החילוניים שמלים את ילדיהם כדי שיהיה "כמו כולם" כי הם הולכים לגדול בחברה יהודית וכו' - לא מבינים שהם עצמם החברה - את החברה, אני החברה, והשכנה שלי היא החברה - אם את מלת בגללי, ואני מלתי בגללך והיא מלה בגללנו, שלושתינו מונעות ע"י שיקול מוטעה - כי את לא רצית בעצם למול ומלת בגללי, ואני לא רציתי למול ומלתי בגללך והיא לא רצתה בכלל למול ומלה בגללנו - ובמקום זה יכולנו שלושתינו לא למול ואז הילדים שלנו היו "כמו כולם" - ומה שאני מנסה לאמר, שהחברה החילונית בהקשר הזה כמו חתול שרודף אחרי הזנב - כולם עושים כי כולם עושים למרות שכולם לא רוצים לעשות, אבל עושים כי כולם עושים - נשמע הגיוני?? במקום זה אם הורים חילוניים היו פועלים בהתאם ללב שלהם, ולהיגיון שלהם, אז היו הרבה יותר תינוקות שלמים, וכל העניין החברתי - שאגב, מעדויות הוא בכלל לא משמעותי כמו שעושים ממנו - היה מנוטרל לחלוטין.

 

[She Dolphin]

../images/Emo10.gif כואב הלב

התינוק האומלל

אנחנו לא מלנו את הבנים שלנו.

 

[noaaaa]

זה מאוד כואב לשמוע על מקרים כאלו

כשחברה שלי ילדה את בנה השני היא "בילתה" סופ"ש בבית חולים בגלל איזשהו זיהום שהיא גילתה. אני הייתי איתה באותו סופ"ש כדי לעזור לה. בעלה נאלץ להשאר בבית עם הילד הראשון כי לא רצו להשאיר אותו עם הסבתא או מישהו אחר כי רגשות הקנאה עקב הולדת אחיו הקטן כבר צצו ובברית הוא היה מאוד עצבני וכל הזמן רץ ממקום למקום. זה לא נעים ובמקרה שלה ברוך ה' הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. לצערנו גם ניתוחים רפואיים (וקוסמטים) נגמרים באסון הן בגלל הרופא והן בגלל הנסיבות וזה לא אומר שלא ממשיכים לבצע אותם. ברית מילה זהו מצווה שהפכה להיות אחד הסמלים של הצביון היהודי וגם בעיתות משבר לאורך ההיסטוריה עם ישראל עשה בריתות בסתר. בעת החדשה לצד ההשכלה החלו לשאול שאלות ולערער על דעתם (ולפעמים שרלנותם) של רבנים בתחומים השונים. בתור אחת שחזרה בשאלה בגיל 25 לאחר חודשים של התחבטויות ,שאילת שאלות, הרהורים וערעורים קשים על מהותנו ועל משמעות האמת ,אני האחרונה שיכולה לבקר את הקוראים תגר על מצוות התורה. לגבי ברית מילה ,אני לא יודעת למה, זה משהו שונה- מעין הרגשה שזו מצווה קולקטיבית של העם היהודי והדת לא קשורה אליה בכלל. קשה לי לשמוע שאומרים שזה מעשה ברברי ואכזרי ואני בוודאי שאמול את בני על אף הסיכונים שבכך וזה יהיה מהטעם הפשוט שאני יהודיה.

 

[שָׂרָה]

נראה לי ברברי ואכזרי

שונאת בריתות, והייתי מוותרת על כל זה אבל מי אני שלא אשמע בקול השם שמצווה את זה כמצווה הראשונה לעם היהודי?

 

[noaaaa]

זה לא פרו ורבו

המצוה הראשונה?

 

[שָׂרָה]

צודקת

 

[בלון פורח]

שאלה מצויינת

הצטערתי לשמוע מה עבר האחיין שלך. אני חושבת שכל הורה צריך לשאול את עצמו את השאלה הזו: "ברית מילה למה?" כל אחד יגיע לתשובה אחרת. בעיניי זה ניתוח מיותר ולכן ויתרתי עליו עם בני הבכור. העדפתי לקחת את סיכון "השונות" (שבעיני אינה דבר שלילי בהכרח, הוא הרי יהיה שונה בעוד הרבה דברים), לעומת הסיכון שבניתוח (אחד ל-50 או 1-200). כשזה הילד שלך זה 100%. בנוסף, אני חושבת, שכשבני יהיה בגיל העשרה, יהיו הרבה יותר תינוקות שלא יעברו ברית והדבר יהיה נפוץ יותר. זו רק דעתי. ובאמת הכי חשוב לדון בסוגיה הזו ברית או לא, בדיוק כמו שדנים בכל הבדיקות בהריון, ואח"כ בכל הציוד שקונים לתינוק, וכו'.

