לא היו בדיקות חד משמעיות וזאת היתה הבעיה הכי גדולה..
אתחיל מהסוף, נולד לנו בן בריא (היום כמעט בן שנתיים וחצי) מהמם ומקסים
ההריון היה זוועה.. מהסקירה המאוחרת הרסו לי את כל ההריון (שבמילא היה כבר לא ככ תמים כי הגיע אחרי הפלה לא נעימה), ראו איזשהו ממצא באולטראסאונד בשילוב עם ריבוי מים שהיו לי והרופא הלחיץ אותנו ממש. מאז התחילה מסכת של רופאים , ייעוץ גנטי, בדיקות, סקירות מכוונות, הגעתי למצב שכמעט עשיתי מי שפיר בשבוע 30+ וברחתי מהמיטה שניה לפני הדיקור, שיחות עם אנשים שגם התמודדו עם המום הספציפי עליו דובר אח"כ התחילו לי גם צירים מוקדמים והייתי בשמירת הריון בבית.. בקיצור מה לא..
בסופו של דבר הגענו לבדיקה פרטית שצל ד"ר מלינגר (שעלה לנו הון תועפות והיה שווה כל שקל), הוא היה מאוד יסודי והרגיע אותנו.. אמר שזה קורה הרבה בהריונות ושאין טעם להילחץ שהוא לא רואה סיבה להילחץ בצורה מיוחדת מהממצא הספציפי עליו דיברו (בסוף בעיות שלנו נמשכו גם בלידה כיוון שהעובר היה במצוקה ונולד לא נושם וזה היה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיי)
אבל אני אגיד לך את האמת.. אני חושבת שזה שעברנו את כל הדבר הזה הפך אותנו להורים טובים יותר. אנחנו זוג חזק יותר היום, מעריכים כל דבר בילד שלנו, מעולם לא איבדנו איתו סבלנות, התלננו שקשה לנו, לא התבייכנו... להיפך- אנחנו מוקירים כל רגע איתו ונהנים מההורות שלנו. להגיד שזה היה קל... ממש לא. אבל כמו שרשמתי בהתחלה יש לנו בן בריא בבית ןהכל בסדר ב"ה