מוכנות לילדים

Nep22

New member
מוכנות לילדים

שלום,
אני בן 31, אישתי בת 32
אנחנו נשואים כבר 3 שנים ודיברנו רבות על הנושא. אישתי לא מרגישה מוכנה לילדים, משיחות איתה הא אמרה שהיא חושבת שתהיה מוכנה בהמשך ומה שבטוח שזה לא יקח עד גיל 35.. לגבי זה אני סקפטי כי בשנים האחרונות שאנחנו מדברים על הנושא היא נרתעת באותה רמה כל הזמן, נאטמת בקושי מוכנה לדבר על הנושא ומעלה את העובדה שהיא עדיין לא מוכנה ושכמובן שזה לא יקרה בלחץ.
רציתי לשמוע מה דעתכם, האם אני טועה שזה כל כך מאכזב אותי כל פעם מחדש שכל הסביבה שלי מתקדמת, יש להם כבר ילד אחד או אפילו יותר, אני משתוקק כבר שנים לילדים ושום דבר לא מתקדם...
אשמח לחוות דעת, אני עובד עצות..
 

Anatcg1107

New member
לדעתי

לדעתי בלבד, אני בטוחה שיש פה הרבה דעות וכל אחד יעשה מה שמרגיש לו נכון ומה שמתאים לו, אני חושבת שאי אפשר להיות מוכנים לילד . יש כמובן נשים שיותר משתוקקות לזה ויש שפחות, אבל להיות מוכן לילד מגיע רק אחרי שהופכים להורים, מבינים את המשמעות את הסיפוק את האחריות. לדעתי ככל שמחכים לגיל מאוחר, זה עלול להיות יותר קשה להכנס להריון ואז לפעמים מצטערים שלא ניסינו קודם. אתה לא יכול להכריח אותה כמובן, רק לדבר לליבה ותגיעו להחלטה ביחד, אני לא רואה משהו שיכול להשתנות שפתאום ביום אחד היא תגיד שהיא מוכנה לילד, אלא אם כן האמירה שהיא לא מוכנה נובעת גם מגורמים אחרים, כמו קריירה שהיא רוצה לפתח לפני ההורות , זו חייבת להיות החלטה משותפת ואולי לוותר קצת אחד בשביל השני ולהפגש באמצע איפשהו
 

Nep22

New member
מסכים לגמרי..

הבעיה שמהצד שלה אין פשרה כלשהי, ה״פשרה״ היתה שזה יקרה ושהיא תהיה בטוח מוכנה עד גיל 35...לא יאוחר מזה..
למרות שאני חושב שזה עדיין מאוחר. לי בכל אופן...
מבחינתה אני פשוט צריך להיות סבלני וכל פעם שאני מלחיץ אותה יותר כשאנחנו מדברים על זה, זה לא תורם
 

Anatcg1107

New member
אני מבינה אותך

כל שיש לך לעשות זה אולי להראות לה מחקרים בנושא , ואולי אם הנושא יגיע מחברה שלה או ממישהו אחר שקרוב אליה אז זה ישפיע עליה אחרת בהצלחה
 

חיפאית88

New member
יש לי ילד בן שנתיים ואני לא מרגישה מוכנה לילדים

בדיעבד אני אומרת שהייתי צריכה לחכות קצת....
אני לא חושבת שזה עניין שיש בו מקום לפשרה, הכי גרוע זה תינוק לאמא שלא רוצה אותו ב-100%. שניכם צריכים לחשוב אם בכלל אתם רוצים ילדים ואם לכל אחד מכם תשובה אחרת מה זה אומר לגבי הזוגיות.
ובאמת יכול להיות שתוך כמה שנים היא כן תהיה מוכנה. אני לא יודעת מה מצבכם מבחינת קריירה, מצב כלכלי וכו' אבל הרבה פעמים הבאת ילדים משפיעה שונה על הגבר והאישה, על האישה לרוב (נכון, לא תמיד), יש יותר השפעה פיזית, נפשית, מבחינת קריירה והגשמה עצמית ורמת הכנסה בעוד שעל גבר זה פחות משפיע ולכן ההחלטה של האישה פה בעלת משקל כבד מאוד.
 

irenaro

New member
הייתי בצד של של אישתך עד לא מזמן

אני נשואה מגיל 21. בעלי מבוגר ממני ב-7 שנים.
עד גיל 25 בערך, בכלל לא הייתי בכיוון של ילדים. בעלי לא לחץ עליי, למרות שהוא אמר לי שהוא מוכן לילדים עוד מהיום שהכרנו. מעולם לא החזקתי ילד, לא היו ילדים קטנים במשפחה שלי, ופחדתי פחד מוות מכל הנושא של ילדים.
איכשהו בוקר אחד בגיל 25 התעוררתי ואמרתי לעצמי "אני מוכנה!". אני אפילו לא יודעת איך זה קרה ולמה זה קרה, אבל זה קרה.
וכשהייתי בת 27 נולד הילד הראשון! ועכשיו כמעט 3 שנים אחרי מצפים לילד שני.
 

