איבדתי את עצמי מרוב הכנות
עשיתן הכנה כלשהי להורות (שיחות עם "הורים מנוסים", קריאה, סדנה וכו') אני קוראת כל הזמן, ספרים, פורומים, מתחקרת אמהות, הכל. האמת היא שזה ממש בעיה, כי אני פשוט הפסקתי להתעניין בכל דבר אחר בחיים שלי, חוץ מהריון, לידה והורות. אני די חרדה לעבודה שלי, כי אני לא ממש מתפקדת כבר תקופה ארוכה, אבל גם לא מצליחה לדחוף את זה קדימה בכלל. יש לי ממש מחסום שכל דבר שלא קשור בהורות לא עובר אותו. מישהי חווה/תה משהו דומה ויש לה טיפים בשבילי איך לשחזר את האישיות והאופי שלי מלפני ההריון?
בעלי לעומת זאת לא קורא כלום, מתעניין בקושי ובקושי טורח לקרוא את מה שאני שולחת לו (אני אציין שאני ממש לא מעמיסה עליו בחומר קריאה). הוא סוג של אדיש, ורוב הזמן חי בגישה של "נגיע לגשר ואז נשבור את הראש איך לעבור אותו". כשאני מעמידה אותו מול זה הוא מצטער ואומר שהוא כן מאוד מתעניין, פשוט יש לו גישה אחרת לחיים ואופי קצת אדיש, אבל בלב פנימה הוא מתרגש ומצפה, חבל שאני לא יכולה לדבר ביום יום עם הבחור הזה שנמצא בלב פנימה.
יש לכן מושג למה לצפות כן ולא, אני מניחה שקריאה מביאה אותך רק עד לאבן דרך מסויימת ואת שאר הדרך את עושה לבד. אני בעיקר מצפה ללמוד עוד ברגע שהגוזל יגיע לעולם.
עשיתן תיאום ציפיות עם בני הזוג עד כמה הם מעורבים אז כאמור, זה אתגר לערב אותו בשלב הזה. אני מקווה שכשהילד יגיע הוא יהיה יותר מעורב. אני אציין שהוא חזר לא מזמן מארה"ב וביקשתי ממנו לקנות שם 6 רגליות ושני כובעים והוא חזר עם חצי מזוודה מלאה בבגדי תינוקות מגיל 0 ועד גיל שנה. אז ההתלהבות באמת שם, פשוט לא ניכרת ביום יום.
מתכננות לקחת עזרה כלשהי בתשלום מהמשפחה עזרה מהמשפחה בהחלט. עזרה בתשלום, לפי הצורך אני מניחה, אולי יועצת הנקה ויועצת שינה אם אני אצטרך. נחכה ונראה, סה"כ אני פתוחה לרעיון.
