יישר כוח
טוב מאוד שתיעדת את סיפורי הלידה, כמו שאמרת ממרחק זמן הדברים נראים אחרת, הרי הזכרון מתעוות ומשתנה ואם לא כותבים -לא זוכרים.
יש לא מעט סיבות לתיעוד הדברים, גם אם לא היו הכי סימפטיים (מי אמר שהחיים אבסולוטיים, אבל זה החיים), בייחוד שהלידה הראשונה ברוב המקרים לא הכי נעימה לזכרון...
אבל במבט לאחורה לא נראה לי שהייתה מי שהצטערה על כך.
עיבוד הזכרון זה כבר משהו אינדיבואלי, לא חייבים לחפור בזה מבחינה פסיכולוגית אם לא רוצים, אבל לרשום - חובה!