במבי264

New member
אני לגמרי מבינה

אני מאד מזדהה עם אשתך ולכן אשתף במשהו אישי..
אני נכנסתי להריון ראשון רק בגיל 33, למרות שהייתי בזוגיות עם בעלי כבר מגיל 24, והיינו נשואים כבר כמה שנים טובות. לשמחתי, שנינו היינו באותה עמדה של חוסר מוכנות להורות, וזה עזר מאד להתמודד עם הלחצים מהסביבה, שאתם בוודאי חווים (ויש מצב שהיא חווה אפילו יותר ממך, ופשוט לא משתפת).
אני הייתי בחרדות מההריון, מהלידה ומההורות, ופחדתי מאד מאובדן העצמאות ועצירת הקריירה, למרות שכבר ניסינו להכנס להריון כחצי שנה ללא הצלחה. מה שעזר לי זו העובדה שהייתי בטיפול פסיכולוגי (אני אשת טיפול, לכן טיפול הוא דבר שמומלץ אצלנו מדי פעם) וניצלתי את זה לבחינה עצמית של החרדות והפחדים שליוו אותי. מה שהדהים אותי שתוך פגישה אחת או שתיים בנושא, הגעתי לתובנות עם עצמי והחלטתי שאני הולכת על זה עד הסוף, למרות שלא הייתי לגמרי מוכנה לצעד הענק הזה. תוך שבועיים נכנסתי להריון, ועד עכשיו אני משוכנעת שהשינוי המחשבתי והרגשי שעשיתי עזר לי להכנס להריון, וכמובן בשלב מאוחר יותר להיות אמא טובה יותר ממה שיכלתי להיות. אגב, היום אני בהריון שני כבר, ועדיין לא מרגישה כמו מישהי שנולדה להיות אמא..
נראה לי שאתה מבין את זה שלא בריא להכנס להריון ולהורות מתוך לחץ ו"כי צריך", אלא ממקום של רצון והשלמה עם המחירים שאותם אתם הולכים לשלם, ונראה שאתם לא משדרים על אותו גל מבחינה זו. לכן אני מציעה לא להפעיל עליה לחץ, אלא לשדר לה שאתה תומך בה במאה אחוז, תאמין לי שהיא זקוקה לזה.. ואולי שווה להציע לה לשוחח על הנושא עם מישהו אובייקטיבי, שהיא לא תחשוש שישפוט אותה ואת הרצונות שלה. בסך הכל, מדובר בהחלטה משותפת של שניכם, אבל כמו שאמרו לך, עיקר ההשלכות, לפחות בהתחלה, הן עליה. אגב, וגם אם תעשו ילדים בגיל 35 זה לא סוף העולם.
 

Nep22

New member
מנסה לתמוך ככל שאני יכול

הבעיה היא שאני מתקשה להתנתק מהסביבה שכל הזמן מדברת על הילדים
אם זה בעבודה או חברים.. כמעט לכולם כבר יש ילדים ובמיוחד בזמן האחרון שכל הסביבה היותר קרובה - חברים - נכנסים למעגל הזה
ניסיתי לדבר איתה על לשוחח עם גורם אובייקטיבי, היא לא הצליחה לחשוב על אחד כזה שיהיה נוח לה לדבר איתו. שהעלתי את המושג גורם פסיכולוגי התגובה היתה שלילית קיצונית אז זו ממש לא אופציה..אני מניח שאין לי ברירה לחכות עד שזה יגיע - בתקווה שיגיע ושאני לא מחכה למשיח..
 