 

[אמא אדמה 11]

זה בהחלט נורא

אבל את צריכה להחליט יחד עם בעלך איזה השלחות יהיו לחייו של הילד כאדם בוגר. את לא חייבת למול אותו בכלל לא, רק לקחת החלטה שקולה והחלטית לגביי בנך. אני ממליצה על סמך נסיוני בלבד על מוהל שהוא גם רופא.... הלא זה תהליך כירורגי לכל דבר........ כמו שלא היה עולה על דעתי לחתוך לעצמי את בשרי ללא הרדמה כך גם לגביי בניי. אני עשיתי אצל ד"ר גונן, שהוא כירורג ומוהל. בהצלחה.

 

[shapir1]

אכן עצוב מאוד ../images/Emo10.gif

גם אנחנו לא מלנו את בננו. זה טוב שאת מתלבטת בשאלה. אני מציעה לך לחקור את הנושא לעומק, לחשוב האם זה באמת הכרחי מבחינתכם ולהחליט בצורה מושכלת. בהצלחה.

 

[נורית הריונית]

זה נורא

והאמת שלפני תקופה מסויימת גם אני חשבתי למה בכלל לעשות ברית מילה ושזה כזה אכזרי, זה היה אחרי שהייתי בברית מילה והרגשתי שזה טקס קניבלי כי חותכים לילד וכולם מסביב אוכלים ונהנים. אבל מצד שני כולם עוברים ברית מילה במדינה שלנו ואני לא רוצה שהילד שלי יהיה ירגיש חריג, ויש גם סברה שזה בריא. בכל מקרה בדר"כ ברית מילה מסתיימת בצורה תקינה ולא ככה. אני חושבת לעשות את זה אצל רופא ולא לעשות את כל החגיגה מסביב...

 

[תלמ ינואר]

הי נורית רציתי לשאול אותך

(ואחרות שתרצנה כמובן לענות) אם תסכימי להבהיר יותר את הטיעון "אני לא רוצה שהילד שלי ירגיש חריג". אני שומעת את זה (על הוואריציות השונות של "לא ירגיש שונה" או "שלא יהיה יוצא דופן" וכד') מידי פעם ותמיד לא מצליחה להבין. האם לא יותר הגיוני לומר הילד שלי עשוי להיות שונה בעניין זה בדיוק כפי שהוא יהיה שונה בדברים אחרים (משקל, גובה, צורת פנים, כמות שיער, מבנה הגוף, מידת אינטליגנציה, ראיית העולם, מאפייני אישיות, המזג האישי ועוד ועוד) מאנשים אחרים ולכן אני אדאג שאני נותנת לו את הכלים המתאימים לחיים להתמודד עם שונות כזאת? כי נניח ואת יכולה לשלוט על הפרמטר האחד של "מילה כן או לא", האם את מבינה שיהיו עוד עשרות פרמטרים שאין ולא תהיה לך שום שליטה עליהם, בהיותו אחד יחיד ומיוחד (בדיוק כמוך) בכל העולם כולו? כי הרי מעצם זה שאדם הוא תמיד רק יחיד בעולם (תחשבי, מבין 7 מליארד תושבי כדור הארץ אין עוד נורית כמוך רק את) ואף אחד לעולם לא יוכל "להיכנס לעורו" (למוחו, לרגשותיו, למחשבותיו) אזי כולנו נידונו להיות שונים במובנים מסוימים זה מזה (ודומים בהיותנו בני אנוש עם חולשות ופגמים) למה לא פשוט לקבל זאת ולמצוא את הדרך לעזור לו להתמודד עם עובדה זאת בדרך הטובה ביותר האפשרית? ועוד נקודה, את יכולה לקרוא כאן באלפי סיפורים של הנשים שמשתפות כמה שאנשים מבקרים / מעליבים / שופטים "סתם" כי זה מה שאנשים עושים. האם באמת ילדים ומבוגרים צריכים סיבה, אפילו מניסיונך האישי, בכדי להתעלל באחרים, לבקר אותם ולפגוע בהם? אם תשובתך היא לא, אז אני שוב חוזרת לעמדתי הראשונית, האם במקום להיבהל מהשונות לא עדיף לקבלה (בלי קשר לנושא המילה אלא באופן עקרוני כפי שהסברתי קודם) ולתת לילד אפשרות להתמודד עימה בהצלחה? סתם מחשבות שעולות אצלי כל פעם שאני שומעת את המשפטים "אבל הוא יהיה חריג או שונה". ואשמח לשמוע גם את דעתך בעניין אם תרצי.