במבי264

New member
לגמרי מבינה

נשמע שאתה בסיטואציה לא פשוטה, אבל תחשוב שיש מצב טוב שהיא מרגישה את זה בצורה עוד יותר קיצונית, בגלל היותה אשה בחברה שלנו. גם כשזה בא מתוך דאגה ורצון טוב של הסביבה, זה מכניס ללחצים שהיא בוודאי מרגישה.. וזה לא עוזר שלכולם מסביב יש ילדים. מסביבי לכולם יש כבר ילדים בבי"ס יסודי (כולל לאחותי הקטנה) ואצלי היא רק בת 3 ועוד רגע אני יולדת שוב.
אגב, גם אצלי השיחה עם הפסיכולוגית באה מיוזמתי, אם בעלי היה מנסה לשלוח אותי לפסיכולוג הוא היה חוטף כנראה איזו נעל בראש..
אז נשמע לי שאין לך יותר מדי מה לעשות, חוץ מלתמוך בה בשלב הזה.. אחרת זה עלול ליצור עוד יותר אנטי מצידה ולהתרחקות של שניכם. נשמע לי שהרצון שלך לילדים, שהוא טבעי לחלוטין, מכניס אותה ללחץ ולכן היא מסתגרת ומתנתקת. אולי כדאי לעזוב את הנושא לגמרי לתקופה ארוכה, אבל באמת לשחרר... היא רק בת 32, היום זה כבר לא נחשב כל כך מאוחר להתחלת ההורות, גם אם היא תכנס להריון בגיל 35. נכון, יהיו יותר סיכונים ויתכן שיהיו יותר בעיות, אבל גם הרפואה מתקדמת כיום מאד, ואלו דברים שניתן להתמודד איתם ביחד, בניגוד לפער שיש ביניכם כיום.
 

חיפאית88

New member
לרצות ילדים בגלל שלאחרים יש ובגלל לחצים מהסביבה

זו לא סיבה מספיק טובה....
&nbsp
במיוחד שכמו שכתבתי, רוב העול בגידול ילדיים זה על האשה לרוב.
 

a morph

New member
מבינה מאוד את התסכול

"לא מוכנה" זה משפט מאוד כללי ויכולים להסתתר מאחוריו כל מיני דברים.
יכולה לשתף מניסיוני האישי שתמיד היה ברור לי שארצה ילדים, אבל זה נדחה עד גיל 34 סתם כי "לא הייתי מוכנה", ובמקרה שלי הכוונה הייתה שסתם לא היה לי כוח. רציתי לחיות עוד קצת למען עצמי בלבד, להרוויח עוד קצת כסף, להתפתח עוד קצת מקצועית וכו'.
בנוסף, אף פעם לא הייתי פריקית של ילדים, אף פעם לא הייתי כמו הנשים האלה שמוכנות ללטף ולצבוט ולנשנש כל תינוק שהן רואות. ידעתי שאני רוצה ילדים משלי, זה היה ברור לי, אבל "ילדים" באופן כללי אף פעם לא היו אחד מתחביביי ואני גם לא חושבת שזה מתכון הכרחי להורות טובה - את\ה לא חייבים "לאהוב ילדים" באופן קטגוריאלי כדי להיות הורים טובים, ואולי אף להיפך...
בגיל 34 התעוררתי כי פתאום הרגשתי את השעון הביולוגי מתקתק, והתחלתי לעבוד על זה בכל הכוח, וכנראה צדקתי כי לקח לי יותר משנה להרות (טפו טפו
).
אבל חשוב לזכור שיש גם א\נשים שפשוט לא רוצים ילדים וזה בסדר גמור, אבל כתוצאה מלחץ חברתי ומשפחתי קשה להם להודות בזה, לפעמים אפילו בפני עצמם... אז במקום זה הם דוחים את הנושא שוב ושוב ולא מתמודדים איתו ישירות.
אי אפשר לדעת למה מתכוונת אישתך כשהיא אומרת שהיא לא מוכנה, אני לא מכירה אותה וחוץ מספקולציות אין לי מה להגיד. אתה זה שמכיר אותה ואתה זה שצריך לנסות להבין מה מסתתר מתחת לפני השטח, ולהחליט מה זה אומר על הזוגיות שלכם.
 

Nep22

New member
עניין המוכנות

היא אמרה שהיא כרגע לא מוכנה אבל זה בוודאות יקרה...אם זה מרגע אותי? ממש לא כי ממה שהכרתי אותה עד היום, שהיא חרדה ממשהו זה פשוט נזרק הצידה ואין התמודדות...אז אני די סקפטי ולא מרגיע אותי שהיא אומרת ״אל תדאג, עד גיל 35 זה בטוח יסתדר״
זה כאילו , במרכאות , אם עד גיל 35 אני לא אהיה מוכנה ניכנס לזה בכל מקרה למרות שלא אהיה מוכנה...
מדאיג אותי...לא יודע..
 

a morph

New member
יש מצב שהיא הגדירה לעצמה "דד ליין" בגיל 35

שבו גם אם לא תרגיש מוכנה, היא תעשה את זה בכל מקרה.
אני לא רואה בעיה עקרונית עם זה, כמו שאמרתי ואמרו גם לפניי, לא חייבים להרגיש 100% "מוכנים" ובכל מקרה אף אחד לא באמת מוכן לזה עד שזה קורה (או לא קורה, אצלי המוכנות גברה פלאים משלילי לשלילי...).
הבעיה היא שדד-ליין שאנחנו קובעים לעצמנו, אנחנו יכולים גם לבטל
על אחת כמה וכמה אם לא מדובר בחרדה ו\או עצנלות, אלא באי-רצון אמיתי להביא ילדים.
 

מיקה 00

New member
מבחינתי ההתנהלות של אישתך קצת לא בסדר

אתה מדבר על זה שכבר שנים אתה מוכן לילדים ובכל זאת היא לא חיה עם עצמה..... עניין הילדים זה טאבו בחברה הישראלית ולדעתי זה משהו שהיה עליה לעדכן אותך עוד בטרם הנישואים לגבי תחושותיה....

לדעתי זה כן מדאיג בחורה שמדברת בצורה כזו במיוחד אם בסוף תכנס להריון ותרגיש ככה... כמו שמישהי פה הציעה זה מצריך שיחות עם מטפל על מנת לדעת מה עושים במצב כזה...לא מצב פשוט בכלל.... אומנם לא חייבים להרגיש מוכנות ב100 אחוז אני עצמי לא מרגישה ככה אבל עדין היא לא יכולה לדעתי להשאיר אותך ככה תלוי באוויר זה גם החיים שלך וזה קצת בעיני חוסר כבוד... שוב לא מנסה לסכסך מנסה להבהיר שאני מבינה מה אתה אומר ולכן לדעתי תגשו לדבר עם מישהו נטרלי.... זה לא משהו שיפתר ביום ולכן עדיף להתחיל כמה שיותר מוקדם
 

shir3001

New member
מהניסיון שלי

אני בזוגיות לא ארוכה מאוד, אבל בגלל גילי המתקדם בן הזוג שלי לחץ עלי מאוד להכנס להריון והלחץ רק גרם לי לסגת ולאבד בו אמון.
הוא חשב שאני לא רוצה אבל פשוט פחדתי מאוד וגם לא היתי בטוחה בקשר אבל בעיקר בעצמי וביכולתי להיות אמא.

ברגע שהוא הרפה והחליט שהוא רוצה להיות איתי גם אם לא יהיה לנו ילד, כנראה שקיבלתי ביטחון. וגם טיפלתי בעצמי ובפחדים.

תוך זמן קצר נכנסתי להריון ואני ממש לא צעירה.

מצד אחד היתי ממליצה לך לכבד את המקום של אשתך ומצד שני כן לעשות איזשהו תיאום ציפיות, כדי שתדע למה לצפות ולראות שאתם באותו כיוון ולבדוק עם עצמך כמה זמן ואם אתה מוכן לחכות.
 

מיקה 00

New member
אני ממש רואה בעיה עקרונית עם זה שבחורה עושה ילד מתוך דד ליין

ולא מתון רצון... יש לזה השלכות במובן הנפשי.... ברגע שאתה עושה משהו שאתה לא שלם איתו זה משפיע לטווח הרחוק.... ואת לא יכולה לדעת האם האהבה והחיבה שהיא תרגיש לתינוק שלה יעיף את כל ההשלכות מהמעשה הזה.... זה בערך כמו להתחתן בגיל 40 מתוך לחץ ולא מתוך אהבה....
אני כן חושבת שצריך מידה של מוכנות נפשית בשביל לעשות ילד... אני חיכתי עם המוכנות הזאת כשנתיים כי לא הרשתי לעצמי לעשות את הצעד הכי גדול בחיי בלי שאני לוקחת בחשבון את כל הדברים מסביב... ומקבלת אותם באהבה...
 
בעיני הבאת ילד זו החלטה זוגית משותפת

והיא מתקבלת לפי הצד שמבשיל לאט יותר. בדומה לסקס ראשון. חשוב ששניכם תגיעו אל ההורות מתוך רצון פנימי. הלחץ רק מרחיק ביניכם, והסביבה כלל אינה רלוונטית. נכון, לא קל לתת מרחב ולהמתין, אבל אי אפשר לעשות צעד כזה בכפייה. תאלץ למצוא את היתרונות שבחיים הזוגיים לעת עתה ולשחרר אותה להבשיל בקצב שלה.
 
למעלה